רבי בצלאל אשכנזי קיב

ואם כוונת יעקב בצוואתו היתה לקיים ירושה של תורה ולא להעביר נחלה כלל ובא לומר דכשימות א' מהם בלא זרע יירש אותו אחיו והא דקאמר ובנים לא יהיה לו כאילו קאמר וזרע אין לו: הדין פשוט נמי עם לוי דכיון דלא בא יעקב לחדש דבר בצוואתו על דין תורה א"כ דלצוואת יעקב מהכא ומעתה אין לפנינו אלא ראובן ושמעון והילכך כל חד מינייהו מצי למעבד בדילי' כל מאי דבעי

וכי תימא דיש לנו לומר דלישנא יתירא לטפויי אתא ונימא דהויא ליה כאילו התנה בפי' שלא יתן ולא ימכור לאחרי' אלא יורישנו לאחיו דאלת"ה למה הוצרך לפרש שאם ימות בלא זרע יירש אותו אטו בר קשא דמתא לירות מי יירשנו אלא אחיו. תדע דגרסי' בפרק מי שמת ההוא דאמר נכסי לבני הוה ליה ברא וברתא מי קרו אינשי לברא בני ולסלוקי לברתא מעשור נכסי קאתי או דילמא לא קרו אינשי לברא בני ולמושכה לברת' במתנה קא אתי ת"ש ובני דן חושים ע"כ: והקשו בתוס' דכיון דקראו אינשי לברא בני א"כ למה הוצרך לומר נכסי לבני פשיטא שהוא לבניו ותרצו דאיצטרך שאם ימצא דייתיקי או מתנה שלא יהיה בה כלום ע"כ. ודבריהם צל"ע דמאי קא מקשו הא קאמר גמרא דלסלוקי לברת' מעשור נכסי קא אתי ויש ליישב דהכי קא מקשו דלמה הוצרך לומר בזה הלשון דקאמר נכסי לבני דאי לסלוקי לברת' מעישור נכסי נימ' בפי' דלא יטלו בנותיו בנכסיו כלום ולמה ליה למימר נכסי לבני ותרצו דאיצטריך שאם ימצא דייתיקי וכו' מיהו אכתי קשיא דל"ל ליה לגמרא למימ' דלסלוקה לברתה מעישור נכסי קא אתי נימא דלבטולי דייתיקי או מתנה קא אתי ומנליה לגמ' למימר דלסלוקה לברתה מעישור נכסי קא אתי דילמ' לבטולי דייתיקי קא אתי וצ"ע

מיהו הרשב"א ז"ל בחידושיו והרא"ש ז"ל בתוספותיו הקשו זאת הקושי' למטה באינך עובדא דאית' התם ההוא דאמר להו נכסי לבני הוה ליה ברא בר ברא קרו אינשי לבר ברא ברא או לא ואסיקנ' דקרו אינשי לחד ברא בני והקשו דא"כ למה לי' למימר הכי לשתוק וההו' ברא ירית ליה ותירץ הרשב"א ז"ל דילמ' כתב נכסיו דייתיקי מעיקר לאחר והשתא הדר ביה ולבטול' לקמיית' הוא דקאמר כן ודייתיקי מבטלת דייתיקי ואפי' בברי' שכתב כן אפשר שכתב נכסיו לאחר מתנת בריא אם לא יחזיר בו ע"כ ולדידהו ניחא שפיר קושייתם ותירוצם ז"ל ואין להקשו' לדידהו נמי למה ליה לגמרא למימר באידך עובדא דלסלוקה לברתא מעישור נכסים קאתי נימא דלבטולי' דייתיקי או מתנה קאתי כדאמרי' באידך עובדא. דליתא דכיון דמצינן למימר נפקותא ברירא דהיינו לסלוקה לבנות לית לן לאהדורי בתר נפקותי דלא שכיחי ולא ברירי כההי' דלבטולי דייתיקי וכאידך עובדא דליכ' נפקותא אחריתי אלא האי דלבטולי אמרי' לה: ומעתה יש לנו לתרץ נמי לשון התו' ז"ל דהא והא אית דלסלוקי לברת' קאתי ולבטולי לדייתיקי נמי קאתי וגמר' קאמר חדא דהיינו עיקר הנפקות' דלסלוקי לברת' מעשור נכסי קא אתי דהיינו הנפקות' הפשוטה אלא משום דשינה לשונו וקאמר נכסי לבני ולא. קאמר בהדי' דלא יטלו בנותיו בנכסיו כלום אמרינן נמי דלבטולי דייתיקי קאתי ובזה עלו דברי התוספות ז"ל כהוגן דוק ותשכח

ומכל מקום שמעינן מהכ' דיש לנו לתרוצי לישנא יתירא ובנ"ד דליכ' לתרוצי בכה"ג יש לנו לומר דאת' לטפויי שלא יתן ולא ימכור לאחרים אלא יורישנו לאחיו וכיוצא בזה כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל פ"ד וז"ל נשאלתי בנדון זה על שכתוב במתנ' זו אם ימות א' מהם בלא זרע שיפול חלקו לאחיו ולאחיותיו וכו' ועתה נתן שמעון מחלק נחלתו לגיסו ועתה קם ראובן וכו' ואין לומר בנדון זה הוי כאילו התנה בפי' שלא יתנו ולא ימכרו לאחרים אלא יורישוה אחריה' לאחיה ולאחיותיה' דאל"כ למה הוצרך לפרש שאם ימותו בלא זרע שירשוהו אחיו אטו בר קשא דמתא לירות מי יירשנו אלא אחיו אלא לישנא יתיר' לטפויי קאתי כאלו התנה שלא ימכרו ושלא יתנו לאחרים כדי להעמיד הנחלה ביד בניו הא ליתא כי אינה סבר' כלל שהתנה שלא ימכרו בניו מחמת דוחקא וכי עלתה על דעתו שימותו ברעב להרבו' נחלה אחרי מיתתם לאחיהם ומאחר שיוכלו למכור ה"ה ליתן וכו' גם מתנה שנתן שמעון לגיסו הוי כמו מכר וכו' ועוד בשטר מתנה אין בו לישנ' יתירא כי מה שהוצרך לפרש שאם ימות בלא זרע שירשוהו אחיו בשביל שרצה לסיים וחלקו וכו' ואלמלא פירש זה היו אחים יורשי' את הכל ע"כ אלמא משמע דדוקא משום דמצינן למדרשי' למדרשי' ללישנ' יתירא הוא דאמרי' דמתנתו מתנה הא לאו הכי לא ובנ"ד כיון דלא מצינן למדרשיה ללישנא יתירא כלל אמרי' ודאי דלהכי צוה כן כדי שלא יתן ולא ימכור לאחרי' וא"כ מה שצוה שמעון ליתן ללוי לא הויא ולא כלום: ואם תקשה עליו דהרא"ש ז"ל דמאי קאמר ואין לומר בנדון זה הוו כאילו התנה בפי' שלא יתנו וכו' וקא מהדר אשינויי נימא דלהכי התנה שאם ימות בבא זרע שירשוהו אחיו כדי שלא יוכלו ליתן במתנ' ש"מ א"נ שלא יוכלו למכור לכתחיל' א"נ שאם לוו אין בעלי חוב נפרעין מנכסי' אלו וה"נ כתבו הרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל גבי עובד' דסבתא בפ' יש נוחלין דגרסי' התם ההוא דאמר להו נכסי לסבת' ובתרה לירתה הויא לה ברתה וכו' כן היא גירסת הגאונים והרי"ף ז"ל והקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו על גירסא זו דכיון שהוא נותן לה וליורשיה למה לי ובתרה לירתה לימא סתם נכסי לסבת' וממיל' הוו נמי בתרה לירתה ותירץ שאינו רוצה שירשו יורשי הזקנה מכח הזקנה אלא מכח מתנתו וכו' ועוד נפקא מינה בין נותן לסבת' סתם לנותן לה וליורשיה דאילו נותן לה סתם אילו עמדה היא ונתנה הנכסי' במתנ' ש"מ לאחר והניח את הבת אין לבת בהן כלום ועכשיו שאמ' ואחריה ליורשיה אם נתנתם במתנת ש"מ לא עשתה כלום ואפי' לרשב"ג ועוד דעכשיו אינה רשאה למכור לכתחיל' ואפי' כדאי' לקמן ואילו נתן לה סתם מוכרת ונותנת ואפי' לכתחיל' ועוד שאם לותה הזקנה אין בעלי חוב נפרעין מנכסים אלו לאחריה ואילו נתנם לה סתם בעלי חוב באין ונפרעין מהן עכ"ל הרשב"א ז"ל וכן כתב הר"ן ז"ל בחידושיו

תשובתך הרא"ש ז"ל לא גריס גבי האי עובדא דסבת' כגירסת הגאוני' ז"ל אלא גריס כגירסת רשב"ם ז"ל ושאר האחרוני' ז"ל דגרסי ובתרה לירתאי וכו' עיין בפסקיו וס"ל דלית לן למימר הני נפקותות כלל דנפקות' בתרא ליתא כלל לדידיה דאיהו ס"ל כרבו הר"מ מרוטנבורק ז"ל דכל הינא דאמר ואחריך לפלוני והיה על הראשון כתובת אשה וב"ח באין ונפרעין ממנו ודלא כהרמב"ם ז"ל וכמו שכתב בנו הר"י בעל הטורי' ז"ל וכיון דהך נפקותא בתרה ליתא לדידיה כלל אינך נפקותי נמי ליתא דליכא למימר דמשום הך מילתא פורתא קא מתני הכי כיון דסוף סוף מצי ליתנ' במתנ' מה לו אם יתנם במתנת ש"מ או לא יתנם וכן נמי כיון דאם מכר מכר מה לו אם לא יוכל למוכרם לכתחילה כיון דסוף סוף מכירתו מכיר' הילכך אית לן דהך מילתא יתירת' אתא לטפויי מילת' אלימת' שלא ימכור ולא יתן לאחרי כלל וכיוצא בזה כתבי' לעיל בההוא דאמר נכסי לבני דו"ק ותשכח: ומשני הרא"ש ז"ל הא ליתא כי אינה סברא כלל שהתנה שלא ימכרו בניו מחמת דוחקא וכי עלתה על דעתו וכו' ומאחר שיוכלו למכור ה"ה ליתן וכו' ולישנא יתירא לא אתא אלא להך מילתא פורתא שלא יתנם במתנת ש"מ ושלא ימכור לכתחי' וכדכתי' כנ"ל ליישב תשובת הרא"ש ז"ל והשתא אתי שפיר נמי דמאי קא משני מעיקרא הא ליתא כי אינה סברא כלל וכו' סוף סוף אכתי קשיא דלישנא יתירא למה לי דבשלמא למאי דאסיק בגמר לשונו דמתנה שנתן שמעון לגיסו הוי כמו מכר וכו' דמשמע הא מתנה בעלמא לא מצי למיהב ניחא דלהכי אתי לישנא יתירא אבל למאי דבעי למימר מעיקרא דמתנה ומכר דין א' להם למה לי לישנא יתירא ובמאי דכתי' ניחא. א"נ יש לתרץ עיקר קושיין דשאני היכא דקא מתני אם ימות אחד בלא זרע יפול חלקו לאחיו כנדון של הרא"ש ז"ל מהיכא דקא מתני נכסי לפלוני ואחר לירושיו כנדון דסבת' לפי גירסא הגאונים ז"ל דהיכא דקא מתני נכסי לפלוני ואחריו ליורשיו כנדון דסבת' לעולם כל ימי חייו לא יוכל ליתן במתנת ש"מ ולא למכור לכתחי' ואפי' יהיה לו זרע הילכך הויא ליה מילת' טובא ואיכא למימר דמ"ה קא מתני הכי וליכא למימר דלהכי אתני כי היכי דלא ימכור ולא יתן כלל כל ימי חייו דזו אינה סברא כלל אבל היכא דקא מתני אם ימות בלא זרע יפול חלקו לאחיו כנדון של הרא"ש ז"ל כל היכא שיש לו זרע יכול למכור לכתחי' וליתן במתנת ש"מ ואפי' אין לו זרע כל עוד שיכול לבא לידי הקמת זרע משמע לי דיכול למכור לכתחל' דאכתי לא חייל זכותו של אחיו עד שימות בלא זרע והילכך הויא ליה מילתא פורתא טפי דכדי שבשעת שיבא למות בלא זרע לא יוכל למכור לכתחי' ולא יתן במתנת ש"מ יתנה הכין הא ודאי ליכא למימר הכי דמשום מילתא פורתא כולי האי איכפל לאתנויי הכי דהא בדיעבד נמי אם מכר מכר ואם זאת היתה כוונתו הוה ליה לאתנויי דאם ימות יירשוהו בניו כהאי עובדא דסבתא ולעולם לא היה יכול למכור לכתחילה וכדכתי' אבל השתא דלא התנה כן אלא אם ימות בלא זרע יירש חלקו אחיו ודאי כוונתו היא שלא ימכור ולא יתן כלל כשיבא למות בלא זרע דבהכי מסתבר טפי דהא לא אתני עליה אכל ימי חייו כאידך דסבת' וכדכתי' ומשום דדרך ההולכים למות בלא זרע לבזבז מעותיהם להכי אתני עליה שלא ימכור ולא יתן כלל ומשני הרא"ש ז"ל דאפילו בהכי אינה סברא שלא ימכרו מחמת דוחקא וכיון דבהכי ליכא למימר דאתני הילכך לא פלגינן תנאיה ואמרינן דבהכי לא אתני כלל כנ"ל לפרש תשובת הרא"ש ז"ל ומ"מ שמעינן לפי מאי דתריץ ז"ל בתירוצא אחרינא דבשטר מתנה אין בו לישנא יתירא וכו' דדוקא משום דמצינן לתרוצי לישנא יתירא הוא דאמרי' דמתנתו מתנה הא לא הכי לא הויא מתנתו מתנה ובנ"ד כיון דלא מצינן למדרשיה אית לן למימר דלהכי צוה כן כדי שלא ימכור ולא יתן כלל והיה נראה לומר דמילתא יתירא דנדון דידן לא אתא אלא שלא יתן מתנו' חנם אבל שלא יפרע דמי מי שישרתהו ויפקח בענייניו כבנדון דידן וו אינה סברא וכמו שכתב הרא"ש ז"ל דאינה סברא שהתנה שלא ימכרו בניו מחמת דוחקא הכא נמי אינה סבר' שלא יפרע למי שיפקח בעניניו דא"כ מי ישרתהו ויפקח בענייניו ולא קא מצדד הרא"ש ז"ל לדרוש לישנא יתירא אלא משום דל' פשיט' ליה כולי האי דמה שנתן שמעון לגיסו דמי למכר דאיכ' למימר דהוי מתנת חנם אבל בנדון דד דהויא ליה כפורע חובותיו זו אין לנו. מיהו אכתי קשיא דלדעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל וכמה רבוואת' אחריני ז"ל דס"ל דאם לוה נמי אין בעל חב נפרעין ממנו וכדתרצי ההיא דסבתא הילכך בנ"ד נמי מה שצוה שמעון שיתנו ללוי סך מעות לפרעון השתדלותו ופאטוריי"א אין בדבריו כלום ואפי' יהיה חייב לו ממש

אלא הנכון דלא דמי כלל דמה שכתב הרא"ש ז"ל לא מיירי אלא בנותן מתנה ומתנה עליה והכי נמי מיירי עובדא דסבתא הילכך ודאי יש לנו לדון ולומר דלא נתן המתנה כי אם על תנאי כך דכיון דאילו התנה כן בפרוש הוו דבריו קיימין הכי נמי היכא דאמר לישנא אית לן למדרשיה בהכי אבל בנ"ד דהניח הירושה שתפול למקום שהיא כדין תורה אלא דהתנה שאם ימות א' מהם בלא זרע יירש אותו אחיו אפילו תימא דכוונתו היתה שלא יוכל למכור ולא ליתן ואפי' התנה כן בפי' כגון דאמר פלו' בני יירש על מנת שלא ימכור ולא יתן אין ממש בדבריו דאין תנאי מועיל בירושה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' נחלות וז"ל אין אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מן היורש אע"פ שהוא