רבי בצלאל אשכנזי קה

לפנינו דתפישת' מוכחת ולכך קיימא במקום השליש ולא פליג רב הונא אלא בשלשתן בעיר אחת דאיכא טעמא דאם איתא לדיד' הוה יהיב לה וכן כתבו המפרשי' ז"ל לשיטת רש"י ז"ל והרש"בא ז"ל בממונא אפי' שלשתן בעיר אחת בעל הממון קאמר דנתנו בידו לפקדון והשליש קאמ' שנתנו בידו כדי לזכות בו לשכנגדו שליש נאמן אפי' לרב הונא וכדכתבי' לעיל מעתה בנ"ד הדין פשוט לפניך שהדין עם לוי לכ"ע ואפי' לשיטת רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל שהרי לא היו שלשתן בעיר אחת וגם דהיינו ממונא והילכך פשיטא ודאי דהשליש דהיינו שמעון היה נאמן אי אמר שניתן לו מבלי שום תנאי ולוי דיוצא הכתב יד מתחת ידו הרי הוא נאמן כשליש ואע"פ שאין השליש לפנינו דהא כל דאמר לדידי אמ' לי שליש דאתה נתתו לו בלי שום תנאי נאמן וכדכתי' ואפי' שלא אמר כן לוי בפי' סתמו כפירושו דתפישתו מוכחת על זה ואנן סהדי דהכי הוה או שקיים שמעון השליש תנאו ושוב נתן ללוי הכתב יד של יהודה דבענין אחר לא היה נותן השליש הכתב יד ללוי: ואם תשאל והרי הרמב"ם ז"ל כתב בפ"יב מה' גירושין וז"ל שליח קבל שהוציא גט מתחת ידו והבעל אומר מזוייף הוא יתקיי' בחותמיו או בעדי מסירה כמו שביארנו אמ' הבעל פקדון נתתיו לו והשליח אומ לגירושין נתנו לי השליח נאמן וכן אם היה הגט יוצא מתחת ידי האשה והיא אומרת שליח זה נתנו לי והשליח אומר כן נתתיו לה ולגירושין נתנו לי והבעל אומ' לא נתתיו לו אלא לפקדון השליח נאמן והיא מגורש' ע"כ. משמע דאפי' יוצא הגט מתחת ידה לא סגי במאי דנימא איהי דשליח א"ל לגירושין אלא דבעינן שהשליח עצמו יאמ' כן: תשובתך ע"כ לא קאמ' הרמב"ם ז"ל אלא בגירושין ומשום דכל גט שלא ניתן לגירושין אינו מועיל ומ"ה בעינן שיאמר השליח כן נתתיו לה ולגירושין נתנו לי אבל בנ"ד כל שכת' בכת' ידו הריני חייב לך מנה הרי זה חייב לו אע"פ שלא היה חייב לו כלום וכ"ש הרמב"ם ז"ל בסוף פי"א מה' מכירה ולא מיחסרא אלא שתגיע ליד הלה שנתחייב לו וכיון דכתב יד זה יוצא מתחת יד לוי תפישתו מוכחת עליו דאיהו יהביה ניהליה והרי הוא במקום השלישותו לא צריכינן לעדותו של שליח

ועוד נ"ל אחר שנדקדק עוד בלשון הרב ז"ל דלעיל כתב הרב ז"ל גבי הוציאה גט מתחת ידה אם אמר הבעל על תנאי הי' פקדון היה מעולם לא כתבתי מזוייף הוא יתקיים בחותמיו וכו': וקשיא מאי שנא דכשהגט יוצא מתחת ידה אם אמר הבעל לפקדון היה בעינן שיתקיים בחותמיו וגבי שליח קבלה אם אמר הבעל פקדון נתתיו לו השליח נאמן ולא בעינן שיתקיים בחותמיו ונרא' דשני' שליח דהא הימניה כדאמר רב חסר' וכיון דמודה הבעל שכתבו והימניה לשליח תו אינו צריך נקיימו ומיהו אי טעין מזוייף הוא צריך לקיימו והקשה הריטב"א ז"ל אפי' אומר בעל לפקדון אמאי לא צריך לקיימו מגו דאי בעי אמ' מזוייף הוא וכדאמרי' בשאר שטרו' מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ותירץ ז"ל דשני' שאר שטרו' דלא קיימו בחזקת כשרות עד דמקיימי אבל בגיטי נשים כל כמה דלא אתי בעל ומערער אע"ג דלא מקיי' גיט' בחזקת כשרו' קאי ומנסבינן ליה בעובד כוכבים ומזלות לכתחלה ולא אמרי' מגו לאפוקי לגיט' מחזקיה. ולי עיקר קושי' ליתא דאנן אהימנותיה דשליש הא סמכינן ואמרינן כיון דמוד' דמסריה ניהליה בתור' פקדון הוי' לי' כמאן דשוייה שליש וכבר כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' דהיינו שליש היינו נפקד שכל המפקיד על אמונתו של נפקד הוא מפקיד והילכך כיון דהשלוש מעיד דניתן לגירושין תו לא צרי' לקיומו וליכ' למימ' מגו דמגו במקום עדי' לא אמרי' ונאמנותו של שליש כעדים דמי' אבל כי טעין מזוייף הרי מכחיש עיקר השלישות ולכך צריך לקיימו ומיהו כשהגט יוצא מתחת ידה מבלי יד שליש באמצע דליכא הימנותיה דשליש אפי' בעל אומר פקדון צריך לקיימו מגו דאי בעי טעין מזוייף דהא לית כאן שליש. מעתה היינו דהצריך הרמב"ם ז"ל בשיד שליח באמצע וגט יוצא מתחת ידה ובעל אומ' לפקדון והיא אומרת שליח נתנו לי דהשליח ג"כ ואמ' לגירושין נתנו לי דאי לאו הכי הי' צריך לקיימו דמשו' הימנותיה דשליח הוא דלא מצרכינן קיומו כדכתי' אבל במקיימתו כמ"ש הרשב"א ז"ל פשיט' ודאי דהיא במקום שליש קיימא וכל שאמרה לדידי אמר לי שליש דלגירושין יהביה ניהליה מהימנ' ומיהו הרמ"ה ז"ל מקל עוד דלטעמיה דרב חסדא אפי' אמרה לדילי אמ' לי שליש דלגירושין יהביה ניהלי' מהימנא דכיון דכי אמר שליש מהימן איהי נמי מהימנא ואע"ג דלא נתקיי' הגט בחותמיו ולא מפומיה דשליח כיון דמודי בעל דכתביה אי קיים ליה ע"כ. ודע שרוב הפוסקי' פסקו כרב חסדא ומ"מ בנדון שלפנינו אי כתב יד יהוד' מתקיים בחותמו שלא על פי הודאתו הרי לוי נאמן כשליש ואע"פ שאינו טוען בריא דתפישתו מוכחת עליו דהשליש יהביה ניהליה ולא היה שום תנאי בדבר ואם היה בתנאי קיים תנאי ושוב נתן הכתב יד ללוי ואע"ג דפליגי אמוראי או אמרי' חזקת שליח עושה שליחותו אי לא היינו כי מספקא לן בעיקר השליחות אי עשאו השליח אי לא אבל היכא דודאי נעשה השליחות דאנן סהדי בהם אלא דמספק' לן אי שינה השליח אי לא בהא ודאי לכ"ע לא אמרינן דשינה השליח אלא חזקת שליח דאינו משנה בשליחותו וכיון דהא קמן הכתב יד יוצא מתחת יד לוי לא חשדינן לשמעון השליש דשינה ולוי במקום שמעון השליש קאי וכדכתי' ודע שמהר"מ ז"ל בתשובה חילק בענין אחר בהא דתני' אין שלישותו בידו אינו נאמן וכתב ז"ל דלא אמרו כן אלא כגון שלאחר זמן נחלקו הבעלי דינין בתנאים שהיו ביניהם ושואלי' לשליש איך היו התנאי' מעיקר' בהכי ודאי לא מהימן טפי משניהם מכיון שאין שלישותו בידו אבל היכא שהבעל דבר חלוק על השליש אמאי דעבד כבר בעוד שלישותו בידו אע"ג דאין שלישות עכשיו בידו נאמן אמאי דעבד כבר בעוד שלישותו בידו ונימ' דבדינא עבד מאי דעבד ואהדר לחד מינייהו ערבונו דחזקת שליח עושה שליחותו והביא ראיה מהא דאמרי' בפ' התקבל בעל אמר לגירושין ושליש אמ' לגירושין וכו' דפריך גמר' ונימ' חזקת שליח עושה שליחותו וכו' ומשני ה"מ לחומר' אבל לקול' לא וכת' הרב ז"ל דמאחר דלחומר' אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו נוקי ממונ' אחזקיה ולא נפיק לא משליש ולא מבעל דבר אשר החזיר לו השליש ערבונו דאין להוציא מן השליש ולימא שפשע ולא עשה שליחתו דאפוקי ממונ' חומר' הוא ע"כ מעתה לפי שיטה זו יש לדון בנ"ד ולומר דמאחר דאתה בא להוציא בכתב יד זה ממונ' מיהוד' היינו לקולא והילכך לא נימ' כלל חזקת שליח עושה שליחותו כדי לאפוקי ממונ' מיהודה ולית' דדוק' כגון בעל אומ' לגירושין ושליש אומ' לגירושין והיא אמר' נתן לי ואבד דליתיה לגיטא בעיניה הוא דאתינן עלה מטעם חזקת שליח עוש' שליחותו ומחלקינן לחומר' מן לקול' וההיא דמהר"מ נמי דאהדר לחד מיניהו ערבונו להא דמי' דלאומר חתים על הערבון ולא ידיע דבר הערבון של מי הוא כי אם מפי השליש והודאת הלה שמודה שהחזיר לו הערבון אבל כשהגט יוצא מתחת יד האשה ומקיימתו לא צרכינן לעדותו של שליח. והרי הוא קיימ' במקום השליש וכדדייק הרשב"א ז"ל בלשונו וכדכתיבנ' לעיל ולהכי כתב הרשב"א ז"ל דלא אמרו דכל שאין השלישות יוצא מתחת ידו לא מהימן שליש אלא לחובת שמי שיוצא עכשיו מתחת ידו דאילו לזכותו איהו גופיהו במקום שליש קאי ולא צריכינן למהמנותיה דשליש דתפישתה מוכחת על זה והכי נמי בנ"ד כתיבת ידו של יהודה שיוצאה מתחת יד לוי מוכחת ואפי' אם יבא שמעון השליש ויאמר דשינה ומסר לא מהמנינן ליה דכל שאין השלישות יוצא מתחת ידו לא מהימן כשליש לחובת מי שיוצא עכשיו מתחת ידו וכמ"ש הרשב"א ז"ל וכדכתבי' לעיל וכן נר' מדברי הריב"ש ז"ל בתשובה סי' תנ"ב וכן כל טענה שיטעון שמעון השליש נגד לוי שהכת' יד יוצא מתחת ידו לא מהמנינן ליה כשליש אלא הרי הוא כעד אחד דעלמא מעתה הרי יהודה חייב ליתן ללוי המנה שנתחייב לו בכת' ידו אי מתקיים בחותמו ואם יבא שמעון ויעיד נגד לוי יהיה הדין ביניהם כדין עד אחד דעלמא ואל תשתבש לומר דיהודה נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי דאין אומרים מגו אלא בטענו' שקולות וכמו שכתב הר"ן ז"ל בריש מציעא ועוד דהוה ליה מגו במקו' עדים דמשום נאמנותו של שליש קא אתינן עלה וכדכתיבנא בצלאל אשכנזי

ל שאלה בעיר רודיס נעשה עסק בין ה"ר יוסף כת אחת ובין כר' יקותיאל וכה"ר משולם כת אחרת: וז"ל השטר שנעשה ביניהם בהיות שה"ר יוסף הדר פה רודיס מכר לכ"ר יקותיאל ולכ"ר משולם הדרים פה רודיס סך של לבנים כרותים הנקראים אפשרוש קורטאדוש בלעז בסך שט"ו גרושוש והלבנים הכרותים היו ממושכנים ביד הר"ש גאבי בעד השט"ו גרושוש שנתחייב כה"ר יוסף לתת בשלוניקי למי שיצוה כ"ר שלמה הנז' ושמו משכון תחת' כ"כ כלי כסף וכלי זהב לבטחון השט"ו גרושו' עד שינתנו בשלוניקי ועת' הנה בא לפנינו ה"ר יוסף הנז' והודה בפנינו שאחריות האשפירו' כרותים הנז' אשר יוליך עמו כר' יקותיאל הנז' אחריות על הר' יוסף הנז' מנמל רודיס ועד נמל שלוניקי ואחריות שקבל עליו ה"ר יוסף הנז' הוא בשבירת ספינה ח"ו או שוללי' שיבאו ק"ו על הספינה שילך בה כ"ר יקותיאל הנז' אבל אין על כה"ר יוסף הנז' שום אחריות אחר מלבד האחריות הנ"ל בספינה הנז' ונתברר ביניהם שאם ח"ו תארע שום תקלה בדרך באופן שלא יפרעו השט"ו גרושו' הנז' שמחוייב ה"ר יוסף הנז' לפדות המשכונות אשר שמו כר' משולם וכר' יקותיאל ביד כר' שלמה הנז' כדי להחזירה בידם מנוקים ושפויי' כאש' הושמו בידו תכף ומיד בלי אחור ועכוב כלל והכל בשעבוד נכסי ששעבד ה"ר יוסי' הנז' כל נכסיו שקנ' וכו' ובאחריו' גמורה וכו' ובנאמנו' גמורה וכו' ורצו הנז' לעיל שיסודר שטר זה ושיהא בו כח וחזוק ככח כל שטרו' הנעשי' בישר' כהוגן כתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בביטול כל מיני מודעי וקנינ' אנן סהדי דחתימין לתתא מה"ר יוסף הנז' וכו' והיה זה פה רודיס יום ה' ה' לחדש סיון השמ"ג ליציר' והכל שריר וכו' והאלדים מצא את עון כל הבאים באניה אשר בתוכה נכנס ה"ר יקותיאל לבא לשלוניקי ובהיותם בלב ים בעלי האניה עובדי כוכבים ומזלות זדים ארורים בגד בוגדים בגדו והרגו את כל היהודי' אשר היו בתוך האניה אנשים ונשים וטף לא נמלט מהם רק יהודי אחד אשר על פיו נודע הדבר אל נקמו' ה' ינקום נקמת' וישיב לשכננו שבעתים אל חיקם ובכללם נהרג כר' יקותיאל הנז' ונאבדו המעו' הנז' לעיל בענין רע ועתה קם כר' משולם ואלמנת כר' יקותיאל נ"ע ותובעי' מה"ר יוסף שיפד' משכונותיה' אשר ביד כר' שלמה הנז' כי כן קבל עליו בשטר הנז' לעיל אחריו' שוללי' שוללי' סתם בין מבחוץ בין מבפנים וה"ר יוסף הנז' משיב וטוען שהוא לא קבל עליו רק אחריות שוללים אשר יבאו מבחוץ על הספינה אמנם אחריו' בעלי הספינ' עצמ"אם יבגדו בם להרוג ולהשמיד לשלול שלל ולבוז בו אחריות זה לא קבל עליו שכן כתו' בשטר הנ"ל וז"ל ואחריות שקבל עליו ה"ר יוסף הנ"ל הוא בשבירת הספינה ח"ו או שוללי' שיבאו ח"ו על הספינה שילך בה ה"ר יקותיאל וכו' משמע דוקא שוללים שיבאו מבחוץ אמנם לא שוללים מבפנים. ילמדנו רבינו הדין עם מי מהם ושכרו כפול מן השמים

תשובה לכאורה נראה דהדין עם כה"ר יוסף מההיא דכתב מהר"י קולון ז"ל בשורש ז' על דבר ראובן ושמעון ולוי שנתחייבו בשטר בהוצאה בעד מצו' הצדק' לפרוע כל א' והקרה מקרה שנתפס יהודי א' ביד השלטון וענשו אותו עונש מית' וע"ז נועצו לב יחדיו ראשי