רבי בצלאל אשכנזי קכז
R. Betzalel Ashkenazi 127 · רבי בצלאל אשכנזי · free full Hebrew text
Open in the reader →נמי הך דכתיבא קרי אב דלא כתיבא קרי תולדה וכתבו התוספות הך לישנא לא איצטריך אלא משום הוצאה פירוש לפירושו דהוצאה מלאכה גרועה היא וכדכתיבנא לעיל ואף על גב דהואי במשכן לא חשיבא למהוי אב כלל אי לאו דכתיבא וכמו שכתבו התוספות כאן ובריש מכילתין ונמצא לפי זה דשינויא דהך דהואי במשכן וכו' לא קאי ההוצאה ותולדותיה כלל והילכך שפיר גרסינן הכא הך דהויא במשכן חשיבא וקרי לה אב וכו' דתולדות של שאר מלאכות חוץ משל הוצאה לא היו במשכן וההיא דפרק במה טומנין דאמרינן הם העלו את הקרשים וכו' היינו תולדות דהוצאה מיהו התם בריש ב"ק דלא גרסינן אלא הך דהואי במשכן וכו' וקאי אכולהו אבות מלאכות דתנן במתניתין וגם אהוצאה הילכך לא מצינן למגרס אלא אינך גרסאות ול"ג הך דהוי במשכן חשיבא וקרי לה אב וכו' מההיא דבמה טומנין וכמו שכתבו בתוספות שאנץ
וגם לפי מאי דכתבו התוספות בשמעתין דנפקותא דהתראה אתא לתרוצי הילכך צריכין אנו לגרוס הך דהות במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' וכדכתבינא לעיל וגם דכיון דהאב היה במשכן והתולדה לא היה במשכן מסתברא דבעינן להתרות אתולדה משום אב ואף על גב דלרבי אליעזר הן מוחלקות לחטאות מן האבות ומיהו אי גרסינן הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' לא מצינא לפרושי כך דכיון דתולדה נמי נמי היתה במשכן אמאי צריך להתרו' משום אב אטו משום דהאב חשיב טפי קצת מהתולדה לא תועיל התראתה מצד עצמה ועוד כיון דלרבי אליעזר הן מוחלקות לחטאות מן האבות והיו במשכן היאך תועיל ההתראה משום אב תדע דהרשב"א ז"ל כתב וז"ל ה"ג הך דהואי במשכן חשיבא הך דלא הוה במשכן לא חשיבא הך דכתיבא קרי לה אב הך דלא כתיבא קרי ליה תולדה ופירוש הואי במשכן קאמר משום שאר מלאכות וכת בא קאמר משום הוצאה דהכנסה נמי האי במשכן שהיו הלוים מכניסין הנדבה ממחנה לויה ללשכות אלא הך דכתיבא בהדיא ומפרש בה קרא קרי לה אב ובשאר מלאכות נמי אף על גב דאיכא מיניהו במשכן ואף על פי כן קרי להו תולדות כשובט ומרקרק היינו משום דבכלל האחרות הן לגמרי ואינו בדין שיהו מוחלקות מהן לגמרי לענין חטאת: ע"כ. הא קמן דאף על גב דגריס הך דהואי במשכן חשיבא אפ"ה תירץ ז"ל דלרבי אליעזר כיון שהן מוחלקות לחטאות מן האבות אינו בדין שיתחייב על תולדה כי מתרה ביה משום אב דידיה וכדכתיבנא לעיל ואף על גב דהתוספות ז"ל חולקין וכדכתבי' לעיל מכל מקום לא מסתבר כלל שיהו גורסין הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' ויסברו גם כן דבעינן להתרות אתולדה משום אב ולא תועיל ההתראה מצד עצמה
הילכך ודאי בשמעתין ניחא להו לבעלי התוספות ז"ל לגרוס הך דהות במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' וגרסינן בפ"ק דמועד קטן אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא ופי' רש"י ז"ל תולדות כגון משקה זרעים שלא היו במשכן לא אסר רחמנא ע"כ. אלמא דהתולדות לא היו במשכן
מיהו למאי דתרצו התוספות ז"ל בפרק כלל גדול ולאינך תירוצי דבריש ב"ק ולהרשב"א והריטב"א ז"ל דלא אתא לתרוצי שום נפקותא קשיא בשמעתין מאי דאקשינן לעיל ממה נפשך אי נפקותא קא בעי מאי משני הך דהואי במשכן וכו' ואי טעם הלשון בלבד קא בעי דמה טעם קורא לזו אב ולזו תולדה אם כן מאי משני לרבנן דאי עביד אב ותולדה דידיה וכו' אכתי תבעי אמאי קרי לזו אב ולזו תולדה אימא איפכא והרא"ש ז"ל פירש בתוספותיו דמעיקרא ידע שפיר דהך דהואי במשכן חשיבא למקרייא אב דאי לאו הכי לא הי מלאכה הוי אב ידענא והי מלאכ' הויא תולדה אלא ידוע הוא דכל ענין שבת ממשכן גמרינן דלהכי נסמכה פרשה שבת למלאכת המשכן אלא דטרי ושקיל גמרא לידע אם יש שום נפקותא בדבר וקאמר דאה"נ דלרבנן איכא נפקותא בדבר כדמפרש ותו בעי לרבינו אליעזר אם יש שום נפקותא ואסיק דלרבי אליעזר ודאי לא אשכחן שום נפקותא אלא הך דהואי במשכן חשיבא נקראת אב: ע"כ: ודוחק דלא משמע דקא שקיל וטרי גמרא לידע אם יש שום נפקותא בלחוד אלא לאקשויי נמי קא אתי ובשמועתינו יש לפרש דהכי פריך גמרא מכדי אהא מחייב וכו' פירוש איברא ודאי דמעיקרא הוה ידע שפיר דהכל תלוי במשכן ומאי דהואי במשכן נקרא אב ומאי דלא הואי לא מקרי אב מיהו כיון דקאמר דהוצאה אב והכנסה תולדה ומצינו להדיא דהכנסה היתה במשכן וכדאיתא בפרק במה טומנין וכדכתבינא לעיל מעתה איפריך ליה האי כללא וקשיא ליה דאמאי קרי לה האי אב וכו' ומשני דקרי אב ותולדה משום הנפקותא דאי עביד אבותולרה וכו' ולאו משום גריעותא דתולדה אלא משום דהוי כעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת דאינו חייב אלא אחת ואכתי הוה מצי למבעי ממאי דהאי אב והאי תולדה אימא איפכא אלא דלא חש למבעי הכי דמאחר דאשכח נפקות' בקל יש למצוא עדיפות' וחשיבות אהני מהני ועדיפא לי' לאקשויי ולר"א וכ' ומהדרינן הך דהואי במשכן חשיבא וכו' פי' קא מהדר ליה דאה"נ. דהכל תלוי במשכן והוצאה והכנסה תרווייהו אבו' נינהו אי נמי הך דכתיבא קרי אב וכו' פירוש לעולם כדאמרינן מעיקר' דהכנסה תולדה ומשום דלא כתיב' להדיא ופסק הרמב"ם ז"ל כלישנ' קמא דהוצאה והכנסה אב משום דבריש ב"ק לא משני אלא כלישנ' קמא והשמיט שינויא בתר' כך יש לפרש שמועתינו ומיהו בריש ב"ק לא הזכיר הוצא' והכנסה כלל ובעי מעיקר' לרבנן ומאי איכ' בין אב לתולד' אלמא דנפקותא כא בעי ושוב בעי ולר"א דמחייב בתולד' וכו' אמאי קרי לי' אב ואמאי קרי ליה תולדה וכו' משמע דלישנ' דאב ותולד' קא בעי ונרא' לפרש דמע קר' קא בעי אמתני' דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת דאתי' כרבנן דקא מני מנין חטאות דהעלם א' ותנא בסיפא הרי אלו אבות מלאכו' וכו' למעוטי שאם עשה תולדותיהן עמהן דאינו מביא עליהן חטאת וקס"ד דכיון דליכ' חילוק בינייהו לענין חיובא דאין לקרות לזה אב טפי מזה ומ"ה בעי התם בריש ב"ק ומאי איכא בין אב לתולד' וגם מדתנן אבות מלאכו' ארבעים וכו' משמע דבלא הך נפקות' נקראו אלו אבות משום נפקות' אחריתי ולא סגי ליה למקרייה אב משום דהואי במשכן וכו' דהא איכא כמה מלאכות דהוו במשכן ונקראו תולדות ומ"ה בעי בשמעתין אמאי קרי לה האי אב וכו' ומשני הכא בין בשמעתין בין התם בריש ב"ק נפקא מינה בדיעבד וכו' פירוש כיון דאי עביד אב ותולד' דידיה לא מחייב אלא אאב שפיר מקרי אב ואע"ג דליכ' אלא הך נפקותא שפיר תני מעיקר' אבות מלאכות ארבעים וכו'
ותוב בעי ולרבי אליעזר וכו' פירוש לא קאי אמתני' דמסכת שבת דתנן אבות מלאכות ארבעים וכו' דההיא לא אתי' כר"א אלא אמתניתין דמסכת כריתות פרק אמרו לו דתנן שאל ר"ע לר"א וכו' דקרנהו אבות ותולדות ואשויינהו דקא מחייב אתולדה במקום אב כמו אב ואב וזהו שכתב רש"י ז"ל ולרבי אליעזר וכו' במסכת כריתות בפרק אמרו לו עד כאן ודו"ק
הילכך לא קא בעי מאי נפקא מינה משום דפשיט' ליה דלר"א לא נפקא מינה מידי דכיון דקא מחייב אתולד' במקום אב אלמא חשיבא התולדה כמו האב וגם אין צריך להתרות אתולדה משום אב כיון דמחמיר על התולד' כמו האב ובספרים שלנו גרסינן ולרבי אליעזר וכו' מאי קוו ליה אב ומאי קרו לה תולדה פירוש לא ברירא ליה אי אית ליה מניינא דארבעים חסר אחת כדי למבעי עלייהו מסויים בלשון מ"ט קרי להני ל"ט אבות ואינך תולדות ומיהו הא פשיטא ליה דאית ליה אבות ואית ליה תולדות וכדתנן במסכת כריתות וכדכתבינן לכך קא בעי מאי קרו לי' אב וכו' פירוש מאי ניהו אבות ומאי ניהו תולדות ומשני הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' ול"ג הך דהואי במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' דאי מהאי טעמא לא הוה ליה לחיובי אתולדה במקום אב דכיון דעיקר מלאכות ממשכן גמרינן להו והנך דלא הוו במשכן משום דדמו להנך דהוו במשכן קא מחייבינן להו וקרו להו תולדה א"כ מאיזה טעם תחייב אתולד' במקום אב אלא הכי גרסי' הך דהואי במשכן חשיב' קרי ליה אב וכו' והשתא ניחא דכיון דבחשיבות תליא מילתא איכא למימר דסביר' ליה לרבי אליעזר דאין שינוי זה מועיל אלא לגבי קריאת שם בלבד דזה קרוי אב וזה קרוי תולדה אבל לענין דינא כולהו חשיבי לחייב עליהן כא' אי נמי גרסינן הך דהואי במשכן וחשיב קרו ליה אב וכו' ולפי גירסא זו בעינן תרתי וכמו שכתבו התו' בריש בבא קמא והילכך משני נמי שפיר דלאקרויי אב בלבד בעינן תרתי אבל לענין דינא לחייב על זה כמו על זה בחד סגי: כך נ"ל שמעתין למאן דמפרש דלא קא משני לר"א שום נפקות' וניחא דבריש ב"ק קא בעי לרבנן ומאי איכא בין אב לתולד' ולרבי אליעזר קא בעי אמאי קרי ליה אב וכו' אלמא דהשאלות אינם שוות ומיהו מלשון התוס' ז"ל שם בריש בבא קמא לא משמע כן ומה שנראה לי כתבתי והא כתיבנא נמי דלשיטת התוספות דבשמעתין דקא משני נפקותא גם לרבי אליעזר בעל כרחין לא גרסינן אלא הך דהואי במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' וכדכתיבנא לעיל
ומכל מקום הר"מ במז"ל פסק כרבנן בפרק ז' מה' שבת שכתב וז"ל אחד העושה אב וכו' אם כן מה הפרש יש בין האבות והתולדות אין ביניהן הפרש אלא לענין הקרבן בלבד שהעושה בשוגג אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד חייב חטאת אחת על כל אב ואב ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת עד כאן
ולענין קריאת שם אבות תלאן הרב ז"ל במעשה המשכן שכתב בפי' המשנה בפרק כלל גדול וז"ל וכל אלו האבות שמנה מפני זה קראם אבות לפי שהיו במעשה המשכן שזכר אותן הכתוב בשם מלאכ' וכל הדבר שנתלה או הדומה בא' מהן יקרא תולדה כמו שחלקנו ע"כ והיינו משום דדוקא לרבי אליעזר איכא חילוף גרסאות לפי הפירושים וכדכתיבנא אבל לרבנן לעולם במשכן תליא מילתא וכתב הרב ז"ל בה' שגגות פרק ז' וז"ל העושה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת ואצ"ל העושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא חטאת א' עשה תולדה של אב זה ותולדה של אב זה בהעלם אחד יראה לי שהוא חייב שני חטאות עד כאן: