רבי בצלאל אשכנזי קטו

מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים איברא דיש לזה פנים שהרי כתב הרא"ש ז' ל בתשובותיו וז"ל ששאלת ראובן יש לו בית אצל שכנו עובד כוכבים ומזלות ופתח על גגו של העובד כוכבים ומזלות והחזיק בו כמה שנים לאחר ימים מכר העובד כוכבים ומזלות ביתו לישראל ובא הלוקח להגביה ביתו בענין שסותם החלון של ישראל וטוען ראובן אתה מאפיל על אורו' חלוני שהחזקתי בו כמה שנים תשובה טענת ראובן אינה טענה דהבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים ואילו שהיה הבית של העובד כוכבים אילו היה רוצה לבנות בפני חלונו של ראובן לא היה יכול למחות בו דבדיני העובד כוכבים ומזלות אין חזקה לאורה אלא כל אחד הוא פותח לרשות חברו וכשרוצה חברו סותם את אורו בפניו אפי' החזיק בו כמה שנים וכל כח וזכות שהיה לו לעובד כוכבים ומזלות קנה הישראל מהעובד כוכבים ואין ראובן יכול למחות ע"כ הא קמן דמשום דבדיניהם היה העובד כוכבים יכול לבנות פסק הרב ז"ל דישראל הבא מחמתו נמי יכול לבנות משום דישראל הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים בנדון דידן יש לומר כן וכדטעין לוי: מיהו בנו בעל הטורים ז"ל הביא תשובה זו בסי' קנ"ד ואסיק דהגאון פליג עליה דלא אשכחן דקאי ישראל במקום עובד כוכבים אלא לגריעותא מה עובד כוכבים ומזלות אין לו חזקה אלא בשטר וכו' וכן דעת הרשב"א ז"ל וכתב כן בתשובותיו בשם הראב"ד ז"ל והגאונים ז"ל דבכ"מ דאמרינו רבא מחמת העובד כוכבים הרי כעובד כוכבים לא אמרינן אלא להורע כחו של ישראל כדחזינן בפ' חזקת הבתים עובד כוכבים אין לו חזקה אלא בשטר וכן נמי גבי מרי בר רחל וכו' אבל ליפות כחו לא אמרי' וכו' וכן כתב הרב המאירי ז"ל בחידושיו פרק הגוזל כמא בשם גדולי המחברים ז"ל ובכל מקום שמזכיר גדולי המחברים הוא הר"מ במז"ל ואני חפשתי בהרמב"ם ז"ל ולא מצאתיו ואפשר שהוא רמוז בשום מקום בחבורו וחזי מאן גברא רבא קא מסהיד עליה ובהגהה אשרית בפ' חזקת כתוב נמי כן בשם. א"ז ואף ע"ג דקא מסיים דהיכא דראובן ושמעון שקנו מן העובד כוכבים ושניהם באין מכח העובד כוכבים התם ודאי הרי הוא כעובד כוכבים בין ליפות כחו בין להורע כחו ע"כ: היינו פירושו דראובן קנה מהעובד כוכבים הבית בחלונות ושמעון קנה מהעובד כוכבים החצר שהחלונו' עליו דבהכי ודאי אמרי' הרי הוא כעובד כוכבים אפי' ליפות כחו משום דדוקא כששמעון לא קנה החצר מהעובד כוכבים אלא שלו הויא הא ודאי דלא אמרי' לגבי ראובן הרי הוא כעובד כוכבים להחזיק באותן חלונות משום דמה שהחזיק העובד כוכבים שלא כדין החזיק לפי שבדיניהם וכו' וכמו שכתוב שם אבל אם מעיקרא היו שניהם עובד כוכבים הא ודאי העובד כוכבים על חבירו כדין החזיק שני היהודי' הקונים מהם כל א' קנה זכותו שהיה לו לעובד כוכבים על חבירו הילכך אמרי' בהו הרי הוא כעובד כוכבים אפ' ליפות כחו אבל בנ"ד לא מקרי בא מחמת העובד כוכבים אלא לוי שקנה מהעובד כוכבים ורוצה להפסיד חזקתו של שמעון מפני אלמותו של העובד כוכבים דגירי דעובד כוכבים אכתי אגידי ביה דרוצה להפסיד חזקתו של שמעון שלא כדין מחמת העובד כוכבים ואמרי' ביה דלא אמרינן בהכי הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים ליפות כחו דאטו אם העובד כוכבים יעשה שלא כדין אמרי' נמי הכי בישראל הבא מכחו אבל שמעון שקנה החזקה מהעובד כוכבים כדין וכהלכה מי מקרי בא מחמת עובד כוכבים והרי העובד כוכבים מכי מטי זוזי לדידיה אסתלק ליה ואין שמו נקרא עליו עוד ולא בא להזיק לשום אדם מחמת חזקתו אלא לעמוד בשלו בדיננו ובא מחמת דיננו מקרי ולא מחמת עובדי כוכבים ומ"מ כל הני רבוואתא פליגי על הרא"ש ז"ל ואין לנו אלא דבריהם ז"ל וכ"ש דברי הגאוני' ז"ל שכל דבריהם דברי קבלה וגם הרשב"ץ ז"ל שהיא מגדולי האחרונים כתב וז"ל כיון שמכר זה בטל בדינינו אפי' היה קיים בדיניהם אנו מבטלין אותו דאמרינן בפרק חזקת הבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים וכתב בעל העטור ז"ל הרי הוא כעובד כוכבים דקאמר בכל דוכתא כאלו אותו העובד כוכבים בא עם ישראל לדין ותניא אם אין אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו בדיני עובדי כוכבים וכן יש מהאחרונים ז"ל שכתבו כן וכיון דאלו בא העובד כוכבים לפנינו היינו אומרים לו אין לך למכור בנכסים אלו אע"פי שהיה יכול למכור בדיניהם השתא נמי להאי ישראל דאתי מחמתיהו אמרי' ליה מקחך בטל ע"כ: ולשון העטור כתוב באורך בהגהה מיימונית פרק י"ד מה' טען ונטען

הא קמן להדי' דלא איכפת לן ממאי דדנין בדיניהם לענין ישראל הבא מחמת העובד כוכבים וכו' אלא ממאי דדנין בדיננו וכדטעין שמעון. ונ"ל דבנ"ד אפי' הרא"ש ז"ל יודה דעד כאן לא קאמר הרא"ש ז"ל דאהני לן דיניהם של עובד כוכבים לענין ישראל הבא מחמת העובד כוכבים אלא לומר דלא ליהני ליה חזקת חלונותיו שהחזיק משום שהעובד כוכבים אילו היה רוצה לבנות בפני חלונותיו לא הוה. יכול למחות נמצא דלא החזיק מעולם וישראל הבא מכחו נמי יכול לבנות כנגדו אבל לבטל שטרותינו העשויין כדין וכהלכה זו אין לנו דאם העובד כוכבים אנס ואינו רוצ' לקבל את הדין ומבקש תואנות על שטרותינו לפני ערכאותיהם הפוסלין שטרותינו באמרם אשקרא קא חתמינן ותהי האמת נעדרת היכי בו נימא דישראל הבא מכחו ויודע האמת כיון למרוד בנו ובשטרותינו העשויין כדין וכהלכ' הגע עצמך בנדון שהשיב עליה הרא"ש ז"ל אילו היה ראובן קונה מהעובד כוכבים זה הזכות שלא לסתום חלונותיו והיה העובד כוכבים כותב לו שטר בדינינו על זה מי היה כותב הרא"ש ז"ל דהאי שטרא ביד העובר כוכבים הוא לבטלו וישראל נמי הבא מכחו יבטל שטר כשר ויעשנו כחרס הנשבר זו ודאי אינה תורה ומשמע מלשון מהר"מ ז"ל בתשובה דכתב נמי כמו הרא"ש ז"ל כדאי' מיימוני' ובמרדכי דאילו כתב העובדי כוכבי' זה הזכות בשטר דזכה ראובן ואין לו לשמעון לסתום חלונותיו. ועוד דהעובד כוכבים עצמו כיון דכתב השטר בדינינו נשתעבד לדינינו והוה ליה כאילו בא לפנינו לדון ותניא ישראל ועובד כוכבים שבאו לדין אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו וכו' וכדמייתי לה הרב בעל העטור ז"ל כדכתבינן לעיל: ויש סמך קצת לזה ממאי דכתב ריב"ש ז"ל בסו' סימן שכ"ד על אפוטרופוס שנתמנה בערכאותיהם של עובדי כוכבים דאעפ"י שבדין תורתינו אין האפוטרופוס צריך לתת חשבון בין מינוהו ב"ד בין מינוהו אבי יתומים מכל מקום זה שנתמנה בערכאות ובדיניהם נשתעבד לדון בדיניהם ונתחייב לתת חשבון כי כן דרכם בחקיהם ובנימוסיהם. הא קמן דמשום דכתב שטר האפטרפסות בדיניהם אנו מבטלין דינינו ודנין אותו כדיניהם משום דבהכי נשתעבד בנ"ד יש לו לעובד כוכבים לדון בדינינו וישראל הבא מחמתיה נמי כיון דנכתב השטר בדינינו דבהכי נשתעבד ואעפ"י שיש לחלק מכל מקום הדין דין אמת וברור ואינה צריכה לפנים והדין עם שמעון לדעת כולהו רבוואת' ובשאר הטענות אשר באו בשאל' טענת שמעון דן ומשפט יתמוכו וטענות לוי אין להם על מה שיסמוכו ופוק חזי מה עמא דבר ואל חי צורינו יצילנו משגיאות ומהכשל בדבר הלכה ויורנו דרך אמת ויסיר לב האבן סיבת המכשלה והעדר האמת ויבנה ההראל וכתב הצעיר מר ונאנח בצלאל אשכנזי

לה שאלה ראובן נתחבר עם מוכס אחד והיה הולך מפינה לפינ' ומבית לבית לאסוף לו מעות להעמידו במלאכתו שהה השר כה"ר נתן הכהן ז"ל רודף אחריו בכל עוז מפני שלקחו המקום מידו ולכן ראובן היה צריך לאסוף ממון רב והיה אומר לכל שמי שרוצה להרויח בבטחון גדול ילוה לזה המוכס בערבנותו והיה מרבה בפטומי מילי כיוצא מאלו עד שהיה אומ' דמי שילוה לו עדיף מדהבא פריכא בביתיה ובעונות היה מוחזק לבעל תורה והיה אמיד דמשפי נכסיה ומהימן ושמע דינא דאורית' וקפצו עליו רבים ונתנו לו את ממונם ומכללם חכם אחר רשום שבעיר וכתבו עליו שטר בחזוקים ובאיסור בשר ויין וזה נסח אחר מן השטרות בפנינו עדים ח"מ הודה היקר ונעלה כה"ר אברהם שלום יצ"ו וכו' שהוא חייב להחכם הנעלה וכו' ארבע מאות ושמונה ושלשים פרחים ויניציאה וכו' וזקף עליו וקבל עליו לפורעם לו בסוף חדש אדר שני הבא ראשון פרעון גמור בשלימו' בלי עכוב ואיחור כלל וכו' ונכנסו החכם וכו והבחור וכ' וחתנו וכו' ערבנים קבלנים כל אחד מהם בעד חבירו הנז' ושלשתם בעד כה"ר אברהם שלום וכו' באופן רצה החכם הנעלה וכו' לגבות המעות הנז' מכהר"ר אברהם הנז' גובה רצה מאיזה מהערבנים הנז' גובה ושעבוד וכו' ונאמנות וכו' ואם לזמן הנז' לא יפרעו לו המעות הנז' כנז' אסרו על עצמן כה"ר אברהם הנז' והערבנים הנז' כל מין בשר וכל מין יין איסור גמור מעכשיו כקרבן עד שיפרעו המעות הנז' בשלימו' וקנינו מיד ארבעם וכו'. ע"כ. ועברו זמן החובות ולא נשתלמו וזמן החוב של זה החכם הרשום נ"ר ורוב החובות קץ זמנן היה בעודם עומדים על כלם בזמן שהיו יכולין למצוא סדר לפרוע חובות אלו או רובם ולא חשו להם גם לאיסר אשר אסרו על נפשם לא נתנו לב ובפרט זה החכם בעיניו היה מחזיק את לבם לבלתי שמוע את דברי הב"ד יכון בצדק ועבר זמן רב ולא פייסו לבעלי חובם לכל הפחו' בדבור אדרבה היה מכעיסם זה החכם בעיניו עד שמקרוב כתב שטנה נגד החכם הרשום נרו' לא בדעת ולא בהשכל להראות את גדולתו נגד עמי הארץ כי יש לו כח לדבר נגד גדולים ואז קם החכם הרשום שבעיר והוכיח לזה החכם בעיניו ברביםלאמר למה יריב עם מישקראו הכתוב עבד לו והיה כנשה כאשר נשא בו הלא טוב לו להתרפס לפניו ואולי יותר לו האיסר ולא יהיה במכשול כמה לאוין בכל יום וגם אם באולי התירו לו בשלשה מ"מ גדולי עולם חולקין ואז קם זה הבליעל והתקצף וקלל ופנה למעלה וירם יד וכתב לזה החכם המוכיח כי לא התירו לו ואין צריך התרה ושטעה בדבר משנה ערוכה בפי דרדקי דבי רב בפ' ד' נדרי אונסין כיצד הדירו חברו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין ופי' הרא"ש ז"ל נדרי אונסין וכו' דמעיקרא לא הוה בדעתו שיחול הנדר אם יעכבנו אונס ודברים שבלב כי האי דמוכחי וידיעי לכל הויין דברים: ע"כ והכא נמי שהעני אין לך אונס גדול מזה ומעיקרא לא היה בדעתי שיחול האיסר בענין זה זהו דעתו של זה החכם בעיניו וזה כמה שנים היה סורר ומורה דין זה במחשכים ובמסתרים ועל פיו היו מקילין בנדרי' כמה מעלמין ואכלו ממון ישראל וכשהיו מוכיחין אותם היו משיבין שעל פי חכם המה עושין ולא ידענו מאין הרגלי' כי לא הוחזק זה החכם הבליעל למורה הוראות עד אשר בגובה אפו נבעו מצפוניו

ועתה אנו מחלים פני המורה צדק יבאר לנו באר היטב אם ממש בסברא זו: