רבי בצלאל אשכנזי כה

חייב לעשר אפילו למ"ד יש קנין לעובדי כוכבים ומזלות בארץ ודוקא בלוקח אחר שמרחם העובדי כוכבים ומזלות וכו' הנה מכל אלה שהזכרנו דהיינו ר' נתן בעל הערוך ורש"י ור"ת ובעלי התו' ורבינו שמשון ור"א וריב"ם והראב"ד ורבינו יעקב בעל הטור מכולם נתברר שחייבים לעשר מדרבנן לכ"ע אף על פי שעתה בדורותינו כבר בטלו המעשרות בא"י מתבואת העובדי כוכבים ומזלות מכל וכל מכל מקום עדיין צריך שאלה אם ראוי לסמוך על זה המנהג או אם צריך לסמוך על זה או אם ראוי שלא לסמוך כלל כי כבר ידוע מה שכתבו הראשונים על דברים אחרים כיוצא בזה וז"ל מהרי"ל בהלכות פסח בשם מהר"ש וז"ל אל יאמר אד כיון שאין איסור מדאורייתא אין לחוש דכל דגזרו רבנן העובר עליו חייב מיתה ועובר על לא תסור וכו' וגם אין לומר מנהג כאן להתיר דמנהג טעות הוא דדוקא על דבר שהוא היתר גמו' ויש מקומות שנוהגין בו איסור על זה יכול לומר בכאן מנהג היתר וגם זאת ודוקא ע"י חכם הגון ותיק וחסיד שיוכל לידע תוכן הענין על דבר שפשט איסורו ובא להתירו מכח מנהג יסכר פי דוברי שקר וגם אם חולה בחכם שוא ושקר דיבר הנביא ההוא ואלו היה החכם ההוא שם היה משיב הבדאות והשוא ומדוחי' על פניו עכ"ל וכ"ש בדבר הזה שעדיין יש בו ספק אם חייבים בו אפילו מן התורה כיון שלא נתבררה הלכה כמאן ומכ"ש דקיימא לן הלכה כסתם משנה וכמה וכמה סתמי משניות יש שכולם אומרים שפירות העובדי כוכבים ומזלות חייבי' מן התורה כהא דתנן הלקט והשכחה והפיאה של עובדי כוכבים ומזלות חייב במעשרות וכו' וכן הא דתנן מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים ומזלות. וכו' ואינו תימה אם נהגו כעת להפך מזה כי כמה וכמה מנהגים ראינו על עניין מצוות הארץ אשר בוודאי מעצמן באו המנהגים ההם ע"י טועים ולא שהנהיגום וותיקים כך וכבר טעמי כל אלו ידועים כי כל דבר שיש בו טורח וחסרון כיס צריך זירוז והנה נזכיר קצת מאותם המנהגי' המנהג הראשון הוא שפה צפת זה כמה ימים ושנים נהגו ששנים או שלשה יהודים יש להם מקח קבוע עם העובדי כוכבים ומזלות בעלי האתרוגי' כך וכך בסלע בכל שנה ושנה ואותם היהודים בפרדס ובוררים להם את הטובי' וחותכי' אותם בידיה' ומביאי' אותם לבתיה' והרי אותם האחרוני' טבל גמור הם ואין יוצאין בהם לכ"ע ודבר זה ברור במסכת סוכה שאומרת שם וז"ל דכ"ע לא פליגי דבעינן היתר אכילה שנא' לכם וכו' והנה עד זה שתי שנים לא היה איש שישים על לבו הרי אילו האתרוגים נתמרחו ע"י ישראל אם כן היאך יוצאים בהם בטבל' ואף גם זאת כי כל אחד וא' היה אוכל אתרוגו אחר המועד בטבלו: והמנהג השני הוא שקצת מאנשי העיר יש לה פרנסה על זה הדרך שהיהודי קונה שור או שני שוורין ונותן אותם לא' מבני הכפרי' לחרוש בהם באשר ימצא מקום פנוי לזריעה וכמדומה לי שהיהודי צריך ליתן החיטין לזרוע ואחר כך יחלוקו היהודי' והעובדי כוכבים ומזלות התבואה שגדלה למחצה ולרביע כפי התנאי' שביניה' והנה זאת התבואה ודאי ברשות ישר' גדלה ואף על פי שמרחה העובדי כוכבים ומזלות בשליחותו של ישראל ודאי חייבת וגדולה מזאת כי אפילו חלקו של עובדי כוכבים ומזלות הוה דינו לכ"ע כחלקו של ישראל מטעם דאין ברירה והנה היהודי' אוכלי' אותה התבואה בטבלה והעוברי כוכבים ומזלות מוכר את חלקו לישראל אחר ואין שום אחד מהם מעלה על דעתו לעשר את פירותיו והמנהג השלישי הוא כי העובדי כוכבים ומזלות מביא לבית היהודי את הענבים הראויות ליין והיהודי גומר חת מלאכתן ועושה מהן יין ומעשר את היין והנה כיון שהוא מעשר את היין צריך הוא נוא לומר שאותם הענבי' שהביא העובדי כוכבים ומזלות לא נגמרה מלאכתן ביד העובדי כוכבים ומזלות כיון שהם ליין לא נגמרה מלאכתו אלא משיקפה והנה אם ידרוך היהודי את כולם הרי יעשר את היין של כולם מפני שכול' חייבי' במעשר ואם לא ידרוך אלא חצים וישמור את האחרות לאכילה או אפילו כשלא ידרוך אפילו אחת מהן אלא ישמור את כולם לאכילה אז חייבי' במעשר שהרי אותם הענבי' כולם היו חייבות במעשרות מן התורה לפי דעתו אלו יעשה מהן יין והנה עתה שלא נעשה מהם יין מי פטר אותם כי המרוח אינו תלו אלא בדעת הממרח והרי דעתו של עובדי כוכבים ומזלות לא היתה אלא ליין ומה שהישראל נמלך עתה אינו עושה שמלאכת העובדי כוכבים ומזלות היתה מרוח למפרע כי אפילו היה נמלך בעל המלאכה עצמו אינו מועיל למפרע כגון ישר' שליקט ענבי' לאכילה שהמרוח שלה' הוא כדין כלכלה דתנן כלכלה משיחפה וכו' וכיון שחיפ' אסור לאכול מהם עראי ואפילו יהא נמלך אחר כך לדורכ' לא יהא מותר לאכול מהם עראי בעבור שנמלך לדורכ' דתנן הרי שתר' זתי' על זתים לאכילה וענבי' על ענבי' לאכילה ונמלך לדורכ' אינו צריך לתרום ואמרינן עלה בירושלמי מפני שנמלך הא לא נמלך תרומה ויחזור ויתרום הרי מה שנמלך בעל המלאכה אינו מעלה ומוריד לחייבו כ"ש לפוטרו וכ"ש מה שנמלך היהודי על מעשה העובדי כוכבים ומזלות שאינו פוטרו וכן תנן נמי שאינו מועיל מה שנמלך אפי' בעל המלאכה בעצמו לפטור דתנן כלכלת שבת ב"ש פוטרין וב"ה מחייבי עוד רבי יהודא אומר אף הלוקט כלכלה לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר ע"כ והנה פירושי אלה המשניות ברורי' וידועי' מדברי רבותינו שכך הוא כלכלת שבת ר"ל כלכלה שליקט לצורך שבת ונמלך לאכול ממנה בערב שבת ב"ש פוטרי' אם יאכל ממנה עראי בע"ש וב"ה מחייבים אפי'באכילת ארעי בע"ש אף על פי שנמלך וכן דברי רבי יהודא פירושם על זה הדרך הנה מכל אלה שמענו שאפילו מה שהוא עצמו נמלך מעשיו אינו מועיל לפוטרם מכ"ש שאינו מועיל מה שהוא נמלך על מעשי העובדי כוכבים ומזלות ואם כן מי התיר לאכול אותם הענבים שהביא ליין אפי' אכילת עראי כשראו פני הבית כ"ש אכילת קבע ני לא אמרו רבותינו מערי' אדם על תבואתו וכו' כדי שיהא הוא אוכל אלא כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה ואף על פי שיש חולקין על זה מכל מקום אכילת קבע מי התיר להם ולא זו בלבד כי אפילו כשהענבים בתוך הגת שבבית וחציו של אשכול נדרך לוקח בעל היין את שאריתו וכן בני הבית באים ולוקטי' כלים מלאים מן הגת ומעלי' אות' לבית ואוכלי' אות' בלי מעשר ואת פוצה פה ומצפצף בדבר לומר מדוע תעשו כזאת וגדולה מכל' יש שכבר ידוע הוא שהשמן הוי גרנו משירד לעוקה והנה בלא ספק שגרנן של כל השמני' שוה על פי שלא הוזכר במשנה. מ"מ לפי דעתי אין פיקפוק בדבר שהשמן שומשמין בפרט הוי ג"כ גרנו משירד לעוקה אם כן הישראל הקינה שומשמין ועושה מהם שמן הוה כאילו קנה זתים ועשה מהן שמן או ענבים ועשה מהן יין וחייב במעשרות מן התורה ואנו ראינו פה שחורי הארץ וחכמיה היו עושין שמן שומשמין ומוכרים בשוק ואין אחד שיעלה על לבו לומר שחייבים במעשרות וגדולה מכל אלה כי כמה וכמה יהודים יש בארץ שיש להם ומימינו לא ראינו אדם שעושר אפילו משקל של שמן וכן היהודים הולכים לכפרים וקונים הגפת מן העובדי כוכבים ומזלות ומוציאים ממנו שמן ואין שום אחד מעשר אפילו טיפה אחת ועל כולם כי אפי' במעשרות שהם מעשרין מן היין וכן המתנהג בדרכי חסידות וזורע מעט כדי לקיים מצוות כארץ כל אלו גם הם ודאי לא מפי ותיקים יצא אלא שכך נהגו העם ונמשכו אחריהם כל הבאי' אחריהם מגדולם ועד קטנם כי מנהגם כן הוא שבתחילה נוטלי לתרומה גדולה חיטה אחת או טיפה אחת ושופכין אותה בצד החבית ואחר כך קורין שם למעשר ראשון ונוטלין אחד מעשרה לתרומת מעשר ושופכין אותו ואח"כ קורין שם למעשר שני ועל מעשר ראשון אומרים הרי זה המעשר הראשון לא יש לוי שיהא לו ראיה ברורה שהוא לוי וא"כ למי ניתנהו ע"כ יותר טוב שניקח אותו לעצמינו וכשיבוא מי שיהיה לו ראיות ברורות שהוא לוי נשלם לו כל המעשרות שאכלנו ועל המעשר השני אומרים אם השנה הזאת היא השנה שמפרישין בה מעשר עני הריני מפקיר כל נכסי ואם כן אני עני והריני זוכה במעשרות סוף דבר איש מעשרותיו לו יהיו ואם שנת מעשר שני הוא לוקחים מעט קמח ואומרים הרי זה המעשר שני מחולל על זה הקמח ומפריחים אותו באויר הנה אלו הם דרכי המעשרות של אנשי הארץ ובודאי כל מי שיש בו דעת יבין את זאת אם ראוי לסמוך על מנהגים כאלו או על מי שיש להם מנהגים כאלו כי התרומה אף על פי שאמרו רבותינו חיטה אחת פוטרת את הכרי מכל מקום לא אמרו שמצוה לעשות כן כי אף על פי שה לכת לאיבוד צריכה שיעו' דתנן גבי חלה מכזיב ועד הנהר ועד אמנ' שתי חלות אחת לאור ואחת לכה של אור יש לה שיעו' ושל כהן אין להשיעו' הרי אע"פ שהולכ' לאיבו' צריכ' שיעור וכן אין ראוי לאבד התרומ' בידי' אלא את שדרכו לישרף ישרף ואת שדרכו ליקבר יקבר ובסוף מסכת תמורה נחלקו ר"י ורבנן אם מותר להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברים דקסברי רבנן שאינו מותר לשנות אפי' לחומרא מכ"ש לקולא וכן עניין גזל השבט של המעשר ראשון בודאי גזל גמור הוי כי אפילו היינו אומרים שאין צריך ליתנו ללוי עד שיביא ראיה מכל מקום יהא מונח עד שיבוא אליהו כדין כל ממון המוטל בספק כי הרי הבעל אין לו בו כח כלל כיון שהפרישו ולמה יקחהו ומי יעמוד במקום לוי לזכותו לו וכן המעשר. עני גזל גמור הוי כי אפילו יפקיר נכסיו כדין הפקר גמור אין לו בה כלום פי אפילו העני שבישראל צריך ליתן מעברותיו לעני אחר דהא חנן במסכת פיאה פ"ו שנים שקבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני אבל שיקרהו לעצמו אסור וכן מה שמחלל את המעשר שני על מעט קמח זה ודאי טעות גמור הוא מכמה טעמים הראשון כי רוב הקמח טמא שבאו עליו מים ואם כן כי כן מנהג הארץ ללתות את החיטים לא קנה המעשר דהא אפילו בקונה פירות שאינם יכולים להגיע לירושלים תנן קנה מעשר מכ"ש זה שטמא מתחילתו: והשניה כי המעשר שני אינו מתחלל אלא על כסף שיש עליו צורה כדכתי' ונתת' בכסף אבל שיתחלל פירי על פירי זה לא היה ולא שמענו ולא מצאנוהו בדברי רבותינו ואנה הכסף ואנה החומש וכך יש במסכת בכורות פ"ח בפירוש כאינו נפדה אלא בכסף. ובירושלמי פ"א דמסכת סנהדרין אמרינן וז"ל אמר רבי יוחנן הקדש שפדוי יותר על דמיו הרי זה פדוי מעשר שני שפדוי יותר על דמיו אינו פדוי וכו' אמר ר' יוחנן הקדש שפדוי ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי מעשר שני שפדוי ולא הוסיף חומש אינו פדוי וכו' אם כן כל אלו הדרכים דרכי הבל הם ובוודאי אין ראוי לסמוך וללכת אחרי המנהגי' האלה לא באלה ולא בכיוצא בהן מכ"ש אחרי שראינו שמחדש באו כל אלה כי כבר העיד בעל ספר כפתור ופרח שבזמנו היו נוהגים לעשר כמו שכתבנו למעלה וז"ל אבל אנו בדרכי המחמירים הלכנו וכן מצאנו וקבלו מרוב חכמי ארצינו ורבותינו אבותינו ספרו לנו שרבינו שמשון ורבינו יצחק אחיו ז"ל כך פסקו ג"כ וכן זכרנו בההיא דמסכת מכשירין שהבאנו וכמו שפסק הראב"ד ז"ל וכמו שהוא דעת רש"י ז"ל עכ"ל וכן כתב בעל כתב תמים שבזמנו היה מעשרין אפילו מן הירק הנלקח מן השוק וכן שמעתי שהעיד זקן אחד שלפני חמשים שנה היה עדיין המנה. לעשר אלא שאחר כך בטלוהו ולא זו בלבד אלא שבכל המנהגים שיש בארץ כעת אין בהם מכל המנהגים שנזכרו בגמרא שהיו בא"י אך כדי שלא נטריח עליכם נקצר אך עוד אחת יש לנו שצריכה שאלה כי אף על פי שלא נתברר לנו בגמרא אם הלכה כמ"ד מרוח עובדי כוכבים ומזלות פוטר ואין חייבים לעשר בפירות שנמרחו ברשות העובדי כוכבים ומזלות מן התורה או אם הלכה כמ"ד שאינו פוטר וחייבים לעשר מן התורה כסתם משנה במסכת דמאי פ"ה דתנן שם מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים