רבי בצלאל אשכנזי כו

ומזלות ומשל עובדי כוכבים ומזלות על של ישראל וכפי משמעות הלכה דפרק בקומץ רבה בשמעתא דר"ש שזורי בשני לשונות שיש שם מכל מקום עדיין יש להתבונן מהו זה שנקרא מרוח כי כמה דברים נזכר המרוח שלכם במשנה והרבה דברים יש שלא נזכר המרוח שלהם במשנה כגון האגוזים והשקדים והתפוחים והאתרוגים והזתים והתמרים וכדומה לזה פירות הרבה ודברים רבים עד בלי מספר והנה אם נאמר שהמרוח של האגוזים והשקדים הוא אחר הסרת הקליפה יאכלם היהודי כך חייבים לכ"ע בלא גזירה של בעלי כיסי' כי עדיין לא נתמרחו בידי עובדי כוכבים ומזלות והרי דינם כדין תבואה שנמכרת בשיבוליה שהיא חייבת לכ"ע וכן התמרים שמביאים אותם באשכול וכן הבצלים שמביאין אותם קודם פיקול שלהן וקודם שיעמידם לערימה שהוא הגורן שלהם ודאי חייבי' כי הבצלים כשכבר גדלו כל צרכן הולכין בעליהן לשדות ומניחים אותם בשקים ומביאין אותם לחניות והיהודים באים לחנות ובוררין את היפה שבהן אחד א' מתוך השקים וכן על זה הדרך עושין בקישואין והנה כל אלו ודאי חייבים במעשרות וכן כמדומה לזה כמה וכמה מינים וגדולה מזאת כי אמרו בירושלמי פרק קמא דמעשרו' הלכה ה' על מתניתין דאיזהו גרנן: הלכות קידושין

ד שאלה ילמדנו רבינו קטן שקדש אשה אחת על יד אחי אמן וביני ביני המירה האשה דתה ונשאת למומר אחר ונמשך הזמן עד שילדה ממנו שתי בנות ומת המומר והעדים מעידין שבאותה שעה שקדשה נתאמת אצלם שהיה קטן בודאי בלי ספק מי אמרינן כיון שקדש הקטן על ידי גדול מקודשת היא והוו להו הכנות ממזרות למפרע או דילמא כיון דהמקדשה הוה קטן אין קדושין של הקטן כלום דאין שליחות לקטן והבנות כשירות להנשא וגם אמם מותרת להנשא כיון שחזרה היא ובנותיה לדת הקדושה דקידושי קטן הם ומעיקרא לא הוו קידושין: יורנו המורה איזה דרך ישכן אור כפול מן השמים

תשובה איברא דהדין פשוט דקטן שקדש אין קידושיו קידושין ואפי' גדול לא אמרינן דגדלי קידושיו בהדיה ובפרק האיש מקדש עלה הא דתנן המקדש שתי נשים בשוה פרוטה וכו' וכן קטן שקדש וכו' גרסינן בגמרא וצריכא דאי אשמועינן וכו' ואי אשמועינן הני תרתי משום דבין פרוטה לפחות משוה פרוטה לא קים להו לאינשי אבל קטן שקדש הכל יודעין שאין קידושי קטן כלו' אימא כי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושי קא משדר קמ"ל דבהא נמי טעו דטבור דקידושיה קידושין וכתב הריטב"א ז"ל ואף על גב דבהא כ"ע ידעי שאין במעשה קטן כלום ואפי' בעלמא בדיני ממנות מסתבר לי דהכא טעי דסבור דהשתא דגדיל גדלו קידושין בהדיה ונתקיימו קידושיו אף על פי שנתאכלו המעות דוגמא דמאי דאמרינן התם בקטנה וכו' ובהא מתרצא לן אמאי לא אמרינן דלתני הא דקטן וכל שכן אידך אלא שי"ל כמו שאמרנו דאי תנא קטן החם הוא דטעי דסבר דכי גדיל גדלו קדושיו וכו' ע"כ ואפשר דלזה כיון רש"י ז"ל שכתב בפי' המשנה וכן קטן שקדש ושלח סבלונות משהגדיל ע"כ ופשיטא דמשהגדיל מיירי אלא דאתא לאשמועינן רבותא וכמו שכתב הריטב"א ז"ל וכן כתב הטור להדיא ולאחר שיגדיל חלין הקידושין ואפי' אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד עמה צריכה גטי וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות ויש מי שכתב דבעי שיבעול לשם קידושין לאחר שיגדיל כדי להצריכ' גט ואפי' השיאו אביו וכדבעינן למכתב בס"ד הא קמן להדיא דאין חוששין לקדושי קטן ואפי' גדיל לית מששא בקידושיו ומסתברא דלא שני לן בין אם קדש על ידי עצמו או על ידי גדול דכיון דהקידושין מצד עצמן לית בהו מששא וכדכתי' משום דאין אישות לקטן וכתיב נמי כי יקח איש וקטן לאו בר קיחה הוא וכדבעינן למכתב בס"ד היכא ליהוו בהו מששא משום דנעשו על ידי הגדול הכין איכא למידן מהסברא אבל מצאתי למהר"י קילון ז"ל בשורש ל' דקא מספק עלינו את הדין שכתב דרבי נתן המכירי שאל מאת רבי יצחק בר יהודה בן י"א שנה שקדש לו אביו בטבעת ועדים אם ימאן צריכה גט או לא והשיב שצריכה גט שמצינו בכל מקום שזכין לאדם שלא בפניו וכו' עד ועוד מאחר שלא מחה בקידושי אביו עד י"ג שנה וחצי מאן לימא לן דלא ארצויי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וקבל ולאחר מכאן חזר בו ואינה חזרה ואינה יוצאה בלא גט ושלא יהו בנות ישראל הפקר ואין לפקפק באיסור אשת איש ורבינו שלמה בר שמשון ורבינו קלונימוס איש רומי חלקו עליו. ע"כ והלכך לכאורה ראוי לחוש בערוה החמורה כיון דהויא ליה פלוגתא דרבוותא ז"ל ואין לנו ראיה מכרעת מהפוסקי' עמודי התורה ז"ל אשר בית ישראל נשענין עליהן דלא כתבו בפירוש משפט קידושי קטן כשהיו על ידי גדול

ומיהו כי מעיינא שפיר חזינא דליכא למיחש להא ובנדון דידן אשה ץ זו מותרת וליכא בבניה צד ממזרות כלל ודע דליכא למימר דיעלה על דעת שום חכם דמדאורייתא תפסי בה קידושי בכה"ג דגרסינן פ"ק דקידושין בעי ר"ל מהו שמייעד אדם לבנו קטן בנו אמר רחמנא בנו כל דהו או דילמא בנו דומיא דידיה מה הוא גדול אף בנו גדול ופשיט לה רבי זירא מדתניא איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד אם כן מצינו אישות לקטן ופריך גמרא ואלא מאי אינו מייעד אמאי קא ממעט ליה קרא תפשוט מינה דמייעד ומשני אמר רב אשי הבא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא חזיא ליה מהו דתימא כיון דמדאורייתא חזיא ליה וביאתו ביאה הבא עליה מתחייב באשת איש קמ"ל. ע"כ: ומסקנא דאינו מייעד לבנו קטן וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' עבדים וז"ל כיצד מייעדה לבנו אם היה בנו גדול ונתן רשות לאביו לייעדה לו הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני ע"כ והקשו המפרשים ז"ל בשמעתא זו דהא משמע דיבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו דממיתה הוא דקא ממעט ליה אבל אשתו היא לכל דבר לפסלה מן האחים וקם תחת אביו לנחלה ובמסכת יבמות אמרינן ביאת בן תשע כמאמר שויוה רבנן והא דאמרינן יבמה יבא עליה אפי' כל דהו אסמכתא בעלמא היא וכ"ת השתא קמ"ל קרא דלאו אשתו היא אם כן מאי הוי מקשי אלא מאי אינו מייעד מאי קא ממעט ליה קרא לישני דהשתא קמ"ל קרא דאינו מייעד ותרצו דלא דמי דאי קידושי יעוד דקטן קא ממעט הוה ליה לאשמועינן שאין האדון יכול לייעדה לבנו קטן בעל כרחיה דאב ומדקא ממעט לה גבי מיתה ודייקינן פרט לאשת קטן משמע דבדין יעדה ואשתו היא אבל גבי יבמה כיון דמ"מ אית ליה זיקה בגוה אשתו קרי לה וקמ"ל השתא דלית לה דין אשתו ע"כ. מכל מקום שמעינן להדיא דקידושי קטן לית בהו מששא ואפי' היו על ידי אביו דלא אבעיא לן אלא ביעוד משום דדילמא בנו אמר רחמנא ואפילו כל דהו אבל בגונא אחריתי ליכא סרך קידושי כלל ואפילו היו על ידי אביו דאי איתא דאיכא סרך קידושין בקטן וכגון שהיו על ידי אביו מנא ליה דהא דתניא את אשת איש פרט לאשת קטן מיירי ביעוד כלל עד דבעי למפשט מינה דילמא דקידושיו דעלמא מיירי וכגון שהשיאו אביו ואפ"ה ממעיט ליה ממיתה ורב אשי נמי למה ליה לאוקומה ביבם קטן לוקמה בכה"ג דשכיחא טפי וברירא טפי אלא ודאי משמע לי' לגמרא דליכא סרך קידושין בקטן בשום גוונא כלל אלא בהני גווני וכן התוספות ז"ל בפ' ד' מיתות עלה הא דתניא אח אשת איש פרט לאשת קטן כתבו דאיצטריך קרא למייעד לבנו קטן או בו השע שבח על יבמתו וכדאיתא התם קמן דלא אשכחו לה פיקה אלא בהני גווני דוקא גם הרמ"ה ז"ל כתב שם בסנהדרין דאיצטריך ליבם קטן בן תשע הבא על יבמתו דקני לה בקידושי אחיו לענין איסורה לעלמא ולא הזכיר ז"ל ההיא דיעוד משום דאידחיא התם בקידושין ומסקינן דאינו מייעד לבנו קטן וכדכתיבנא. ורש"י ז"ל פירש שם בסנהדרין פרט לאשת קטן אשמעינן דקטן אין לו קידושין. ע"כ. וכתב עליו הר"ן ז"ל בחידושיו שם דהיינו כל שהוא פחות מי"ג שנה ויום אחד ואין ספק שהענין כן ולא איצטרך קרא למעוטי אשת קטן אלא בגוונא דהוי אשתו מדאורייתא כגון קטן בן תשע ויום אחד שבא על יבמתו דקנאה מדאורייתא ואשתו היא לכל דבר כדאיתא ביבמות ואפ"ה ממעט רחמנא דאיחייב עליה מיתה דאשת איש אמר רחמנא פרט לאשת קטן ע"כ

ואיברא דההיא שמעתא דקידושין קשיא לפירושו של רש"י ז"ל ועוד קשיא מדידיה אדידיה דבפ' המדיר כתב ז"ל קטן אין קידושיו כלום דלאו בר קיחה הוא כי יקח איש כתיב והכא בסנהדרין כתב ז"ל דממיעוטא דאשת איש פרט לאשת קטן שמעינן דקטן אין לו קידושין ולזה נראה לתרץ דאיברא דמדכתיבנא כי יקח איש שמעינן דאין קידושיו כלום מיהו איכא למימר דהיינו כשקדש על ידי עצמו אבל כשקדש על ידי גדול שמא הוה אמינא דתפסי קידושיו מטעם זכייה שלא בפניו להכי אתא מיעוטא דאשת איש ללמדך דקטן אין לו קידושין בשום אופן כלל ואי לאו דמעטיה כבר מכי יקח איש לא הוה שמעינן ממיעוטא דאשת איש דקטן אין לו קידושין דילמא ממיתת הבא עליה הוא דמעטיה קרא אבל לעולם תפסי קידושיו להכי איצטריכו תרווייהו כ"נ שיטת רש"י ז"ל ודוק דבפ' המדיר כתב ז"ל אין קידושיו כלום ובסנהדרין כתב דקטן אין לו קידושין ואכתי צריך ליישב סוגיא דקידושין לשיטתו ז"ל ודע דרש"י ז"ל פי' התם בקידושין דהא דאמרי' ביבם קטן דמדאורייתא חזיא ליה היינו דזקוקה לו וביאתו ביאה לכל דבר והקשו עליו בתוספות דזה אינו אלא לפוסלה מן האחין כמאמר בעלמא ונראה לתרץ דס"ל לרש"י ז"ל דאיברא דהכין הוא קושטא דדינא ומיהו רב אשי דנד מפשיטותיה דרבי זירא אוקי להאי ברייתא דאשת איש ביבם קטן משום דמשמע ליה דלא אתא למעוטי אלא במידי דאית ביה קידושין ופטור הבא עליה אלמא משמע דס"ל דזקוקה לו וביאתו ביאה לכל דבר והלכך לדידן דס"ל דאיו ביאתו של יבם קטן אלא כמאמר בעלמא הדרי' לפשיטותיה דרבי זירא דאדרבא שמעינן מהאי מיעוטא דאשת איש דאין שום אישות לקטן לא ביעוד ולא בשום גוונא כ"נ שיטת רש"י ז"ל ומכל מקום בין לשיטת רש"י ז"ל בין לשיטת התוספות ז"ל הרי גמרא ערוכה לפנינו דאין אישות לקטן ולית מששא בקידושיו כלל ואפילו היו על ידי אביו: (והלכך) בע"כ אפילו ר"י בר יהוד' דאצרכה גט וכמו שכתב מהר"י קולון ז"ל לאו מדאורייחא קאמר אלא מדרבנן בעלמא וס"ל כמ"ד דאון זכייה לקטן מדאורייתא ומה שזכין לו מדרבנן בעלמא הוא וכמו שכתב הר"ן ז"ל בריש פ' האיש מקדש בפירושיו על ההלכות דהא ודאי ליכא למימר דס"ל כמ"ד דאף על פי שאין שליחות לקטן אחרי' זוכין בשבילו מז התורה דאם כן לפי טעם הראשון דכתב ר"י בר יהודה ז"ל מטעם זכייה תהיה מקודשת מן התורה והא ודאי ליתא וכדכתיבנא אלא בע"כ מדרבנן קאמר וכמ"ד דלית ליה זכייה לקטן אלא מדרבנן ולישניה נמי הכי דייק דנקט צריכה