רבי בצלאל אשכנזי קכה

לא התירו תשובה היתר זו איני יודע גאונים הללו איני מכיר אבל לוה אלם שלא רצה לבא לב"ד אסור להביאו לפני עובדי כוכבים אלא ב"ד של ישראל כותבין אדרכתא על נכסיו ואם הוצרך אחר כך לדון לפני עובדי כוכבים והם מורידין אותו למה שדנו לו דייני ישראל מותר דבכי הא ליכא משום לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים כדאמרי בגיטין אבל אם היה אנס ובית דין של ישראל מתייראין מלכתו' עליו אדרכתא זה בכלל רשעי' הוא ומתרעם ממנו בב"ד של עובדי כוכבים כדאמרי' בגיטין ואינו חושש לכל ישר' שהוא מתחייב למלכות חדא דדינא דמלכותא דינא ועוד כדאמר התם בפ' המניח פנדי בפנדא למחייה וכו' במקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה והאי נמי כיון דלא ציית וליכא תקנתא בישראל כמציל מן הלסטים דמי ובין על ידי ישראל ובין על ידי עובדי כוכבים מותר להציל עצמו וממונו מן האונסין ואם בא להפסיד רשעו הביאו לכך: עכ"ל הרשב"א ז"ל בתשובות כתיבת יד שבידי שלא נמצאו בדפוס ומסתברא לי דאפילו באנס דכתב הרב ז"ל לא התירו אלא להציל ממנו מה שחייב לו אבל לתבוע ממנו בערכאות מה שכבר נמחל ונשבע עליו הא ודאי אסירא ועבריינא הוא בין על השבועה בין על התביעה הנלע"ד וכו'

בהיותי בקושטנדינא רבתי עם שרתי במדינות רבתי בדעות שבחו לי בזקן אחד דבר אוריין הוא וגבר דחיל חטאין הוא ומרוב ימים הוא כלוא בבית ולא ימיש יומם ולילה מושך בשבט סופר בפירושי התורה וזכיתי להקביל פניו ובצאתי את העיר שלח לי פיתקא בשתי שאלות ואיידי דזוטר אירכס לי ולא מצאתיו עד הנה ועתה כאשר מצאתיהו נתתי את לבי להשיב על שאלותיו

מא שאלה במה שכתב הרמב"ם ז"ל בה' שבת פ' שביעי דזומר ובוצר הן אבות מלאכות ובה' שמיטה ויובל פ' ראשון כתב שזומר ובוצר הן תולדות זומר תולדה דזורע ובוצר תולדה דקוצר וכן במ"ק פ"ק אמרו בבירור שזומר ובוצר הן תולדות דזורע וקוצר אם כן קשיא להרמב"ם ז"ל מדידיה אד דיה וקשיא ליה מהגמ' של מ"ק וכן קשיא לרש"י ז"ל מדידיה אדידיה ומדידיה אל הגמ' דבמס' שבת בריש פ' כלל גדול כתב אבות דשביעית זריעה וקצירה וזמירה ובצירה ולפנים בפ' עצמו כתב הוא ז"ל על מה שאמרו בגמ' על המשנה דארבעים מלאכות חסר אחת תנא הזורע והזומר וכו' כולו מלאכה אחת הן זה לשונו זורע אב מלאכה ונוטע נמי אב מלאכה הוא דהיינו זורע אלא שזה בזרעים וזה באילנות וכן מבריך ומרכיב אבל זומר תולדה הנה אומר שהנוטע ומבריך ומרכיב שהן הדומו' לזורע הנז' במשנה הן אב מלאכה בכל מקום בשבת ובשביעית וזומר תולדה ובמ"ק אמרו בהדיא שזומר ובוצר הן תולדות אם כן קשיא מדידיה אדידיה כפי מה שכתב בפ' כלל גדול ומדידיה אל הגמ' של מועד קטן: עכ"ל

תשובה גרסינן בריש פרק הזורק מכדי זריקה תולד' דהוצאה היא הוצאה גופא היכא כתיבה אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה ר"ה הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרה"י לר"ה וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה מלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דים וגו' גמר העברה העברה מיום הכפורי' כתיב הכא ויעבירו קול במחנה וכתי' התם והעברת שופר תרועה מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסור אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא הוא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי ומה לי עיולי מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה ומכדי אהא מחייב ואהא מחייב אמאי קרי לה האי תולדה נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מחייב תרתי ואי עביד אב ותולדה דידיה לא מחייב אלא חדא ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב מאי קרו ליה לה תולדה הך דהואי במשכן השיבא וקרי לה אב הך דלא הואי במשכן לא חשיבא ולא קרי לה אב אי נמי הך דכתיבא קרי אב והאי דלא כתיב' קרי תולדה ע"כ. והקשה הרש"בא ז"ל בחידושיו דלא הוה ליה למימר אלא הוצאה גופה במשכן היכי הואי כדבעינן בפרק כלל גדול קשירה במשכן היכי הואי ותירץ דמשום דהוצאה מלאכה גריעא בעינן היכא כתיבא דאי לא לא מחייבינ' עלה ואף על גב דהואי במשכן וכן כתבו התוספות ז"ל וכתב עוד הרשב"א ז"ל דמ"ה איכא דגריס הכא וממאי דבשבת קאי וכו' גמר העברה העברה וכו' דאי לא לא מחייבינן עלה אף על גב דהות במשכן אלא מיהו רב האי גאון ז"ל כתב דלא גרסי' ליה וטעותא הוא דמעיקרא לא איסתפקא להו אלא מנלן דהויא מלאכה ומהדרינן משום דכתיב אל יעשו עוד מלאכה ויכלא העם מהביא דאלמא הבאה דהיינו הוצאה קרויה מלאכה וכן כתבה הר"מ במז"ל בו בלשון בספרו והוא הנכון: ע"כ

ומיהו רש"י גריס לה וכן כתב להדיא בריש מכילתין וז"ל שתים שהן ארבע בפנים וכו' ובפ' הזורק ברישיה נפקא לן מויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' לא תפיקו מרה"י לר"ה להביא נדבה למחנה לויה ויום השבת היה כדיליף התם ע"כ: וצריכין אנו לישב דברי רבן של ישראל ונראה דלא קשה מידי ולאו טעותא הוא דאי לאו דבשבת קאי לא ילפי' מידי דדילמא אל יעשו עוד מלאכה לאו מלאכה ממש קאמר אלא לנדבה דתכלת וארגמן ותולעת שני ושאר דברי' קרי מלאכה כדכתיבנ' אם לא שלח ידו במלאכת רעהו וכמו שפי' הראב"ע ז"ל עלה הא דכתי' לרגל המלאכה והכא נמי בקרא גופיה כתיב והמלאכה היתה דיים וע"כ היינו נדבה שהרי עדיין לא נשלמה מלאכת המשכן וכן פירש הרב ז"ל וז"ל דשלמא ליה עבידתיה שהיתה הנדבה כדי להשלים ע"כ

וכן כתב באורך בפ' במה טומנין עיין שם אבל אי בשבת קאי והא דכתיב ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו וגו' היינו הכרזה משום קדושת היום כהעברה דיובל ע"כ מלאכה גמורה קאמר וכתיב ויכלא העם מהביא אלמא הבאה דהיינו הוצאה קרויה מלאכה., והרמב"ם ז"ל כתב בפי"ב מה' שבת וז"ל הוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה מאבות מלאכת היא ואף. על פי שדבר זה עם כל גופי תורה מפי משה מסיני נאמרו הרי הוא אומר בתורה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא הא למדת שההבאה מלאכה קורא אותה ע"כ

וכתב הרב המגיד ז"ל וז"ל וכתב רבינו האיי ז"ל דלא גרסי' היכא כתיבא וטעות הוא דמעיקרא לא אסתפק להו אלא מנלן דהויא מלאכה ומהדרינן משום דכתי' לא יעשו מלאכה ויכלא העם מהביא אלמא הבאה דהיינו הוצאה קרויה מלאכה וזה דעת רבינו וכתב הרשב"א ז"ל והוא הנכון ע"כ. ולא ידעתי מהו שאין חילוף הגירסא אלא במאי דפריך גמרא וממאי דבשבת קאי וכו' וכמו שכתבו התוספות ז"ל וכן כתוב בחידושי הרשב"א ז"ל וכדכתיבנא אבל בכולהו ספרים גרסינן היכא כתיבא ולא אסתפק להו אלא מנלן דהויא מלאכה וכמו שכתב רבינו האיי ז"ל והיאך כתב הרב המגיד ז"ל דרבינו האיי ז"ל לא גריס היכא כתיבא

ועוד קשיא טובא דהרמב"ם ז"ל כתב הוצאה והכנסה מרשות לרשות מלאכה מאבות מלאכות היא וכו' ובשמעתין קאמר להדיא הוצאה אב הכנסה תולדה ואהא שקיל וטרי כולה שמעת' והכין הוא מסקנא דשמעת' דהכנסה תולדה ולקמן נמי עלה הא דת"ר מר"ה לר"ה ורה"י באמצע ר' מחייב וחכמים פוטרין גרסינן אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה יתיב רב חנא וקא קשי' ליה למימר' דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתני' ר' אומר דברים הדברים אלה הדברים אלו שלשי' ותשע וכו': ע"כ. ופירש הריטב"א ז"ל בחידושיו למימר' דמחייב רבי אתולדה במקום אב פירוש דהא אסקינן לעיל דהכנסה תולדה היא

ועיקר שמעתין נמי בעיא צילותא כיומא דאסתנא ואנא לא נהירנא ולא צהירנא דיתיבנא בארעא חשוכא וידי אסורות כי ספרי אין אתי והם בעיר הקדם ולבי ועיני שמה כל היום ומכל מקום אמינא בה מילתא דאיכא כא למידק טובא בהאי שמעתא מאי קא בעי אי בעי נפקותא דמאי נפקא מינה במאי דקרי לה להאי אב ולהאי תולד' א"כ מאי משני הך דהואי במשכן וכו' אכתי תבעי מאי נפקא מינה במאי דקרי לה אב ומשמע דחדא בעיא היא בין לרבנן בין לר' אליעזר ואי לא בעי נפקותא אלא טעמא דלישנא קא בעי מפני מה קורא לזו אב ולזו תולדה אם כן מאי משני לרבנן דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי וכו' אכתי תקשי מפני מה קורא לזו אב ולזו תולדה והריטב"א ז"ל כתב בחידושיו וז"ל אמאי קרי ליה להאי אב ולהאי תולדה פירוש תרתי קא מבעיא ליה למה נשתנו שמותם ומאי נפקא לן מינה והראיה לזה ממה שהשיב הספר נפקא מינה וכו' מכלל דמעיקרא הא נמי מבעיא ליה ולר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב וכו' הך דהואי במשכן חשיבא ליה וכו' פירוש דלר' אליעזר לא נפקא לן מידי אלא דההיא דהואי במשכן חשיבא למסרייה אב ואידך דלא הואי במשכן לא חשיבא ליה וקרי לה תולדה: ע"כ: ולא נהירא דאי קא מבעיא ליה תרתי היכי לא קא משני אלא חדא

והתוספות ז"ל כתבו וז"ל ולר' דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי לה אב וכו' הוה מצי למימר דנפקא מינה לענין התרא' כדפי' בפ' כלל גדול ואיכא למימר דהיינו דקא משני הך דהות במשכן חשיב וכו': ע"כ. פירוש לפירושם לר' אליעזר למי נפקותא קא משני וה"ק הך דהות במשכן חשיב למיהוי אב שממנה נולדות האחרות וממילא שמעינן נפקותא דצריך להתרות אתולדה משום אב ולכך האריך בגמרא וקאמר חשיבא וקרי לה אב ולא קיצר וקאמר הך דהואי במשכן קרו לה אב וכו' ואכתי קשיא להאי פירושא דאמאי הוצרך לר' אליעזר לפרושי הך דהואי במשכן וכו' יפרש הנפקותא. להדיא דהיינו לענין התראה וכדפריש לה אליבא דרבנן דאילו עביד שתי אבות וכו' ואילו עביד אב ותולדה וכו' ולא פירש טעמא דהואי במשכן דמילתא דפשיטא דכל מלאות ממשכן גמרינן: ועוד כיון דקא מפרשי דלר' אליעזר נמי קא משני דנפקותא איכא ביניהו אמאי לא משני הכי מעיקרא לרבנן דבשלמא למאי דפריש הריטב"א ז"ל דלרבי אליעזר לא נפקא לן מינה מידי ניחא דמעיקרא עדיפא ליה לשנויי לרבנן נפקותא ואסיק דלרבי אליעזר ליכא שום נפקותא ומיהו לשיטת התוספות דלר' אליעזר נמי משני נפקות' אם כן קשה אמאי לא משני מעיקרא הכי לרבנן

ונראה דהא דפריך בגמרא ומכדי אהא מחייב ואהא מחייב אמאי קרי לה האי אב וכו' לאו אהוצאה והכנסה בלחוד קאי אלא אהא דתנן אבות מלאכות מ' חסר אחת וכו' נמי קאי והכי איתא להדיא בריש ב"ק ומעיקרא דקאמר הך דהואי במשכן וכו' היב טעמא לשאר אבות ותולדו' וכי משני שוב א"נ הך דכתיב' קרי ליה אב יהיב טעמא להוצאה והכנסה וכמ"ש התוספות וכדבעינא לפרושי בס"ד והילכך כיון דקאי אמתניתין דאבות מלאכו' מ' חסר א' וההיא לא מתניא אלא לענין חיוב חטאות וכדאמר התם בפ' כלל גדול מניינא למה לי אמר ר' יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב