רבי בצלאל אשכנזי קכח

ונשאל הרב רבי אברהם החסיד ז"ל בנו של הרב ז"ל למה אמר אביו ז"ל יראה לי והלא גמר' ערוכה הוא בריש בבא קמא נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי א"נ שתי תולדות בהדי הדדי מחייב אכל חדא וחדא ואילו עביד אב ותולד' וכו' ולא נהירא תשובתו וכמו שכתוב בכסף משנה והעלה שם דהיותר קרוב שלא היה גורס בגמר' אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי ולכך כתב יראה לי ואין דרכנו לתרץ לשון הרב ז"ל בחילוף גירסא אי לא אשכחן לה בשום ספר כתיבת יד והכא לא אשכחן שינוי בזה בספרים וכל שכן דגרסינן נמי הכי בשמעתין בפרק הזורק ודע דגרסינן בפרק כלל הזורה הבורר וכו' היינו זורה היינו בורר היינו מרקד אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל מילתא דהויא במשכן אף על גב דאיכא דדמיא לה חשיב לה. ע"כ. והילכך איכא למימר דכיון דלא נתחלקו אלו האבות אלא משום דהוו במשכן דמעשה המשכן אחשבינהו וחלקינהו מעתה התולדות שלא היו במשכן איבעי לן למימר דכשהן דומין זה לזה כעין זורה ובורר שלא יהיה חייב על כל אחת ואחת דמאי דקאמ"דאי עביד שתי תולדות בהדי הדדי מחייב אכל חדא היינו בתולדות מוחלקין לגמרי כגון תולד' חורש בהדי תולדת זורע אבל חולדות הדומין זה לזה כגון המחבץ שהוא תולדת בורר והבורר שמרים מתוך המשקין דלרבי זירא הוא תולדת מרקד וכדאיתא בפרק תולין הוה אמינא דאינו חייב אלא אחת להכי כתב הרב ז"ל דיראה לו דבכל גונא דעשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחד חייב שתים ואפי' יהיו דומין זה לזה דכיון דנתחלקו האבות בהוויתן במשכן גם תולדותיהן נתחלקו ואף על גב דלא הוו במשכן

ומכל מקום לדעת הרב ז"ל קריאת שם אב תלוי במשכן ודוקא לגבי שבת אבל בשאר דוכתי כגון בנזיקין דתני ארבעה אבות נזיקין בריש ב"ק להך דכתיבן בקרא בהדיא קרי אבות וכמו שכתב רש"י ז"ל בריש ב"ק והיינו דבשמעתין לגבי הוצאה והכנסה דלא תליא במשכן תלי קריאת שם אב ותולדה בכתיבא או לא כתיבא וצריך לפרש דעת הרמב"ם ז"ל דקרי להכנסה אב דמאי דפרישנא לעיל לא נהירא וכדכתי' ועוד דבשמעתא קמיית' כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל אמר רבאשי תנא להכנסה נמי הוצאה קרי לה ממאי מדתנן המוציא מרשות לרשות חייב פירוש מדקתני מרשו' לרשות ולא קתני מרשות היחיד לר"ה וכדאיתא להדיא בפ"ק דשבועות דפרכינן עלה ואימ' דקא מפיק מרה"י לרה"ר ומשני אם כן ליתני המוצי' מרה"י לר"ה וכו' והאי דקאמר מי לא עסקינן מדוקיא דלישנא קא דייק לה ואיכא למידק דאם איתא דאף מוציא מר"ה לרשות היחיד קאמר אמאי לא תני לה במתני' והא לא תני התם אלא אבות אבל תולדות לא תני התם כלל והכנסה תולדה דהוצאה היא כדאמר הכא אבות מאי ניהו יציאו' ובפרק הזורק נמי אמרינן הוצאה אב הכנסה תולדה ותירץ ר"ת ז"ל לפי שהוצאה מלאכה גרועה היא והוה אמינא שאין לה תולדה לפיכך הוצרך לכוללה עמה והרמב"ן ז"ל כתב דרב פפא לית ליה דהכנסה תולדה אלא הכנסה כיציאה גמורה ושניהן אב אחד ומלאכה אחת ולפיכך מני לה התם ולא מנו לה אלא בחדא וא"ת הכנסה דמיקריא אב מנלן י"ל דנפקא ליה מההיא דאמרי' בפרק במה טומנין דתניא התם הם העלו הקרשים מקרקע לעגלה אתם אל תכניסו מר"ה לרה"י וא"ת אם כן למאי איצטריכינן למילף הוצאה מויכלא העם בפרק הזורק תפוק לי ממשכן כדקתני התם הם הורידו אתם אל תוציאו י"ל דלא איצטריך איצטריך ויכלא אלא לגלויי דהכנסה והוצא' שבמשכן מכלל המלאכות הן וגמרינן להו ממשכן ואי קשיא לך הא דאמרינן התם בפרק הזורק ולרבי אליעז' דמחיי' אתולדה במקום אב אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי ליה תולדה הך דהואי במשכן חשיבא וכו' דאלמא הכנסה לא הויא במשכן איכא למימר דאשאר אבות מלאכו' ותולדותיהן קאמר ולרבינו אליעזר קאמר אבל הכנסה איתא במשכן ודאמרינן התם מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה היא ההוא לישנא דלא כרב פפא ומיהו מיהא הות במשכן כדאמר בפ' במה טומנין ואפ"ה קרי לה תולדה כדאמרינן דקרי שובט ומרקרק תולדות כדאיתא בפרק כלל גדול ואף על גב דהוו במשכן ולא חשבינן להו באנפי נפשיהו כדאמר התם שובט בכלל מיסך מרקרק הרי היא בכלל אורג וא"ת ומאי אולמיה דהוצאה מהכנסה דקרי לה אב ולהכנסה קרי תולדה כיון דתרויהו הוו במשכן יש לומר משום דויכלא העם מהביא טפי משמע הוצאה ומיהו לרב פפא כיון דתרויהו הוו במשכן ולא חשיבא חדא מחברתה שנה שתיהן בכלל המוציא מרשות לרשות דמלאכה אחת לגמרי הן ורבא דקא מתרץ רשויות קתני סבר דהכנסות תולדות ולא נשנו בכלל אבות מלאכות זו היא שיטתו של רבינו נרו' ולפי מה שכתבו בתוספות אפשר דההיא דפרק הזורק כותיה דרב פפא נמי אתיא שהם ז"ל כתבו דהכנסה דהתם היינו הכנסה דבעל הבית דליתא במשכן דאילו הכנסה דעני למה לן למילפה התם מסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי בלאו הכי נמי תיתי לן מדהות במשכן וכדאמר בפרק במה טומנין אלא ודאי לא נפקא לן מסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי אלא הכנסה דבע"ה דהם העלו קרשים מקרקע לעגלה היינו הכנסה דעני העומד בחוץ עכ"ל הרשב"א ז"ל בחידושיו: והר"מ במז"ל לא חילק בין הכנסה דעני להכנסה דעשיר הילכך משמע דקא מפרש כהרמב"ן ז"ל ופסק כרב פפא דהא רב אשי ורבינא מריהו מפרשי למילתיה ודייקי ממתניתין כותיה משמע דכוותיה ס"ל ולהכי פסק ז"ל דהכנסה אב גמור כהוצאה כרב פפא והילכך מעתה כיון דשמעתין לא אתיא כרב פפא וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל דבשמעתין ס"ל דהכנסה תולדה לא מכרעא מילתא למימר דהרב ז"ל לא גריס בשמעתין וממאי דבשבת קאי וכו' עד אשכחו הוצאה וכו' דאיכא למימר דאיברא דשפיר גרסינן לה ומיהו היינו למאן דסבירא ליה הכנסה תולדה דאלמא בעי קרא להדיא להוצאה אבל הכנסה דלא איירי בה קרא להדיא קרויה תולדה ואמטו להכי שקיל וטרי בה גמרא וממאי דבשבת קאי וכו' לאשכוחי קרא דאיירי להדיא לאסור הוצאה בשבת ואף על גב דהויא במשכן משום דמלאכה גרועה היא וכמו שכתבו התוספות ז"ל בכמה דוכתי וכדכתבינא לעיל

ומיהו למאן דס"ל דהכנסה אב גמור כיציאה ואף על גב דלא כתיבא לא איצטרכינן למילף הוצאה מויכלא אלא לגילוי מילתא בעלמא שההבאה קרויה מלאכה וכמו שכתב הרב ז"ל ואף על פי שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו הרי הוא אומר וכו' הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה והילכך קשיא על הרב המגיד ז"ל היאך פתיק מה שכתב רבינו האיי גאון ז"ל בדברי הרב ז"ל והרי הרב ז"ל לא פסק בשמועה זו וגם דחיקא טובא לומר דרבינא ורב אשי דס"ל כרב פפא בריש מכילתין ואינהו נינהו מריהו שקלו וטרו הכא בשמעתין דלא כוותיהו ואמאי פשיטא ליה כולי האי בשמעתין למימ' מיהו הוצאה אב הכנס' תולדה ועוד לקמן נמי עלה הא דת"ר מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע רבי מחייב וכו' כפשיטות למימר' דמחייב רבי אתולדה במקום אב אי איתא דהכנסה כהוצאה ושניהם אב אחד ומלאכה אחת כמו שכתב הרמב"ן ז"ל לדעת רב פפא הוה ליה לאקשויי לכ"ע דהא לרב יוסף בפ' אמרו לו קצר וחזר וקצר אפילו לרבי אליעזר אינו חייב אלא אחת והוצאה והכנסה כקצר וקצר דמיין לדעת רב פפא ודוחק לומר דלא פריך למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב אלא לרבה דסבירה ליה דקצר וחזר וקצר נמי סבירא ליה לרבי אליעזר דחייב תרתי וה"ק למימרא דמחייב וכו' דכיון דסבירא ליה לרבי אפילו בהוצאה והכנסה דשניהם אב אחר נינהו חייב תרתי דדמו לקצר וקצר כ"ש דמחייב אתולדה במקום אב כך היה נראה לפרש והוא דוחק דסוגיא דשמעת' התם בפ' אמרו לו אזלא כרב יוסף ונראה לפרש כל השמועות לדעת רבינו ז"ל הכין והוא כי הרב ז"ל חילק מלאכות של שבת לשלשה חלקים החלק הא' קראו אבות והחלק הב' קראו מעין אבות. החלק השלישי קראו תולדות. וכן כתב להדיא בפ"ז מה' שבת וכדבעינן למכתב בס"ד גם בפ"ח כתב הזומר את האילן כדי שיצמח הרי זה מעין זורע אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת הרי זה תולדת זורע וכו'. ע"כ: הרי שכתב לשון חלוק דלזומר קראו מעין ולמשקה את הצמחין קראו תולדה גם בה' שגגות פ"ח כתב וז"ל ובכר נתבאר בה' שבת האבות והתולדת והמלאכות שהן מעין אבות עד כאן: והאבות הם אשר היו במשכן ומעין אבות הן הדומין לאב בדמיון גמור אלא שחלוקה ממנה באיכות הפעולה או באיכות הנפעל כגון הקוצר והבוצר שהם בדמיון גמור אלא שחלוקין הנפעלין וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל: והתולדות הם הדומין לאב במקצת: והא דתניא הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולן מלאכה אחת הן קא מפרש הרב ז"ל דהן מעין האב דהיינו זורע ונקראו מעין אבות והן אב אחד מאבות מלאכות וענין אחד הוא שכל אחת מהן לצמח דבר הוא מתכוין ולפירושו ז"ל ניחא מאי דקשיא להו לתוספות ז"ל עלה הא דאמרינן בפרק כלל גדול אלו אבות מלאכות אלו לאפוקי מדרבי אליעזר דמחייב על תולדה דלמה לי למתני אלו אבות וכו' לאפוקי מדרבי אליעזר והא מרישא ש"מ דתנן העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת ותרצו בתוספות דאי מרישא ה"א מעין מלאכה אחת היינו שתי תולדות מאב אחד אבל אאב ותולדה דידיה מחייב תרתי קמ"ל: וקשה דבכריתות בפרק אמרו לו אמרינן אימא סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת ואי רבי אליעזר חייב על כל ולדי מלאכות במלאכות וכו'. הא קמן להדיא דמהך אתינן לאפוקי מדברי אליעזר בדוחק יש לתרץ דהתם בכריתות אסיפא דאידך מתניתין דתנן אלו מלאכות וכו' קא סמיך וכדאמרינן הכא בפ' כלל גדול ולדעת הרב ז"ל ניחא טפי דרבי אליעזר אתרתי פליג וקא מחייב בין אמעין אב במקום אב בין אתולדה במקום אב ומרישא דתנן העושה מלאכות הרבה מעין וכו' לא שמעי' דאתא לאפוקי מדרבי אליעזר אלא במעין אב דכולהו כחדא מלאכה דמיא ודמי לקצר וקצר דלרב יוסף אפילו רבי אליעזר מודה דלא מחייב אלא חדא הילכך איצטריך הא דתנן אלו אבות מלאכות וכו' לאפוקי מדרבי אליעזר דאפילו אתולדה במקום אב לא מחייבינן אף על גב דהן מלאכות חלוקות וכן כתב הרב ז"ל בפי' המשנה דרבי אליעזר בתרתי