רבי בצלאל אשכנזי ל

וא נכוז' עכ"ל הר"ן ז"ל בחידושיו לסנהדרין הא קמן להדיא דקא משוה דין מרומה דדיני ממונות לדיני נפשות לגבי דרישה וחקירה דמ"ה כתב דלא הויא הלכתא למשיחא הך פלוגתא דהרז"ה ז"ל והר"ד ז"ל וככהתיבנא: וכן משמע מלשון הרמב"ם נ"ל שכתב בפ"ג מהלכות עדות וז"ל אחר דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם חבל אמרו חכמים וכו' בד"א בהודאות והלואות מתנות ומכירות וכיוצא בהן אבל בדיני קנסות צריכין דרישה וחקירה ואצ"ל במלקות ובגלות וכן אם ראה דיין שהדין מרומה וחשש לו צריך דרישה וחקירה כעידי נפשות אף על פי שהם הודאות והלואות אף על פי שאין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה אם הכחישו העדים וכו'ע"כ. כך נמצא בספרים הישנים הנמצאים פה מצרים מועתקים מספר ישן כתיבת יד המחבר ז"ל וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו וכדבעינן למכתב קמן בס"ד ובכסף משנה לא נמצא הלשון כן ולא ידעתי מהיכן הגיהו דע"כ לעידי נפשות קא משוי ליה מדכתב אבל בדיני קנסות צריכין דרישה וחקירה ואצ"ל במלקות ובגנות וכן אם ראה הדיין וכו' אלמא דדין מרומה שוה לדיני, קנסות ומלקות וגלות ובהני ע"כ צריכין דרישה וחקירה לעיכובא ועוד דכתב הרב ז"ל באותו פרק כל עד שנחקרה עדותו בב"ד בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אין יכול לחזור בו וכו' ע"כ. משמע דדוקא אחר שנחקרה עדותו בב"ד הוא דאינו יכול לחזור וקשה דבדיני ממונות שאין צריך דרישה וחקירה בהגדתו בב"ד בלחוד סגי חף על פי שלא נחקר' עדותו וכן כתב להדיא הר"ן ז"ל בתשובה סימן מ' דבדיני ממונות דלא בעי דרישה וחקירה כיון שנגמר עדותו ואין אנו צריכין עוד לדבריו הרי הגיד ושוב אינו חוזר ומגיד וכן משמע מתשובת ר"י דכתב המרדכי וכדבעינן למכתב מעתה קשיא לשון הרמב"ם ז"ל וצריכין אנו לומר דבדין מרומה שבדיני ממונות ודיני קנסות קא מיירי והילכך משמע להדיא דשוה הוא לדיני נפשות בדרישה וחקירה

וכן כתב המרדכי ז"ל וז"ל נשאל לר"י על אחד שהטעה להעיד עדות שקר והשביעם בטעות להעיד מה שיאמר להם ואמר להם להעיד שקידש אשה אחת ולבסוף חזר בו א' מן העדי' והשיב ר"י להצריך גט להסיר הלעז ורצה לפרסם התרתה לכל ולולי כן לא היתה מוזקקת לכך כי מן הדין יש לפוטרה בלא גט כי עדות זו שבאי לאוסרה צריכה דרישה וחקירה הואיל והיא מכחישתן וכל זמן שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודין היינו דמאי שנא מעדים שהעידו שהוא בן גרושה וחלוצה דתניא בתוספתא יכולין לומר מבודין היינו לבטל עדותן כל זמן שלא נחקרה עדותן בב"ד ועוד כי אפילו בעדות הודאות והלואות צריך דרישה וחקירה בדין מרומה כדמוכח בפרק אחד דיני ממונות וכיון דצריך דרישה וחקירה יכולין לבטל עדותן כל זמן שלא נחקרה עדותן פ"כ במרדכי ישן כתיבת יד מוגה. משמע דצריך דרישה וחקירה לעיכובא דאי למצוה בעלמא אמאי יכולין לבטל עדותן

הילכך לדעת הרמב"ם ז"ל והרמ"ה ז"ל ור"י ז"ל והר"ד בונפיד ז"ל והר"ן ז"ל בנדון דידן שכל שכל הענין נראה מרומה ולא היה בעדותם דרישה וחקירה עדותן בטלה ואינה מקודשת על פי עדיות אלו ואף על גב שהטור ז"ל כתב בח"ה סימן ל' אבל אם נראה לדיין שהדין מרומה צריך דרישה וחקירה להוציא הדין לאמתו. ע"כ. משמע דליכא עיכובא בדבר אלא דלהוציא הדין לאמיתו בלחוד הוא דאצריך דרישה וחקירה איכא למימר דלא איירי הטור אלא כשחושש הדיין שיש בענין צד רמאות דמצוה על הדיין לחקור בדבר אבל כשהדיין חושש בכל הענין כולו שהוא מרומה לעיכובא נמי צריך דרישה וחקירה וכמו שחילק הר"ן ז"ל בשם הר"ד ז"ל וכדכתיבנא לעיל ודוחק דאם כן אמאי לא אייתי הטור ז"ל דינא כשהדין כולו מרומה ומכל מקום לדעת כולהו אינך רבוותא ז"ל צריך דרישה וחקירה לעיכובא ואפילו דליכא אלא חששא בעלמא דרמאות וכ"ש דבנ"ד קרוב מאד לדיינין שהענין כולו נעשה במרמה וכמו שכת' החכם השלם כמהר"ר מ"א נר"ו הילכך לעיכובא נמי היה צריך דרישה. וכן פסק הלכה למעשה הר' אליה מזרחי דכשהדין מרומה אף על פי שאינו ודאי מרומה אלא בחששת מרומה בלבד לא סגי בלא דרישה וחקירה ואם לא נחקרה עדותן בב"ד חוזר ומגיד ופטר את האשה בלא גט

ומיהו הריב"ש ז"ל כתב בתשובה בסימן רס"ו וז"ל ואם באנו להשוות דין מרומה של הודאות והלואות לדיני נפשות כמו שנראה מלשון הר"מ ז"ל פ"ג מה' עדות וכן מפשטא דמתניתין לפום האי אוקמתא דרב פפא הנה עדות השני עדים שהעידו על הקדושין בטל כיון שלא היה בעדותם דרישה וחקירה שהרי לא אמרו בכמה בחדש ולא באיזו שעה וגם באיזה יום לא כוונו שהרי אמרו ביומא רביעאה או תליתאה וכו' אלא שנראה דבהודאות והלואות אפי' בדין מרומה לא בעי דרישה וחקירה כדיני נפשות ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מאי דאיפשר לא שאם אמר באחד מן החקירות איני יודע שתהא עדותן בטלה כדיני נפשות וכן אם אמרו אמש הלוהו שיהא צריך שיכוונו באי זה שבוע באי זו שנה באי זו חדש וכל שאר החקירות אף על פי שבדיני נפשות צריך כדאיתא התם בפ' היו בודקין אלא שיש לכוין לחקור בו ולדרוש כדין מרומה כל מאי דאיפשר כההיא דר"ט וכו' ואף על גב דמתניתין קתני אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות בדרישה וחקירה ורב פפא דמוקי לה בהודאות והלואות ובדין מרומה דמשמע דשוין הם רב פפא מוסיף הוא על אוקמתיה דרבא דמוקי לה בדיני קנסות דמשמע דבעו דרישה וחקירה כדיני נפשות ממש ורב פפא ה"ק אפילו בהודאות והלואות נמי שייך דרישה וחקירה קצת ומ"ה שפיר קתני מתניתין אחד דיני ממונות וכו' דהא בכולהו דיני ממונו' איכא דרישה וחקירה בקנסות לגמרי כדיני נפשות ובהודאו' והלואות בדין מרומה צריך דרישה וחקירה כל מאי דאיפשר ומ"ב קתני סתם אחד דיני ממונות וכו' אלא שאין דינם שוה לגמרי וכן פי' הרא"ה ז"ל

וכן נראה מלשון הר"ם מקוצי ז"ל שכתב וז"ל אמנם בדין מרומה צריך דרישה וחקירה ומצוה לדרוש ולחקור כפי היכולת ע"כ. עכ"ל הריב"ש ז"ל. ויש לי לומר דמהר"ם מקוצי ז"ל ליכא ראיה דה"ק בדין מרומה צריך לעיכובא דרישה וחקירה השנויין במתניתין ומצוה להוסיף עליהן יותר ויותר כפי היכולת ולא ידעתי אמאי לא אייתי ראיה נמי מלשון הטור אלא דאיכא למידחי דהכי קאמר להוציא הדין לאמתו צריך דרישה וחקירה לעיכובא

ומכל מקום האי שיטתא לא מחוורא דההיא דרב פפא כפשטה משמע דנדי מאוקמתא דרבא כי היכי דרבא נדי מאוקמתיה דרבי חנינא דלא בעי לאוקומה מתניתין בקנסות וכמו שפירשו הרמ"ה ז"ל והר"ן ז"ל והכין משמע מלשון רש"י ז"ל דאוקמתא דרב פפא באפי נפשה היה כאוקמתיה דרבא שכתב רבא אמר תרווייהו בתר תקנתא דרבנן ומתניתין בדיני קנסות וכו' וגבי אוקמתא דרב פפא לא פי' מידי אלמא דמתפרש' כאוקמתיה דרבא וכן משמע להדיא מדכתב בתר הכי וז"ל מתני' שפיר איתרצו בחד מהני שינויי אי כרבי חנינא אי כרבא אי כרב פפא. ע"כ: משמע דאוקמתיה דרב פפא לא פתיכא בהדי אוקמת' דרבא והכי מסתבר דלשיטת הרא"ה ז"ל וריב"ש ז"ל מאי אהני לן בתוספתו דרב פפא והרי לא שייך למתני כלל אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה וכו' בהודאות והלואות אלא בקנסות. ועוד כיון דקי"ל כרבי חנינא דאמר דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה וכו' וע"כ רבנן לא תקינו בדין מרומה מידי דהיכי מצי רבנן לתקוני בדין מרומה לאפוקי ממונא שלא כדין וכמו שכתב הרמ"ה ז"ל וכדכתיבנא לעיל מעתה כיון דאוקמוה אדאורייתא ע"כ צריכה דרישה וחקירה לעכובא וכמו שכתב הר"ן ז"ל לעיל גבי שבעה חקירות וכדכתיבנא לעיל ועוד כיון דנפקא ליה מדכתיב משפט אחד ע"כ שוה דין מרומה לדיני נפשות

והילכך אין לנו לדון אלא בשיטתו של הרמב"ם ז"ל ודעימיה

ומיהו מצאתי להרב המאירי ז"ל שכתב בסוף יבמות דאפי' בדין מרומה שכיוצא בו אף בממון צריכין דרישה וחקירה בקידושין וגיטין לא בעינן. ע"כ ואיפשר דאזיל בשיטת הרא"ה ז"ל דכת' הריטב"א ז"ל בשמו וכדכתיבנא לעיל דמן התורה נמי לא בעינן דרישה וחקירה בקידושין והא כתיבנא לעיל דכל המפרשים שים ז"ל דחו סברא זו בשתי ידים והא קמן דהריב"ש ז"ל משוה בפשיטו' דין קידושין לדיני ממונו'

וכל שכן דבנדון דידן פתיך ביה דינא דממונא דמן התורה בעינן בהן דרישה וחקירה: מעתה לא נשאר לנו אלא שיטתו של הרמב"ם ז"ל ודעימיה ונראה דדווקא לגבי תפיסת הנכסי' אשר תפסה למזונות הוא דלא חיישינן לשיטת הרא"ה ז"ל וריב"ש ז"ל ולא מפקינן מינה

ומיהו בערוה החמורה ראוי לחוש לדבריהם ואין להוציאה בלא גט

ובכל אחד מהשיטות הללו יש בו להקל ולהחמיר דלשיטת ברמב"ם ז"ל ודעימיה דס"ל להקל דכל שלא נחקרה עדותן בב"ד כמאן דליתיה דמי ושריא איתתא לעלמא נמצא קולו חומרו דאם נמצא שום קלקול בסהדותייהו כגון דאיתכחשו להו כיון דלא נחקרה עדות בב"ד האי הכחשה כמאן דליתא דמי ואם יחזרו העדים ויעידו בפני ב"ד הגון בקי בדרישות וחקירו' ויחקרו עדותן היטב ותמצא מכוונת עדותן קיימת ואף על גב דמעיקרא לא העידו כן אין בזה משום חוזר ומגיד כיון דבעינן דרישה וחקירה ולא נחקרה עדותן בב"ד כמאן דליתיה דמי וחוזרין ומגידין

ולשיטת הרא"ה ז"ל וריב"ש ז"ל דמחמיר שלא לבטל הקידושין משום דלא נחקרה עדותן בב"ד דאיברא דמצוה לדרוש ולחקור ומיהו אם לא נחקרה עדותן לא יתבטל עדותן נמצא דחומרו קולו דאם נמצא שום קלקול בעדותן דמחמתיה מתבטל העדות שוב אינן יכולין לתקן דכיון דהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואף על פי שלא נחקרה עדותן בב"ה דכיון דנגמר עדותן ואין אנו צריכין עוד לדבריו הרי הגיד ושוב אינו חוזר ומגיד וכמו שכתב הר"ן ז"ל בחשובה סימן מ' וכן משמע מלשון ר"י ז"ל שכתב המרדכי ז"ל וכדכתיבנא לעיל

והילכך בנ"ד דמלבד דלא נתקבל העדות בפני האשה וגם לא נתקבל בדרישה וחקירה איכא ריעותא אחריתי דהויא ליה עדות מוכחשת מכמה אנפי לכל אחד מן השיטות דכתיב' יש להקל ולהחמיר

ועתה אפרש דע כי כל העדויות האלו היו במעשה אחד ובמעמד אחד וכמו שכתב החכם השלם כמהר"ר משה אלשיך נראה מעתה עדות אלו האחרוני' דיש קצת ממש בדבריה הויא ליה מוכחשת בתלת גווני: חדא דתרוויהו אפרים ויצחק הם מוכחשים מרבי אברהם סבע ומהמקדש עצמו: ועוד דכל חד מינייהו מוכחש מחבריה: ועוד דכל חד מוכחש מנפשיה

ואיברא ודאי דמחמת הכחשתן מזולתן מרבי אברהם סבע ומהמקדש אין לבטל הקידושין ולאוקומה בחזקת פנויה דלא יהא אלא תרי ותרי הרי כתב בעל הטורים ז"ל סימן מ"ז שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ל"ש שזרק לה קדושיה שנים אומרים קרוב לו וכו' ל"ש אמרו השנים שמעולם לא היו לה ספק קדושין לא תנשא ואם נשאת לאחד מעידיה ואומר בריא לי שלא נתקדשה לא תצא הא לאו הכי תצא וכו' ע"כ. כל שכן דעדות המקדש לא מהניא כלל ואפי' להעיד שלא נתקדשה ולא דמיא להא דאמרו בפרק חזקת האומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר: וכתב דהריטב"א בתשובה דדווקא לזכותן של בני העיר אבל לחובת