רבי בצלאל אשכנזי קיד

הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה מ"ט עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידי' אסתלק לי' ישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידי וכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין בפירושיו על ההלכו' דבשט' קנין עסקינן במקו' שכותבין את השטר מדקאמ' דישר' לא קני אלא בשטר דאי במקום שאין כותבי' את השטר בכסף בלבד הוא קונ' ואי בשטר ראיה עסקי' ומשעת נתינת הכסף קנה היכי אמרי' דכל המחזיק בהן זכה דהא כי כתיב ליה עובד כוכבים שטרא אשתכח דקנייה ישר' ראשון למפרע משעת נתינת הכסף ע"כ וכתב הר"מ במז"ל בפ"א מה' זכיה ומתנה עובד כוכבים שמכר מטלטלין וכו' אבל הקרקע אינו קונה אותו מישר' אלא בשטר ואינו מקנה אותו לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר לפי' ישראל שלקח שדה מן העובד כוכבים ומזלות ונתן הדמים וקודם שהחזיק וכו' זכה אחרון וכו' ע"כ. משמע מדסתים הרב ז"ל ולא חילק בין במקום שכותבין למקום שאין כותבין משמע דבכל גונא מיירי אפילו במקום שאין כותבין ואל תשיבני דשמואל נמי בגמ' לא חילק ואפ"ה כתב הר"ן ז"ל ורבי' ירוחם דדוקא במקום שכותבין מיירי דכבר תריצו לה התוספות דשמואל היה עומד במקום שכותבין ולכך כתב הדין סתם מיהו הרב ז"ל דבא לדון ולהורו' בספרו לכל העולם היה לו לפרש להדיא דדוק' במקו' שכותבין מיירי אלא ודאי משמע ליה דשמואל בכל גונא קאמר אפילו במקום שאין כותבין דלא תלי דיניה בקניית ישראל בעלמא אלא דעובד כוכבים ומזלות משום דאנס הוא לא סמכא דעתיה דישראל לקנות ממנו אלא בשטר וכן הרשב"א ז"ל בחידושיו לא תליי האי דינא משום דישראל בעלמא לא קני אלא בשטר דהיינו מקום שכותבין אלא משום דעובד כוכבים ומזלות אנס הוא בלחוד הילכך משמע דלא שני לוי' ואפילו במקום שאין כותבין מיירי דבאלמותיה דעובד כוכבים תליא מילת'. ועוד מדהשוה הרמב"ם ז"ל הא דאינ' מקנה לישר' אלא בשטר אם אינו קונה העובד כוכבים מישראל אלא בשטר משמע דבכל גוונא מיירי דבההיא דאינו קונה עובד כוכבים מישראל אלא בשטר ודאי דלא שני ליה דהא כתב בפ"א מה' מכירה העובד כוכבים ומזלות אינו קונה בחזקה אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף וישראל הבא מחמת עובד כוכבים וכו' אלמא דבזה הדין חלוק העובד כוכבים ומזלות מהישראל דישראל הבא מחמתו הוא דאית ליה האי דינא ולא ישר' אחר וכתב הרב המגיד דהיינו טעמא שאם היה העובד כוכבים ומזלות קונה בחזקה מתוך אלמותו היה מחזיק אבל לכתוב לו שטר כולי האי לא עבדי ע"כ. אלמא דמטעם שהוא עובד כוכבים הוא דלא קני אלא בשטר ולא משום דהויא אתרא דכתבין שטרא וה"ה היכא דאיהו קא מקני לישראל הוא הדין והוא הטעם וכן סתים הטור סימן קצ"ד אלמא דאינו קונה הישראל קרקע מהעובד כוכבים ומזלות אלא בכסף ושטר קנין דנקוט מיהא מלשון הר"ן ז"ל דכתי' לעיל דשטר קנין בעינן דהכין הוא מוכרח וכדכתב ז"ל אף על גב דפליג על הרב ז"ל דמוקי מימרא דשמואל במקום שכותבין דוקא מעתה אין העובד כוכבים ומזלות מקנה לישראל קרקע אלא בכסף ושטר קנין ובאתרין דנין החזקות כקרקע הילכך בנדון דידן דאין כאן שטר אלא קנין על החזקה הודאה בעלמא על לקיחת המעות בעבור החזקה לא קני מן העובד כוכבים ולא מידי ואף על גב דכתב הרב המגיד ז"ל בפ"א מה' מכירה דהאי לישנא דשדי מכורה לך שדי נתונה לך לאו דוקא דה"ה להני שטרי דידן דכתבינן ומכרתי או נתתי דקנו וכו' ע"כ. ההיא קא מיירי בשטרי מכר כהני שטרי דידן אלא דכתוב בהן ומכרתי כגון בנדון דידן עיקר שטרא דהיינו השכירות עצמו דאף על גב דכתיב ביה השכיר וכו' דהיינו לשון שעבר שפיר מקרי שטר קנין מה שבא בשטר ושראובן נתן כ"ה פרחים לא"ל ווק"ף כל זה פרטן וכו' דהיינו ענין החזקה אינו אלא הודאה בעלמא וכתב הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין בפירושיו על ההלכות וז"ל ושטר ראי' דקאמרי' דאינו מועיל לקנין היינו שטר הודאה בעלמא שמוד' שמכר דשטר כזה אינו קונה אבל בשטר מכר כהני שטרי דידן אעפ"י שכתוב בהן ומכרתי ונתתי לשון עבר שטר קנין הוא ולחזק הדבר כותבין כך כמו נתתי כסף השדה וכו' ע"כ וענין החזקה הבא בשטר השכירות הודאה בעלמ' הויא ואין כאן שטר והעובד כוכבים אינו מקנה לישראל אלא בשטר קנין וכדכתי' וכיון שכן דל מהכא קניית החזקה ולא פש גבן אלא חזקה מכח התקנה ולדעת מרנא ורבנא ז"ל נאבדה החזקה בקניית הקרקע וכדכתי': תשובתך לדעת ר"ח והרמב"ם ז"ל והר"ש ז"ל אין כאן שאלה דס"ל בההיא דשמואל דדוקא כשהשני החזיק קודם חזקת הראשון הא אם החזיק הראשון אף על פי שלא הגיעו השטר אחריו החזיק השני מעמידין אותה ביד ראשון מעתה דל מהכא השטר הרי ראובן החזיק בה כמה שנים ויש כאן חזקה עם הכסף ומהניא כמו השטר עם הכסף מיהו הרא"בד והרשב"א ז"ל חולקין דס"ל דלא קנה הראשון אלא בכסף ושטר ולא בחזקה וכסף וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל בפ"א מה' זכייה ומתנה ועוד דכתב הטור בסי' קצ"ד וז"ל ואפילו אם יכתוב העובד כוכבים שטר לראשון קודם שיחזיק בו אחר אינו כלום כיון שכבר נסתלק אם כן הרי הוא כאחר אלא צריך שיכתוב השטר קודם שיקבל המעות ואם כתב לו השטר אחר שקבל המעות והחזיק בו כמה שנים ולא לשם קנייה כי היה סבור שיספיק לו שטרו ובא אחר והחזיק בו זכה ע"כ. הילכך בנדון דידן דנכתב השטר לאחר קבלת המעות אפשר דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל ודעימיה לא קנה ראובן דודאי לא החזיק ראובן לשם קנייה כי היה סבור שיספיק לו שטרו וא"כ הדרא שאלתינו לדוכתא דאין כאן חזקה אלא מכח התקנה והרי הפסידה בקניית לוי וי"ל דבחוקותיהן ובנימוסיהן אין מקום לקניית החזקות כמו שבא בשאלה ומ"מ גם העובד כוכבים ומזלות נוהגין בחזקות ולפעמים בעל אווקו"ף לוקח אחד ובעל החזק' לוקח כפלי כפלים בשכירו' חזקתו ויש חזקה ששוה ת"ר פרחי' ויותר וכל זה אינו מדין נימוסיהן אלא מדינא דמלכותא שהמלך גזר כן מפני תקון המדינו' ובכלל גזרתו שבדמי' בלבד יקנו החזקו' שבדיניהם ובנימוסיהן אין לקנין בהם טעם כמו שבא בשאלה ואין מקום לשטרותיהן ולערכאותיהן וגדולה מזו גזר המלך שיזכו מן ההפקר וכל הקודם זכה הילכך החזקות נקנין מן העובד כוכבים בדמים בלבד כי כן דבר המלך וכתב הטור עובדי כוכבים שמכר קרקע לישראל אינו קונה אותו אלא בשטר עם הכסף לפיכך וכו' בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין המלך ומשפטו שיזכה בקרקע מי שנותן דמיו עושין כפי משפט המלך שכל דיני המלך דנין על פיהם ע"כ נמצא דזכה שמעון בחזקה מכח קנייתו של ראובן מהעובד כוכבים ולא מכר העובד כוכבים ללוי אלא כל זכות שהיה לו בקרקע דהיינו גוף הקרקע והחזקה לבעליה דהיינו שמעון הבא מכח ראובן הקונה. ועוד נ"ל דיש כח אחר לשמעון בחזקה חוץ מכח התקנה דהא התנה העובד כוכבים עם ראובן בשטר השכירות שלא יקבל עליו תוספת ולא יוצאנו ממנה בעל כרחו הילכך לוי נמי הבא מכחו של עובד כוכבים אינו יכול להוציאו ולא לקבל עליו תוספת ודמיא להא דכתב הטור בסי' שי"ב המשכיר בית לחברו לזמן קצוב אינו יכול לחזור בו וכו' אפי' נפל ביתו של משכיר וכו' ואפי' העני וצרי' למוכרו לאחר אינו יכול להוציאו והמקח קיים ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלי' זמנו כו': הילכך בנ"ד הלוקח צריך להניחו כמו שהתנה המשכיר ואין טעם לחלק בין שוכר לזמן קצוב לשוכר לעולם והתנ' עם המשכיר שלא יוציאנו לעולם ואין להאריך בזה כך נרא' פשוט: מיהו איברא ודאי דלראובן השוכר עצמו הדין כן מיהו השתא דמת איכא למימר דלא התנה כן אלא עם השוכר עצמו בעודו קיים ולא ליורשיו ולבאי כחו תדע שכתב הריב"ש ז"ל בסי' רנ"ז וז"ל כל מי שמוכר או נותן לאחר ומשייר במכירתו או במתנתו אי זה דבר לעצמו אם משייר דבר ידוע ומסויים כגון שנתן שדה ושייר אילנות לפניו או ששייר בית בבירה גדולה או שמכר בית ואמר ע"מ שדיוט' העליונה שלי בכגון זה יורשיו כמוהו ואף על פי שלא פירש שהרי הוא כאילו לא נכנס המשוייר בכלל המכירה אלא כל אחד חלוק לעצמו המכור לבד והמשוייר לבד אבל אם אינו משייר דבר מסויים אלא במה שמכר משייר לעצמו איזה תשמיש או שמכר דקל ושייר פירותיו לעצמו אף על פי ששייר מסתמא מקום פירי וכו' מכל מקום כיון שמכר הדקל והוא משייר בפירותיו אין הכוונה בשיור כשאומר על מנת שהפירו' שלי אלא לעצמו לבד ולא ליורשיו ולבאי כחו אלא אם כן פירש והיינו ההיא דתניא בפ' המוכר את הבית בן לוי שמכר את שדהו לישראל ואמר לו ע"מ שמעשר ראשון שלי וכו' והטעם הוא לפי שאין זה דבר מסויים שנאמר הדבר הנמכר עומד בעצמו לבד והמשוייר לבד ולא נכלל במכירה אלא מה שמכר אבל דבר שאינו מסויים אין המשוייר לבד אלא במה שמכר ובדבר שהוא של מוכר שייר ולזה אין במשמעות שיורו אלא לו לבדו אלא אם כן פירש ע"כ: הכא נמי בנדון דידן כשהשכיר הבית ושייר בשכירותו הנאת שלא יוציאנו מהבית ולא יקבל תוספת שאותה היא של השוכר לגמרי ואינו בכלל השכירות אותה הנאה אינה דבר מסויימת אלא בדבר שהוא של המשכיר שייר הלכך אין במשמעות תנאו אלא לשוכר לבדו ולאי לאי כחו והילכך אין לשמעון חוקה מכח תנאו של ראובן דהא אזדא ליה במיתת ראובן ולא נשאר כאן אלא חזקת שמעון עצמו מכח התקנה וכח התקנה אזדא ליה נמי בקניית לוי וכדכתיבנא אבל מכל מקום נדון דידן דראובן נתן כ"ה פרחים על החזקה לא בעבור עצמו לבד היה אלא בעבורו ובעבור כל באי כחו כדרך קונה החזקות שקונין לו ולזרעם אחריהם עד עולם תדע דהחזקה נדונת כקרקע עצמו לכל דבר והילכך הוה ליה כאילו פירש להדיא בתנאו שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנו ממנה בעל כרחו לו וליורשיו ולכל באי כחו מעתה אפי' תימא דענין החזקה הבא בשטר השכירות שכתב העובד כוכבים לראובן אינו אלא הודאה בעלמא ואין כאן שטר ולדעת הראב"ד והרשב"א ז"ל לא קנה הישראל אלא בכסף ושטר וכדכתיבנא מכל מקום אף על גב דלא אלים לזונו כשטר אהנו לן לגלויי עלה דתנאה הכתוב בשטר שכירות דליהוי כמאן דפריש להדיא לו וליורשיו ולכל באי כחו ולא איכפת לן אם יהיה קניית החזקה הבא בשטר השכירו לשון הודאה בעלמא דאנן לאו משום הכי קא אתינן עלה אלא מכח התנאי הכתוב בשכירות עצמו דהיינו גופא דשטרא מעליא קא אתינן עליה דהתנה העובד כוכבים שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנה ממנה בעל כרחו ומשום דקשיא לן דלא התנה אלא עם ראובן ולא עם הבא מכחו לכך מסתייעינן מנתינת הדמים על החזקה ואמרינן דהויא ליה כאילו פירש להדיא בתנאו לו ולכל באי כחו וכדכתיבנא והגע עצמך אילו פירש העובד כוכבים להדיא בשכירתו שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנו ממנה בעל כרחו לו וליורשיו ולכל הבאים מכחו וקנה לוי הבית מי היה יכול להוציא את שמעון מהבית או להוסיף הא ודאי לא דלא יהא אלא ישראל המשכיר את ביתו כן ומכר את הבית פשיטא ודאי דהקונה אינו יכול להוציא מבית לא לשוכר ולא לכל באי כחו דלא עדיף מגברא דאתו מחמתיה נדון דידן נמי להכי דמיא כיון שמזכיר בשטר סמוך לתנאו שנתן לו כ"ה פרחים חזקה ה"ל כמאן דפריש להדיא שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנו ממנה בעל כרחו לו וליורשיו ולכל הבאים מכחו וזה ברור: נמצא דכחו של שמעון אינו תלוי בתקנ' כלל והרי היא שרירא וקיימת בידו. ומה שטען לוי שכיון שהעובר כוכבים היה יכול להוציא את שמעון מהבית בדיניהן שאינם חוששים לשטרי ישראל גם לוי הבא מכחו כן דישראל הבא