רבי בצלאל אשכנזי קו

הקהל יצ"ו שלא לעמוד על זמן ולהציל לקוח למות ונתרצו כולם לפזר ולפדות כל א' וא' כאשר יחייבהו הדין וטען ראובן שאין לו לפרוע מהוצאה זו רק שוה בשוה דקא מסייע ליה שטר' דקאמ' דבהוצאו' צדק' יפרע כל א' בשוה ופדיון שבויי' בכלל מצות צדקה וחביריו שמעון ולוי משיבים כי לא עלה על דעתם להשוות מדותיהם אלא בענין הצדקה הניתנת לעניי' למאכל ומשתה וכסות וכיוצא בזה שכן דרכם של בני אדם לקרא לזה צדקה ולא לענין פדיון שבויי' כי לא כוונו לו כלל וגם אין דרך בני אדם לקרא לו צדקה סתם אלא מעות פדיון שבויי' יקראו והשיב הרב ז"ל דהדין עם שמעון ולוי דמאחר שצדק' העניי' תדירה ומצויה בכל יום וצדק' פדיון שבויי' לא שכיח יש לנו לומ' דכי אתנו שיפרעו כל א' בהשואה אמילת' דשכיח אתנו דהיינו צדקת העניים אבל לענין פ"ש לא אתנו ואפי' היה פדיון שבויי' במשמעו' הלשון כשאר הצדק' מה שאין כן לפי הנלע"ד וראיה מדגרסי פ' מי שאחזו וכו' והביא ראיה מתשוב' רבי' יעקב דפסק דתפיסה הוי אונס' דלא שכיח ופטור שמעון מלסלק ראובן ממנה ואע"ג דהתנה לו בהדיא לפצותו מכל וגם מדכת' בסוף דבריו דכ"כ נכול להוסיף ראובן רבית לעובדי כוכבים דהוי כאונס דלא שכיח ואע"ג שהדבר ידוע שאין העובד כוכבים המלוה ברבית משוה מדותיו אלא נושך ושובר העצ' אם יזדמן לו ואפ"ה חשיב ליה כאונסא דלא שכיח ואע"ג דמעיקר' אסקו אדעתיהו להתנו' שיוכל להלוו' ברבית מ"מ אמרי' אדעת' דשומ' זוטא אתנו ולאו אדעת' דשומא רבה כ"ש וכ"ש הכא דאנן סהדי דבעידנ' דאתנו ראו' ושמעון וחביריו לא אסקו אדעתיהו כלל ענין פדיון שבויים ע"כ: גם המרדכי כתב בפ' מי שאחזו דשביה הויא ליה אונסא דלא שכיח כלל מעתה יש לנו לדון ולומ' דבנ"ד נמי אחריו' דשוללין מבחוץ הוא דקביל עליה שוללין שבפנים לא קביל עליה דהיינו מילת' דלא שכיח'. ואל תשיבני ממ"ש הר"אש ז"ל בתשו' כלל ק"ב והביאו הטור סי' רכ"ה על ראובן שמכר לשמעון מרתף של יין שהיה לו בכפר פלו' כל מדה ומדה בכך וכו' והתנו ביניהם שלא יהא אחריו' על המוכר מאותו היין רק אם תשבר החבית או תשפך בלבד וגם לא יהא אחריו' על הלוק' כי אם בענין הטע' בלבד אם יחמיץ שיהא באחריותו לדבר זה ובא עובד כוכבים אנס על הכפר ושלל כל אשר בו ונתיירא המוכר שמא ינסך היין והתר' ללוק' וכו' והשיב הרב ז"ל כי הדבר מוכיח כי המוכר קבל עליו אחריות היין אונסא דאתי ליה מעלמא שבירה ושפיכה מסתמא ה"ה על אונסא דאית ליה מעלמא דמ"ש האי מהאי אלא שכתב ואונס שפיכה ושבירה דשכיחא אבל אונס נסוך דלא שכיח לא אסקוה אדעתיהו להזכירו בכתיבה אבל הלוקח לא קבל עליו אלא אחריות גוף היין דאם יתקלקל בטעם ואין להכניס לכלל אונס זה שום אונס דאיתא ליה מעלמא אלא לכל אונסין נשאר ברשו' המוכר ע"כ: דיכילנא למימ' דהא מיהא לא איריא דשניא היא דאיכא תרי תנאי דסתרן אהדדי דמתנאי המוכר משמע דאין אחריו' הניסוך עליו ומתנאי הלוקח משמ' דאחריו' הניסוך על המוכר ועל כן דן הרב ז"ל דדין הוא דנכניס אחריו' הניסוך בתוך תנאו של המוכר דשוין הן הניסוך ושבירה ושפיכה דכולהו אתו ליה מעלמא ולא נכניסנו לתוך תנאו של הלוקח דלא דמי ליה כלל דהא לא קבל עליו הלוקח אלא אחריות גוף היין והניסוך לא דמי לזה כלל ומיהו אי לא הוה קמן שום תנאי בלוקח אלא המוכר לבד הוא דהוה קא מתני שלא יהא אחריו' עליו מאותו היין רק אם תשבר החבית או תשפך בלבד פשיטא ודאי דלא היינו מכניסין מכלל תנאו גם הניסוך אבל עתה דגם הלוקח התרה שלא יהא אחריו' על הלוקח כי אם בענין הטעם בלבד דמשמע דגם הניסוך לא קביל עליה הלוקח אמטו להכי אנו דוחקין לפרש לשון תנאי המוכר ככה וסתמו ה"ל כפירושו ואין להשיב דגם בנ"ד לשון השטר הויא להו תרתי דסתרן אהדדי דמעיקרא קא מתני או שוללים שיבאו ח"ו על הספינה וכו' דמשמע דוקא שיבאו ולא אותם שבפנים ושוב קא מסיי' ואזיל ונתברר ביניהם שאם ח"ו תארע שום תקלה בדרך באופן וכו' משמע דעל כל תקלות הדרך קא מתני והילכך גם אנו בלשון השטר נדחוק ונפרש השוללין שבפני' בכלל כמו שכתב הרא"ש ז"ל שם דגם ניסוך בכלל דהא ודאי ליתא דהני לישני דשטרא דידן לא פליגן להדיא דהא אפשר למימ' דמאי דקאמ' לבסוף שאם ח"ו תארע שום תקלה בדרך וכו' היינו מאותם הנז' לעיל דלא אסיק אדעתיה שוללים שבפנים וכבר כתב הרש"בא ז"ל בתשובה דאפילו כתב שהוא מקבל עליו כל אונסים שבעולם דיתיליד אין אונס דלא שכיח בכלל אבל בההיא דהר"אש ז"ל ע"כ פליגן תנאי אהדדי תנאי המוכר בהדי תנאי הלוקח וצריכין אנו לידחק ולפרושי כדפריש לה הרב ז"ל והכין דייק לשון הרב ז"ל דמשום הכין הא פירש הכין דו"ק ותשכ"ח: והילכך לכאורה לפום ריהטא יש לדון דהדין עם כה"ר יוסף: ומיהו כד מעייננא בה שפיר אשכחנא דהדין עם כ"ר משולם. והאלמנה דההיא דמהר"י קולון ז"ל לא מכרעא כלל מכמה אנפי חדא דבנ"ד כמאן דפריש לה לההיא דמי וכבר כתבוה המפרשי' ז"ל דאי פירש דקביל עליה אפילו אונס' דלא שכיח תנאי ממון הוא וקיים והכא נמי כי קביל עליה אחריות שוללים שיבאו על הספינה וכו' כל שוללים בכלל דאטו מי קא קביל אחריו' נסרי הספינה עילויה אחריות הסחורה אשר בספינה הוא דקביל וכלפי הסחורה אשר בתוך הספינה אצל הסוחרים כל הבא לשלול אותם אפי' אותם שבפנים שפיר קרינן בהו שיבאו וכבר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאין לדקדק בלשון כולי האי ומייתי לה מאותה ששנינו בקידושין בפ' האומ' ע"מ שאראך מאתי' זוז הרי זו מקודשת ויראנה הראה על השלחן אינה מקודשת ותני עלה לא נתכוונה זו אלא לראו' משלו ועוד שנינו שם ע"מ שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ויראנה הראה בבקעה אינה מקודשת ותני עלה וכו' אלמא אע"פ שאין הלשון אלא שיראנה מאתים זוז ובית כור עפר ואפילו הראה לה משל אחרים היה במשמע אפי' הכי כונה זו שנתכונה זו לראו' לה משלו היא כונה וכו' שהיא מבטלת את הלשון וכו' וכן בב"ק במעשה של אותה אשה שנשבעה כל הבא א' איני מחזירתו ואפ"ה אמרו חכמי לא נתכונה זו אלא להגון לה והרבה יש כיוצא באלו כ"כ הרש"בא ז"ל וכיון דכן גם בנ"ד לא דייקי' לישנ' כולי האי דהא ודאי כונת ה"ר יוסף היה לקבל כל אחריו' הדרך וכדמשיי' ואזיל ולא בא למעט רק אם יגיע שום נזק מחמת המלכו' על דבר הכריתו' או כיוצא בו מאונסי היבשה או גניבה ואביד' הילכך כיון דהכונ' ברורה לא דייקי' בלישנא וכ"ש דהא מיתרצא לישנא שפיר וכדכתי'

ועוד ראיתי נסח שטר אחר אשר קבל עליו ה"ר יוסף כשנודע הספינה שהלך בה כר' יקותיאל וז"ל בפנינו עדים חתומי מטה בא ה"ר יוסף וכו' ואמ' לנו הוו עדי' וקנו ממני בקנין שלם מעכשיו וכו' היות אמת שקבלתי עלי אחריות הולכת הלבני' הכרותים שהוליך עמו כ"ר יקותיאל הנ"ל שאותה ספינה קטנה שהלך בה כ"ר יקותיאל הנ"ל עם היותה קטנה מאד קבלתי עלי אחריות אותן המעות שמכרתי לו בסך ש' וט"ו גרושות והאחריות אשר קבל עליו החכם ה"ר יוסף הנ"ל נתברר ביניהם שהוא בשבירת הספינה ח"ו או שישללוה שוללים ח"ו ולא באחריות אחר והכל בשעבוד נכסים ששעבד וכו' ובאחריו' גמורה וכו' ככתו' בשטר אחר אשר ביניהם בענין זה ורצה החכם הנ"ל שיסודר שמר זה ושיהא בו כח וחוזק ככח כל שטרו' וכו' והיה זה וכו' עשרי' יום לחדש סיון וכו' ע"כ. הא קמן דקא כייל בשטר זה כל שוללי' ולא פריט שוללי' שיבאו וצרי' לדקדק למה נכת' שט' זה והא בשטר הראשון כתוב להדיא שקבל אחריו' וכו' על הספינ' שילך בה כר' יקותיאל אבל אין על כר' יוסף שום אחריות אחר מלבד האחריות הנ"ל בספינה הנ"ל. הא קמן להדיא דקביל עליה אחריות כל ספינה שילך בה כר' יקותיאל מעתה למה הוצרך לקבל עליו אחריות אחר בשטר אחר כשנודע הספינ' שהלך בה כר' יקותיאל: ונראה דאיבר' ודאי דשביה הויא ליה אונס' דלא שכיח וכמו שכתב המרדכי ומהר"י קולון וכדכתי' לעיל. ומיהו אבל לא כל שביה שוה ולא כל הספינות שוין דשביה או תפיס' שנעשה ביבשה בעיר מושב ע"י מלך ושר במקום משפט שמא תהיה הרשע הא ודאי הוי' מילת' דלא שכיח והיינו ההיא דמהר"י קולון דנתפס יהודי אחד ביד השלטון וענשו אותו עונש מיתה וכו' וגם התפיסה ותוספת הרבית שבסוף תשובתו להא דמיא וגם מה שכת' המרדכי דשביה הויא ליה אונס' דלא שכיח בכגון הך שביה קא מיירי תדע דאיהו ז"ל כתב דמפ' השואל שמיע לי ומשמע לי דהיינו מדקאמ' בריש פ' השואל אלא שבי' כשואל מנלן וכ"ת ניל' משבור' ומתה מה לשבור' ומתה שכן אונס הוא תאמ' בשבוי' שכן אונס' דלא סליק אדעת' וכו' ע"כ. משמע להדי' דבשבויה במקום מושב קא מיירי וכה"ג ודאי הויא ליה מילת' דלא שכיח אבל מאן דקביל עליה אחריות אניה ההולכת בלב ים כיון דקביל עליה כל אונס' דיתיליד בה סגי ואונס שוללי' בכלל אע"ג דלא קביל עליה להדיא אונס שוללי' דבכה"ג ודאי הויא ליה מילת' דשכיח ודמי'. לאכלו ארי במקו' גדודי חיות דחשיב אונס' דשכיח וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בפ' מי שאחזו. ולגבי השוללים שבפני' לא כל הספינות שוין הספינ' שהיא גדולה וידוע ומלחיה ידועין ורגילי לאמטויי סוחרי' מדוכת' לדוכת' הא ודאי דקיימי בהימנותיה ולא שכיח דמרעי נפשיהו אבל ספינה קטנה דלא רגילי סוחרים למיזל בה ומלחיה אינן ידועין הא ודאי מסתמא לא מהמני וחשידי אגזלנות' ואשפיכות דמים וכמה הזהירו רז"ל דלא יתיחד אדם עמהן וטופלו לימינו וירחיב לו את הדרך וכמו שעשו תלמידי ר' עקיב' כדאי' בפ' אין מעמידין אלמ' דסתמוהו עקבי' שכמה ובפרט ליהודי' לדמם יארבו יצפנו לנפשות' אלא דבספינה ידועה דרגילי סוחרים למיזל בה לא מרעי נפשיהו וכיוצא בזה מחלקים באיסור והיתר ובכמה דברים בין אומן עובד כוכבים ומזלות להדיוט

והשתא זכינו לדין וידענו תוכן הדברים דמשום הכי בשטר הראשון קא פריט שוללים שיבאו חס ושלו' וכו' משום דאכתי לא הוה ידיע אי יכנס כר' יקותיאל בספינה קטנה או לא דדילמ' היה נכנס בספינה גדולה וידוע ולא הוה שכיח רק שוללים שבחוץ ולכך לא אסיקא דעתיה לאתנויי אלא עליהו ולבסו' כשנודע שנכנס בספינה קטנה ככף איש דמעולם לא נכנסו בה יהודים ולא סוחרים התנה מחדש שאחריות אותה ספינה קביל עליה ולא פריט לומר שוללים שיבאו אלא אכל שוללים קא אתני דהא כולהו שכיחי ביה ואדרבה בספינה כזאת טפי שכיח בה שוללים שבפנים משוללים שבחוץ ולכך איצטריך להתנות מחדש כשנכנס באותה ספינה קטנה משום דהוי מצי למימר דאספינה כי האי לא אתנית עילוה ולאו דוקא משום קטנותה בלחוד הוא דהדר ואתני אלא משום קטנותה וגם כי אנשיה אינם ידועין וכדכתי'

הילכך נקטינן לנדון דידן אם אותה ספינה היתה קטנה ולא היו אנשיה ידועין ולא רגילי לאמטויי סוחרים הא ודאי פשיטא טובא דכל שוללים קביל עליה וכמו שכתב בשטר האחרון ואפילו היתה ספינה ידוע פשוט נמי שקריו עם רבי משולם והאלמנה וכדכתיבנא לעיל ואפילו להוצי' ממש מיד ה"ר יוס' כ"ש לחייבו שיפדה המשכונות שלהם דפשיט' ודאי דהדין ברור דחייב ה"ר יוס' לפדות המשכונות ולהחזירה לבעליהן מנוקים ומשופים ותו לא מידי

לא שאלה רחל יש לה חזקת בית באסכנדרי' והוא במצרי' ושלח ראובן שליח לשכור אותה במצרים והשליח הנז' עשה שליחותו ושכר הבית ממנה לזמן שתי שנים בשטר וקוד' שעש' השליח שליחותו