רבי בצלאל אשכנזי כח

הכל לית לן למיחש להו כלל ובניה אין בהם צד ממזרות כלל והאשה מותרת וזה נראה ברור והאל יצילנו משגיאות ומהכשל בדבר הלכה ויורנו דרך אמת בצלאל אשכנזי

ה שאלה אשה אלמנה שתפסה עזבון בעלה למזונותיה ואחר זמן באו עדים שנתקדשה וזה נוסח קבלת העדיות שנתקבלו בב"ד יצ"ו: היום יום חמישי חמשה ימים לחדש תמוז שנת בצעדך משד"ה אדום ליצירה פה דמשק בא לפנינו ר"ש מחפור ואמר בתורת עדות שראה את רבי אלעזר בר מאיר הלוי נ"ע שקורין גזל אל בעל בכי שנתן לאשה אחת בפתח החצר של רבי יהודה רקי טבעת אחת של זהב לקדושין ואינו מכיר אותה אם היתה מוא"נסה בת רבי יהודה רקי או זולתה ואינו יודע אם קבלה הטבעת או לא קבלתה: שוב בא אחר כך רבי אברהם סבע שקורין ן' סואיש והעיד בתורת עדות על נפשו שראה את רבי אלעזר הנז"ל שנתן למואנס"ה הנז"ל טבעת אחת של זהב ואח"כ אמר לה לקידושין ונתלהלה בו ואמר' בלשון ערבי אי אי ולא ראה אם השליכה הטבעת ההיא או לא השליכה כי הלך מיד והניחם: שוב אחר כך בא רבי יצחק ידיע צפדי והעיד על נפשו שראה את מואנ"סה הנז"ל היא ורבי אלעזר ברבי מאיר נ"ע הנז"ל עומדי' בפתח החצר של רבי יהודה רקי וביד כל אחד מהם תפוח אוכל ממנו ונתן רבי אלעזר ברבי מאיר הנז"ל למואנס"ה הנז"ל טבעת אחת של זהב לקדושין וקבלתו ממנו ורצתה בו והלכ' לה ומיד הלך רבי יצחק לדרכו והניחם: ושוב אחר כל זה גזרנו על רבי אלעזר ברבי מאיר הנז"ל בחומרת נח"ש שיגיד לנו אמיתות הדברים על בוריין וגם אם יש לו עוד עדים זולת הנז"ל ואמר שאמת הדבר שנתן למואנס"ה הנז"ל הטבעת זהב לקידושין ונתלהלה בו ואמרה אי אי בלשון ערבי כדברי רבי אברהם סבע הנז"ל ושאין לו עדים זולת הנז"ל: וזה נוסח קבלת עדות שנעשה אחר כך בב"ד יצ"ו ביום חמישי שנים עשר יום לחודש תמוז שנת בצעדך משד"ה אדו' ליצירה פה דמשק בא לפנינו הבחור ר' אפרים יצ"ו בן מנשה והעיד על נפשו ועל יהדותו בתורת עדות גמורה בענין הקדושין של מואנס"ה בת רבי יהודה רקי יצ"ו שאף על פי שביום חמישי שעבר חמש' ימים לחדש תמוז שנת בצעדך משד"ה אדום ליצירה פה דמשק שאמר שאינו יודע שום עדות בקדושין ההם שנתן רבי אלעזר ברבי מאיר הלוי שקורין גז"ל בעל בכי זולת ששמע שאומרים לו כעת נתינתו את הקדושין למואנס"ה הנז"ל בס"ט בס"ט והלך לו והניחם שלא אמר כן אלא מפני שאמרו לו שיש טאלב מהשובאש"י על רבי אלעזר המקדש הנז"ל ועל העדי' וגם כשראה האיומים ההם שאיימו על העדים להביא שו פרות ותוקעים ותינוקות של בית רבן מהחברה להטיל חרמות ונדויין על הענין ההוא לכן פחד וכבש אז את עדותו ולא העיד כי ששמע בס"ט בס"ט. האמנם אמיתת הדבר הוא שראה את רבי אלעזר המקדש הנז"ל הוא ומואנס"ה הנז"ל שהם עומדים בפתח החצר של רבי יהודה הנז"ל וכל אחד מהם תפוח בידו אוכל ממנו ואמר רבי אלעזר הנז"ל למואנס"ה הנז"ל ראי הטבעת של זהב שעשיתי לבתי ושם אותו באצבע מואנס"ה הנז"ל ותחבו בחזקה ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו והלכה לה

שוב אחר כך בא רבי יצחק ברבי אלעזר ידיע צפרי והוא עצמו העד האחרון שהעיד בב"ד יצ"ו ביום חמישי שעבר על הקדושין שנתן רבי אלעזר ברבי מאיר הלוי נ"ע שקורין גז"ל אל בעל בכי למואנס"ה הנז"ל ובירר בעת עדותו בב"ד יצ"ו על נפשו ועל יהדותו שכשנתן רבי אלעזר המקדש הנז"ל הקדושין ההם למואנסה הנז"ל שכך אמר לה בעת הקדושין שנתן לה הרי את מקודשת לי באותה טבעת של זהב: ע"כ נוסח קבלת העדיות ראשונים ואחרונים ועדויות אלו הראשוני' והאחרוני' נתקבלו בב"ד שלא בפני האשה יורנו מורנו אם יש לחוש לעדויות אלו להצריכה גט ואת"ל דצריכה גט יורנו אם אבדה האלמנה מזונותיה ומוציאין מתחת ידה מה שתפסה למזונותיה: ושכרו כפול מן השמים

תשובה קבלת עדות שנעשה בראשונה לית ביה מששא וזו אינה צריכה לפנים וגם בקבלת עדות שנעשה באחרונה ראיתי שערוריה דאית ביה תלתא לריעותא: חדא שלא נתקבלה בפני האשה: ותו דלא נחקרה עדות העדי' ולא אמרו כלל באי זה יום באי זה שבת באי זו חדש: ותו דעדות מוכחשת היא בכמה גווני

וממה שנתקבלה שלא בפני האשה איברא דמקבלין עדות קידושין שלא בפני בעל דין וכן כתב מרנא ורבנא הרד"באז זלה"ה בתשובותיו דמעשים בכל יום שמקבלין עדות הקדושין שלא בפני בעל דין וטעמא דמילתא דכיון דהוי לאפרושי מאיסורח כ"ע בעלי הדין נינהו והביא ראיה לזה. וכן כתב הרב המאירי ז"ל בחידושיו לקמא פרק הגוזל בתרא ז"ל הסכימו חכמי הנשיאים שבברצלונה שבענין איסורין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין כגון אם באו עדים והעידו שלא בפניה שנתקדשה לפלוני או שנטמאו טהרותיו שזכות הוא לו להפריש מן האיסור ואפילו היה נראה לדיין שיש שם צד רמאות לא יקל בכך ע"כ

ומיהו מדבריהם אתה למד דדווקא כי ליכא בקבלת עדותן אלא צד דלאפרושי מאיסורא הוא דמקבלין שלא בפני בעל דין אבל היכא דפתיך בהדיה דררא דממונא כבנדון דידן להוציא מידה מה שתפסה למזונות פשיטא דאין מקבלין כלל אפילו על הקידושין ובדיעבד נמי אם קבלו העדות שלא בפניה אינו עדות לדעת רוב הפוסקים ז"ל תדע דגרסינן בסוף יבמות אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה ר"ע ור"ט אומרים בודקין וקמיפלגי בדרבי חנינא דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכי דרישה וחקירה שלא תנעול דלת בפני לוין ובמאי קמיפלגי מ"ס כיון דאיכא כתיבה למשקל כדיני ממונות דמי ומ"ס כיון דקא שרינן א"א לעלמא כדיני נפשות דמי ע"כ

והקשה הרמב"ן ז"ל מאי קאמר כיון דאיכא כתובה כדיני ממונו דמי וכי מאחר דאיכא דיני נפשות שאין בדין נותן שיהא נאמן אלא בדרישה וחקירה למה האמינוהו משום דיני ממונות שבו ועוא ארוסה דליכא כתובה למשקל מאי איכא למימר ותירץ דה"ק כיון דתקיד רבנן בכל דיני ממונות שאין בהם דרישה וחקירה והדין נותן שתג נו האשה הזו כתובתה על פיהם אי אפשר שלא להאמין אותם אף בה הנשואין שלה דבעינן לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי הילכך איעל לתקנתא דרבנן בכל האי דינא ואי איפשר להחמיר בארוסה יותר מנשותא דאם כן שויתינהו למילי דרבנן כי חוכא אי נמי ה"ק מן התורה אה הדינין שבעולם בדרישה וחקירה ככולן בכלל והשתא דתקון רבנן שכל לדרוש בדיני ממונות נראה עדי נשים למי דומה מ"ס לדיני ממונות דלא שאין בהם עכשיו דיני נפשות כלל ויש ממון ברובן ומ"ס כיון דשרימו אשת איש לעלמא דבעלמא אתי לדיני נפשות כדיני נפשות דמו ואנן מקילין משום ממון שבו ואף על גב דגבי כתובה ליכא משום נעילין דלת שיותר משהאיש רוצה נישא וכו' לא פלוג רבנן בדיני ממונות ואף על גב דבדיני קנסות בעינן דרישה וחקירה הנהו לאו בכלל דיני ממונות נינהו ולא תקון בהו רבנן מידי אלא רחמנא קנסינהו ואדינא דרחמנא מוקמינן להו ולא מוספינן אקנסי אבל בשאר כל דיני ממונות לא פלוג רבנן ועוד דהא חששו משום חינא וה"ה לעידי גרושין ולכל דיני גיטין וקדושין שאינן צריכין דרישה וחקירה וישנן בב"ד הדיוטות משום האי טעמא גופיה כדי שלא תנעול דלת וכו' ע"כ

וכן כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו הא קמן דמשום צד ממון עקרינן מדינא דתורה עדות נשים ומדמינן ליה לדיני ממונות לגמרי ושרינן אשת איש לעלמא בלא דרישה וחקירה הילכך בנדון דידן נמי אפילו לאחזוקה. למקודשת אין מקבלין עדים שנא בפני בעל דין משום צד דיני ממונות שבו ובדיעבד נמי עדותן בטלה לדעת רוב הפוסקים ז"ל אשר אנו סומכין וכל שכן כי יש חולקים על מרנא ורבנא ז"ל והרב המאירי ז"ל ואומרים שאף בעדות קדושין אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין

וגם הרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל מ"ה על אודות עדים שהעידו שנתיחדה עם בעלה לאחר שנתגרשה וזאת האשה נשאת וכתב ז"ל. וז"ל ובנדון זה לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני בעלי הדינין ובפני גדולי ישראל שידעו לחקור ולדרוש ולא להסתיר עצה במחשכים ולהוציא לעז על האשה היושבת תחת בעלה ואף בדיני ממונות אין מקבלין עדות שלא בפני בעלי הדין

וכתב ריב"א ז"ל הלוי שאם קבלו עדות שלא בפני ב"ד אינו עדות לדון על פיו והביא ראיה מהא דאמרינן מכחישין את העדים וכו' עד דהזמה הויא חובת העדים ואין מקבלין עדות חלא בפני בית דין וקאמר בשלא בפניהם אפילו בדיעבר הזמה נא הויא ע"כ ואף על גב דלא דמיא עדות קדושין דבנדון דידן לעידי קידושין דהרא"ש ז"ל דהתם קא אתו לאוסרה על בעלה מכל מקום הא קא אתו לחובת האשה להוציא מתחת ידיה מה שתפסה וכל דאתו לחובה צריך להעיד בפניו וכדמסיים ואזיל ואמטו להכי בנדון דידן כיון שלא נתקבל העדות בפני האשה אין כאן עדות כלל לדעת רוב הפוסקים ז"ל וכדכתיבנא וכל שכן שהיא מכחשת וצועקת על זה וכמו שכתב הר"א מזרחי ז"ל בתשובתיו

וממה דלא נחקרה עדותן ולא אמרו כלל באי זה יום באי זה שבת באי זו חדש איברא דפליגי בה רבוותא דאיכא מ"ד שלא אמרו שאין צריכין דרישה וחקירה אלא בעדים הבאים להשיאה שמעידין שמת בעלה והיורשין חייבין ליתן כתובה אבל עדים הבאין לאוסרה רוצה לומר שמעידין שנתקדשה אפילו לרבנן בעו דרישה וחקירה שהרי אינו מחייב אותו בכתובה ודחה הרב המאירי ז"ל סברא זו ובר מן דין בנדון דידן הא מתלא תליא בדיני ממונות דמוציאין מתחת ידה מה שתפסה וכעדים הבאין להשיאה דמיא: גם הריטב"א ז"ל כת' בחידושיו עלה ההיא דסוף יבמות דכתיבנ' לעיל דהרא"ה ז"ל בשם הר' רבי פנחס אחיו ז"ל פי' אותה שמוע' דסוף יבמות בענין אחר דלכ"ע בענין שריותה דאשה ובענין גיטין וקדושין לא בעינן דרישה וחקירה מן התורה מדין עצמו דלא ילפינן דבר דבר מממון אלא לענין דבעינן שני עדים בדבר שבערוה דגבי הא הוא דכתיב דבר על פי שנים יקום דבר ובכל ממון בעינן דרישה וחקירה מדאורייתא ואף ממון של כתובה בכלל הילכך הכא בהא פליגי מ"ס דבממון של כתובה שורת הדין שלא לתקן בה כלום מדרבי חנינא דהא ליכא נעילת דלת אלא שלא חלקו חכמים בדברים: