רבי בצלאל אשכנזי קיג

ממון לפי שנאמר בפרש' נחלות והיתה לבני ישראל לחקת משפט לומר שחקה זו לא תשתנה ואין תנאי מועיל בה כיון שצוה וכו' ע"כ. וכן כתב בפי"ב מה' אישות וכל תנאי שבירושה בטל ואף על פי שהוא ממון וכו' ע"כ: ומדכייל וקאמר דכל תנאי שבירוש' בטל אלמא דאין שום תנאי מועיל בה כלל ואפי' תימא דתנאי. כי האי מועיל כיון דאינו עוקר הירושה דדוקא כשהתנאי עוקר הירושה כגון דקאמר פלוני בני לא יירש הוא דאינו מועיל אבל כשהירושה עומדת במקומה אלא דמתנה עליה תנאים מבחוץ יש לבעל הדין לחלוק מ"מ בנדון דידן כיון דלא התנה כן בפי' אלא שאנו רוצין ללמוד כן מדצוה ואמר איזה מהם שימות יירש אותו אחיו דאלמא שחפץ הוא שיירשנו אחיו מכחו. ולא מכת אחיו המת ולכך לא יוכל למכור ואם לוה אין בעלי חוב באין ונפרעין: ליכא למימר הכין כלל דכיון דראשון ראוי ליורשו ושני נמי ראוי ליירש את אחיו בע"כ אין הירושה בא לאחיו מכחו אלא הירושה ממילא נופלת לפני אחיו מכח אחיו המת הילכך אין בדברי יעקב אביהם כלום ואפי היתה כוונתו שתפס' כח בנו המת ויירשנו אחיו מכחו ולכך לא ימכור ולא יתן שום אחד מהם אין סומכין על כוונתו עד שיפרש תדע דהרי כתב הריב"ש ז"ל בתשובה סימן קס"ח עלה מאי דכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' זכיה ומתנה שכיב מרע שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני והיה הראשון ראוי ליורשו ופירש ואמר לא משום ירושה אני נותן לך שאין לה הפסק אלא במתנה והרי הפסקתיה השני קונה מה שמשייר וכו' ע"כ. דלא סגי במאי דלימא לא משום ירושה אלא משום מתנה אלא בעינן שיאמר בפי' לא משום ירושה אני נותן לך שאין לה הפסק וכו' דצריך שיזכיר הלשון ההוא כדי שיובן בפי' שעל ההפסק הוא מכוין שאם על כוונתו לבד היינו סומכין הרי כל האומר ואחריך כבר אנו רואין שכוונתו להפסיקה אלא שאין סומכין על הכוונה לבד אא"כ יפרש ע"כ. אלמא דכל שלא הפסיקה בפי' אינה מופסקת אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל ורבים חולקים עליו דאפי' כשהפסיקה בפירוש אינו מועיל וכמו שכתב הריב"ש ז"ל וכיון שכן בנדון דידן אין ראובן יורש לאחיו שמעון מכח צוואת יעקב אביהם אלא מכח שהוא אחיו וא"כ דל צוואת יעקב מהכא וכל מאי דעביד שמעון קיים ואפי' אי היה ראובן תפוס בנכסי אחיו ולא היה חייב שמעון ללוי כלום הוה מפקינן מיניה ויהבינן ליה ללוי מפני צוואת שמעון כ"ש שלוי מוחזק באותו הסך מחמת חיובו של שמעון: ואפי' היה דבר מסויים שהוא של אביו כגון בית או שדה מה שתפס לוי הדין ברור דלא מפקי' מיניה כ"ש שמה שתפס לוי הוו מעות דלא מסיימי דהוו של יעקב אביהם דאיכא למימ' דשל שמעון הם דדילמא מציאה אשכח דפשיטא ודאי דלא מפקינן מיניה

הילכך הדין עם לוי מכמה אנפי חדא דאין בצוואת יעקב כלום וכדכתי' ואפי' תימא דצוואתו צוואה כיון דלא תפס לוי מידי דסיים דהוא של יעקב אלא מעות דלא מסיימי לא מפקי' מיניה וזה ברור יותר מביעת' בכותחא: ואין לגרע כח הצוואת מפני שנעשה ע"י נוצרי סופר ערכאותיהם דהא כתב הרי"בש ז"ל בתשוב' סי' נ"א דשטר צוואה שנעשה בערכאו' כל שנעשה כתקנו לפי מנהגם כשר שהערכי נאמן לומר כך צוה המצוה ואין אנו צריכין בזה לעדים אחרים אלא כדי שהיה עשוי כתקנו אפי חקותיה' וכו' ע"כ: הילכך ודאי בנדון דידן אם הצוואה עשוייה כתקנה כפי חקותיהם היא כשרה וכ"ש דבנ"ד שניהם מודים שהצואה אמת ויציב ואין השטר עושה הקנין אלא דבור המצוה עושה הקנין דדבריו ככתובי' וכמסורין דמו ואין השטר אלא לראיה בעלמ' וכמו שכתב הריב"ש ז"ל וכיון דשניהם מודים בצוואה לא איכפת לן ולא מידי במה שנעשה ע"י נוצרי סופר ועוד יש לי להאריך בזה ולפי שכבר הארכתי יותר מדאי אמרתי אקצר בזה ואעלה ומ"מ הדין דין אמת וברור יותר מביעתא בכותחא שהדין עם לוי הנראה לעניו' דעתי כתבתי בצלאל בכה"ר אברהם אשכנזי ז"ל

לד שאלה ראובן שכר בית מעובד כוכבים ומלבד השכירות קנה מהעובד כוכבים עצמו החזקה בשטר וז"ל השטר השכיר העובד כוכבים פלוני לראובן הבית שהוא בווק"ף העובד כוכבים הנז' והוא נאצר עליה שהוא במבוי שנק' כך וכך נגד בית יהודי אחד פלוני לדוד בו ולהשכירו לאחרים כל חדש בר"ח צולתאני בתנאי שלא יקבל עליו תוספת ולא יוציאנו ממנו בעל כרחו ושראובן הנז' נתן כ"ה פרחי' ללווקף כ"לו וזהו פרטן לעובד כוכבים הנז' עשרים פרחי' וחמשה פרע אותם ליהודי אחד פלוני בפני העובד כוכבים הנז' וברצונו והעיד על עצמו ראובן הנז' שאם ירצה לפחות מסך השכירות הנז' או לצאת מרצונו שאין לו חזקה בבית הנז' וקנינ' מראובן הנז' על כל הכתוב וכו' ע"כ וזה השטר היה כתו' בלשון ערבי והועתק ללשון זה על פי חכם ותיק ובקי בשני הלשונו': ושוב לאחר ימים כתבו העובד כוכבים הנז' וראובן הנז' שטר שכירו' בערכאותיהם וז"ל השכיר העובד כוכבים הנז' לראובן הנז' הבית הנז' שהיא בחארת זוילא במקום פלוני שיתהנה השוכר הנז' בבית הנז' לדור ולהשכיר כאשר יחפוץ לשלש שנים שלימות מתחילות מזמן זה בפרח אחד בחדש יפרענו לו בכל חדש בסופו והודה השוכר הנזכר שהחזיק בשכירו' הבית הנז' אחר שידע הבית הנז' ידיעה גמורה עוד העיד על עצמו ראובן הנז' שהתנדב ונתן לעובד כוכבים הנז' עשרים פרחים מהפרחים הנהוגים היום במצרי' נתינה דתות. וקבל אותם העובד כוכבים הנז' קבלה גמורה דתות ומחילה לשניה' מזה על זה מחילה גמורה ע"כ: הועתק על ידי חכם ותיק ובקי בשני הלשונות: ומת ראובן הנז' וגבתה אלמנתו את החזקה הנז' בכתובתה ומכרה אותה לשמעון בשמנים ויני"ציאני ודר בה שמעון יותר מעשרה שנים והיה מעלה השכירות לעובר כוכבים הנז' ושוב בקש העובד כוכבים הנז' להוסיף בשכירות הבית הנז' והשכיר הבית לעובד כוכבים אחר רע מעללים בתוספת ובא העובד כוכבים השוכר והשליך לשמעון הנז' מהבי' ובצאת שמעון הנז' מהבית בא לפני ב"ד י"ב ובירר שבעל כרחו יוצא מהבית ולח ברצונו ושחזקתו קיימת בידו וחתמו לו ב"ד י"ב על זה ושחזקתו שרירא וקיימת ועמד הבית הנז' סגור כמה חדשים ובא לוי וקנה גוף הבית מהעובד כוכבים הנז' בעל הקרקע וטוען שבקנייה זו הפסיד שמעון חזקתו שאין לשמעון חזקה אלא עוד הבית ביד עובד כוכבים ולא כשהבית של ישראל ושמעון טוען שעדיין חזקתו שרירא וקיימת בידו ומה מכר ראשון לשני כל זכות שהיתה בידו והכא נמי לא מכר העובד כוכבים לישראל אלא הזכות שהיה לו והרי מכח החזק' ככתו' בשטר ואין לו אלא הגוף בלא חזקה גם לוי הבא מכחו יש לו הגוף בלא חזקה וטען לוי שכיון שהעובד כוכבים היה יכול להשליך את שמעון מהבית בדיניהם ולא מהני להו שטר ישראל גם לוי הבא מכחו יכול לעשות כן דישראל הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד: כוכבים ושמעון טוען דכיון דבדיננו אין העובד כוכבים יכול להשליכו מפני השטר הכתו' עליו אין לחוש לדינהם הפוסלים שטרי ישראל על עובד כוכבים ולא אמרו בזה ישראל הבא מחמת העובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים: וטוען לוי שבשטר אין כתוב שקנה ראובן החזקה מהעובר כוכבים אלא כתוב שנתן כ"ה פרחים ללווקף כ"לו ולא הזכיר לא מכירה ולא קנייה: ושמעון טוען פי' כ"לו היינו חזקה וכדמסיים ואזיל בסוף השטר שכתוב והעיד על עצמו ראובן הנז' שאם ירצה לפחות מסך השכירות וכו' שאין לו חזקה בבית הנז' וכו': הא קמן בהדיא לכ"לו חזקה ועוד שהענין ידוע ומפורסם לכל אנשי העיר שמה שאנו קורים חזקה יקראו אותו העובד כוכבים כ"לו: מעתה על כרחין ה"ק שנתן כ"ה פרחים בעבור החזקה ואין לך קנייה גדולה מזו והשטר מספ' בקוצר מה שנעשה ולא האריך להגיד אופני הקניה אבל בשעת מעשה נעשית הקניה כדת וכהלכה: וטען לוי שאין לחוש לשטר שהרי אחר כתיב' השטר כתב שטר בערכאותיה' לשלש שנים בלבד ומחלו זה לזה מחילה גמורה: מעתה נתבטל השטר ומחל ראובן החזקה והמעו': ודל מהכא קנוית החזקה בשטר ולא פשליה לשמעון חזקה אלא מפני התקנה ולא נתקנה התקנה מעיקרא אלא כדי שלא יהא כל א' וא' הולך ומוסיף בשכירו' ביתו של חברו ומוציאין אותו העובד כוכבים מהבית אשר פיהם דבר שוא וגו' אבל לא היתה התקנה שלא יקנה היהודי בית מהעובד כוכבים וכן כת' מאריה דאתרא מהר"ר רדבא"ז ז"ל בתשובותיו: ושמעון טוען שהשטר שריר וקיים ולא כתב ראובן שטר בערכאותיהם כי אם לחזק שכירותו בידו שאפי' בדיניהם לא יוכל לערער עליו בתוך שלש שנים מיהת: ועוד שגם הקונים חזקות בערכאותיהם חוזרים ומשכירי' כן בערך קצוב לשלש שנים ובכל שלש שנים עושין שטר שכירות מחדש כפי דתם כדי שלא יוכלו להוסיף בשכירו' הווקוף אם יתייקרו הבתים וכן דרך קונים החזקות מעובד כוכבים ומזלות לעשות מחילה מפני שבדיניה' אין קנין לחזקות ולדידהו אין לקנין בהם טעם שאינו דבר מסויים והמוכר חזקה בדיניהם המעות שלוקח בעבורה הוו כגזל בידו לכך עושין כן שמוכרים החזקה ושוב עושין מחילה מהמעות נמצא שהמעות נמחלו כדי להחזיק החזקה ביד ראובן והרי חזקתו שרירא וקיימת על ידי השטר הכתוב מעיקרא ועוד כיון שכבר נקנה לו החזקה במעו' הללו בדינני מה ענין למחילה זו ומה חייב לו העובד כוכבים ומזלות עד שימחול לו הילכך החזקה במקומה עומדת במכירה הקודמת. והשיב לוי על כל זה שאין לו אלא דברי הרב מאריה דאתרא מהר"ר רדבא"ז ז"ל דבריו כפשטן וכל אלו הם בלבול דברים ובקרית הקרקע הפסיד הלה החזקה: יורנו המורה הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים

תשובה הדין עם וחזקתו שרירא וקיימת בידו ואיברא דכשהחזקה היא מכח התקנה כפי הנהוג ובא חברו וקנה הקרקע נפל מחלוקת בין גדולי עולם אם הפסיד הלה חזקתו ויש חילוק תקנות בדבר וכאן באתרין בהיות מרנא ורבנא הרב הגדול מהר"ר דוד בן אבי זמרא ז"ל בירושו' תוב"ב הסכימו כל בעלי הוראה הנמצאים פה הלכה למעשה שלא הפסיד הלה חזקתו והאריכו בזה בפסקיהן ואז לא רציתי להסכים עמה' מפני כבוד מרנא ורבנא זלה"ה אשר מימיו אנו שותין ומוטל עלינו לקיי' דבריו ולקבוע בהם מסמרים ומיניהו לא נזוז מיהו נדון דידן לא דמי כלל למה שכתב הרב ז"ל דאיהו לא מיירי אלא במחזיק מכח התקנה ולהכי כתב דהפסיד הלה חזקתו משו' דעיקר התקנה לא היתה אלא כדי שלא יהא כל א' וא' הולך ומוסיף בשכירו' ביתו של חברו אבל לא היתה התקנ' שלא יקנה היהודי בית מן העובד כוכבים ומזלות כמו שכתב בתשובותיו ז"ל אבל שמעון זה לא קא זכיא מכח התקנה אלא מכח קניית ראובן מהעובד כוכבים ומזלות עצמו בעל הקרקע ככתוב בשטר הבא בשאלה ושמעון במקום ראובן קאי והילכך הוה ליה כאלו יש לו שותפו' בקרקע עם העובד כוכבים ומזלות דהא מכר לראובן החזקה בשטר וכסף נמצא שיש לראובן זכות בקרקעו של העובד כוכבים מכח קניינו ולא מכח התקנה והוה ליה כשותף עם העובד כוכבים בקרקע תדע דבארץ הלזו דנין החזקו' בקרקע לכל דבר והילכך כשמכר העובד כוכבים הקרקע ללוי לא מכר לו אלא חלקו וזכותו וזכות ראובן קיימת ביד שמעון הבא מכחו ואם תשאל דהא גרסי' בפ' חזקת הבתים אמר שמואל נכסי עובד כוכבים ומזלות הרי