רבי בצלאל אשכנזי קיח

וכתבו בתשובה דאם נשבע לפרוע לד"ה אין מסדרין לו והוא בעצמו חייב למכור כל מה שיש לו ואפילו חלוק ומכנסים ואבנט שלו לפרוע לב"ח ויתפלש באפר ולא יעבור על שבועתו ואם לא עשה כן הרי זה עבריין ולא יקרא אונס ליפטר משבועתו בעוד שיש לו ברשותו איזה דבר למכור אפילו עד שוה פרוטה ע"כ. כן כתוב בבית יוסף בחושן המשפט סימן צ"ז: וידוע הוא שאפילו לפי מה שמתרושש זה הבליעל אם יסדרו לו ישאר לו דבר מה כדי לפרוע לבעלי חובותיו וכל זה לפי דעתו המשובש דלקושטא דדינא שניא נדון דידן מהנשבע לפרוע דהנשבע לפרוע כל שאין לו כלל במה לשלם אין לך אונס גדול מזה ומה יעשה היגזול או יגנוב כדי לקיים שבועתו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה סימן ק"ג אבל איסר כבנדון דידן הרי יכול לקיים נדרו ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ומעיקרא אדעת' דהכי נדר וכדכתי' והוא ברור

והדין דצווחין ליה לישנא דמורה אי בעי חיי מה לו להוציא מזרות זרו"ת וסברות נכריות לא שערום אבותינו לאבד ממון ישראל בגאוה ובוז ילך להפיק רצון בעלי חובותיו אשר כולם עליו שהוא אכלם הממם הציגם כלי ריק כי מי היה מאמין למוכס נעיר וריק וארי רודפו לולי שהוא הדיחם בחלק שפתיו ושוב אמ' לא פעלתי און לא נשיתי ולא נשו בו ובקש גם השתרר ולא זכר אם היה בתוקעי כף בעורבים משאות ועתה זו היא תקנתו לקלקלתו גודל לבו ישפילנה ישפילה עד ארץ לקחת רצון מיד מי מנושיו ולא יהיו נוגשיו ואם אפשר יתיר להם פיסת יד מאשר תשיג ידו ואם מך הוא ימך לפניהם ולא יענה עזות ולפני החכם השלם נרו' אשר אבד ממונו ליזיל וליתיב אדשיה ויעשה אשפה ומאשפותיו ירים ראש ולא ישיא אויב בו כי תרתי אית ליה עליה דררא דממונא והקנטת דברים אשר הרחיב פה האריך לשון וירב אמרים מרים זרים כנגדו ובעט בעטו בעטיו של נחש וחקק חקקי און לדבר עליו תועה ונכוחותיו יעול ולכן צריך לבא באש ובמים לפניו כדי לפייסו ויגהה ממנו מזור ואחר דעביד כל טצדקי דמצי למעבד כדי לפרוע ולא מצא מקום כלל ויכנע לבבו הערל כדי שיתירו לו ולא ירצו להתיר לו אז יש מקום קצת לסברתו הרעועה ואם מפני שנשתרש בחטא גסות הרוח יאמר בלבו אידחייה ולא נדחיין ולכן יתן כתף סוררת כתפו משכמה תפול וימל כראש שבולת ובני יעל"א בני דרקו"ן כההוא בר דרומא דאכשליה פומיה ברמות רוחא ואתא דרקונא שמטיה וכו' ומי שנעשה שוכן לעפר עפרו ננער ויאריך ימים ובכל יקפץ והאל יצילנו משגיאות ומהכשל בדבר הלכה נאם הצעיר בצלאל אשכנזי

לו שאלה ראובן היה לו פיתקא על נכרי מכתיבת יד הנכרי בסך מעות ומכרה לשמעון ולוי בכתיבה ומסירה וכתב שטר עליהן בכל חזוקי סופר וז"ל השטר בפנינו עדים ח"מ מכר פלוני החכם פוליסא שיש לו על מסיר פאולו מדייני הקונצול של פרנסיא ופיירו בזאלו שהיא בסך מאתים וחמשים פרחים זהב קרונש' מכירה גמורה מעכשו לפלוני ולפלוני וזקפו עליהם המעות הנז' להחכם הנז' חוב גמור ומלוה זקופה מעכשיו וקבלו עליהם לפורעם לו בסוף חדש תמוז הבא ראשון פרעון גמור בשלימות בלי עכוב ואחור כלל ובלי ערעור וטענה בעולם ושניהם הנז' ערבנים קבלני' זה בעד זה על המעות הנז' להחכם הנז' חוב גמור ומלוה זקופה מעכשו וקבלו עליהם לפורעם לו בסוף חדש תמוז הבא ראשון פרעון גמור בשלימות בלי עכוב ואחור כלל ובלי ערעור וטענה בעולם ושניהם הנז' ערבנים קבלני' זה בעד זה על המעות הנז' לחכם הנז' לזמן הנז' כנז' באופן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ושעבדו כל נכסיהם שקנו ושיקנו מקרקעי ואגבן מטלטלי שהיו אחראין וערבאין לפרעון המעות הנז' וכל זמן ששטר זה קיים בידו האמינוהו עליהם ועל יורשיהם אפילו קטנים ויגבה המעות הנז' בלא שבועה והקנה להם החכם הנז' הפוליסא הנזכר' בכתיבה ובמסירה בפנינו וכן אמר להם קנו לכון פוליסא דא איהי וכל כח וזכות ושעבודא דאית לי בה וקבל עליו החכם הנז' שלא ימחול לשום אחד מהנכרי' הנז' המעות הנז' לא כולן ולא מקצתן בשום אופן והודו הקונים הנז' שקראו הפוליסא הנז' וידעו שהיא בעצמה המכורה להם כנז' וקנינו מידם על הכתוב עליהם לעיל ומהחכם הנז' על הכתוב עליו לעיל קנין שלם מעכשו מהקונים הנז' במקום שבועה כתקנת חכמים יצ"ו וכתקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי מדעתם ומרצונם בלי אונס כלל והיה זה ביום רביעי חמשה ימים לחדש ניסן שנת השמ"כ ליצירה פה מצרים והכל שריר וקים. יוסף סומך יוסף בן סהל. עכ"ל השטר: ונפטר ראובן החכם לבית מו וחיי לרבנן שבק ובאו יורשי ראובן החכם לתבוע משמעון ולוי וטענו שמכירת הפתקא של הנכרי לא שויא ולא מידי דלא מהניא כתיבה ומסירה אלא לכתיבת יד ישראל וכמו שכת' הטור בסי' ס"ו אבל לא לכתיבת יד העובד כוכבים והיורשי' טוענים דלא שנא דכיון דמהניא לגבות באותיות אלו אפילו מבני חרי שפיר נקנין בכתיבה ומסירה

וגם שכבר זקפו עליהם שמעון ולוי בחוב גמור ומלוה זקופה וקנו מידם על זה וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מכירה וז"ל המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי כלל אע"פ שלא היה חייב לו כלום הרי זה חייב וכו' עד שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב: ע"כ. יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים ל

תשובה זה כמה ימים נשאלתי על זה ואחר עד עתה מלהשיב עליה לרוב פשיטותה דברירא ודאי טובא שהדין עם היורשים וגם כי ראיתי שכן נזרקה הלכה מפי כל בעני הוראה אשר בעיר ובפרט החכם השלם הדיין המצויין כמה"ר שמעון אשכנזי זצ"קל הורה הורה בפשיטות שכל כתובת יד אפילו של עובדי כוכבים נקנית בכתיבה ומסירה וכן הוא הנכון ודאי וכדבעי' למכתב בס"ד ולא ואיתי לשום אחד מהיודעים חולק על זה מעתה מה היה לי להשיב עוד ולחדש בפשיטות הייתי צריך לחפש באמתחות בעלי התשובות ובעלי החידושין כמנהגי וכעת ידי אסורות כי ספרי אינם אתי וגם כל רעיוני ושעפי נגד ירושלים אשר שם ביתי ואני פה כגר בארץ וכאורח נטה ללון לכן משכתי ידי הגם כי הפצירו בי עד בוש ועתה שמעתי אשר קם פה בעירנו מי שלא ראה מאורו מימיו ולא הכיר צורתא דשמעתא קרבות יחפץ יחפש עולות בחפ"ץ מחופש מדבריהם בדויין ואף על יתום יפול ומשלח אלמנות ריקם ולכן שלא לעשות תורה שלימה פלסתר ולכוף על האמת פסכתר ולהקים זרועות יתומים בכתר האמת ולא ישמע צעקתם בגבולנו אמרתי לא עת לחשות וישמע קן קלמוסא וקן מגילתא מהמושכים בשבט סופר ומאן דלביש מדא ילבש מדא וגם אם יהיו דבריהם מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך ואי יימא מאן דלא לביש מדא למאן דלביש מדא שלח מדייך ואנא אלבישיה יסכר פי דוברי שקר והאמת יורה דרכו

ונראה דפשיטא ודאי דשתי טענות היורשים הם נכונים בטעמן כי מה שטענו דלא שנא כתיבת יד עובדי כוכבים מכתיבת יד ישראל לענין קניה הוא נכון דהא כתב הרשב"א ז"ל בתשובת דהיינו טעמא שיכול למכור כתב יד של ישראל אף על גב דלא גבי ביה ממשעבדי משום דשעבוד נכסי' למכירת שטרות לא מעלה ולא מוריד דלגבו' מיהא מבני חרי מכרו לו ואפילו ת"ל שיכול לומר פרעתי יכול למוכרו ע"כ מעתה מאי שנא כתב יד העובד כוכבים מכתב יד ישראל כיון דשעבוד נכסי' לא מעלה ולא מוריד למכירת שטרות ואדרב' משמע דעדיפא נמי כתיבת יד עובד כוכבים מכתיבת יד ישראל דלכ"ע הא"י לא מצי למימר פרעתי דהא מצי למימר ליה הישראל שטרך בידי מאי בעי ואין לומר שאינו חושש הא"י להניחה בידו כיון דאינו שטר גמור דלדידהו כולהו שוין דבעיקר דיניהם הכתב יד הוא כשטר גמור ואם שוב רצו לתקן תקנות בדין כתב יד אנן בתר עיקר דינא אזלינן וגם כי בדיננו אהני כתב יד לגבות מבני חרי ובדיננו דיינינן להו ומסתברא דאפילו הרי"ף והרא"ש ז"ל דס"ל דכתב יד של ישר נאמן לומר פרעתי בכתב יד עובד כוכבים יודו וחזקה דאין העובד כוכבים פורע חובו ומניח כתיבת ידו ביד המלוה וגם אין לומר דשמא אין זה כתב ידו דהא הודו הקונים שקראו הפוליסא וידעו. שהיא בעצמה המכורה להם וכמו שכתו' בשטר וטענינן ליתמי דכתיב' יד העובד כוכבים היתה מקויימת כדין וכשורה והילכך

מסתברא ודאי דאהני מכירה לראיה שבו ולא הויא כמלוה על פה וכן משמע מלשון הרב בעל הטורים ז"ל שכתב בסימן ס"ו וז"ל ושטר העשוי בערכאות של עובדי כוכבים ושטר של כתב ידו נקנין גם כן בכתיבה ומסירה ולא אמרינן דליחשביה כמלוה על פה שאינה נקנית אלא במעמד שלשתן דשטר העשוי בערכאות של עובדי כוכבים אם עשוי כתיקונו גובין בו אפילו ממשעבדי וכתב ידו נהי דלא חשיב כשטר לגבות בו ממשעבדי גובין בו מבני חרי. ע"כ: ואי ס"ל לרב ז"ל דדוקא ידו של ישראל ולא של עובדי כוכבים ה"ל לפרושי להדיא ושטר כתב ידו של ישראל נקנין וכו' אלא ודאי משמע דבכל כתב יד מיירי בין של עובדי כוכבים ומזלות בין של ישראל וכן כתב הרב בעל התרומות ז"ל להדיא וז"ל ויש לנו לברר המוכר לחברו ש"ח שיש לו על העובד כוכבים ומזלות הכתו' בכתיבה של עובדי כוכבים אם צריך להם למכירתו כתיבה ומסירה וקנה הוא וכל שעבודו וכל מה שכתוב בתוכו או לא או דילמא דאפילו בכתיבה ומסירה לא מקניין דכיון דשטרות העשויות בגופן של עובדי כוכבים נינהו וקי"ל שאין להם לא כתב ולא לשון דיינינן להו כמלוה על פה ותו כיון דלא גבו בהו אלא מבני חרי ואף על פי שהיא בערכאות של עובדי כוכבים אין להם דין שטר ותו קא מבעיא לן נמי לחוב שהוא בכתיבת ידו של לוה שרוצה למכרו אם דינו כשטר שיהיה נקנה בכתיבה ומסירה או דילמא כיון דלא גבו אלא מבני חרי כמלוה ע"פ דיינינן ליה ולית ליה תקנתא לאקנוייה לחבריה אלא במעמד שלשתן ומסתברא דבכולהו בעינן כתיבה ומסירה ובכתיבה ומסירה מיהא קני דמה לנו אם לא יטרו' ממשעבדי מכל מקום מבני חרי גבי ושטרי ראיה מקרי שא' על פי שאין להם כתב לגבי שטרות הרי כל הלשונות כשרין וכשאנו אומרים שאין להם כתב כלומר אין להם כתב בפני עצמן אלא מן הרומיים תפסוהו להם וכיון שכל לשון הוכשר שהרי שטר עשוי בערכאות הרי הוא שטר כשר ויש בו שעבוד נקנה בכתיבה ומסיר' אבל אם השטר פסול בדיננו אף על פי שהעובדי כוכבים נוהגין בהן כיון שאם בא לדון בדיני ישראל לא משתעבד לי' כלל ה"ל מלוה ע"פ ולא מקנייא בכתיבה ומסירה אבל אם הוא כשר או שהוא כתב ידו שגובה בו בני חרי הראיה שבהן מכר לו כיון שכתב לו קני לך הוא וכל שעב דו וקנאו. עכ"ל בעל התרומות ז"ל. פי' להכי אסתפקא ליה נמי אם צריך למכירתו כתיבה ומסירה משום דקלישא שעבודא דבשטרי עובדי כוכבים ואיכא למימ' דלסגי במסירה לחוד ולא בעי כתיבה דהיינו כדי לקנות שעבוד שבו ומכל מקום שמעינן להדיא מסוף לשונו ז"ל דכתב ידו של עובד כוכבים נקנה בכתיבה ומסירה ולא הויא כמלוה ע"פ דהראיה שבו מכר ובהכי נמי איירי הרב בעל הטורים ז"ל שהוא העתיק לשון הרב בעל התרומות ז"ל אלא שקיצר לשונו ודו"ק שכתב ושטר של כתב ידו וכו' דלמה לי דכתב ושטר של וכו' ה"ל למכתב בקוצר וכתב ידו אלא תרויהו מיירו בשטרי עובדי כוכבים אלא שזה נעשה בערכאות וזה בכתב ידו ולדידהו תרויהו שטרי מקרו וליכא הפרש ביניהו בעיקר דינם כ"נ לפרש לשון הטור וממקום שבאו לחלק שמעון ולוי משסראיה גמורה ליורשי ראובן והוא פשוט.