רבי בצלאל אשכנזי קט

מורה שהיה מכירן כלל אלא שראה אותן כך בדרך ולא הכירן כלל ודע שרש"י ז"ל פירש קולר חבורה: ע"כ: והלשון דייק כוותיה דקאמר קולר של בני אדם וניחא לדידיה דמ"ה בעי קברתים משום דאינו נותן בהם סימן כלל אלמא דלא יהיב דעתיה עילויהו כלל ולכך בעינן דלימא קברתיו דילמא אמר בדדמי אבל כשאומר שהיו אסורין בקולר או נושאין גמלים כיון דיהיב דעתיה עילויהו לראותן איך היו אסורין או נושאין ודאי דייק שפיר ולא קאמר באומדנא לכך לא בעינן שיאמר קברתיו מיהו הרמב"ם ז"ל לא פירש כן אלא אף על גב דקא יהיב ביה סימנין בעי דלימא קברתיו מיהו דוקא כגון הני סימנין דאינן מורין שום צד היכר כלל וכדכתיבנא אבל בנדון דידן דהוסיף ואמ' היהודי שהוא משרת עאמל דמיאט הוה ליה כמזכירו בשמו דזיל בתר טעמא דהא הרב המגיד ז"ל קאמר דהיינו טעמא דצריך שיאמר קברתיו בהני עובדי דאבא יודן ואנטוכיא משום דמאחר שבלא הזכרת השם די מה שאין כן בשאר מקומות הצריכו שיאמר דבר ברור ממיתה וקבורה וכדכתי' לעיל הילכך הכא נמי בנדון דידן אילו לא היה אומר עובד כוכבים אלא היהודי שהביא המעות מדמיאט שהרגו אותו הערביים וכו' ולא היה מזכיר שהוא משרת עאמל דמיאט הא ודאי שהיינו מצריכים שיאמר דבר ברור ממיתה וקבורה דומיא דהנהו עובדי דהתם לדעת הרמב"ם ז"ל אבל כיון שהוסיף עוד לומר שהיה משרת עאמל דמיאט עדיפא מהני עובדי והויא ליה כמזכיר שמו והר"ן ז"ל בתשובותיו חילק לדעת הרמב"ם ז"ל בין מכירו לשאינו מכירו וכתב דטעמא דמילתא שיותר אדם קרוב ובקי במי שמכירו הילכך במכירו כל שאמר מת בלחוד סגי אף על פי דלא אמר קברתיו ולא חיישינן דאמר בדדמי אבל כשאינו מכירו חיישינן דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים במי שאינו מכירו עד דאמר וקברתיו: ע"כ: ובנדון דידן נמי כיון שאמר שהיה משרת עאמל דמיאט אלמא שהיה מכירו דאין לך לומר דדילמא שמע כן מהמחפשים אחריו דאם כן אף אני אומ' רדילמא לא ראה הרוג כלל ולפי ששמע שהיו מחפשים אחריו בדא מלבו שראה הרוג ומעתה בטלת עדות מסיח לפי תומו דאין לך אדם שנעלם שלא ירדפו קרוביו לחפש אחריו אלא ודאי דאין לחוש לזה כלל וכן כתב מהר"מ ז"ל ומהר"י קולון ז"ל וכדכתבינן לעיל אלא אמרינן דאיהו מנפשיה ידע שהיה משרת עאמל דמיאט והרי כאן הזכרת השם ומכירו ושורת הדין אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דבהזכרת השם בלחוד או מכירו בלא הזכרת השם סגי ונדון דידן זכרון אחד עולה לתרוייהו וק"ל להבין

ואם תשאל והרי לעאמל דמיאט איכ' כמה משרתים והיכי סגי בהכי לדונו כהזכרת השם ומכירו לענין דלא נבעי קברתיו תשובתך מה זו שאלה אטו אם לא קאמר אלא ראובן מת בלחוד מי לא סגי בהכי והרי בהדיא כתב הרב המגיד ז"ל דסגי בהכי דהא בהנהו עובדי ליכא אלא הזכרת שם בלבד כדקאמר שכיב חיואי שכיב חסא וכיון דבהזכרת השם בלחוד סגי אף על גב דאיכ' כמה ראובן בעולם כ"ש במאי דקאמר משרת עאמל דמיאט. ומרנא ורבנ' הרדבא"ז ז"ל תפס עיקר חילוקו של הרב המגיד ז"ל וכתב ז"ל דעל חילוק זה סומך למעשה ופירש הטעם דמחלקי' בין היכ' דמזכיר שמו להיכא דאינו מזכיר דבשמזכיר שמו לא אמר בדדמי דאי אתי למחר לא מצי לאשתמוטי אבל אם אין מזכיר שמו ומכירו אמר בדדמי דאי אתי למחר מצי לאשתמוטי ולמימר אחרינ' הוא ע"כ והרי לפי זה נמי הדין ברור לפנינו דהא ודאי טפי מצי לאשתמוטי כשמזכיר את שמו ואומר ראובן מת דטובא ראובן איכא בעלמ' אבל בנדון דידן פריט טפי דקאמר משרת עאמל דמיאט ואי אתי למחר לא מצי לאשתמוטי כלל דהרי לא חסר אדם מהמשרתים של עאמל דמיאט. נמצינו למדין דאיתת' דא שריא אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל ואפילו למאי דפרישו בדעתו הרב המגיד והר"ן ז"ל וכתב מרנא ורבנא הרדבא"ז ז"ל בתשובה הלכה למעשה דאפילו לדעת האומרים שצריך לומר קברתיו מודים בזה שכיון שאמר שהולך למקום פלוני ויוצא ממקום פלוני ויש לו אחות במקום פלוני ודאי שהיה מכירו ובמכירו סגי. ונדון דידן נמי מה שמזכיר שהיה משרת עאמל דמיאט הוא במקום אחותו דהתם ומכל מקום הדין ברור לפנינו וכדכתי'. ועדיין יש לבעל הדין לחלוק דמשום חומר אשת איש ראוי לחוש לדברי הריטב"א ז"ל שהרי כתב בחידושיו דלדעת הרמב"ם ז"ל יש לחלק ולומר דכל היכא דעובד כוכבים ומזלות מכריו ואמר מאן איכ' בי פלוני שכיב פלוני בהא סגי כדאמרינן בהני עובדי דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה דשכיב ודאי לא הוה אמר אבל בעובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו חיישינן דילמ' אמר בדדמי וצריך שיאמר קברתיו וכתב ז"ל דטעמ' דמסתבר' הוא מעתה בנדון דידן דליכא הכרזה בעינן קברתיו וראוי לחוש לדבריו דלאו קטיל קני באגמ' הוה: ונראה דאפילו לפי שיטה זו בנדון דידן לא בעינן קברתיו דכיון דאמ' העובד כוכבי' ומזלו' מל"ת היהודי שהוא משרת וכו' שהרגו אותו הערביים הוא מושלך בגזירה בכפר זפיתה שלא בא להודיענו הריגתו אלא מקום שהוא מושלך שמה והיינו לומר שילכו שמה בכפר זפיתה ושמה ימצאוהו ולא מעייל נפשיה בהכין אי לאו דקים ליה דשכיב ועדיפא הך טפי מהכרזה וכיוצא בזה כתב מהר"מ ז"ל דהך סהדות' אלים טפי משאר מסיח דמירתת שמא ימצא מוכחש אסיאמרו לו אחרי שאתה יודע מקומו הראהו לנו וכו' תדע דאיכ' למידק בעיקר תירוצו של הריטב"א ז"ל דאיהו להרמב"ם ז"ל בעי לתרוצי ואין מזה רמז בדברי הרמב"ם ז"ל דבשלמא חלוקו של הרב המגיד ז"ל מבורר בלשון הרב ז"ל דבכל דוכתא מזכיר השם ואילו גבי יצא עובד כוכבים ומזלות וישראל וכו' לא הזכיר השם אבל למאי דתריץ הריטב"א ז"ל קשיא דהוה ליה להרמב"ם ז"ל להביא דין ההכרזה דכל דמכריז לא בעינן וקברתיו ואדרבה קא חזינן דהשמיט זה דבגמ' אמרינן ההוא דהוה קאמר ואזיל ווי ליה לפרשא זריזא דהוה בפומבדיתא וכו' והרב ז"ל כתב בפ' י"ג מה' גירושין וז"ל כיצד היה העובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו ואומ' אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכו' הא קמן דהשמיט בלשונו הא דקאמ' בגמ' ההוא דהוה קאמר ואזיל דהיינו ההכרזה משמע דלדידיה ההכרזה לא מעלה ולא מורדת. אלא ודאי נראה דאפי' לדעת הריטב"א ז"ל לאו דוק' ההכרזה דה"ה כיוצא בו ודוק' בכגון עובדי דאבא יודן ואנטוכיא הוא דבעינן קברתיו אבל כל שמוסיף דברים כגון זה שאומר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכו' אי לאו דקים ליה לא הוה אמר הכי וכ"ש בנדון דידן וכדכתיבנ'. ועוד יש לי לומר דמתוך לשונו של העובד כוכבים ומזלות הזה משמע שטלטלו אותו ממקום למקום מדקאמר היהודי שהוא משרת וכו' שהרגו אותו הערביי' הוא מושלך בגזירה בכפר זפיתה. ואם באותו מקום עצמו שהיה מושלך שמה הרגוהו הערביים לא הוה ליה למימר אלא היהודי שהוא משרת וכו' הרגו אותו הערביי' בגזירה בכפר ופיתה ומסתמא שמה מושלך עדיין אי נמי לא הוה ליה למימר אלא היהודי שהוא משרת עאמל דמיאט שהביא עמו המעו' הוא מושלך הרוג בגזירה ואי בעי לאודועי מי הרגו פן יחשדוהו שהוא הרגו יאמר שוב שהערבייםהרגוהו ועוד שמלשונו משמע שלא בא להודיענו מי הרגו אלא להראות לנו מקומו אבל מה שהרגוהו הערביים משמע ליה שהוא ידוע לכל שהרי אומר בדרך פשיטות שהרגוהו הערביים אלא ודאי מדקאמר שהרגו אותו הוא מושלך בגזירה משמע דה"ק שהערביים הרגוהו במקום אחר וטלטלוהו והשליכוהו לגזירה בכפר זפיתה וכן המנהג שמחמת מוראה של מלכות כל אחד משליכו חוץ מתחומו ואנשי כפר זפיתה לא הספיקו מלהשליכו חוץ מתחומן עד שראהו זה המעיד. ואין לומר שגם זה אומר כן באומדנא על פי המנהג דהא מזכיר מי היו ההורגין אלמא דידע בהריגה ובטלטול. מעתה כל כה"ג הוה ליה כאילו קאמר קברתיו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה דקברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שהתעסקו בו אחרים בהא סגי וכו'

וגדולה מזו כתב הרב המובהק מופת הדור מריה דגמרא כמהר"ר יוסף בן לב נר"ו לא ידעך בתשובותיו דהיכא דהויא עד מפי עד והעד הראשון עובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו דלא בעינן קברתיו אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דתלינן להקל דדילמא העד הראשון שנה אותו ממקום למקום או שנו אותו אחרים לפניו: ע"כ: וכ"ש בנדון דידן דיש להוכיח כן מתוך דבריו וכדכתיבנא ובא וראה כמה רב גובריה דמאן דחריפא סכיניה ובקי בחדרי הגמר' דהנה מה שדן האי גברא רבא הלכה למעשה לגבי דינא מצאתי בחידושי הראשונים ז"ל שתרצו בהכין דעת הרמב"ם ז"ל שכתב הרב המאירי ז"ל בחידושיו וז"ל ויש מבינים בלשון הרמב"ם ז"ל דעובדי דבי חיואי ובי חסא ופרשא זריזא שהעובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו וישראל העיד על פי דבריו ונשאת ע"פ עדות הישראל ועובדי דאבא יודן ואנטוכיא בנשאת על פי העובד כוכבים ואיני יודע מאי פסקא ועיקר הדברים בכלם שא"צל קברתיו כלל כמסיח לפי תומו. ע"כ: ואם הרב המאירי ז"ל לא ידע מאי פסקא כדי לדחויי דעת הרמב"ם ז"ל מקום הניח לבאים אחריו ופסקינהו מהר"י ולב נרו' בסכינא חריפא בטוב טעם ודעת ומכל מקום אף על גב דלענין דינא יש לדון כן מכל מקום לתרץ לשון הרמב"ם ז"ל בזה צריכא רבה ונראה אותם המבינים כך בלשון הרמב"ם ז"ל קא מפרשי דה"ק הרב ז"ל כיצד היה העובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו ואומר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכו' וכיוצא בדברם האלו שהן מראין שאין כוונתו להעיד הרי זה נאמן וישראל ששמע מעובד כוכבים ומזלות המסיח לפי תומו מעיד ששמע ממנו ותנשא על פיו ע"כ פירוש הא דקאמר מעיקרא הרי זה נאמן אינו להשיאה על פיו לכתחילה דהא מחסר וקברתיו אלא נאמנותו הוא דאי שמע ממנו ישראל תנשא על פיו ודו"ק דלגבי העובד כוכבים לא קאמר אלא נאמן וגבי ישראל ששמע ממנו קאמר ותנשא על פיו. ומכל מקום דוחק לפרש כן בלשון הרב ז"ל ולכן נדי הרב המגיד ז"ל מלתרץ כן דמשמע ליה דלעיל נמי מיירי הרב ז"ל בעובד כוכבים ומזלות המעיד ואפ"ה תנשא על פיו ולכך חילק בגונא אחריתי דאפילו בעובד כוכבים ומזלות המעיד יש חלוק בין מזכיר שמו לאינו מזכיר ומיהו אע"ג דלתרוצי דברי הרמב"ם ז"ל מדידיה אדידיה לא משמע ליה להר' המגיד ז"ל לענין דינא אפשר דמודה דהיכא דהויא עד מפי עד והעד הראשון עובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו דלא בעינן קברתיו ובר מן דין ומן דין בנדון דידן איכא קברתיו ואיכא נמי הזכרת שם ומכירו כדכתיבנא לעיל הילכך לא צריכא תו מידי וזה מספיק לצאת ידי חובת המורה הגדול הרמב"ם ז"ל עם כל מה שפירשו עליו גדולי עולם ומעתה יש לי לדון להלכה ולמעשה דאיתתא דא שריא בלי פקפוק כלל והארכתי בקצת דברי' פשוטים לפי שראיתי חולק ויתמך על משענת חומרא בדבר ערוה ואני נעזרתי בדברי רבותינו ז"ל קמאי ובתראי אשר הזהירונו שלא לעגן עגונות בהזיות ודמיונות והדין ברור ואמת לכל מודה על האמת והולך בעקבות הראשונים והאל ידינני לכף זכות כאשר הפכתי לזכות ויצילנו משגיאות ומהכשל בדבר הלכה ויראנו נפלאות מתורתו וימהרי חישה ביאת הגואל: בצלאל אשכנזי

לג שאלה יעקב צוה מחמת מיתה על ידי נוצרי סופר ערכאותיהם הנקרא בלשון לעז נוט אריו ואמר ששני בניו ראובן ושמעון יורשיו אי זה מהם שימות ובנים לא יהיו לו יירש אותו אחיו ונפטר יעקב הנז' מאותו החולי וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והשני אחים