רבי בצלאל אשכנזי קכט

פליג דבמסכת כריתו' בפ"ג עלה הא דחנן אמר רבי עקיבא שאלתי את רבי אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת וכו' כתב ז"ל וז"ל צריך אתה לזכור כל מה שבארנו בשביעי משבת ואחר כך תדע שרבי עקיבא שאל ממנו שתי שאלות האחת מי שעשה מלאכו' הרבה מעין מלאכה אחת בשבת א' כגון שיהיו ארבע וחמש מלאכות כולן מעין אב אחד או כלן תולדות אב אחד ושגג באותן תולדות בשבת א' אם הוא כמי שעשה אבות הרבה בהעלם אחת שחייב על כל אב ואב או אינו חייב אלא אחת הואיל והן מעין מלאכה אחד השיבו שהוא חייב על כל אחד ואחד לפי שהתולדות לדעת רבי אליעזר כאבות דמיין ולא קבל ממנו רבי עקיבא וכו'. עד כאן. כך כתוב בנוסחא מדוייקת בלשון ערבי. ועלה הא דתנן בריש פרק כלל גדול העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אח' אינו חיב אלא חטאת אחת כתב ז"ל וז"ל ואמרו מלאכות הרבה מעין מלאכ' אחת הוא שיעשה בשגגה מלאכות הרבה מעין אב אחד כמו שיבצור ויקצור וימסוק בהעלם אחד וכן אם עשה בשגג"אב מאבות מלאכו' עם תולדותיו אינו חייב אלא חטאת. אחת ודרך משל אומר שטחן חטים בשגגה שהוא אב מאבות מלאכו' ואחר כך ישור עץ במשור לקבל הנסורת שלו ויסוף חתיכה של מתכת לקחת שפייתה וכל זה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת לפי שהנסורת והשפייה תולדות טוחן הן: עד כאן. כן כתוב בלשון ערבי בנוסחא מדוייקת: והקשה הרב רבי משה הכהן ז"ל על הרב ז"ל אם כל אלו הם אבות אמאי חשיב מ' חסר א' ה"ל לחשוב יותר מנ' ועוד דאמרי' בכמה מקומות מלאכה דהוה במשכן חשיבא וקרי לה אב דלא הוה במשכן קרי לה תולדה וחופר וחורש ומבריך ומרכיב ובוצר ומוסק לא היו במשכן וכו' ולכך פירש דהא דתניא הקוצר והבוצר וכו' כולן מלאכה אחת הן שהן תולדות לאב אחד

ודע דכדי לתרץ זה כתב הרב ז"ל בפי' המשנה ז"ל ואלו האבו' כלם דמיונות והוא כי אמרם קוצר הוא מאבות מלאכו' וכמו כן על התולש צמח מחובר לארץ כשכונתו באותו דבר שתולש כמי שאורה תאני' או בוצר ענבי' או חובט זתים כל א' מאלו המלאכות לא נאמר בהם שהן תולדות קוצר אבל הוא קוצר ממש כאשר לא נאמר במי ששחט כבש או שור שהוא תולדת השוחט או במי שבשל תבשיל מן התבשילין שהוא תולדת האופה אלא הוא אופה עצמו וזהו שאמרו בו מלאכו' הרבה מעין מלאכה אחת אבל התולדה היא שתקח ענין אותה המלאכה המנויה באבו' בשכלך ובאיזה מקום שתמצא אותו הענין הוא תולדה לאותו האב המשל לזה אמרנו כי הטוחן הוא מאבות מלאכו' וענין הטחינה הוא כתיתת החלק הגדול ועשייתו חלקי' קטנים ולפיכך חתוך הירקות בשב' או נסירת עץ לקבץ הנסורת שלו או שפיית חתיכת מתכת לקחת טחינתו כל זה תולד' טוחן וכמו כן ענין הבשול הוא רפיון העצמי' הקשים וכו' ע"כ. כן כתוב בנוסחא מדוייקת בלשון ערבי: והשתא ניחא דלית כאן שום תוספ' מנין על מה שמנו ארבעי' חסר אחת וגם אף על גב דלא תמצא מבריך ומרכיב ובוצר ומוסק במשכן מכל מקום נקראו אבות לפי שהם כאבות ממש והם ענין אחד ולכך הרב ז"ל שינה לשונו מלשון המשנה דבמשנה הוזכרו המלאכות בלשון אדם הפועל וכדקתני הזורע החורש וכו' והרב הזכיר שם הפעולה וכדקאמר החרישה והזריעה וכו' והיינו כדי לכלול בכל אב מה שהוא מעניינו

ומכל מקום אף על גב דהרב כתב בפי' המשנה דכל הני דאמרינן עליהו מעין האבות היינו באב ממש כגון בוצר או אורה דהוא כקוצר ממש בע"כ אית לן למימר דלאו קוצר ממש קאמ' דהא רבי אליעזר לדעת רב יוסף מודה בקוצר וקוצר שאינו חייב אלא אחת ובקוצר ובוצר מחייב תרתי וכדכתבינן לעיל דרבי אליעזר בתרתי פליג וכן בפ"ז מה' שבת לאחר שכתב אבל אם טוחן וחתך הירק ושף לשון של מתכת בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת אחד וכו' כתב ז"ל העושה מלאכו' הרבה מעין מלאכ' אחת בהעלם א' אינו חייב אלא חטא' אחת כיצד הרי שזרע ונטע וכו' ע"כ: אלמא דלאו ממש זורע הויא אלא הוו מעין זורע דאי זורע ממש קאמר לא היה צריך ללמדנו דזרע וזרע אינו חייב אלא אח' גם היין מן הפרק כתב ז"ל ומגיף המלאכה הנעשי' בשבת תדע מעין איזה אב היא ותולדת איזה אב היא ע"כ: אלמא גם כדי לידע מעין איזה אב היא צריך הבחנת השכל קרוב לידיעת תולדת איזה אב הוא הלכך מה שכתב הרב ז"ל בפי' המשנה דבוצר הוא קוצר ממש לאו ממש קאמר אלא כדי לשלול שאינו תולדה שהיא רחוק' מן האב להכי קאמר דהוא קוצר ממש מפני שדומה לאב בדמיון גמור ומיהו מ"מ חלוקין הן בנפעלין וכדכתיבנא ואיברא דלרבנן דלא קא מחייבי תרתי אלא באבו' אין חילוק בין האבו' הגמורי' להני דמעין אבות וכל הל"ט מלאכו' וכל שהיא מעניינם נקראו אבות מלאכו' אליבא דרבנן ומיהו לרבי אליעזר דקא מחייב תרתי אתולדה במקו' אב ואמעין אב במקו' אב כגון קצר ובצר אבל קצר וקצר לא מחייב תרתי יש חילוק בין האבות הגמורי' למעין אבות ומשמע דההכנסה לגביה הוצאה הוא מעין לדע' הרמב"ם ז"ל וסבירא ליה דבהכי פליגי בשמעתא קמייתא דשב' דמעיקר' קא משני הכא דעיקר שבת הוא תני אבות ותני תולדות התם דלא עיקר שבת וכו' פי' וסבירא ליה דההכנסה היא תולדה משום דויעבירו קול במחנה לא משמע אלא הוצאה ורב פפא סבירא ליה דכיון דהסברא נותנת דמה לי אפיקו מה לי עיולי הילכך איבר' דאב גמור לא הוי ומיהו מעין הויא שההוצאה וההכנסה הבאה ממקום למקו' הוי וענין אחד הוא והשתא ניחא מאי דקשיא להו לתוס' ז"ל דמ"ש דתני גבי אבות מלאכות מ' חסר אחת תולדה דהוצא' ולא תני שום תולדה דכל שאר אבות ונדחקו בתירוצה גם הרשב"א ז"ל נדחק בחידושיו וכדכתבינן לעיל אבל השתא דאמרי' דלא הויא תולדה אלא מעין. אב לא קשיא כלל דבכל שאר האבו' נמי הרי נכלל בו מה שהוא מעניינו וכמו שכתב הרב ז"ל בפי' המשנה וכדכתבינן לעיל ולכך קיצר בהם אבל בהוצא' כדי לבטל בו ההכנסה האריך ותני המוציא מרשו' לרשו' משום דסוף סוף לא דמיא הוצאה להכנסה דזו היא אפוקי וזו היא עיולי

ואף על גב דקרינן להכנסה מעין אב מכל מקום זימנין כד בעינן לדמויה לתולדה קרינא לה תולדה תדע דתנן בכריתות פרק אמרו לו אמר ר"ע שאלתי את רבי אליעזר בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת וכו' ופי' רש"י ז"ל מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת תולדות הרבה של אב אחד וכו' גם בכולה שקלא וטריא דגמרא קרי להו ולדי מלאכות וכדאיתא התם בגמרא בכמה דוכתי והיינו טעמא דקרי להו תולדות משום דכיון דלרבי אליעזר דעליה דידיה קאי כולה שקלא וטריא פליג בתרוייהו דמעין אב במקום אב ובתולדה במקו' אב דאילו קצר וקצר לרב יוסף אליבא דרבי אליעזר לא מחייב אלא חדא אבל קצר ובצר מחייב תרתי וכדכתבינן לעיל להכי קרנהו גמרא לתרוייהו תולדה דסוף סוף מעין אב נמי לא הויא אב גמור והשתא ניחא שמועתינו לדעת הרב ז"ל דהא דקאמר מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה לאו תולדה ממש קאמר אלא דלא הויא אב גמור ומשום דבעי לאקשויי ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה וכו' דלדידיה ודאי מעין אב ותולדה כחדא חשיבי וכדכתבינן להכי קרי ההכנסה תולדה לגבי ההוצאה ואף על גב דהויא מעין אב ולקמן נמי דקא פריך למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב דקרי להכנסה תולדה לאו תולדה ממש קאמר אלא מעין אב ומשום דלרבי אליעזר מעין אב ותולדה כחדא חשיבי וכדכתיבנא להכי קרי להו לתרוייהו תולדות וה"ה בכל דוכתא דבעינן לדין מינייהו לתולדות קרינן להו תולדות

ובזה נשיב מאי דקשיא ליה לשואל דבה' שבת כתב דזומר ובוצר הן אבות מלאכות ובה' שמיטה ויובל וכו' דאיברא דכתב הרב ז"ל דהם ענין אחד עם האב ומיהו לא קראם אב גמור כגון זורע וקוצר אלא דזומר מעין זורע וכמו שכתב לקמן בפ"ח ובוצר מעין קוצר ומה שכתב בה' שמיטה ויובל פ"א אפרש בקוצר השמועה דבמסכת מועד קטן ובזה יתפרש היטב בס"ד דגרסינן התם אתמר החורש בשביעית רבי יוחנן ורבי אליעזר חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה ופריך גמרא לימא בדרבי אבין אמר רבי אלעזר קמפלגי דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל וכו' ומשני דכ"ע לית ליה דרבי אבין ומ"ד לוקה שפיר ומ"ד אינו לוקה אמר לך מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הילכת' כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב אתולדה אחרינא לא מחייב ולא והתניא וכו' ע"כ והרב ז"ל פתק כמ"ד אינו לוקה וכתב בכסף משנה דהיינו משום דרבא דאמר אהני מחייב אחרנייתא לא מחייב ס"ל כותיה ולא ידעתי מהו דאדרבה רבא פליג דלדידיה כל האבו' אסר רחמנא ולא ממעטינין מהן דרשא דזמירה ובצירה אלא התולדו' ולא אבות ומ"ד אינו לוקה ממעט מהך דרשא אפי' חרישה דהוי אב ויש לפרש דה"ק דכ"ע לית להו דר' אבין אלא שפיר הויא כלל ופרט וכלל ובשנה השביעית שבת שבתון וגו' כלל שדך לא תזרע וגו' פרט שנת שבתון יהיה לארץ חזר וכלל ואי אתה דן אלא כעין הפרט ונרבי כל מידי דדמי לפרט ומ"ד לוקה שפיר ומ"ד אינו לוקה אמר לך מכדי, זמירה בכלל זריעה, וכו' וכיון דבע"כ זמירה ובצירה אתי למעוטי שאר תולדות גבי זריעה וקצירה אתו למעוטי שאר האבות ולא ניתן לידרש בכלל ופרט וכלל ולא נהירא דאימא אהני מידת כלל ופרט וכלל לאתויי שאר אבות ואהני מיעוטי דזמיר' ובצירה למעוטי תולדות ומהי תיתי למעט נמי שאר אבות כולהו ונראה דהכי קא דריש דאיברא אילו היו זמירה ובצירה מכלל התולדות אה"נ דהוה דרשינן הכי אבל זמירה בכלל זריעה דהיינו מעין זריעה ובצירה בכלל קצירה והתנא דמני מ' מלאכות חסר א' לא רצה למנותן משום דהם כלולים באבות וכדכתיבנא לעיל והיאך הכתוב פרטן אלא פרטן הכתוב ללמדנו בין על האבות בין על התולדות דאינו לוקה עליהן ולפי שאלו הם מעין אבות כלולים מאבות ותולדות אמרי דאתו ללמד על האבות ועל התולדות ואילו הוו תולדות לא היו מלמדים כי אם על התולדות לבד ואפשר דאילו היו תולדות גמורים לא היו מלמדים כלל דהוה אמינא קא מני קרא אבות וקא מני קרא תולדות ומיהו כיון דהוו מעין אבות והם כלולים באבות לא היה צריך הכתוב לפרט אותן ולא פרטן אלא ללמד אכולהו וכדכתבינן תדע דלקמן אמרינן כי אתא רב דימי אמר יכול ילקה על התוספת ונסיב לה גמרא לפטורא ולא ידענא מאי גמרא ומאי תוספת רבי אלעזר אמר חריש וה"ק יכול ילקה אחרישה דאתיא מכלל ופרט וכלל ונסיב לה גמרא לפטורא דאם כן כל הני פרטי למה לי ורבי יוחנן אמר ימים שהוסיפו חכמים לפני ר"ה וכו' ע"כ וקשיא להו לתוספות דאמאי לא קאמר תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר לעיל אינו לוקה ותרצוה בתוספות ואני אוסיף נופך משלי דליכא למימר דרבי אלעזר דלעיל הוא דאמרינן אינו לוקה משום דפירש דברי רב דימי כן דהא אין הלימודים שוים דהכא קא יליף לפטורא משום דא"כ כל הני פרטי למה לי ולעיל לא סגי ליה בהכי משום דאיכא למדרש כל הני פרטי ולמילף נמי בכלל ופרט וכלל וכדדרשינן בריש מרובה לכך יליף לה מדפרט זמירה ובצירה וכדפרשינן וזהו דרשה גמורה ועליה אין להשיב וכיון דאין הלימודים שוים אלמא דלא אזיל לשיטתיה אלא דפירש