רבי בצלאל אשכנזי יז

כוכבים ומזלות אבל כל דיגון עובדי כוכבים ומזלות פוטר בין דמרחינהו עובדי כוכבים ומזלות לדגן שלו או לדגן ישראל

עוד הקשו בתוספות דאפילו ס"ל דמירוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר מ"מ חייב לעשר מדרבנן גזרה משום בעלי כיסין כדקאמר התם במנחות ותירצו דמשמע ליה לגמרא דמדקאמר מעשרן והן שלו אלמא לית ליה גזירה משום בעלי כיסין דעיקר גזרה דבעלי כיסין היתה משום הפסד כהן ואם מעשרן והן שלו מאי אהנו תקנתייהו וקושיא ראשונה מיתרצא בהכי דדייק דקסבר מירוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר מדקאמר והן שלו ראי אינו פוטר אמאי הן שלו ליתבינהו לכהן ומיהו אכתי קשה דלישני דאף על גב דמירוח העובדי כוכבים ומזלות אינו פוטר לא מחייב ליתן לכהן משום דא"ל קא אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה כי היכי דמשני דאף על גב דאין קנין לעובדי כוכבים ומזלות ומרחינהו ישראל לא מחייב ליתן לכהן מהאי טעמא וכן נמי למאן דאית ליה גזרה משום בעני כיסין דהיינו מאן דאית ליה מירוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר לא מסתבר דמחייב ליתן לכהן טפי ממאן דאית ליה מירוח העובדי כוכבים ומזלות אינו פוטר ע"כ בתוספות מדוייק ישן ובדפוס יש טעות

אבל הרא"ש ז"ל בתוספותיו כתב וז"ל ולי נראה דלא דמי דוודאי למאן דאית ליה מירוח העובדי כוכבים ומזלות אינו פוטר הוי טבל דאורייתא וצריך לעשרו ומיהו לא בעי למיתבינהו לכהן דא"ל קא אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה אבל מאן דאית ליה מירוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר וגזור רבנן דלא פטר משום בעלי כיסין שלא ימכרו תבואת לעובדי כוכבים ויחזרו ויקנוה מהם אחר מירוח ע"כ עיקר תקנת' היתה ליתן תרומה ומעשר לכהן אף כשעיקר התבואה של עובדי כוכבים ומזלות גזרה שמא ימכור לו הישראל תבואתו הלכך ניחא ההוא שינוייא דע"כ לית ליה גזרה משום בעלי כיסין מדקאמר והן שלו עכ"ל הרא"ש ז"ל

נמצא דלדעת הרא"ש ז"ל ליתא להך גזרה דבעלי כיסין דהא רבי שמואל בן נתן אמר דרבי חנינא פליג עלה ומדשקיל וטרי בה גמרא ואביי נמי אית ליה הא דרבי שמואל מדפרי' מיניה לרבי אלעזר ומשני לה רב דימי ותוב קאמר אביי אזכרתן מילתא וכו' משמע דהלכה פסוקה היא הא דרבי שמואל

ובתוספות אחרות שאינן בדפוס כתוב וז"ל וא"ת מאי פריך אילימא דמרחינהו עובדי כוכבים ומזלות דיגונך וכו' מכל מקום מדרבנן חייב גזרה משום בעלי כיסין כדמפרש התם וי"ל דניחא ליה לאסוקי דהך מעשרן מן התורה קאמר דהכי נמי מסקינן דאיכא קרא וברמותם ממנו טבלים שאתה לוקח וכו' טבלים שאי אתה לוקח ממנו אלא מן העובדי כוכבים ומזלות אי אתה צריך להפריש תרומה ומעשר וי"מ דהכא כיון שהם שלו ע"כ זקוק הוא לעשרו מן התורה דאי מדרבנן מסתמא היה חייב ליתנו לכהן וא"ת מכל מקום מאי פריך דמירוח העובדי כוכבים ומזלות אינו פוטר אלא לאכול מהן אכילת עראי דפריך התם תרומה נמי אפשר בדרבי אושעיא דאמר רבי אושעיא מערים אדם על תבואתו וכו' ואם כן מדמה מירוח העובדי כוכבים ומזלות למילתיה דרבי אושעיא ומילתיה דרבי אושעיא לא פטר אלא מאכילת עראי והכא נמי כמו כן נימא הכי וי"ל דלמאי דפי' ר"ת שם ניחא דפי' מילתיה דרבי אושעיא דפטר אפי' מאכילת קבע ובהרבה מקומות פי' מכל מקום לפי' רש"י ז"ל דפי' דוקא אכילת עראי קשה ואומר ר"י דהכא מיירי כגון שגדלה התבואה בקרקע העובדי כוכבים ומזלות וגם מירחה עובדי כוכבי' ומזלות ולהכי פטור והכי משמע לישנא דהלוקח טבלים מן העובדי כוכבים ומזלות ואם כן יש לנו לומר דמירוח העובדי כוכבים ומזלות פוטרן אפילו לאכילת קבע וסברא הוא לומר כן דלעולם כי מירחו העובדי כוכבים ומזלות יש לנו לעשות כמו שהיה קודם מירוח אם כן כשגדלו ברשות עובדי כוכבים ומזלות פטורין שם אפילו לאכול אכילת קבע כמו שהיו ביד העובדי כוכבי' ומזלות אבל גדל ברשות ישראל ומירחו עובדי כוכבי' ומזלות דינם להיות כקודם מירוח שהיו במוץ ושרו לעראי דוקא וה"ק אילימ' דמרחינהו עובדי כוכבים ומזלות וגם גדלה התבואה ברשותו דגנך אמר רחמנא ולא דגון עובדי כוכבים ומזלות דמירוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר והאי מירוח נמי פוטר לגמרי אף באכילת קבע אם גדלה ברשות העובדי כוכבי' ומזלות ולהכי פריך שפיר אמאי מעשרן. עכ"ל תוספות שאינן בדפוס. משמע דבעי ר"י ז"ל לשנויי גם קושיא קמייתא בהכי דהכא מיירי כגון שגדלה התבואה בקרקע העובדי כוכבים ומזלות וההיא דבעלי כיסין בשגדלה ברשות ישראל ומירחה העובדי כוכבים ומזלות וכמו שכתב סמ"ג וכדכתיבנא לעיל ולשיטת

הרמב"ם ז"ל לא קשיא ולא מידי מההיא דבעלי כיסין דלא היתה הגזירה אלא על התרומה שהפריש העובדי כוכבי' ומזלות דאף על גב דמדאורייאא לא חל עליה קדושה מדרבנן מיהא גזרו שתהי' תרומתו תרומה אבל על הלוקח תבואה ממורחת מן העובדי כוכבי' ומזלות מקרקע שלו לא גזרו כלל והיינו דפריך בפשיטות אילימא דמרחינהו עובדי כוכבי' ומזלות וכו' אלא דמרחינהו ישראל מרשות עובדי כוכבי' ומזלות וכו' פרש"י ז"ל שהישראל אריס של עובדי כוכבים ומזלות ולא רצה לפרש כמו שמשמע פשטה דסוגיא שמירח הישראל תבואת העובדי כוכבים ומזלות משום דאכתי מיקרי מירוח העובדי כוכבים ומזלות כיון שהתבואה שלו, אף על פי שמירחה הישראל כי היכי דלא מיקרי מירוח העובדי כוכבי' ומזלות אם מירח עובדי כוכבי' ומזלות תבואת ישראל וק' לפירושו דאי בחלק העובדי כוכבים היינו מירחינהו העובדי כוכבי' ומזלות ואי בחלק ישראל אין זה לוקח טבלים ונראה לפרש מרחינהו ישראל מרשות עובדי כוכבים ומזלות היינו אחר שלקחם ישראל מעובדי כוכבים ומזלות מירחם וה"ק הלוקח טבלים מן העובדי כוכבים ומזלות שהם ממורחים עכשיו. הרא"ש ז"ל בתוספותיו. ובתוס' אחרות שאינן בדפוס כתוב וז"ל פ"ה שהישראל אריס של עובדי כוכבים ומזלות ול"נ לר"י דכיון שהיה אריסו של עובדי כוכבים ומזלות ויש לעובדי כוכבים ומזלות חלק שם פשיטא דהוי מירחינהו עובדי כוכבים ומזלות ועוד וכי מירוח הקדש ר"ל מירחו ההקדש עצמו אלא הוי פירוש' מירוח ברשות הקדש ואם כן מרחינהו ישראל ברשות עובדי כוכבים ומזלות הוי כמו מירחינהו העובדי כוכבים ומזלות עצמו ואם כן קשה כדפרישנא עכ"ל לר"י דמרחינהו ישראל ברשות העובדי כוכבים ומזלות מיירי שלקחם הישראל מן העובדי כוכבים ומזלות בשבלים ואחר כך מירחם ע"כ. והא כתיבנא לעיל דאחד מן הרבנים הגדולים בזמן הרשב"א ז"ל בחידושיו לקידושין פי' שמועה זו כפשטה ופלוגתא דתנאי דמנחות היינו במירוח ישראל ברשות עובדי כוכבים ומזלות וסוגיין הכא ריהטא כמ"ד דאינו פוטר אלא דיגון עובדי כוכבים ומזלות אבל כל דדיגנו ישראל אפילו ברשות עובדי כוכבים ש ומזלות אינו פוטר

ורבינו אליקים בן רבינו משולם ז"ל פי' קרוב לפרש"י ז"ל וז"ל לא דמרחינהו ישראל מרשות עובדי כוכבים ומזלות כגון שנתן העובדי כוכבים ומזלות לישראל שדהו בקבלה ומירחו ישראל והאי הלוקח דקאמר כלומר ישר' הלוקחן ממנו בטורח עבודתו ע"כ

והרמב"ם ז"ל כתב וז"ל ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבין בכל מז התודה ומפריש וכו' ע"כ: משמע להדיא דאזיל בשיטת ר"י ז"ל בעל התוספו' דיקא נמי דקאמר גמרא אלא דמרחינהו ישראל מרשות עובדי כוכבים ומזלות וכו' ולא קאמר דמרחינהו ישראל ברשות עובדי כוכבים ומזלות וכו' אלמא מדקאמר מרשות עובדי כוכבים משמע דה"ק דמרחינהו ישראל לאחר שבאו מרשות עובדי כוכבים ומזלות ולא דמרחינהו ברשות העובדי כוכבי' ומזלות פי' בעודו ברשותו אלא לאחר שיצא מרשותו ועיקר דין זה מפיק ליה הרב ז"ל מהא דתנן הלקט והשכחה והפאה שצ עובדי כוכבי' ומזלות חייבין במעשרות וכו' והיינו טעמא משום דבגוף הקרקע אין קנין לעובדי כוכבים ומזלות והגמר לא נעשה ביד העובדי כוכבים ומזלות דלקט שכחה ופאה לא נגמר אלא ביד ישראל ולפי' חייבין במעשרות אלא א"כ הפקיר וכדפרשינא לה לעיל ובההיא דלקט שכחה ופאה לא אמרינן מעשרן והן שלו דלא מצי למימר קאתינא מכח גברא דלא מצית אשתעית דינא בהדיה דלא זכי אלא מכח הפקר דהוי ליקוטין כבר הניחן עובדי כוכבים ומזלות זה לישראל ודמי לזוכה מן ההפקר אלא דלא חייל עליהו שם פאה ולקט ושכחה לפטרם מן המעשר עד שיפקירם בפירו' וכת' בעל הקונטריס וז"ל מכל מקום עדיין צריך שאלה אם ראוי לסמוך על זה המנהג או אם צריך לסמוך על זה או אם ראוי שלא לסמוך כלל כי כבר ידוע מה שכתבו הראשונים על דברים אחרים כיוצא בזה וז"ל מהרי"ל בה' פסח בשם מהר"ש אל יאמר אדם כיון שאין איסור מדאורייתא אין לחוש דכל שגזרו רבנן בר ישראל העובר עליו חייב מיחה ועובר על לא תשא וכו' וגם אין לומר שמנהג כאן להתיר דמנהג טעותא הוא דדוקא על דבר שהוא היתר גמור ויש מקומות שנוהגין בו איסור על זה יכול לומר בכאן מנהג להתיר וגם זאת דוקא על ידי חכם הגון ותיק וחסיד שיוכל לידע תוכן הענין אבל על דבר שפשט איסורו ובא להתירו מכח מנהג יסכר פי דוברי שקר וגם אם תולה בחכם שוא ושקר דבר הנביא ההוא ואלו היה החכם ההוא שם היה משיב הבדאות והשוא ומדוחים על פניו. עכ"ל: וכ"ש בדבר זה שעדיין יש בו ספק אם חייבין בו אפילו מן התורה כיון שלא נתבררה הלכה כמאן ומכ"ש דקי"ל כסתם משנה וכמה וכמה סתם משניות יש שכול' אומרי' שפירות העובדי כוכבים ומזלות חייבים מן התורה כהא דתנן הלקט והשכחה והפאה של עובדי כוכבים ומזלות חייב במעשרות וכו' וכן הא דתנן מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים וכו' ע"כ: אלו היה קיים בעל הקונטריס הלזה הייתי משיב על דבריו אלו דברים הראויים להשיב על כל חולק על דברי חכמים ז"ל אבל השתא דכבר ידע האמת והודה עליה מה אשיב ועל מה שכתב בשם מהרי"ל ז"ל ודימה אליו מנהג זה אשר נתיסד על פי מריה דארעא דישראל גדול המחברים גדול בחסידו' וביראת חטא הרמב"ם ז"ל כאשר כתב בתשובה וברור בחיבורו המופלא כדכתיבנא וכדבעינן למכתב בס"ד הנה בסוף פסקי זה אכתוב קצת בדיני המנהג בס"ד והנה הוא עצמו כתב בקונטריסו תשובת ריב"א ז"ל על הדין הזה שכתב ז"ל שגם שהוא מן המחמירין אם היה מנהג בא"י שלא להחמיר אין בידי לבטל המנהג ועל כיוצא בזה אמרו אם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג ומה שנסתפק אם חייבי' מן התורה הא כתיבנא לעיל בתחלת דברינו דטעותא הוי ומה שכתב דהא דתנן הלקט והשכחה וכו' סתם דחייבין מן התורה הא ודאי בורכא היא דהרב ז"ל הביא נמי משנה זו ולמד ממנה דאם לקחו ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבין מן התורה וכדכתיבנא ואם תשיב לי הרי בעל כפתור ופרח כתב כן ממשנה זו ומה שכתב דהא דתנן מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים ומזלות וכו' דהויא ליה סתמא כבר הארכנו בזה לעיל כלל הדברים אין לסמוך על דבריו כלל ומדבריו אלו יבין המבין מה יוכל לכתוב בשארית קונטריסו לכן לא אעתיק קונטריסו והאמת יורה דרכו

נחזור לענין ראשון הא קמן דלכל הפירושים לא יתיישב שפיר עיקר מימרא דרבי שמואל בר נתן במאי דאוקימנא דמרחינהו ישראל מרשות עובדי כוכבים ומזלות ואפ"ה נדינן מלאוקומה בדמירחינהו עובדי