רבי בצלאל אשכנזי קכו

על כל אחת ואחת: מעתה עדיפא ליה לשנויי לרבנן נפקותא לענין חטאות דמיירי בה מתניתין דארבעים מלאכות חסר אחת והשתא ניחא נמי אידך קושיא דגבי רבנן נקט הנפקותא להדיא דבהכי מיירי גופא דמתני וכדכתי' אבל לגבי ר' אליעזר דהנפקות' היינו לענין ההתראה דלא מיירי ביה גופא דמתני' דארבעים מלאכות נקט הטעם דקרא להם אבות הך דהואי במשכן וכו' דקאי אלישנא דפתח בה מתני' אבות מלאכות וכו ולא אתא למימר דמשו' דהיתה במשכן קורא לה אב דמילתא דפשיטא היא דכל מלאכות ממשכן גמרינן להו אלא הא אתא לאשמוע' דצריך להתרות אתולדה משום אב ולהאי שיטתא לא ניחא שפיר אלא אי גרסינן הך דהואי במשכן חשיבא וקרי ליה אב וכו' וכדבעינא למכתב עוד קמן בס"ד ואכתי צריך לדייק בלשון התוספו' שכתבו דנפקא מינה לענין התראה כדפי' בפ' כלל גדול וכו' ובפ' כלל גדול כתבו ז"ל וז"ל והנוטע והמבריך והמרכיב. חייב משום זורע אין להוכיח מכאן דצריך להתרות משום זורע אלא דאם התרה בו משום זורע דחייב אבל בריש פ' תולין משמע קצת דצריך להתרו' אתולדה משום אב דקאמ' משמר משום מאי מתרינן ביה רבא אמר משם בורר ר' זירא אמר משום מרקד וגם זה יש לדחות דה"פ משום מאי מתרינן ביה שיהא חייב רבא אמר משום בורר אבל אם התרו בו משום מרקד פטור כיון דמתרהו משום דבר שאינו דומה לו הוא סבור שהוא מלעיג בו ופטור אבל אם התרה בו סתם אל תשמר חייב ונראה שגם ר"ח רוצה לפרש כן ועוד ראיה דבריש ב"ק קאמר ולר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי ליה אב אמאי קרי ליה תולדה ולא משני דלהכי קרי ליה אב דצריך להתרות אתולדה משום אב ע"כ ואין להקשות דאכתי קשיא דאף על גב דאין צריך להתרו' אתולדה משום אב מכל מקום שפיר מצי לשנויי דלהכי קרי ליה אב דאם התרו בתולדה משום אב מחייב ואם התרו באב משום תולדה מיפטר די"ל דמה שקרוי אב היינו להחמיר ולא להקל ואי אמרת דמשום הכי קרוי אב אין זה אלא להקל דתולדה חמירא טפי דאילו אתרו בה משום דידה מחייב ומשו' אב נמי מחייב

ומכל מקום הא קמן דכתבו התוספות ז"ל דלא מצי לשנויי לענין התראה והיכי קאמר הכא בשמעתי' דהוה מצי למימר דנפקא מינה לענין התראה כדפירשו בפ' כלל גדול ועוד איכא למידק במה שכתבו בפרק כלל גדול ועוד ראיה דבריש ב"ק קאמר ולר' אליעזר וכו' ע"כ. דאמאי הביאו ראיה מריש ב"ק ולא הביאו ראיה ממכילתין דהיינו שמעתין וכדכתיבנא ולזה יש לתרץ דלהכי לא מייתו ראיה משמעתין משום דאיכא לדחויי דלהכי לא קאמר הכא בשמעתין דנפקא מינה לענין התראה משו' דקאי נמי אמתניתין דמ' מלאכות' חסר אחת דמיירא בחטאות כדכתיבנא הילכך אית לן לאשכוחי נפקותא לענין חיוב חטאות דלא שייך ביה התראה ואף על גב דבפרק כלל גדול אמרינן דמתניתין דארבעים מלאכות אתיא דלא כר' אליעזר ובגמרא לרבי אליעזר קא פרך מכל מקום רבי אליעזר נמי לענין חטאת מיירי ומיהו התם בריש ב"ק קאמר גמרא גבי שבת תנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אבות מכלל דאיכא תולדות תולדותיהן כיוצא בהן לא שנא אב חטאת ול"ש תולדה חטאת ל"ש אב סקילה ולא שנא תולדה סקילה וכו' הילכך משמע דאי אשכח נפקותא לגבי סקילה ניחא אמטו להכי מייתו התוספות ז"ל ראיה מהתם דאין צריך להתרות אתולדה משום אב דאי צריך להתרות אמאי לא משני כן

ומכל מקום קשיא טפי אמאי דכתבו התוספות ז"ל הכא בשמעתין דהוה מצי למימר דנפקא מינה לענין התראה דהא לא מצי למימר הכי ואין לתרץ דהתם בפרק כלל גדול כתבו התוספות דאין להוכיח ממאי דקאמר הנוטע והמברך וכו' משום זורע דצריך להתרותו משום זורע משום דש לדחות וכו' והכא בשמעתין נמי קאמר דאהא דפריך ולר"א וכו' הוה מצי לדחויי איפכא דנפקא מינה לענין התראה דזיל הכא קא מדחה לה וזיל הכא קא מדחה לה דהתם בפר' כלל גדול לאו בדרך דחיה קאמרו אלא בדרך פסק לומ' דאין צריך להתרות ולהכי מייתו ראיה מריש ב"ק ונראה לתרץ דהתם בפרק כלל גדול מיירו התוספות ז"ל במלאכות חשובות כגון נוטע ומבריך דהסברא נותנת בהם דאין צריך להתרות בהם משום חב וכ"ש לרבי אליעזר דמחמיר בהם כמו על האב דמסתבר דאין צריך להתרו' בהם משום אב ולהכי אסיקו התם דאין צריך להתרות משום אב' אבל הכא בשמעתין אף על גב דמיירי נמי בכל המלאכות מכל מקום עיקר מאי דאייתי עלה היינו הוצאה והכנסה דמלאכה גרועה היא וכמו שכתבו התוספות ז"ל בשמעתין ובריש מכילתין דבכל המלאכות לא חיישי' שיהא במשכן אלא אבות בלבד ובתולדות דהוצא' בעינן שיהא במשכן ואע"ג דהויא במשכן בעינן שיהא כתוב ואי לאו דכתיב לא הוה מחייבינן עלה ולא סגי בחד קרא אלא בתרי קראי בהוצא' חד לעני וחד לעשיר וכמו שכתבו התוס', ז"ל לעיל בריש מכילתין הילכך איכא למימר דבתולד' גרועה מסתבר' דלא מחייב עלה עד שיתרו בה משום אב דכתיבא בתורה ולכך כתבו התוס' בשמעתין דאיכ' למימר דהיינו דקא משני הך דהו' במשכן חשיב וכו' ע"כ

ובריש ב"ק כתבו התוס' שני התירוצין הך דפ' כלל גדול והך דשמעתין והיינו משום דהתם לא מפרש להדיא לא מלאכ' חשובה ולא גרועה כהוצאה והכנסה לכך כתבו התם שני התירוצין

עוד תרצו התם בתוספות תירוץ אחר דאפילו את"ל דצריך להתרות בתולדה משום אב ואלו אתרו בה משום עצמה לא מחייב ליכא למימר דמ"ה קרי ליה אב דאם כן נוטע ומבשל להוו אבות דאין צריך להתרות בהם משום אב אחר ואם התרו התולדה משום נוטע חייב ואיכא למידק מאי קשיא להו ממבשל דאיברא ודאי דעיקר האב היינו מבשל אלא דשביק תנא בישול סמנין דהוה במשכן ונקט אופה משו' דתנא סידורא דפת נקט וכדאיתא בפרק כלל גדול י"ל דמכל מקום כיון דלא קרינן להו אב אלא מטעם ההתראה וכדכתי' לא היה לו להניח מלמתנייה משום טעמא דסידורא דפת איכא דהא למעטי בענין הדין דנימא או כולהו אין צריך להתרות בתולדה משום אב מדלא תני מבשל או הנזכרם במשנה צריך להתרות בתולדותיהן משום דידהו ותולדות נוטע ומבשל אין צריך להתרות בהם משום אב והא ודאי ליתא דאין לחלק בהו ובשלמא לרבנן ניחא דלא רצה למנות אלא זורע ואופה משום דרצה התנא להזכיר סדר עשיית לחם הפנים שתחלה זורע ואחר כך אופה ולא מנה נוטע ומבשל בהדי אבות משום דאם כן הרי אתה בה לחייב על הנוטע ועל הזורע שנים וכן על המבשל והאופה ולדידהו לא מחייב אלא חדא אבל לר' אליעזר מחייב תרתי וכדבעינא למכתב בס"ד. וקשיא ליה להראש ז"ל דמנא ליה דלרבי אליעזר לא חשיב להו אי ממתני' דפ' כלל גדול אבות מלאכות מ' חסר א' הא אמרינן התם דאתיא דלא כרבי אליעזר ותירץ דקים ליה לגמרא דרבי אליעזר לא מני להו בהדי אבות ע"כ: ויש להביא ראיה לזה דבפרק כלל גדול אמרינן אלו אבות מלאכות אלו לאפוקי מדרבי אליעזר דמחייב על תולדה במקום אב חסר אחת לאפוקי מדרבי יהודה דתניא רבי יהודה מוסיף את השובט והמדקדק וכו' ע"כ אלמא קים ליה דרבי אליעזר לא פליג על מנין האבות ובלאו הכי נמי איכא לאקשויי אעיקר קושיא דפריך ולרבי אליעזר וכו' דכיון דמתניתין דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת לא אתיא כרבי אליעזר אם כן מאי פריך ולרבי אליעזר וכו' דילמא רבי אליעזר לכולהו קרי אבות או מלאכות וי"ל דבכריתות פ' אמרו לו תנן אמר ר' עקיבא שאלתי את רבי אליעזר בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד חייב על כולן או חייב על כל אחת ואחת א"ל חייב על כל אחת ואחת ופרש"י ז"ל מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת תולדות הרבה של אב אחת וכו': ע"כ: ופירש גמרא דתרתי בעי מיני' שבתות כגופין וכו מדי מלאכו' במלאכו דמיין וכו' ע"כ: משמע להדיא דאיהו נמי אית לה אבות ותולדות ומדלא פירש אי אלו אבות ואי אלו תולדות משמע דאארבעי' מלאכות חסר אחת דתנן במסכת שבת אלמא דהני ל"ט אבות דתנן בפרק כלל גדול הוא כלל מסור לחכמים ואין חולק כי אם רבי יהודה דמוסיף שובט ומדקדק ושאר כל התנאים שוים בהאי מניינא והשתא ניחא שפיר מאי דקשיא ליה להרא"ש ז"ל ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל ולרבי אליעזר וכו' במסכת כריתות בפרק אמרו לו ע"כ ואין דרכו של רש"י ז"ל להורות מקום אלא לצורך ועוד נאריך בלשון זה בס"ד: ולהכי נמי האריך גמרא וקאמר ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב וכו' ולא קיצר וקאמר ולר' אליעזר דמחייב תרתי וכו' והיינו לאורויי דלרבי אליעזר נמי אית ליה אבות ותולדות וכדכתיבנא והרשב"א ז"ל כתב בחידושיו וז"ל ואיכא למידק אמאי לא קאמר דנפקא מינה נמי אפילו לר' אליעזר דאי עביד אב ואב דידיה בהעלם אחד כגון דש ודש אינו חייב אלא אחת ואילו עביד אב ותולדה כגון דש ומפרק מחייב תרתי ולא מילתא היא דאם כן לקרינהו לכולהו אבות או מלאכות ואכתי איכא למידק דדילמא להכי קרי ליה תולדה דאי מתרו ליה משום אב דידיה מחייב וכדאמרן משמר משום מאי מתרינן ביה משום בורר ואלו הוו כלהו אבות ומתרה ביה משום אב אחר כגון שמתרה למפרק משום דש לא מחייב וי"ל דלרבי אליעזר כיון שהן מוחלקות לחטאות מן האבות להתחייב בהן במקום אב אינו בדין שיתחייב על תולדה כי מתרה ביה משום אב דידיה: ע"כ. והתוספות ז"ל לא כתבו כן וכדכתיבנא

ומשני הך דהוא במשכן וכו' ובזה נפל חילוף בגירסאות וז"ל תוספות שאנץ בריש ב"ק אית ספרים דגרסי הך דהואי במשכן חשיבא וקרי לה אב הך דלא הואי במשכן לא חשיבא וקרי לה תולדה פירוש דהואי במשכן חשיבא למקרייה אב וקשיא לפי גירסא זו דכמה תולדות היו במשכן כדאיתא בפרק במה טומנין הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה דהיינו הכנסה ואית ספרים דגרסי הך דהואי במשכן וחשיבא וכו' ולפי זו הגירסא בעינן תרתי והשתא אתי שפיר הא דאמרינן בפרק כלל גדול היינו זורה היינו מרקד ומשני כל מילתא דהוא במשכן וכו' והתם כולהו חשיבו זו כזו אבל הכא כיון שאין התולדה חשיבא לא מקריא אב אף על גב דהויא במשכן וא"ת זורע ונוטע אמאי אינם אבות דתרויהו הוו במשכן זריעת סמנים ונטיעתם שיש מהן בזריעה ויש מהן בנטיעה וי"ל דהנהו הוו יותר ממש מענין אחר מבורר וזורה ומרקד ודמו טפי למלאכה אחת ע"כ גם בתוספות שלנו כתיב שם ברי"ש ב"ק דה"ג הך דהואי במשכן חשיבא קרי ליה אב וכו' אי נמי גרסינן הך דהוי במשכן וחשיב קרי ליה אב וכו': ע"כ אלמא דלא ניחא להו למגרס הך דהוה במשכן חשיבא וקרי לה אב וכו' מטעם שכתבו בתוספות שאנץ וכדכתיבנא והכא בשמעתין לא כתבו התוספות כן אלא כתבו אית דגרסי הך דהות במשכן חשיבא קרי לה אב וכו' אבל אי גרסינן הך דהות במשכן חשיבא וקרי לה אב הך דלא הות במשכן לא חשיבא וקרי לה תולדה ולפי זה התולדו' לא היו במשכן ע"כ. משמע דניחא להו גירסא זו

ועוד דהתם בריש ב"ק ל"ג אלא חדא שינויא הך דהואי במשכן וכו' ול"ג התם אי נמי הך דכתיבא וכו' והכא בשמעתין גרסינן אי