רבי בצלאל אשכנזי כט

ומיהו לגבי הא מילתא כיון דאית בה דיני נפשות דבעי לעולם דרישה וחקירה וכתובה גופה מדינא בעיא דרישה וחקירה מוקמינן לה על דין תורה ולא מנסבינן לה שאם תנשא תטול כתובה וכיון דאיכא בה שום צד דבעי דרישה וחקירה אזלינן בתריה ומוקמינן כתובה בדין תורה ומ"ס דאדרבה כיון דבעיקר גטין וקדושין דעלמא לא בעינן דרישה וחקירה והכא איכא כתובה שהיתה בכלל תקנת חכמים שלא לעשות בה דרישה וחקירה לית לן למיחש למאי דאית בה מדיני נפשו' ומוקמינן עדות נשואין בדין תורה ועדות כתובה בתקנתא דרבנן ובארוסה דלית בה כתובה לא פלוג רבן. ע"כ

נמצא לשיטה זו דבעידי קדושין לא בעינן דרישה וחקירה מן התורה ומיהו בנדון דידן דפתיך בהדיה דררא דממונא מן התורה בעינן דרישה וחקירה אלא דרבנן תקון דלא לבעי

ובר מן דין ומן דין אנו אין לנו אלא שיטת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל שכל הדינין שבעולם מן התורה הן בדרישה וחקירה והכי מסתבר דלכל מילי דעדות ילפינן דבר דבר מממון דבעינן שני עדים בדרישה וחקירה כבממון וכ"כ ריב"ש ז"ל בסימן קצ"ג הילכך מן התורה בעינן דרישה וחקירה בקדושין ורבנן תקינו אפילו לו בקדושין בלחוד דלא ליבעי דרישה וחקירה וכדכתיבנא לעיל בלשון הרמב"ן ז"ל

וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה להלכה ולמעשה נ"ל דעידי קדושין אין צריכין דרישה וחקירה דהשתא מיהא לאו אדיני נפשות קא מסהדי מה שאין כן אף לרבי עקיבא בעידי מיתה דהיא אסורה לכל והבא עליה במיתה והשתא שרינן לה על פי עד אחד וכו' ואף על פי דבקדושין אפשר דאתי לדיני נפשות השתא מיהא לאו בנפשות מסהדי וכו' וכולהו סוגיות דגמרא משמע דלא בעינן דרישה וחקירה בעידי קידושין וגטין ולפיכך ישנו בב"ד הדיוטות וכדאמרי' בהמגרש וכו' וכן כתבו כל רבותי הרב רבי יונה ז"ל והרמב"ן ז"ל ותדע לך דהתנן ג' גטין פסולין וכו' וכן גבי קידושין כדאמר דאין כותבין בו זמן דהיכי נעביד כו' אלמא גטין וקדושין ליתנהו בדרישה וחקירה דאף הם כדיני ממונות דבדידהו נמי איכא משום נעילת דלת ע"כ

וכן כתב ריב"ש ז"ל וכמה אחרונים ז"ל: וכן כתב הרב המאירי ז"ל בשם התוספות ז"ל וקצת גאוני ספרד ז"ל דשום עדות דבקדושין וגיטין אינן צריכין דרישה וחקירה. מעתה איכא למימר דבנדון דידן אף על גב דלא נחקרה עדותן בב"ד עדותן קיימת ומיהו הטור קחזינא הכא מכמה גווני ח א שהיא מכחשת וצועקת על הדבר הרע הזה והילכך מחזי כרמאות וכמו שכתב ר"י וכדבעינן למכתב בס"ד

וכ"כ הר"א מזרחי ז"ל ועוד מחזי כרמאות שיקדש אשה אחת הגונה בפתח עינים בלא שדוכין ושלא בפני קרוביה ובלא ברכת אירוסין ושלא בעשרה וגם שיש הכחשה בדבריהם ולא ראי עדותו של זה כעדותו של זה ואין לך דין מרומה גדול מזה וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה סימן רס"ז. וגם דמחזי כי כל מגמתם להוציא הנכסים מתחת ידה והמקדש הוא ניהו בעל היורשת הנכסים ופוק חזי מאן גברא רבא קא מסהיד החכם השלם כמהר"ר משה אלשיך נר"ו בתשובתו שבבאו לדמשק חקר ודרש כל האיפשר ונתברר לו כשמש כי הכל נעשה במרמה מאת המקדש וסיעתו כי נועצו יחד ללכוד את האלמנה ברשת זו למען תפוס מתחת ידה עזבון בעלה אשר תפסה והמקדש הוא ניהו בעל היורשת את העזבון אשר תחת יד האלמנה

וכיון דהויא ליה דין מרומה קי"ל דאפי' בדיני ממונות צריכין דרישה וחקירה דתנן בפ' דיני ממונות אחד דיני ממונות אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ופריך גמרא דיני ממונות מי בעיא דרישה וחקירה ורמינהי שטר שזמנו כתוב באחד בניסן וכו' ומשנינן אמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד וכו' ומה טעם וכו' כדי שלא תנעול דלת וכו' רבא אמר מתניתין דהכא בדיני קנסות ואידך בהודאות והלואות רב פפא אמר אידי ואידי בהודאות והלואות כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה כדר"ל דר"ל רמי כתיב בצדק תשפוט וכו' וכתיב צדק צדק תרדוף הא כיצד כאן בדין מרומה וכו' רב אשי אמר מתניתין כדשנין קראי אחר לדין ואחד לפשרה ע"כ ופירש הרמ"ה ז"ל בחידושיו דלרבי חנינא מתניתין דהכא דבר תורה ומתניתין וברייתא דשטרי חוב המאוחרין בתקנתא דרבנן רבא אמר לעולם כדרבי חנינא מיהו מתניתין ומתניאתא כולהו לאחר תקנה קיימי ולא קשיא מתניתין דהכא בדיני קנסות דלא שייכא בהו נעילת דלת ולא תקנתא אחריתי ואינך בהודאות והלואות רב פפא אמר לא תוקים מתני' דהכא בדיני קנסות ואינך בהודאות והלואות אלא אידי ואידי בהודאות והלואות ולא קשיא מתניתין דהכא בדין מרומה שהדיינין מבינין מתוך טענת בעל דין ומתוך דבריהן של עדים שעידי שקר הן לפיכך צריך לבדקו בדרישה וחקירה כדי שיצא הדין לאמתו ואינך מתניאתא דלא מצרכי דרישה וחקירה מיירי בדין שאינו מרומה כדרבי שמעון בן לקיש דרמי כתיב בצדק תשפוט עמיתך וכו' ומשמע דלא בעי דרישה וחקירה כולי האי דהא לא כתיב ביה צדק צדק כדכתיב באידך קרא וכתיב צדק צדק תרדוף לא קשיא כאן בדין מרומה וכו' ואפילו מדאורייתא נמי לא בעינן דרישה וחקירה אלא בדין מרומה ומשמע דרב פפא פליג אדרבי חנינא דכיון דנפק ליה מקראי דמדאורייתא לא בעינן דרישה וחקירה אלא בדין מרומה מאי אהניא לן תקנתא דרבנן אי לדין מרומה דלח נבעי דרישה וחקירה הא לא ס"ד למימר דודאי נא עבדי רבנן תקנתא לאפוקי ממונא שלא כדין ורב אשי אמר מתני' כדשנין כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה וקראי אחד לדין ואחד לפשרה כלומר דמהני קראי לא נפקא לן לפלוגי בין דין מרומה לדון שאינו מרומה דהא קראי מבעי לן לדרשא אחרינא וכי נפקא לן מדרבי חנינא נפקא לן דאמר. כי לא בעיא דרישה וחקירה מדרבנן הוא וכי תקון רבנן בדין שאינו מרומה אבל בדין מרומה לא תקון רבנן וראיה להאי פירושא דרב אשי כרב פפא מתרץ להו למתניאתא מדאצטריך למימר מתניתין כדשנין דאי ס"ד דלמדחייה לשינוייה דרב פפא לגמרי קא אתי לשמעינן דקראי לדרשא אחרינא קאתו וממילא שמענא דליתא לדרב פפא ומתניתין אי כרבי חנינא אי כרבא אלא להכי אצטריך למימר מתניתא כדשינן לאשמועינן דאף על גב דלא מוקי להו לקראי כריש לקיש מתניתא כרב פפא מוקי להו וכו' ע"כ. וכיון דרב פפא ורב אשי מוקמי למתניתין בדין מרומה ולא בדיני קנסות ומתניתין קתני אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה משמע להדיא דשוין הן וכל דין מרומה שלא נתקבל בדרישה וחקירה עדותן בטלה והכין מסתברא דאפילו לרב אשי דסבירא ליה כרבי חנינא הרי מן התורה צריך דרישה וחקירה בדין מרומה ולא תקון בה רבנן מידי ואוקמוה אדאורייתא הילכך ע"כ בדאורייתא משמע לעכובא וכל שכן דנפקא ליה מדכתיב משפט אחד יהיה לכם משמע להדיא דדינו שוה כדיני נפשות אלא שהר"ן ז"ל בחידושיו לסנהדרין חילק קצת וז"ל כאן בדין מרומה וכו' פי' רב פפא לא פליג אדרבא כלל אלא דלא בעי לאוקמה למתניתין בדיני קנסות אלא בהודאות והלואות ומתניתין דבעיא דרישה וחקירה בהודאות והלואות היינו דוקא כשהדין מרומה ורבי חנינא מיירי בדין שאינו מרומה שב"ד מכירין בתובע זה שהוא רמאי או שמכירין טענת רמאי בדבריו ובכה"ג סגי בדרישה וחקירה וחותכין הדין אחר כך והא דאמרינן בפרק שבועת העדות מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל ועדים מעידים בפני אחתכנו ויהיה קולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק דמשמע שאין לו לדיין להזקק לו כלל התם מיירי שיודע שהעדים מעידים עדות שקר שהוא היה עמהם ורש"י ז"ל פי' שם שהדיין למד מתוך דברי העדים שאין עדותן אמת וכן נכון

וכתב הר"ד בונפיד ז"ל דבמאי דאמרינן הכא דבדין מרומה בעינן דרישה וחקירה אין הכוונה שנצריך כל דיני דרישה וחקירה כמו בדיני נפשות לגמרי אלא שאם הדיין חושש בענין זה צד רמאות שהוא ידרוש ויחקור אותו צד רמאות שחושש לא שיצטרך לחקור אותן צדדים שאין חושש בו וכן נמי אף על פי שקבל הדיין עדות העדים אם הדיין חושש בדבר מצוה עליו לחזור ולבדקן ולדרשן באותו ענין שחושש בו ואין בעל הדין יכול לטעון הרי העידו עדותן ומעתה אין הדרישה והחקירה בדין מרומה אלא לפי ענין הרמאות

ואם תאמר ואי הכי וכי מוקמינן מתניתין בדין מרומה ואמרינן אין בין דיני ממונות לדיני נפשות וכו' אם כן לא שוו דיני ממונות בדין מרומה לדיני נפשות כלל דבדיני נפשות צריך לחקור כל צדדי הדרישות והחקירות ובדין מרומה אינו צריך לחקור וכדכתיבנא י"ל דמשכחת לה היכא שהדיין חושש בכל הענין כולו שהוא מרומה דבכי האי הוא שצריך לעשות דרישה וחקירה בשלמות ע"כ

והילכך בנדון דידן שהדבר ברור שכל הענין כולו הוא רמאות וכדכתיבנא לעיל הא ודאי דצריך לעשות דרישה וחקירה כדיני נפשות

גם כתב הר"ן ז"ל בחידושיו ריש פרק היו בודקין וז"ל כתב הר"ז הלוי ז"ל דהני שבע חקירות עבדי כשבאין לבדוק כל אחד ואחד מן העדים קודם שיתחיל לדבר כדי להחמיר עליו העדות וכו' ומכל מקום אם התחיל עדותו לומר בשנה זו או אשתקד אין צריך לפרש באי זו שנה בשבוע ובאי זה שבוע דכיון דאמר שנה זו הרי פירש באי זו שנה היא אף על פי שאינו יודע שנה. זו כמה היא בשבוע מה בכך ולמה תפסל עדותו בשביל כך וכן אם אמר בחדש זה אין צריך לומר באי זו שנה וכו' וכן נמי אף על פי שאינו יודע שם החדש אין עדותו נפסלת בכך אי נמי אם אמר אתמול או שלפניו אבל איני יודע כמה ימים עברו מן החדש אין עדותן נפסלת בשביל כך ואין צריך לפרש יותר אלא באי זו שעה ובאי זה מקום ולא הוצרכו לפרש כל אלו החקירות אלא כשאומר זמן מרובה וכו' ונראה שאם אומר זכור אני בכמה בחדש אבל איני זכור באי זה יום מן השבת היה אין עדותו נפסלת בכך אבל אמ' יודע אני באי זה יום בשבת היה ואיני יודע בכמה בחדש עדותן פסולה שלא בירר הזמן בהיטב שהרי ד' שבתות יש בחדש אחד ואין ידוע באי זה שבת היה אבל כשאומר כמה ימים בחדש אנו יכולין לחשב באי זה שבת היה ובאי זה יום מהשבת ויכולין להזימם בכך. עכ"ד ז"ל והם נראין מסברא מכרעת אבל פשטא דגמרא לא משמע הכי דמדאמר בגמרא אמר להם רבי יוסי לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומרים לו באי זו שבוע ובאי זו שנה וכו' ומסקינן אלא אף על גב דלא צריך רמינן עליה בר"ש בן אלעזר ומשמע לעכובא בעינן הניז' חקירות כיון דילפינן להו מקראי ומשמע נמי דאף על גב דאמרו העדים אמש הרגו צריכים הם להשיב על הז' חקירות ואם הוכחשו בחקירות הקודמות ואפי' אמרו אין אנו יודעין עדותן בטלה וכן דעת הר"ד ז"ל דעת הרמב"ם ז"ל מכל מקום אף על גב דהא מילתא הוי הילכתא למשיחא מכל מקום נפקא מינה לדיני ממונות היכא דהוי הדין מרומה דבעינן דרישה וחקירה אם אמר בכמה ימים בחדש או באי זה יום מימי השבת זו דלא צריך באי זו שנה ובאי זו שבוע כדעת הר"ז הלוי ז"ל מיהו הרב רבי דוד ז"ל חולק על הר"ז ז"ל ואומר דאפילו אמרו העדים בכמה בחדש צריכין אנו לשאול להם באי זה יום מן השבוע שהרי הכשירו באחד שנים בחדש ואחד אומר בשלשה מפני שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע בעבורו ולפיכך שואלין אותן באיזה יום מן השבוע שאם הם מכוונין בו ודאי אמרינן שטעו בעבורו של חדש אבל אם אינן מכוונין ביום השבוע עדותן בטלה שלא טעו בעבורו של חדש בלבד