רבי בצלאל אשכנזי קי

הנז' חלקו עזבון אביהם ונטל כל אחד חלקו ואחר זמן מת שמעון אחד מהשני אחים הנז' וזרע אין לו וצוה מחמת מיתה והניח ללוי סך מעות לפרעון שתדלותו ושרויות ופאטורייא שעשה בעדו בענייניו בחייו כי פאטור היה לו ועתה בא ראובן אחי שמעון הנפטר ואמר כי אביו צוה לפני מותו כי הוא יירש את אחיו אחר שמת ולא הניח בן לכן אחיו לא היה יכול להוציא מאותם הנכסים לאיזה דבר מהדברים ותובע ללוי הסך שהניח לו שמעון הנפטר בצוואתו אינו בתורה ירושה כי אם בתורת פרעון שכר טרחו ועמלו כמו שאומר הוא בעצמו אשר נתחייב לו בחייו ובשעת מיתה הניח לו הסך הנז' לצאת ידי חובתו כאמור ושאם לא היה מניח לו היה הוא מוציא ממונו בדיינים כי צוואת אביו אינה מונעת פריעת חובותיו כי אם ירושה ועוד כי לוי הפ"אטור מוחזק באותו הסך שהניח לו שמעון לפריעת חובו וראובן תובע מלוי הסך ההוא יורנו מורנו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים

תשובה צוואת יעקב היא סתומה ויש לפרשה בתרי גוני או שחפץ להעביר הנחלה מהבנות וה"ק איזה מהם שימות ובנים לא יהיו לו יירש אותו אחיו ואפילו יהיו לו בנות חפץ הוא שיורישנו אחיו: דקי"ל האומר נכסי לבני אין הבנות בכלל ואפילו אמר לבני בלשון רבים ואין לו אלא בן אחד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' זכיה ומתנה: או שנאמר דאין כוונתו להעביר נחלה כלל וכי קאמר ובנים לא יהיו לו הויא ליה כאילו קאמר וזרע אין לו וכדמסיים ואזיל בלשון השאלה ואחר זמן מת שמעון אחד מהשני אחים הנז' וזרע אין לו וכו' והילכך לא בא לחדש דבר בצוואתו אדין תורה דהיינו נמי סדר נחלות דכשימי' וזרע אין לו וגם אב אין לו יירשנו אחיו: ובכל גונא שתפרש לשון הצואה נראה שהדין פשוט עם לוי שאם תפרש דה"ק ובנים לא יהיו ואפילו יהיו לו בנות יירש אותו אחיו שכוונתו היא להעביר הנחלה מהבנות הדין פשוט שאין בדבריו כלום ומה שעשה שמעון עשוי דגרסינן בפ' יש נוחלין שלח רב אחא בר רב עוא לדברי ר' יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק א"ל רבא לרב נחמן והא אפסקה הוא סבר דיש לה הפסק ורחמנא אמר דאין לה הפסק: ע"כ: וכתב הריב"ש ז"ל בתשובה סימן קס"ז דהא דרב אחא הלכה פסוקה היא ומוסכמת מן הכל. ע"כ: וכתב רשב"ם ז"ל דאפילו אם פירש אני מורישך ע"מ שיטול האי שני אחריך הוי נמי מתנה על מה שכתוב בתורה והוי המעשה מעשה והתנאי בטל. ע"כ וכיון שכן בנדון דידן כיון דאין לאחריך כלום מכח צוואת יעקב א"כ דל צוואת יעקב מהכא דה"ל כמצוה על נכסים שאינס שלו שהנכסים הם של שמעון וכל מה שיעשה שמעון בשלו קיים ואם לוה שמעון בעלי חוב באין ונפרעין מנכסיו כי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' זכיה ומתנה היה חוב על הראשון או כתובת אשה ובאו לב"ד להפרע מנכסים לו אף על פי שהראשון קיים אין ב"ד מגבין אותם מגוף הנכסים וכו': היינו היכא דהראשון אין ראוי ליורשו דאית לשני זכות בנכסים דאם שייר ראשון הוו לשני הילכך השעבוד שנשתעבד הראשון כיון דמצי לסלוקי בזוזי אכתי זכות השני אגידא ביה ולכך אין בעלי חוב גובין מגוף הנכסים דזכות השני אגידא בהו אבל היכא דהראשון ראוי ליורשו דאין לשני זכות בגויהו כלל הילכך הויא ליה כשאר היורשין דבעלי חוב גובין מנכסיהן וזהו ברור לא ניתן ליכתב לולי הטועים

ואין לחלק ולומר דההיא דרב אחא מיירי בשאין השני ראוי ליורשו אבל בנדון דידן דהשני ראוי ליורשו רשאי להפסיקה דהא כתב הר"ן לאחר שאינו יורשו של נותן אלא אפילו באומר נכסי לראובן בני ואחריו ז"ל בחידושיו דהא דרב אחא לאו דוקא באומר נכסי לראובן בני ואחריו לשמעון בני מכיון שהחזיק ראובן בנכסין ה"ל יורש שהתור' נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה וכיון שמחזיק בהם מכת ירושתו אף על פי שהוא בא להפסיקה ולתתה לבנו האחר אינו רשאי שהרי הוא כמצוה על כפסו' שאינם שלו ע"כ: והכריע כן מהסוגיא עיין בחידושיו ובן כתב הרב רבי יהוסף הלוי בן מיגש ז"ל וכדכעינן למכתב קמן בס"ד. וכן כתב הרמב"ן ז"ל

וכ"ת אכתי יש לחלק ולומר דשאני בין היכא דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני להיכא דהניח הדבר בסתם ואמ' לאחר מיתת פלוני יירש פלו' כבנדון דידו דהא הרמב"ן ז"ל מסתפק בזה כמו שכתב הרב המגיד ז"ל בפי"ב מה' זכיה ומתנה וז"ל הרב ז"ל בחידושיו אפשר לומ' דהתורה נתנה רשות לאב להנחיל מעתה לכל מי שירצה ולהעביר מן היורש ובכלל זה נתנה רשות להנחיל לאחר זמן וירושה עוברת ונפסקת מן היורש ורב אחא בר עוא בנכסי לך דוקא אמר כיון דאתחיל בירושה דתורה והנחיל בה שוב אינה נפסקת ממנו מיהו בשותק ואומר אם מתו בניו יירש פלוני זכה וצ"ע: ע"כ

ליתא דמאי דמספקא ליה להרמב"ן ז"ל פשיטא ליה להרב ר' יהוסף הלוי בן מיגש ז"ל רבו של הרמב"ם ז"ל וז"ל בחידושיו למדנו עכשיו בדין העברת נחלה ד' שערים השער הראשון וכו' השער הרביעי אם לא העביר הירושה מהראוי לה אלא לאחר מיתתו כגון שאמר ירש פלוני כל נכסיו לאחר מיתת פלוני בני דינו שכיון שלא העביר הירושה ממנו שהרי לאחר מיתתו הוא שאמר יירש פלוני כל נכסי בין שהיתה העברה זו בלשון ירושה בין שהיתה בלשון מתנה העברה זו אינו כלום שהרי זכה בנו בירושתו וירושה אין לה הפסק ואין בדבר הפרש בין שהיה זה האחרון נכרי שאינו ראוי לירושה או שהיה גם הוא ראוי בירושתו כגון שהיה לו בן אחר זולתי זה הראשון דינו כולו אחד הוא שכיון שהראשון לא הוציאו מן הירושה בחייו לאחר מיתתו נמי ירושה אין לה הפסק ואינו יורש חלקו מירושת אביו אלא בנו אבל אחיו שהוא זה האחרון אינו יורש אלא חלקו עם אחיו בנכסי אביו בלבד וילפינן לה להא מילתא מהא דשלח ליה רב אחא בר עוא לדברי רבי יוחנן וכו' וירושה אין לה הפסק הנה אף על פי שבלשון מתנה נתן לו לראשון כיון שהוא ראוי ליורשו אמרינן אין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק כ"ש היכא דשבקיה למילתא סתם ולא קאמר ליה מידי לא בלשון ירושה ולא בלשון מתנה דכיון דשבקי למילתא סתם ולא קאמר ליה ולא מידיולא אפקיה מן הירושה הא נפלה ליה ירושה ממילא וירושה אין לה הפסק והאי דקאמר לאחר מיתת פלוני בני יירש פלוני בני כל נכסי ה"ל כמ"ד לאחר מיתת פלוני יירש פלוני כל נכסיו שאין משגיחין בדבריו לפי שאין לו לאדם רשות לצוות ולהנחיל לכל מי שירצה אלא בנכסי אחרים וזה הבן הראשון כיון שהרי זכה בחלקו בירושת אביו נעשה אותו חלק לאחר מיתת אביו נכסי עצמו ולא נכסי אביו. ע"כ עוד כתב ז"ל הא דתניא תנו שקל לבני בשבת והן ראויין לתת להם סלע נותנין להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהן בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל איכא לאקשויי עלה הא דקי"ל נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשי אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק והא בניו יורשיו נינהו ואמאי קתני אם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל דאלמא אם מתו יירשו אותן אחרים תחתיהן והא בניו יורשי' נינהו וירושה אין לה הפסק: ופירוקה דכי אמרינן ירושה אין לה הפסק ה"מ היכא דיהבינהו לנכסי למי שראוי ליורשו בין בלשון מתנה בין בלשון ירושה וקאמר ליה אחריך יירש פלוני דכיון דראשון ראוי ליורשו הוא אף על גב דבלשון מתנה קאמר ליה אמרינן אין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק וכ"ש היכא דלא יהביה מידי אלא שבקיה למילתא סתם וקאמר ליה נכסים אלו יירשם פלוני אחריך דאמרינן כיון דלא אפקיה מן הירושה דהא אחריך קאמר ירושה אין לה הפסק והאי אחריך דקאמ' ולא כלום ניהו דה"ל מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל אבל הכא כיון דקאמר תנו שקל לבני בשבת אשתכח דלא יהיב ליה מנכסים אלא שקל בלחוד בשב' ושארא אפקיה מיניהו ויהביה לאחריני וה"ל כמ"ד פלו' בני יירשני לבדו שדבריו קיימין דהא אוקימנ' בראוי ליורשו ורבי יוחנן בן ברוקא היא וזה שאמר אם מתו יירשו אחרים תתתיהן אינו דומה לאחרים שהרי לא נתן להם כדי שיהא אם מתו יירשו אחרים תחתיהן באחריך אלא שקל בלבד הוא שנתן להם בשבת הילכך מה שהגיע לידם הוא שנתן להם ומה שמתו ולא הגיע לידן איגלאי מילתא שלא הקנה אותו להן כלל לא בלשון ירושה ולא בלשון מתנה אלא להני יורשי אחריני הוא שהקנה אותו בלשון ירושה דקנו להו כר"י בן ברוקא ע"כ. מוכח בהדיא דפשיטא ליה לרב ז"ל דכל היכא דשבקיה למילתא סתם כבנדון דידן וקאמר לאחר מיתת פלוני בני יירש פלו' בני דה"ל כאילו קאמר על איש נכרי שימות יירשנו פלוני דאין משגיחין על דבריו ולא שבקינה פשיטותיה של הר"י הלוי ז"ל רבו של הרמב"ם ז"ל מפני ספקו של הרמב"ן ז"ל

גם יש לדקדק כן מלשון הרמב"ם ז"ל תלמידו שכתב בפי"ב מה' זכיה ומתנה ש"מ שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני והיה הראשון ראוי ליורשו ופירש ואמר לא משום ירושה אני נותן לך שיין לה הפסק אלא במתנה והוי הפסקתיה השני קונה מה שמשייר הראשון לפיכך אם נתן המעות וכו' ע"כ וכתבו הראב"ד ז"ל והרב המגיד ז"ל והר"ן ז"ל דלתרוצי הקושיא שהקשה רבו הר"י הלוי בן מיגש ז"ל מן הבריתא דתנו שקל כדכתי' לעיל בסמוך כתב כן לומר שאף על פי שלמי שראוי ליורשו המתנה כירושה כשאמר לא משום ירושה אלא משום מתנה בפירוש ודאי יש לה הפסק והרי זה כמתנת בריא ועל זה הצד היא הבריתא וכמו שכתב הרב ז"ל דכל שלא אמר נכסי לבני אלא הניח הדבר בסתם ואמר מתו בניו יירש פלוני זכה בהם אותו פלוני לא היה צריך לתירוץ זה דהבריתא בפשטה משמע דלא אמר אלא אם מתו יירשו אחרים תחתיהן דמאי דקאמר תנו או אל תתנו אדרבה מגרע כחם בזה וכדכתב הר"י הלוי ז"ל וכדכתיבנא אלא ודאי משמע דס"ל ז"ל דכ"ש הוי היכא דשבקיה למילתא סתם וכסברת רבו ז"ל וכן כתב בעל נמקי יוסף בשם גדולי המפרשים ז"ל דאף על פי שלא הורידם בפירוש בנכסים כיון שמדעתו יורדין לנחלה זוכין בכל הנכסים מדין ירושה ושוב אין לה הפסק: ע"כ: וכיון שכן לא שבקינן פשוטותיהו דהני רבוואתא מפני ספקו של הרמב"ן ז"ל

וכ"ת והרי מצינו מגדולי האחרונים הרשב"א ז"ל דפשיטא ליה ספיקיה של הרמב"ן ז"ל לאידך גיסא דלא כהר"י הלוי שכתב בתשובה וז"ל עוד שאלתם ש"מ שאמר תנו מנה לפלוני לאחר שישא פלונית או לאחר שנה מי נימא בכי הא כבר זכו יורשים בירושה ושוב אין לה הפסק: תשובה כל כי הא לא אמרינן דאם כן בטלתה כל מתנת ש"מ דלפי דעתו ירושת היורשי' חלה עם גמר מיתה ומתנת ש"מ לא חלה אלא לאחר גמר מיתה ואם אתה אומר כן כבר קדמה הירושה ואין לה הפסק אלא לא אמרו אין לה הפסק אלא במי שמחזיק את היורש בנכסים בפיו כאומר נכסי לבני אבל במניח נכסים סתם ליורשיו ואומר תנו מנה לפלוני לאחר שיעשה כן או לאחר זמן פלוני כזה ודאי קנה: ע"כ: אלמא דמאי דמספקא ליה להרמב"ן ז"ל פשיטא לי' להרשב"א ז"ל ודלא כהר"י הלוי ז"ל

ליתא דאיכא למימר דלא חולק הרשב"א ז"ל אלא לגבי ש"מ שאמר