רבי בצלאל אשכנזי כב

בעון קומיה מה טעם פי' מה טעם פטרי תבואה של עובדי כוכבים ומזלות מעיקר דינא מאחר דחזינן חימרא זו שישראל אחד עביד לשל כמה עובדי כוכבים ומזלות דמאי והשיב להם כד תסאבון אנא אמ' לכון פי' כאשר תזקינו ותעמדו על דעתי תרגום זקן סבא. מה הוה מימר לון כמ"ד מאיליהן וכו' פי' מה הוה בעי למימר וחשש לאומרו ומהדר כמ"ר מאיליהן קיבלו עליהן וכו' והלכך כיון דליכא חיובא דאורייתא אפילו בשל ישראל היאך נחמיר בשל עובדי כוכבים ומזלות וכמו שכתב סמ"ג וכדכתיבנא לעיל ומיהו בשל ישראל החמירו יותר מדאי ולא חילקו ביה כלל ולהכי ישראל אחד מטיל לתוכו עביד לכולהו דמאי. שמואל בר בא בעי ניחת לטהרות לא אמר לן וכו' פי' שאל למה לא גילה להם בשלמא אלו היה דבר של טהרו' אין ראוי לגלות שיש קולא מפני גדר טהרות וראוי שלא לפרסם פן יבואו לפרוץ גדר בטהרות דחמירי וכן בקדשים אבל למעשרות לא אמר לון מפני גדר מעשרות בתמיה והלא המעשרות חולין גמורין הן ואם יבואו לפרוץ גדירן מה בכך וגם אלו אמר לון מה הוה אמר לון גבי מעשרות כמ"ד מאיליהן קבלו עליהם וגו' בשלמא אלו היה עיקרו דבר תורה אין ראוי לגלות פן יבואו לעקור דבר תורה אבל מאחר שלא היה אומר להם אלא דמאיליהן קיבלו עלי הם מה בכך אם היה מגלה להם הרי לא היו באים לעקור דבר תורה א"נ אפי' היה מגלה להם זה אין בזה תקלה דהא מאי קאמ' מאיליהן קיבלו עליהם אין זו קולא כל כך אלא שבחא דישראל קאמ' וכדאיתא בפ"ו ממסכ' שביעית בירושלמי וגם אכתי איכא למימ' דלאחר שקידשוה קדשה מן התורה וכן כתבו התוס' בפ' הערל וז"ל ועוד או' ר"י מתוך פי' הירושלמי דשביעית פ"ו דה"פ כיון שגלו נפטרו שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא ולא היה חובה להם לקדש את כל א"י כדאמרי כרכים וכו' וכמו שהניחו במקצת היו רשאין להניח הרבה יותר או שמא הכל אם היו רוצים ואעפ"כ חייבו עצמן מאיליהן וקדשו וכיון שקידשו קדשו מן התורה ע"כ ומ"מ שפיר אמר להם ר' יוחנן דכיון דסוף סוף מאיליהן קיבלו עליהם אע"ג דע"י קדושתן קדשו מן התורה אז לא חלה הקדושה אלא על של בעלי אמונה זו היא סברת שמואל בר בא ומיהו אפשר דר' יוחנן גופיה שלא רצה לגלותה ס"ל מאיליהן קיבלו עליהם ולא הויא אלא מדרבנן וזו היא תשובה גמורה להראב"ד ז"ל שהשיג על הרב ז"ל שכתב תרומה בזמן הזה דרבנן מדר' יוחנן דסבר שהיא מדאורייתא והא כתיבנא לעיל דבעלי החדושים כתבו דר' יוחנן פי' סברא דר' יוסי ולא סבירא ליה כותיה וסוגיא זו של הירושלמי מוכיח כן וכדפרישנן. רבי ירמיה רבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן מודה ר' שמעון שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה פי' השתא קא ס"ד דעלה דר"ש דמתני' קאי דחייש ר"ש במפקיד אצל העובדי כוכבים ומזלות דילמא החליפן בשל ישראל אחר וכמו שפי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וכדכתיבנא לעיל וקאמרי בשם ר' יוחנן דמודה ר"ש שהוא משפריש מעשרותיו וכו' ואפי' תרומה ואע"ג דבשאר דמאי אינו צריך להפריש תרומה גדולה הכא צריך להפריש כל מעשרותיו מהלכה פי' מתקנתא דרבנן ופריך הא ר"ש או' מפריש ורבנן אומרים מפריש פי' דלר' יוחנן לרבנן נמי אינו מפריש אלא מדרבנן וכדכתיבנא א"כ מאי בינייהו ומשני ר"ש או' מפריש ונוטל דמי' מן השבט ורבנן אמרי מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט ופריך ואפי' בתרומת ח"ל אינה פי' ומה בא להשמיענו ולא תהיה כתרומת ח"ל אלו תרומת ח"ל שמא אינו מפריש וכו' בתמיה פי' אטו תרומת ח"ל מאי איכא למימ' דלא נימא שלכל הפחות מיהא מפריש ונוטל דמים הא ודאי ליתא דבודאי תרומת ח"ל מפריש ונוטל דמים מעתה ק"ו הדברים אם תרומת ח"ל שאין לה עיקר מז התורה צריך להפריש כ"ש המפקיד אצל העובדי כוכבי' ומזלות דחייש ר"ש שמא החליפן בשל ישר' אחר דלא עישר דיש לו עיקר מן התור' דצריך לעשר ומהדר דילמא על עיקר טבלו של עובדי כוכבים ומזלות את אמרת בגין דתני ר' יהודה ור"ש וכו': עליה ר' ירמיה ר' חייא בר ווא וכו' פי' על הך ברייתא את אמרת מימרא דר' יהודה משמיה דר' חייא בר ווא וכו' וקשיא לי דלעיל מייתינן סוגיא ירושלמית מפ"ה דמסכת דמאי עלה הא דתנן מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים ומזלות וכו' וקאמר עלה ר' יהודה בן פזי בשם רבי אושעיא הלכה כר"ש ופריך עליה גמרא דלמה לי למפסק הלכה פשיטא שהלכה כר"ש ומשני דלהכי אצטריך בגין דתני אמר ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין וכו' ותני עלה ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין וכו' ועל כן ר' שמעון שזורי לא חייב בשל עובדי כוכבים ומזלות אלא מדרבנן מדקאמ' צא ולקחם מן העובדי כוכבים ומזלות ועשר עליה דהתערובת אין חייב אלא מדרבנן ואי של עובדי כוכבים ומזלות חייב מדאורייתא הוה ליה מן החיוב על הפטו' והלכך ר"ש דפליג על ר"ש שזורי אלמא דמדרבנן נמי פטר ואין צריך להפריש כלל וכדכתיבנא לעיל והכא מסקינן דאע"ג דאמ' ר"ש יש קנין וכו' מודה ר"ש שהוא מפריש וכו' ונראה דלשיטת הרב ז"ל ניחא דכי היכי דאיכא מ"ד דלמ"ד אין קנין אית ליה דאין קנין כלל לא קנין הגוף ולא קנין נכסים וכדכתיבנא לעיל הכי נמי מ"ד יש קנין ס"ל דיש קנין לעובדי כוכבים ומזלות בגוף הקרקע להפקיע מידי מעשרות ועובדי כוכבים ומזלות שקנה קרקע בא"י הפקיעה מן המצו' ומקדושתה ואם חזר ישראל ולקחה ממנו הוה ליה ככיבוש יחיד ועל זה הוא דמסקינ' הכא בסוגיא זו דמודה ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה ונראה דלמסקנא זו לא איצטרכינן למימ' דנוטל דמים מן השבט אלא נותנן לכהן ואינו נוטל דמים כלל והיינו מדרבנן אבל כל עוד שהקרקע ביד העובדי כוכבים ומזלות והישראל קונה מהעובדי כוכבים ומזלות פירותיו לאחר שנגמרה מלאכתן ביד העובדי כוכבי' ומזלות איברא דאיכא מ"ד דבהא נמי פליגי ר"מ ור"ש דלר' מאי' אין קנין כלל ולר' שמעון יש קני וכדכתיבנא לעיל מיהו אליבא דר"ש דקי"ל כותיה יש קנין לעובדי כוכבים ומזלות בהא ואינו צריך להפריש כלל ואפי' מדרבנן והיינו פלוגתא דמעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים ומזלות וכו' דכתיבנא לעיל כנ"ל: נמצאת למד גם מסוגיא זו שדברי הרמב"ם ז"ל הם הנכונים: עוד גרסינן בירושלמי ר' יונה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הלוקח פירות תלושין מן העובדי כוכבים ומזלות מפריש תרומה ותרומת מעש' מהלכה ונותנו לשבט ונוטל דמים מן השבט הלוקח פירות מחוברין מן העובדי כוכבים ומזלות מפריש תרומה ותרומת מעש' מהלכה ונותנן לשבט ואינו נוטל דמים מה טעם כי תקחו מאת בני ישראל מאת בני ישראל אתה מוציא ואי אתה מוציא מאת מכרי כהונה ולויה אתיא כיי דמר ר' אלעזר כי תקחו מאת בני ישראל מאת בני ישראל אתה מוציא ואי אתה מוציא מיד עובדי כוכבים ומזלות א"ר אחא בימי ר' הושעיא בקשו להמנות על הר המלך לפוטרו מן המעשרות אמרו יבוא ר' הושעיא ולא הספיק לבוא עד שנטרפה השעה. ע"כ ופי' הר"ש ז"ל בפי' המשנה כתיבת א וז"ל מהלכה בכמה מקומות יש בירושלמי בל' זה ובדבר שהוא מדרבנן רגיל לומ' מהלכה אבל כאן משמע שהוא מן התורה מדמייתי עלה דרישא וכי תקחו מאת בני ישראל ושמא קסבר אין קנין וכשמירחן ישראל או קסבר אין מירוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר וסוגיא זו פליגא אההיא דבכורות סוף פ"ק דמוקי הך דר' יהושע בן לוי בתרומת מעשר דוקא אבל תרומה גדולה נותן לכהן והכא משמע דתרוייהו שלו ולא לכהן ע"כ ולא נהירא ודע כי באופן הדרשה יש הפרש בין גמרא דידן לירושלמי דבגמרא דידן דרשינן הכי ואל הלויים וגו' כי תקחו מאת בני ישראל טבלים שאתה לוקח מאת בני ישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן וכו' ומשמע לי דאאידך קרא סמיך דכתיב בתריה כן תרימו גם אתם וגו' אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' וגו' ולהכי דרשינן טבלים שאתה לוקח מאת בני ישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה וכו' ובירושלמי דרשינן הכי כי תקחו מאת בני ישראל מאת בני ישראל אתה מוציא פירות אתה מוציא ומפריש מעשרות ומדכתיב בתחלת הפרשה כי תקחו מאת בני ישראל קא דריש דרשה זו והלכך אם נפרש הלוקח פירות תלושין וכו' דקאמר בירושלמי דהיינו ישראל שלקח פירות תלושין קודם גמר מלאכתן וגמרן ישראל פליגא גמרא דידן דבגמרא דידן ס"ל דצריך להפריש מדאורייתא ודריש מקרא דאינו נותנה לכהן וירושלמי ס"ל דאינו מפריש מן בתורה אלא מהלכה דהיינו מדרבנן ובעי מ"ט לא הויא אלא מדרבנן ולא מן התורה ומשני מדכתיב כי תקחו מאת בני ישראל ופריך מאת בני ישראל אתה מוציא ואי אתה מוציא מאת מכרי כהונה פי' הא אצטריך הא מיעוטא להא דקי"ל כהן או לוי שלקחו פירו' מישר' אחר שנגמרה מלאכתן מוציאין את התרומות ואת המעשרות מידיהן ונותנים אותם לכהנים וללויים אחרים קנס הוא להם כדי שלא יקפצו לגרנות ולגתות ויקנו טבלים כדי להפקיע מתנות אחיהם הכהנים ואם קנו קודם שתגמר מלאכתן אין מוציאין מידם כן כתב הרמ"בם ז"ל בפ"ח מה' מעשר והיינו מכרי כהונה ולויה אלו הכהנים והלויים שקנו הפירות מישראל דאפי' אחר שנגמרה מלאכתן אין מוציאין מידם אי צאו משום קנס ומשני אתיא כיי דמר ר' אלעזר וכו' פי' והתורה מיעט להדיא כל הלוקח מן העובדי כוכבים ומזלות דפטור מן במעברות ובין תרומה בין תרומת מעשר בכלל כי תקחו מאת בני ישר' דתחלת הפרשה נמצא דהלוקח מן העובדי כוכבים ומזלות פירות תלושים עד שלא נגמרה: כאן חסר קצת דפין: בתורמין משל כל על של כל דפליגי במירוח העובדי כוכבי' ומזלות אי פוטר וקי"ל בכל דוכתא הלכה כר' יוסי ואע"ג דסתם מתני' כר"מ במס' דמאי פ"ה הא כתיבנ' לעיל דאין לחוש לסתם משנה זו ומ"מ הדין מוסכם מכל הפוסקי' עמודי ההוראה דמירוח העובדי כוכבי' ומזלות פוטר

וראיתי לבעל הקונטריס שכתב וז"ל לא נתבר' בגמרא אם הלכה כמ"ד מירוח העובדי כוכבים ומזלות פוט' ואין חייבין לעשר בפירות שנתמרחו ברשות העובדי כוכבים ומזלות מן התורה או אם הלכה כמ"ד שאינו פוטר וחייב לעש' מן בתורה כסתם משנה במס' דמאי פ"ה דתנן שם מעשר משל ישראל על של עובדי כוכבי' ומזלות וכו' וכפי משמעו' הלכה דפ' הקומץ רבא בשמעתא דר"ש שזורי בשני לשונות שיש שם ע"כ

ואני אומר דברים אלו מורים באצבע מה בלבו על המפרשים ז"ל ומי יברר לו פסק ההלכה אם לא המפרשים ז"ל הלא המה רש"י ז"ל והתוס' ז"ל ושאר בעלי החידושין והפוסקים ז"ל כי באמת אנן יתמי דיתמי אפי' מפי תלמיר של האמוראים האחרוני' ז"ל בלחוד לא גמרינן דאנן כי סיכתא בגודא לגמרא וכי אצבע בקירא לסברא וכי אצבעתא בבירא לשכחה ובזולת פירושי המפרשי' ז"ל והפוסקי' ז"ל הבאים אחריהם היה הגמר' כדברי הס' החתום לכן אנן אין למדין מהגמרא בלחוד אלא עם פירושי האחרוני' ז"ל והפוסקי' ז"ל ומי שחולק על דבריהם באומרו שרבינא ורב אשי סוף הוראה ואין להורות הוראה אחרת מכח פלפול חדש במשנה אלא במה שדברו הם הא ודאי דרוח אחרת עמו ודמי למ"ד הרי תורה כרוכה ומונחת בקרן זוית וכו' גם זה אומר הרי הגמרא כרוך ומונח כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד והנכון מה שפי' רש"י ז"ל בסוף הוראה בפ' הפועלים ועיקר הדבריםשעד רבינא ורב אשי שלא חברו הגמר' על הסד' היו אחרוני' האמוראי' חולקים על הראשונים ואמרי' הלכה כבתראי אבל מרב אשי ורבינא ואילך שחיברו הגמר' אין אדם רשאי לחלוק עליהם מעת' אבל לחדש דינים במה שלא דברו הם רשאין הן וכל החולק על דבריהם כחולק