רבי בצלאל אשכנזי כז

בתשובתו גם כתב ז"ל ושלא יהיו בנות ישראל הפקר משמע דמדרך חומרא מדרבנן הוא דהצריכה גט ומה שכתב בסוף לשונו ואין לפקפק באיסור אשת איש הוא משום טעמא בתרא דארצויי דאתי עלה משום ספק קידושין גמורין

והשתא כיון דאסקינן דאפי' לדעת המחמיר אינו אלא מדרבנן מעתה יש לנו לדון ולומר דסברא יחידית היא ואין לחוש לה דאי מטעם זכייה רבים חולקים ואומרי' שאע"פ שאין שליחות לקטן אחרי' זוכין בשבילו מן התורה ומאחר דברירנא מגמר' ערוכה דלית מששא בקידושי קטן מדאורייתא א בשום גוונא ואפי' היו על ידי גדול בע"כ יש להם בע"כ יש להם לחלק דאע"ג דזכין לאדם שלא בפניו שניא היא מילתא דקידושין דמאחר דעיקר קידושין לית ליה משום דאין אישות לקטן היאך יזכו לו קידושין ועוד דאין זה זכות דהא מתסר בקרובותיה וכמו שהקשו המפרשים ז"ל בפ' האיש ומקדש גבי ההוא עובדא דתותי ציפי דפריך גמר' ודילמא ארצויי ארצייה קמיה ופרש"י ז"ל ודילמא ארצויי ארצי בן קמיה אביו וגלה לו דעתו שהוא חפץ בה והאב נעשה לו שליח מאל יו וזכין לאדם שלא בפניו עד כאן: והקשו עליו שאין זה זכות שהרי אוסרו בקרובותיה ואיברא דהרב המגיד ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל בפ"ד מה' זכיה ומתנה תירץ דמשום הכי חוששין שמא נתרצה הבן משום דלאו חוב גמור הוא דרוצה הוא לישא אשה זו וליאסר בקרובותיה מלישב בטל דמצוה קא עביד. ע"כ. ומיהו דוקא בגדול איכא לתרוצי הכין דמצוה קא עביד אבל קטן דלאו בר מצוה הוא הויא ליה חוב גמור דאיתסר בקרובותיה ולא עביד מצוה ועבירה נמי קא עביד לדעת כמה רבוותא וכדבעינן למכתב בס"ד

ועוד יש להביא ראיה מכרעת דנא חשו הפוסקים ז"ל לסברא זו דתנן סוף פ' הכותב קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימא וכתב ה"ר ישעיה מטראני ז"ל קטן שהשיאו אביו וכו' שע"מ כן קיימא ולא אמרינן כיון שאין נשואי קטן כלום גם מה שכתב לה בעודו קטן אינו כלום ועכשיו כשהגדיל והיא תחתיו והויא ליה ככונס את הבעולה שאין לה אלא מנה אלא אמרינן כיון שכתב לה מאתים בעודו קטן עכשיו בשהגדיל וקיימא על דעת אותה הכתובה קיימא ודוקא אם הגדיל אבל אם מת בעודו קטן אין לה כלום שאין נשואי הקטן נשואין ואין כתיבתו כתובה וכמפותה בעלמא היתה עמו. ע"כ: וגרסינן עלה דהא מתני' בירושלמי שלמי ניחא גר קטן וקטן מגרש אמר רבי חגיי קיימתיה כיי דמר רבי אלעזר בשם ר' חנינא והוא שבא עליה משנתפקח וכו' והא הוא שבא עליה משהגדיל ע"כ. אין לפרש דקס"ד דמגרשה בעודו קטן ופריך וקטן מגרש דפשיטא דלאחר שהגדיל מיירי דומיא דגר דמיירי לאחר שנתגייר ועוד למה ליה לשנוייא שבא עליה משהגדיל לא הוה ליה לשנויי אלא כשמגרשה משהגדיל אלא הכי פריך וקטן מגרש פי' בשלמא גר כיון שנתגייר עם אשתו וקיימא הא ודאי דבחזר וכנסה מיירי ואף על פי שלא כתב לה כתובה כתובתה מנה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' אישות אבל קטן שהשיאו אביו משמע דנשואי אביו סגי ליה לפרוע כתובה וקשיא ליה וקטן מגרש פי' מי צריך גט לקידושיו שנעשו בקטנות עד דמחייבת ליה כתובה ומשני והוא שבא עליה משהגדיל וכן כתב ה"ר יונה ז"ל בחידושיו פ' הכותב וז"ל קטן שהשיאו אביו וכו' כלומר אף על גב דנשואי קטן אינם נשואין ואין האשה צריכה הימנו גט זהו כשגרשה קודם שגדל אבל אם משהגדיל קיימא יש לה עיקר כתובה ואמרו בירושלמי והוא שבעל אחר שהגדיל דכיון שבעל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מסתמא לסם קידושין בעל וכו' ע"כ הא קמן דקא מפרש הירושלמי כדפרישנא לה והילכך משמע להדיא דאפילו קטן שהשיאו אביו וגדל לית מששא בקידושיו ואינה צריכה ממנו גט אלא אם כן בעל לאחר שהגדיל וכך כתב הרשב"א ז"ל וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל משמו בפי"א מה' אישות גם כתב הרשב"א ז"ל

בתשובה סימן תת"ג דאסור להשיא בן קטן דכיון דליכא נשואין כלל הויא לה בעילת זנות ממש ועוד שקרוב הדבר לבא לידי ערוה החמורה דאפשר דתפשוט ידה ותקבל קידושיו מאחר ויאמרו שנשואי הראשון נשואין וקידושי שני אינם כלום והא דתנן קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת וכו' התם דינא תנן אי עבר והשיאו גם בתשובה אחרת כתב דנפיק מינה חורבה להתיר יבמה לשוק כגון שתהא אחותה של זאת הנשואה לקטן נשואה לאחיו וימות בלא בנים ותדחה זו את אחותה בלא חליצה והא דקאמר והמשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום וכו' סמוך לפרקן לאחר שגדלו מיד קאמר וכו' ע"כ

וגדולה מזו כתב הרב רבי יונה ז"ל דאית בעו מימר שאסור לאדם להשיא בנו קטן ואם השיאו הוו להו הברכות של אירוסין ונשואין לבטלה וגם רבינו משה ז"ל כתב שאין משיאין את קטן. ע"כ: וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מה' אישות וכן הקטן לא תקנו לו חכמי' נשואין הואיל וסופו לבא לידי נשואין גמורין ומפני מה תקנו נשואין וכו' ואין משיאין את הנער עד שבודקין אותו ויודע שהביא סימנין קטן אפי' בן תשע שנים ויום אחד שנשא אשה אין לה כתובה ואם הגדיל וקיימה אחר שהגדיל וכו' ע"כ וראוי לדייק קצת בלשונו ז"ל אמאי שינה מלשון המשנה דדרכו של הרב ז"ל למנקט לשון המשנה כל מאי דאפשר והכא שינה דבמתניתין קתני קטן שהשיאו אביו וכו' ואיהו ז"ל נקטיה שבקטן נשא אשה ונראה דלהכי נקט הכין משום דאיהו ז"ל כתב דאסור להשיא הקטן והילכך לא רצה לומר שהאב עבד איסורא אלא הקטן בקטנותו עבר ועשה ולאשמועינן דינא תני לה וכמו שכתב הרשב"א ז"ל וכדכתיבנא

ומכל מקום משמע להדיא דכל הני רבוותא ז"ל לא חיישי לקידושי קטן כלל והרי היא כפנויה אצלו ואפילו השיאו אביו כיון דאסרו למעבד נשואין אלו וז"ל הרב המאירי ז"ל בפ' הנשרפין אין ראוי להשיא אשה לקטן שביאת הקטן אינה אלא כמו זנות מכל מקום סמוך לפרקו מותר ומעתה כל שנשא הקטן אשה מותר להתייחד עמה ואף על פי כביבמות אמרו שלא תקנו נשואין לקטו והיה לנו לומר שבעילתו בעילת זנות עד שיגדיל ויקדש קידושין גמורין לא נאמר כן אלא ליפטר מן החליצה ומן היבום וכו' חבל מכל מקום לענין זה יש לו שם נשואין שאין בעילתו בעילת זנות שאם לא כן היאך היה משבח המשיאן סמוך לפירקן וזהו שאמרו בפ' הכותב שהקטן שהשיאו ו אביו אשה כתובתה קיימת אלמא רגילין היו לעשות כץ ואם אינו כלום היאך הכתובה קיימת והרי מוקדמת היא כך כתבוה חכמי התוס' ומכל מקום אין לראיה שלהם הכרח אלא בסמוך לפרקן והם כתבוה בסתם ונראה שכך הוא דעתם אף בקטן הרבה ומכל מקום לכשיגדיל מתייחד בפני עדים לשם קדושין ורבותי ז"ל אסרוה על ידי מעשה שמאחר שאם קדשה אחד מקודשת לשני ואסורה לקטן כדין אשת איש אף קודם קידושין הרי היא כפנויה דעלמא ובקטנה הוא שנתקנו נשואין שלא ינהגו בה מנהג הפקר אבל בקטן אין נשואין כלל והם פרשו שסמוך לפרקן במקום זה למה שאמרו במקום זה בן שמונה עשרה לחופה וכו' ומה שהביאו ממה שנאמר בכתובות שכתובתה קיימת בדיעבד ושמא השיאו אביו והפרישוהו וגדל אצלה ואחר שגדל ביאתו לקידושין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא שבביאה ראשונה אחר גדלות צריך עדי יחוד אם אינו מקדשה בשאר הדרכים וזהו פי' שע"מ כן קיימה כלומר שאחר שגדל קיימה על דעת הכתובה שכתב לה כשהוא קטן ואף על פי שבשעת כתיבה אינה כלום שהרי בלא כתובה אינו רשאי לשהות ולבא עליה אלא אם כן ביאה ראשונה שהוא בא עליה לשם קידושין שלא לעשות בעילתו בעילת זנות וכן ראיה ממה שאמרו במס' קידושין המקדש בפחות משוה פרוטה אף על פי ששלח סבלונות וכו' וכן קטן שקידש אלמא קטן שקדש כקידושין שבפחות משוה פרוטה הם שאינם כלום: ע"כ

וכן כתב ז"ל ביבמות פ' חרש דאלו שמשיאין בניהם קטנים אסור להניחם להתייחד עם נשותיהן עד שיגדילו ויתייחדו בעדים. עד כאן הא קמן להדיא דלכולהו הני רבוותא דקא אסרי נשואי קטן ואפילו השיאו אביו לית מששא בקידושי קטן כלל בשוה גוונא ואפילו מי שהתיר להם להתייחד לא מפני שיש בקידושיהן ובנשואיהן סרך קידושין ונשואין כלל ואפילו השיאו אביו אלא דסבירא ליה דכיון דדרך קידושין ונשואין קא עבדי אין זה זנות וכן כתב הרא"ש ז"ל להדיא פ' האיש מקדש וכן מוכח לשון התוספות ז"ל פ' הנשרפין גבי הא דאמרינן והמשיאן סמוך לפרקו דלא חשיבא בעילת זנות ומיהו סרך קידושין ליכא ואפילו השיאו אביו וכן כתב הרב המאירי ז"ל וכדכתבינא לעיל הילכך אידחיא לה ההיא דהר"י בר יהודה ז"ל מקמי כל הני רבוותא ז"ל ובכללם גדול המחברים ז"ל הרמב"ם ז"ל וממילא אידחיא לה נמי טעמא בתרא דכתב הר"י בר יהודה ז"ל דחייש דילמא ארצויי ארצי וכו' דהא הוכחנו מהירושלמי דכדי לאצריכה גט בעינן שיבעול משיגדיל ואפילו קטן שהשיאו אביו וכן כתב הרב רבי יונה ז"ל והרשב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל והר"י בעל הטורים אף על גב דלא אצריך בעילה ממש בפני עדים יחוד מיהא בעיל לכשיגדיל כדי להצריכה גט ודע דאפילו בקידושי קטנה שלא לדעת אביה רוב הפוסקים ז"ל לא חששו לשמא נתרצה האב וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בסימן י"ד כל שכן בקידושי קטן וכבר נתן בזה מהר"י קולון ז"ל טעם לשבח לחלק בינייהו עיין בתשובתו שם

הילכך נקטינן דאין לחוש לסברא זו כיון דאיהו נמי מדרבנן הוא דחאיש לה וכולהו רבוואתא חולקין עליו ואשה זו מותרת ואין בניה ממזרים ועוד דאפשר דבנדון דידן אפילו הר"י בר יהודה ז"ל יודה להתיר דעיקר טעמיה דקא חאיש ליה היינו טעמא בתרא דחייש לשמא ארצויי ארצי וכו' ואיכ' למימ' דלא חייש להכי אלא באב ולא באחר תדע דכת' הרמ"ה ז"ל דאם האב הרצה הדברים לפני הבן שהוא רוצה לקדש לו ושתק הבן והלך האב וקרשה לו הוו קדושין גמורין דמחמת כסופא דאב שתק ועשה שליח לקדש לו אבל באיניש אחרינן כה"ג הוו ספק קידושין. ע"כ

כן כתב הטור ז"ל בסימן ל"ה בלי שים חולק ואף על גב דבפירוש ההלכה חולק הרא"ש ז"ל אפשר דלענין דינא הדין דין אמת הוא לדברי הכל והכין משמע מלשון הטור ז"ל מעתה יש לנו לומר דבאב כיון דהיכא דידיע בודאי דהרצה הדברי' לפני הבן ושתק הוו קידושי ודאי היכא דלא ידעינן נמי איכא למיחש לדילמא ארצויי ארצי אבל באיניש אחרינא דאפילו ידעינן בבירור דארצויי ארצי קמיה אינו אלא ספק קידושין כי לא מידע לית לן למיחש לה והילכך בנדון דידן דלא נעשו הקידושין אלא על ידי אחי אמו לדברי