רבי בצלאל אשכנזי כא

יוחנן מודי ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה: ע"כ. פי' לא אמר ר"ש אלא עד כדי קופתו הא כתיבנא לעיל דהר"ש ז"ל בפירוש המשנה פי' דפלוגתא דר"ש ורבנן הויא בקופה בקופו' והשתא הכי קאמר לא אמר ר"ש אלא עד כדי קופתו דאם הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי כלומר ואחת ודאי פטורה דכיון שאין לעובדי כוכבים ומזלות אלא קופה א' לא חיישינן שמא החליף אלא אחת ולא חיישינן שמא הביא אחרת ממקום אחר כדי להחליף שתיהן והא דקאמר לא אמר ר"ש ה"ה דהוה מצי למימר לא אמרו חכמים ע"כ. והא פירושא דחיקא טובא ולשיטת הרמב"ם ז"ל ניחא והא פרישנא לעיל דהרב ז"ל בפירוש המשנה פי' דת"ק ס"ל דחשוד הוא להחליף וע"כ הם כפירותיו של העובדי כוכבים ומזלות ולר"ש אינו חשוד להחליף בשלו אבל חיישינן שמא החליפם בשל אחרים שמא ישראל אחר הפקיד גם כן אצלו והחליפם בהם ולפיכך הם גם כן דמאי והלכך דוקא לר"ש הוא דקאמר דלא קאמר אלא עד כדי קופתו דלת"ק דס"ל דחשוד הוא להחליף הלכך מעשה הראשונה שנכנסו פירות אלו ברשות העובדי כוכבים ומזלות הוה ליה כאלו הם של העובדי כוכבים ומזלות וכשיחזיר לו פקדונו נחזי אנן כאלו קנאן ממנו דהא ודאי כל טצדקי דמצי למעבד עד שיחליף אותו ודאי דעביד ואמטו להכי כל מאי דמפקיד הרי הוא כפירותיו של עובדי כוכבים ומזלות אבל לר"ש דלא חשיד להחליף בשלו אלא דחייש שמא החליפם בשל ישראל אחר הלכך אינו דמאי אלא כשיעור קופתו הנמצא אצל העובדי כוכבי' דחיישינן שמא של ישראל אחר הם והחליפם בהם ואף על גב דקתני כדי קופתו לאו דוקא שמונחים בקופה וכדפרישנא לעיל לדעת הראב"ד ז"ל והרב ז"ל אלא היינו כדי שיעורו שדרך המפקיד שהוא מביאו בקופה לידע מדתו ומטילו בארץ כדי שלא יהא מוכן לינטל בקופתו והשתא מפרש ואזיל הפקיד אצלו שתים אחת דמאי וא' ודאי פי' ודאי שלא החליפו ויש לפרש שיש בדבר להקל ולהחמיר שאם הפקיד אצלו טבלין ודאי כיון דלא מחזקינן לחילוף אלא בכדי קופתו נמצא דהאחד דמאי לבד ואחד ודאי טבל וזהו להחמיר ואם הפקיד אצלו פירות מתוקנין אחד דמאי ואחד ודאי מתוקן ופטור וזהו להקל והיינו דנקט לשון ודאי ולא נקט לשון פטור וזהו דוקא בקיימות שתיהן אבל אם נאכלה הראשונה השניה דמאי יש לפרש אזלינן לחומרא לעולם ואם הפקיד אצלו פירות מתוקנין הויא השנייה דמאי ואם הפקיד אצלו טבל ודאי הויא השנייה ודאי טבל ויש לפרש דלעולם אמרי' השנייה דמאי ולא נהירא דאפילו אליבא דת"ק דחזקתו להחליף היכא דהפקיד אצלו טבלים חייב להפריש שמא לא החליף וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל וכדכתיבנא לעיל כ"ש דלר"ש תרוייהו הקופות הם טבל גמור ואין כאן דמאי כלל אלא ודאי הנכון הוא דבמפקיד פירות מתוקנין קא מיירי ואחד ודאי דקאמר פירושו ודאי ופטור. נטלו ממנו מאה בני אדם וכו' בכל אחד יש ספק דבכל חד וחד איכא למימר דילמא החליף קופה בקופה ולכן כל א' וא' מתקן דמאי: נטל ממנו אדם אחד מאה סאין בבת אחת וכו' ולעובדי כוכבים ומזלות לא היה אלא סאה אחת הראשונה דמאי והשאר ודאי בחזקתן ומותרות. נתנם למאה בני אדם כבר נראו להיות ודאי בחזקתם וכבר הותרו ביד אחר ושוב לא יחזרו לאיסור והתני ר"ש בשם ר' טרפון אומר עשו פירות ישראל זה לפירות העובדי כוכבים ומזלות הזה דמאי פי' כי אמר ר"ש דמאי לאו דוקא דבעינן שיהיה אצל העובדי כוכבים ומזלות מופקדי' פירות של דמאי כגון שנדע בודאי שישראל אחר גם כן הפקיד אצלו אלא אפי' לא ידענו כלל שישראל אחד הפקיר אצלו וכן פי' הרמב"ם ז"ל המשנה ור"ש אומר אולי ישראל אחר הפקיד וכו'. והיינו טעמא דמשעה שהפקיר זה פירותיו המתוקנין נעשו פירות העובדי כוכבים ומזלות דמאי דשמא ישראל אחר עם הארץ הפקיד אצלו וחיישינן שמא הוחלפו בהם ומשמע דכל הפירות שהפקיד אצלו הם בחזקת שהוחלפו בדמאי ומשני דאפילו הכא תוקי דלא אמר אלא כדי קופתו ומה שאמר עשו פירות ישראל זה לפירות העובדי כוכבים דמאי לאו דוקא שכל הפירות שהפקיד ישראל זה יהיו דמאי אלא כשיעור קופתו הנמצא אצלו ואף על גב דלא ידעינן אם ישראל אחר הפקיר אצלו עשו פירותיו של העוברי כוכבים ומזלות דמאי לגבי דבר זה כנ"ל. ומיהו הר"ש שיריליו ז"ל פי' עשו פירות ישראל זה וכו' עובדי כוכבים ומזלות שהפקיד אצלו ע"ה עשו פירות ע"ה לפירות העובדי כוכבים ומזלות וכו' ומשמע אפילו שפירות שיש לו לעובדי כוכבים הוו מרובין הוו דמאי כיון דחיישינן לחילופי ומשני דאפי' הכא חוקי דלא אמר אלא כדי קופתו וכדפרישנ' ולת"ק לא הוי ודאי טבל אלא כדי קופתו ע"כ ולא נהירא כלל דלר"ש אין חזקתו להחליף וגם לא אמרו אלא לר"ש ולא לת"ק וכדפרישנא וגם הא דקאמ' כדי קופתו היינו לומ' דלא חיישינן שמא הביא העובדי כוכבים ומזלות פירות מן החוץ ומיהו כנגד כל מה שיש לו לעובדי כוכבים ומזלות הן רב הן מעט חייש ר"ש ומשוי ליה דמאי תנא אמר רבי יהושע בן קבסאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה והזה הטהור על הטמא וכו' פי' האי קרא יתירא הוא דהא לעיל מהא כתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל וכו' על הנפשות וגו' למה לי למכתב תו והזה הטהור על הטמא ובפ"ק דיומא דריש והזה הטהור על הטמא על הטמא טהור ועל הטהו' טמא דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אין הדברים הללו אמורים אלא בדברים המקבלין טומאה וכו' גם בספרי דרשו והזה הטהור על הטמא טהור על הטמא טהור טהור על הטהור טמא דברי עקיבא. ע"כ: וגרסינן נמי במדרש פר' אמור רבי יהודה בשם רבי שמעון בר פזי פתח שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים הרבה קיחות צויתי אתכם בשביל לזכותכם אמרתי לכם ויקחו לי פרה אדומה תמימה שמא בשבילי אלא בשביל לטהר אתכם דכתיב והזה הטהור על הטמא. ע"כ ואיכא למידק מאי מייתי מהאי קרא דכתיב והזה הטהור על הטמא אי ללמדנו בשביל לטהר אתכם מאי שנא דנקט האי קרא והלא כל הפרשה כולה מיירי בלטהר ונראה דדריש דקרא גופיה ה"ק והזה הטהור דהינו הקב"ה יתברך שמו שהוא הטהור הגמו' והמטהר את הטמאים ולא צוה על הפרה כי אם לטהר אותנו והכא בסוגיין דריש ייתורא דקרא בענין אחר וכל ימיו היה קורא הפסוק הזה כפשוטו דהא אתא לאשמעינן דאף על גב דלעיל מיניה כתיב ולקח איש טהור וגו' והזה וגו' ועל הנפשות וגו' לא תימא שטהור אחד מזה על כמה טמאים וכדכתיבנא והזה וגו' ועל הנפשות אלא והזה הטהור על הטמא טהור אחר מזה על טמא א' והא דכתיב ועל הנפשות וגו' לאו בבת אחת קאמר אלא בזה אחר זה כך הוה דריש כל ימיו עד שלמד מאוצרה של יבנה

וגרסינן בתוספתא דמס' דמאי פ"א אוצר שישראל ועובדי כוכבים ומזלות מטילין לתוכו אם רוב עובדי כוכבים ומזלות ודאי וכו' וחכמים אומרים אפי' כולו עובדי כוכבים ומזלות וישראל אחד וכו' דמאי אמר ר' יוסי באוצר של יחיד אבל אוצר של מלכים הולכין אחר הרוב אמר ר' יהודה בד"א באוצר של ישראל ועובדי כוכבים ם ומזלות אבל ישראל וכותים הולכין אחר הרוב אמרו לו אחר שהודית לנו על אוצרו' שליבנה שלפני מלחמה שהוא דמאי והיו רובן כותים אבל אוצר שמטיל בו מחוצה לארץ כגון אוצרה של רגב חייב לפי חשבון אמ' רבי יהושע זקפיסאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה והזה הטהור וכו' ולא מצא ידיו אלא באוצר שליבנה בלבד ומאוצרה שליבנה למדתי שטהור אחד וכו' פי' רבי רבי יוסי ור' יהודה ס"ל יש קנין לעובדי כוכבים ומזלות וכו' וכדאיתא לקמן בתוספת' פ"ז וכמו שכתב הר"ש ז"ל בפי' המשנה בפ"ה דמסכת דמאי דרבי יהודה סבר יש קנין לעובדי כוכבים ומזלות וכו' והילכך לרבי יוסי הגורם הדמאי הוא הישראל דאלו היה כולו של עוברי כוכבים ומזלות היה פטור והשתא בשביל ישראל יחידי זה הוא וחילק דדוקא באוצר של יחיד דאין באוצ' אלא של יחיד להכי מחמרינן ואמרינן דהוא ניהו הישראל ולהכי הוי דמאי אבל באוצר של מלכים שהכל מטילן לתוכו והרי הכל מוטל לפנינו הולכין אחר הרוב ורבי יהודה דסבירא ליה יש קנין לעובדי כוכבים ומזלות וכו' חילק ואמר בד"א באוצר של ישראל ועובדי כוכבים ומזלות דשל עובדי כוכבים ומזלות פטור ושל ישראל דמאי הלכך להחמי' אמרינן דהוי דמאי אבל אוצר ישראל וכותים דהכותים חייבים דהם גרים ואינם מעשרים ודאי ושל ישראל פטור הילכך אי אמרת דמאי היינו להקל לכך אזלינן בתר רובא אמרו לו אח' שהודיתה לנו על אוצרות שליבנה וכו' שהוא דמאי והיו רובן כותים וכו' נמצא דמאוצרה שליבנה למדנו דאפי' להקל אמרי' דמאי ולהכי קאמ' ר' יהושע בן קפוסאי כל ימי וכו' פי' הייתי אומ' דקרא ה"ק והזה הטהו' על הטמא פי' לאו בגברי קא מיירי דאם כן טהו' אחד מזה על טמא אחד קאמ' אלא אטהרה וטומאה קאי וכאלו קאמ' והזה הטהרה על הטומאה הילכך טהו' אחד מזה על כמה טמאים ומאוצרה שליבנה למדנו דפי' המשנה כך היא אוצר שישראל ועובדי כוכבים ומזלות מטילין לתוכו עובדי כוכבים ומזלות ודאי לא עישר ופירותיו חייבין במעשר דאין קנין לעובדי כוכבים ומזלות בא"י ושל ישראל ספק הלכך ס"ל לר"מ אם רוב עובדי כוכבים ומזלות ודאי וכו' וחכמים אומרים אפי' כולן עובדי כוכבים ומזלות וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי פי' הגורם לזה הדמאי הם העובדי כוכבים ומזלות דאילו כולן ישראל הוה ליה חולין מתוקנים ואין לתלות בישראל ע"ה דקי"ל רוב עתי הארץ מעשרין הם וע"כ ס"ל שמירוח העובדי כוכבים ומזלות אינו פוטר דאי פוטר אף על פי שכולן עובדי כוכבים ומזלות היאך יהי' האוצר דמאי ובממורח עסקינן דהא נכנס לאוצר והוא דמאי אפי' לחכמים וכן פי' בעל כפתור ופרח ז"ל והלכך מייתי שפיר דאלו היו כולם עובדי כוכבים ומזלות בלא ישראל כלל היה טבל גמור דמירוח העובדי כוכבים ומזלות אינו פוטר ועכשיו שכולן עובדי כוכבים ומזלות מפני ישראל א' שמטיל בתוכו טהר לכולם ואינו אלא דמאי בעלמא הדא אמרה שטהור אחד מזה על כמה טמאין והיכא אשכחן שחכמים סוברים דמירוח העובדי כוכבים ומזלות אינו פוטר דתנינן אצל העובדי כוכבים ומזלות בפירותיו פי' מיירי במפקיד פירות ממורחין מתוקנ' ודלא כדפריש בגמרא דידן דמיירי במפקיד פירות שלא נגמרו וכדכתיבנא לעיל והלכך מעתה איכא לאקשויי דהכא תנינן אצל העובדי כוכבים ומזלות בפירותיו משמע דהפירות שנשארו ביד העובדי כוכבים ומזלות הם טבלים גמורים ואפי' דחלפינהו של ישראל בשלו והרי מעורב זה הפקדון של ישראל בשלו והיה לו להיות דמאי כדתנן במכשירין ודוחק לתרץ ולומר אצל העובדי כוכבים ומזלות בפירותיו שהיו לו לעובדי כוכבים ומזלות מקודם שנעשה חילוף זה לכך אתא ר' אלעזר ואמר חכמים שהן בשיטת ר"מ פי' הנך חכמים דמכשירין לאו היינו חכמים דפליגי עליה בכל דוכתא דצריכין אנו למצוא היכן מצינו דאמרו רבנן כן אלא היינו חכמים שהם בשיטת ר"מ כמו תלמידיו וכיוצא בהם אבל חכמים דעלמ' פליגי עלייהו בעיק' הדין וסברי דמירוח העובדי כוכבי' ומזלו' פוט' וההי' דתנן אצל העובדי כוכבים ומזלות כפירותיו מתפרשא כדפירשו לה אליבא דר' אלעזר גופיה בספ"ק דבכורות ר' יוחנן אמר חכמים ממש פי' חכמים דמכשירי' היינו חכמי' דעלמא דפליגי עליה דר"מ בכל דוכתא וסברי יש קנין והגורם הדמאי היינו הישראל ואילו היה כל האוצר של עובדי כוכבים ומזלות היה פטור מן המעשרות אבל השתא בשביל ישראל זה שפירותיו חייבין במעשר כל האוצר דמאי וכן פי' הרמ"בם ז"ל בפירו' המשנה ורבינו עובדיה ז"ל וכדכתיבנ' לעיל: