רבי בצלאל אשכנזי קיא

תנו מנה לפלוני לאחר שישא פלונית או לאחר זמן משום דלא החזיקו ליורש בזה המנה כלל הילכך מחלקינן בין היכא דמחזיק את היורש בפיו כאומר נכסי לבני להיכא דמניח נכסים סתם ליורשיו ואומר תנו מנה לפלוני לאחר שיעשה כן או לאחר זמן דהיכא דמחזיק את היורש בפיו כיון שדקדק להנחיל ליורש תחילה שוב אין מתנתו מתנה אבל במניח נכסים סתם מתנתו מתנה דהא לא החזיקו ליורש בזה המנה כלל אבל היכא דקאמר אם מתו בניו יירש פלוני אין חלוק כלל בין היכא דאמר נכסי לבני בפירוש להיכא דמניח סתם דמכל מקום הרי הוא מוחזק בנכסים וכיון שהוא מוחזק שוב אין לו הפסק וכיוצא בזה כתב הר"ן ז"ל בחידושיו בפ' יש נוחלין וז"ל ואכתי מקהו קהייתא ואמרין הכי אם כן כל מתנת ש"מ צריכה שתהא חלה לאלתר עם גמר מיתה הא לאו הכי כבר חלה ירושה של תורה ורחמנא אמר אין לה הפסק ואחר כך לא משכחת לה מתנת ש"מ בתנאי וכו' בשלמא לדברי האומרים דדוקא בלשון ירושה הוא דאמרינן דאין לה הפסק אבל בלשון מתנה יש לה הפסק משכחת לה לכולהו כגון שאמר הריני נותן כל נכסי לבני על ענין זה וכו' אבל לדברי הגאונים ז"ל שאומרים דכל שראויים ליירש אי אפשר שיזכו אלא משום ירושה ואפילו אמר לשון מתנה אם כן כולהו מתנות דש"מ לא מהניין ולא מידי דמקבל לא זכי עד דמקיים תנאיה וכבר חלה ירושה ואין לה הפסק זהו מה שהקשו על הגאונים ז"ל ולי נראה דלא קשה ולא מידי דרב אחא בר רב עוא ה"ק שכל מי שהוא מוריש בין בלשון מתנה בין בלשון ירושה מי שהוא ראוי ליירש ונתן לו כל אותו כח בנכסיו שהיה ראוי לו כיורש גמור אף על פי שהתנה שאחר מיתתו יהא לפלוני אין בדבריו כלום דכיון דלדידיה אוקמיה אדאוריתא הרי הוא כאילו שתק ולא אמר כלום שהרי לא חדש בירושתו שום דבר וכשהוא אומ' ואחריו לפלוני הרי הוא כאילו מתנה בנכסים של אחרים ולפיכך כיון דקי"ל דהאומר נכסי לך ואחריך לפלוני אם קדם הראשון ומכר שעשה עשוי נמצא דיורש זה קנה כל הנכסים ודידיה הוו לגמרי ונעשה יורש של תורה שהרי יכול הוא לעשות בכל הנכסים כיורש גמור וכל כה"ג אין זו מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק אבל ש"מ שנותן כל נכסיו לבניו ואמר להם שאם יעשה פלו' כך שיתנו לו שדה פלוני כבר הוציאם מאותו שדה מירוש' של תורה שהיורש יכול למכור בשלו ואלו אינן רשאין שאם ישלי' אותו פלוני תנאו זכה בה כללו של דבר אין היורשים נעשים יורשים גמורים דנימא ירושה אין לה הפסק אלא באומר נכסי לך בלחוד שכיון שהיורש יכול לעשות כל מה שהוא רוצה בנכסים כיורש של תורה ה"ל יורש גמור וירושה אין לה הפסק אבל כל יורש שזוכה בנכסים אלא שעליו לתת מן הנכסים כך וכך לפלוני אם יעשה כך וכך אין זו ירוש' אלא מקבל מתנה במה שיש לאחרים זכות ויש לה הפסק ובזה עולין דברי הגאוני' ז"ל כהוגן. עכ"ל הר"ן ז"ל מוכח בהדי' מלשונו ז"ל דהיכא דאמר אם מתו בניו יירש פלוני דלא זכה אותו פלו' דירוש' אין לה הפסק ואפי' שלא אמר נכסי לבני ושבקיה למילתא סתם דהא כתב ז"ל דכיון דלדידיה אוקמיה אדאוריית' הרי הלא כאילו שתק ולא אמר כלום שהרי לא חדש בירושתו שום דבר וכו'. אלמא דמכ"ש הוי היכא דשתק דאין בדבריו כלום ולא זכה אותו פלו' מיהו במתנת ש"מ מספקא לי בלישני' ז"ל אי שני לי' בין היכא דאמר נכסי לבני ויתנו לפלו' כך וכך אם יעשה כך להיכא דלא אמר אלא יתנו לפלו' כך וכך אם יעשה וכו'. אי לא שני לי' אלא דבכל גונא זכה במתנה דאיכא למימר דשני ליה והיינו דקאמר כללו של דבר אין היורשים נעשין יורשין גמורין דנימ' ירושה אין לה הפסק אלא באומר נכסי לך בלחוד וכו' אלמא דשני ליה בין היכא דאמר נכסי לך להיכ' דלא אמר וכדכתיבנא לעיל להרשב"א ז"ל והא דקאמר אבל ש"מ שנותן כל נכסיו לבניו ואמר להם שאם יעשה פלוני כך וכו'. לאו בנותן נכסיו בפי' מיירי אלא במניח נכסיו מיירי והוי כאילו אמר אבל ש"מ שמניח כל נכסיו וכו': ואיכא למימר דלא שני ליה דאפי' אמר בפי' נכסי לבני כיון דאסיק וקאמ' שיתנו לפלוני כך אם יעשה כך זכה אותו פלוני שכבר הוציאם מאותו שדה מירוש' של תורה והא דקאמר כללו של דבר אין נעשי' יורשים גמורים דנימא ירושה אין לה הפסק אלא באומ' נכסי לך בלחוד וכו'. פירוש נכסי לך ואחריך לפלוני קאמר כההי' דרב אחא דאתינן עלה והוה ליה כאילו אמר נכסי לך וכו' והיינו דנקט נכסי לך ולא נקט נכסי לבני והכי משמע לי מתוך לשונו ז"ל דוק ותשכח ומ"מ שמעי' מלשונו ז"ל דכל על דבריו דירושה אין לה הפסק כסברת הר"י הלוי וכיון דכל הני רבוואת' פשיטא להו הכין לא שבקינן פשיטותייהו משום ספיקי דהרמב"ן ז"ל

וכ"ת אכתי איכא למימר דלא כתב הר"י הלוי ז"ל כן אלא משום דס"ל דאפי' נתן בלשון מתנה כיון שראוי ליורשו הרי הוא כאלו אמר בלשון ירושה וירושה אין לה הפסק ולהכי כתב ז"ל דכ"ש היכא דשבקיה למילת' סתם והכין מוכח לישניה ז"ל דכתיבנ' לעיל והכין ס"ל להרמב"ם ז"ל תלמידו כמבואר פ' י"ב מה' זכיה ומתנה אבל לשיטת ר"ש והרז"ה ז"ל דסברי דכל שאמר בלשון מתנה יש לה הפסק ולא אמרו ירושה אין לה הפסק אלא באומר לשון ירושה ממש א"נ נכסי לך דמשתמע לשון ירושה בראוי ליורשו הילכך איכא למימר דהיכ' דשבקיה למילת' סתם נמי ואמר דירש פלוני כל נכסי לאחר מיתת בנו דיש לה הפסק וזכה אותו פלוני וכמ"ש הרמב"ן ז"ל

ליתא דאפי' תימא דהיינו פלוגתא כיון דלוי מוחזק לא מפקינן מיניה ואפי' תימא דלא מהני' הך תפיסה כיון שלא צוה שמעון ליתן דבר מבורר כגון תנתן כבנתי או טליתי אלא שצוה ליתן סך מעות וכמו שכתב מהר"י קולון ז"ל בסי' צ"ד אפ"ה הנכסי' בחזקת יורשי שמעון קיימי דהיינו הבנות ולוי מכח הבנות קאתי דאם אתה אומר דאין בצוואת יעקב כלום והבנות יורשות אף מה שצוה שמעון ליתן ללוי דבריו קיימין ואם אתה אומר דצוואת יעקב קיימת ויירשנו אחיו אפי' במקום בנות אין ללוי כלום דלצואת שמעון בטילה הילכך כיון דפלוגתא דרבוותא היא נכסים בחזקת יורשי שמעון קיימי וכיוצא בזה כתב הריב"ש ז"ל בתשובה סימן קס"ז עלה דהך פלוגתא גופא עיין שם וכיון שכן לוי הבא מכח היורשין כדכתיבנ' אפי' שלא תפס נחתינן ליה באותו סך מעות שצוה שמעון

ועוד נ"ל דלא מסתפקא ליה להרמב"ן ז"ל אלא לענין אם זכה אותו פלוני בירושה א' שימותו בניו מיהו פשיטא ליה דבניו יכולין למכור לכתחלה דלא עשאו לאותו פלו' אלא כעין יורש כאילו היה בן בניו וכי היכי דלגבי בניהם עושין בנכסים מה שירצו הכי נמי לגבי אותו פלו' ימכרו ויתנו לכתחלה דדוקא לגבי האומר נכסי לך ואחריך לפלוני כשאין ראוי ליורשו הא דאמרינן דאסור לראשון למכור לכתחלה משום דלא זיכהו המזכה אלא כדי שיזכ' השני אבל האומר אם ימותו בניו יירש פלוני הרי הניח לבניו על ירושתם כמות שהם בדין תורה אלא שהעביר הירושה מבני בניו הילכך הבנים עצמם יכולין לעכור לכתחל' כבשלהם ואם לוו בניו בעלי חוב באין ונפרעין מהם כשאר היורשים ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דע"כ לא כתב הרמב"ם ז"ל דאין ב"ד מגבין לב"ח ולכתובת אשה אלא באומר נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון אין ראוי ליורשו וכדכתיבנא לעיל משום דזכות השני אגידא בזכות הראשון דלא זיכהו המזכה אלא כדי שיזכה משני דמ"ה לא ימכור לכתחיל' מיהו אם מכר מכר ואם לא מכר לגמרי אלא שעבד אכתי זכות השני' אגידא ביה אבל האומר אם ימותו בניו ירשום פלוני לא אתי זכות אותו פלוני אלא לאחר מיתת בניו וכל עוד שהם חיים אין לו שום זכו' בנכסיהם כלל וכל מה שיעשו בנכסיהם עשוי: כנ"ל והוא ברור ויש לי להבי' ראיה על זה אבל אין להאריך. ומ"מ אפי' תימא דלדעת הרמב"ן ז"ל לא שני ליה כלל דכיון דזכה אותו פלוני אף הם אינן יכולין למכור לכתחילה ואם לוו אין בעלי חוב באין ונפרעין כדין האומר נכסי לך ואחריך לפלוני ואין הראשון ראוי ליורשו לדעת הרמב"ם ז"ל אפי' הכי בנ"ד איכא למימר דיודה הרמב"ן ז"ל דלא זכה ראובן כלל דכיון דהקדים יעקב בלשון צואתו וקאמר ששני בניו ראובן ושמעון יורשיו איזה מהם שימות וכו' ה"ל כאילו החזיקם בנכסים. תדע דהרשב"א ז"ל בחידושיו הקשה על הרמב"ן ז"ל דהא אמרינן אמ' רב הונא ש"מ שכתב כל נכסיו לאחר רואין אם ראוי ליורשו נוטלין משום ירושה ואם לאו נוטלין משום מתנה ופרישנ' כי ההיא דאמרו ליה נכסיו למאן דילמא לפלניא ואמר להו אלא למאן ואמרי' דאם ראוי ליורשיו נוטלן משום ירושה ונפקא מינה מר ואחריו לפלוני לא אמר כלום דירושה אין לה הפסק והתם לא הנחילו בה אלא שהם שאלוהו מי הוא היורש שמא פלוני ואמר כמתמיה אלא למי כלומר מי ראוי לנוטלן והרי זה כמניח סתם ליורשיו ותרץ ז"ל דאפ"ה כיון שאמר אלא למאן הרי הוא כאילו פירש נכסי לפלוני ע"כ: ולא כתב ז"ל כן אלא לתרוצי שיטת הרמב"ן ז"ל ומיהו איהו ניחא לי' טפי בשיטת הר"י הלוי ז"ל עיין בחדושיו ולכך תריצנא תשובתו ז"ל כדכתיבנן לעיל ומכל מקום שמעינן מדבריו ז"ל דאפילו לדעת הרמב"ן ז"ל אין צריך לומר בפירוש נכסי לבני אלא כיון דקאמר לישנא דמשמע דניחא ליה בהכי סגי הילכך אף אני אומר כיון שהקדים ואמר שני בניו ראובן ושמעון יורשיו דלא הוה צריך לאורוכי כולי האי אלא ה"ל למימר איזה מהם שימות מבניו ובנים לא יהיו לו יירש אותי אחיו אלא בודאי האי לישינא יתירה היינו כאילו הנחילם בנכסים ועדיפא טפי האי לישנא מהאי דשאלוהו מי הוא היורש והוא השיב אלא למאן דהכא קאמר לישנא יתירא לאורויי דבעי לאחזוקינהו בנכסי: הילכך נקטינן אליבא דכולהו רבוואתא ז"ל דאם כוונת יעקב היתה להעביר הנחלה מהבנות דאין בדבריו כלום ומה שצוה שמעון ליתן ללוי שריר וקים ולא מבעי' אם הגבהו שמעון ללוי בחייו דמי השתדלותו היכא דאמר אם מתו בניו יירש פלוני אפילו לא אמר נכסי לבני אין משגיחין. הפאטוריי"א שעשה בעדו דפשיטא ודאי דמה שעשה עשוי דאפילו האומר ונכסי לך ואחריך לפלוני ואין הראשון ראוי ליורשו אם לוה הראשון והגבה לבעל חובו את חובו מה שעשה עשוי דדוקא כשלא הגבהו ובא לבית דין להגבותו הוא דכתב הרמב"ם ז"ל דאין בית דין מגבין לו אבל אם הראשון הגבהו בידו והחליטו לו מה שעשה עשוי כדין המכר דאם מכר מכר וכן משמע מלשון נמקי יוסף שכתב וז"ל והיכא שלא מכר הראשון ולא נתן אלא ששעבד ואפי' באפותיקי ובמשכונ' ומת יורד השני ואין בעל חוב זה גובה ממנה דכל שלא מכר ונתן ממש זוכה בהם אחריך אם לא החליט לו מחיים וכן דעת שני רבותי הריטב"א ז"ל ע"כ הילכך הכא נמי אם הגבהו שמעון ללוי בחייו דמי שירות ופא"טורייא שעשה לו פשיטא ודאי דמה שעשה עשוי: ואפילו אם לא הגבהו בחייו אלא שצוה שיתנו לו ואחר מותו החזיק לוי במעות ה"ה נמי דמה שעשה עשוי אין לראובן דין ודברים עמו כלל וכדכתיבנא: