רבי בצלאל אשכנזי קא

ללמד שאין כופין אותו לחלוץ אלא מטעינן ליה למימר חלוץ והיא תתן לך מאתין זוז וכו' ע"כ והשמיט הטעאת חלוץ לה ובכך אתה כונסה משום דסבירא ליה דבכ"הג לא נפסלה כיון דלא נתכוון הוא לחלוץ לפוטרה ואזיל לשיטתיה דגריס ברברי ר' יוחנן אני שונה אינה חליצה וניחא לגירסתו הא דגרסינן בהאי שמעתא בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאינו הגון לה אתא לקמיה דאביי אמ' לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה אמר לו לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן ואלא היכי אימא ליה אמר ליה חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז וכו' ע"כ: ואי אמרה דלר' יוחנן נמי חליצתו פסולה ופוסלת שפיר הוה קא עביד אביי דבהכי הוה מפסלא עליה ושוב יכפוהו לחלוץ וכדעביד רבי חייא בר אבא כדאיתא לעיל מיהא ואמאי נדי ממאי דקאמר מעיקרא ואמאי אקשי עליה להדיא רב פפא לא סבר לה מר להא דאמר ר' יוחנן וראיתי מי שנדחק בתירוץ קושיא זו דהוה גברא אלמ' ולא היו יכולין לכוף אותו וגירסת סמ"ג ניחא דכיון דלר' יוחנן אינה חליצה כלל שוב לא היו יכולין לכופו ולהכי פריך להדיא לא סבר לה מר להא דר"י ורש"י ז"ל כתב ז"ל להא דר' יוחנן דאמר לעיל עד שיתכוונו שניהם ע"כ ומשמע לי פי' לפי' דהוקשה לו קושיא זו דאקשינן דהא כל מקום דקאמר פסולה היינו פסולה ופוסלו מן האחין והילכך שפיר הוה קא עביד אביי ותירץ ז"ל דאיברא ודאי כל מקום דאמרינן פסולה מופלג ומוכרת כגון הא דאמרינן והחולצת לקמן חליצתה פסולה הא ודאי דאתא לאשמועינן דפוסלת על האחין ולהכי קאמר עלה בגמרא זו דברי ר"מ אבל חכמים אין חליצת קטן כלום אבל היכא דלא תני פסולה מוכרת אלא סמוך וקאי שדלקמיה כגון הכא דקתני חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם הא ודאי דגריעותא דחליצה בעי למימר דלא שויא מידי עד שיעשה כך וכך והילכך אע"ג דקאמר חליצתה פסולה הוה ליה כאילו קאמ' אינ' חליצה ומאי פסולה פסול' לעלמא וכדקאמ' בשמעת' דשלחו ליה פסולה למאן אילימא לעלמא וכו' וה"ק רבי יוחנן וכו' רבי יוחנן אני שונה חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחת פי' דה"ל כאילו קאמר אינה חליצה ואת אמרת חליצתה כשרה. וזהו שכתב רש"י ז"ל להא דרבי דאמר לעיל עד שיתכוונו שניהם ודוק ומעתה אין לנו לומ' דהסמ"ג היה לו גירס' אחרת אלא דדייק כדפרישנ' וה"ל כאילו תני אינה חליצה ועובדא דר' חייא בר אבא דאמר לו חלוץ לה. ובכך אתה כונסה אתיא דלא כרבי יוחנן וקי"ל כר' יוחנן דאביי ורב פפא קיימי כוותיה ולכך השמיט הטעה דר' חייא בר אבא וניחא דפריך הכא בשמעתין שפי' מדקתני חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כא'. דמשמע דפסולה לעלמ' קאמר ואם תשאל דהא גרסינן בירושלמי איזו היא חליצה מוטעי' אמר ר"ש בן לקיש כל שאומר לו חלוץ והוא נתרת לך לאחר זמן אמר רבי יוחנן אמש הייתי יושב ושונה הוא מתכוון וכו' איזו היא חליצה מוטעית על דעתיה דרבי יוחנן כל שאומרי' לו חלוץ והיא נותנת לך מאה מנה וכו' אתא עובדא קומי רבי הונא ועבד כרשב"ל כד שמע ר' יוחנן פלג חזר וכפה וחלץ לה זמן תנינות ע"כ משמע דהיינו פלוגתא דגמרין וקאמר כד שמע רבי יוחנן פלג חזר וכפה וכו' ואי ס"ל דלא הויא חליצה כלל היכי מצי למכפייה לחלוץ תנינות והא דוקא כי עביד חליצה פסולה דאסירא עליה וחייב להוציא הוא דמצינן למכפייה אבל היכא דלא אסירא עליה לא מצינן למכפייה ואי לא הויא חליצה כלל לא איתסר' עליה תשובתך דשניא ההיא דירושלמי דסבר יצא עליה שם חליצה וכדק' אתא עובד' קומי רבי הונא ועבד כרשב"ג ולכך גזר עלה רבי יוחנן ודן אותה כחליצה פסולה אי נמי לא דמי ההיא דירוש' לגמרין דהתם בירושלמי קאמר לה חלוץ והיא נתרת לך לאחר זמן דמ"מ כי עביד חליצה לפוטרה קא עביד אבל בגמרין דאמר לו ובכך אתה כונסה פירוש דהחליצה עצמה תתיר לך לכונסה הרי אין כוונה כלל ואדרבה כונה הפכיית יש כאן ולכך אינה חליצה כנ"ל שיטת סמ"ג ומיהו הרמב"ם ז"ל כתב וז"ל חליצה מוטעת פסולה כיצד כגון שאמרו לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה או שאמרו לו חלוץ לה שזו מצוה היא ואינה מפסדת עליך כלום ואם תרצה אחר כך ליבם תיבם ע"כ. ס"ל דאין לה לחלק בין פלוגתא דירוש' לפלוגת' דגמרין וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל ובתרויהו ס"ל דפסולה ומכל מקום דעת סמ"ג כדכתיבנא. כנ"ל והילכך לשיטה זו ולתירוצו דהרב בן מיגש ז"ל דכתיב לעיל בנדון דידן דירקה בפניו בעל כרחו פשיטא ודאי דלא פסלה כלל ושריא לייבומי

עוד תירץ הרב בן מיגש ז"ל לעיקר קושית המפרשים ז"ל דהתם בההיא דאמר לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה לכך איפסלא לה משום קריאה ורקיקה והקשה הרמב"ן ז"ל על תירוץ זה דהיאך אפשר רקיקה פוסלת חליצה גופה לא תפסול מאחין ולא ידעתי מהו דה"ק הרב ז"ל דהתם להכי אמר לו מינך איפסלא משום דעביד כל מצות חליצה כתקנה קריאה חליצה רקיקה וקריאה דאף על גב דחליצה עדיפא מכל מקום עדיפ' החליצה בהצטרפות הקריאה והרקיקה מחליצה בלחוד' דכי עביד חליצה בהדי רקיקה וקריאה ראוי לפוסלה מדרבנן דשייך בכה"ג למגזר טפי והילכך גם לשיטה זו בנדון דידן דלא היתה שם אלא רקיק' בלחודה כיון דהיתה בע"כ לא פסלה כלל

עוד פירש הרב בן מיגש דהכי קא מקשינן טעמא דלא חזינ' הא חזינן חיישי' ומיפסלא עליהו והתניא בין שנתכוון הוא וכו' בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה טעמא דאיכוון חד מיניהו הוא דחליצת' פסולה ומפסל' מיניה אבל לא איכוון חד מיניהו כלל אפילו מיניה לא מפסל' ומהדרי' ה"ק אף על גב דחזינ' אין חוששין שמ' כוונו כלומר אין חוששין לשמ' כוון אחד מהם. והקשה הרמב"ן ז"ל גם על פי' זה דבין דלא נתכוונו כוונו שניהם בין שלא נתכוון אלא אחד דינן שוה והא דקתני לה ברית' כשנתכוון אחד מהם קמ"ל דאפ"ה אינה כשרה עד שיתכוונו שניהם וכן הקשה הרב המאירי ז"ל שכל שאתה אומ' שצריכ' כוונה ודאי משניהם היא צריכה וכל שאתה אומר שאם לא כיון האחד חליצתה פסולה ודאי אף בלא נתכוונו שניה' כן וגם הרשב"א ז"ל דחה פי' הרב בן מיגש ז"ל וז"ל ואינו מחוור דכיון דאפילו נתכוון אחד מהם חליצתה פסולה אלמא כוונת חד מיניה לאו כלום היא עד שיתכוונו שניהם והילכך כשלא נתכוון אפילו אחד מהן חליצתו פסולה פי' לפי' דכיון דכוונת אחד מהם לא משוי לה חלוצה גמורה אם כן אינה כלום ואפ"ה היא פסולה על האחין משום מראית העין אם כן כשלא נתכוון אחד מהן אף על גב דאינ' חליצה ראוי לפוסלה על האחין משום מראית העין דבכל מידי דמראית העין אין לחלק וכדבעינן למכתב קמן בס"ד ויש פנים לסבר' הרב ז"ל אבל אין להאריך בזה ומכל מקום סברת גבר' רב' היא דשני' היא היכ' דלא נתכוונו שניהם מהיכ' דנתכוון אחד בלבד והרב בעל ההשלמה ז"ל כתב ג"כ על לשון הרב ר' יצחק אלפסי ז"ל דאם לא נתכוון הוא ולא נתכוונה היא אינה פוסלת מן האחין ולקמן נבאר דעתם בס"ד. ומ"מ בין לשיטת הרא"ם ז"ל בהאי לישנ' בתר' בין למאי דכתב הרב בעל ההשלמ' ז"ל בין למאי דסברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל משמע לכאורה דבנדון דידן דהי' כיוונה אפי' שהיה בע"כ נפסלה על האחין

והרמב"ן ז"ל פירש דהכי פריך כיון דחליצה בעיא כוונה נהי נמי דכי חליץ בב"ד ולא מתכוין פסולה מפני מראית העין ואפילו בחליצה לחודה בלא רקיקה וקריאה וכדי שלא יבאו להתיר חלוצה לאחין אבל שלא בב"ד כיון דמדינא לא מפסלא משום מראית העין נמי ליכ' כיון דלא מחזו כחולצין אפילו לפסול את החליצה אינה חליצה דהא ליכא למיחש לשמא יתירו חלוצה לאחין והרי רקיקה בלבד פוסלת בב"ד כדלקמן ואילו רקיקה שלא בב"ד אין חוששין לה לכלום שהרי אי אפשר שלא רקקה בפני אחד מהן ומפרקינן חוששין שמא כוונו ואף על פי שלא נעשה בבית דין בינו לבינה נמי פוסלת היא מן האחין עד כאן. והקשה עליו הרשב"א ז"ל דברוב הספרים גרסינן איכא דאמרי טעמא דלא חזינא הא חזינא חוש שין שמא כוונו והא דקתני תנא דבעי כונה ה"מ לאשתרויי לעלמא אבל לאחין מפסלא ואף בהלכות הרי"ף ז"ל היא כן אלמא עד השתא לא הוה משמע להו דפסולה דקתני פסולה על האחין קאמר אלא פסולה לעלמא כלומר דאינה כלום והיינו דקא קשיא ליה ואף על גב דאמרינן בפ' כל הגט כל היכא דקתני חליצה פסולה פסולה ופוסלת איברא קושטא דמילתא הכין הוא וכדאסיק נמי הכא בלישנא בתרא אלא מיהו האי מקשה לא הוה ס"ל הכין מעיקרא ותדע לך דהא אמרינן לקמן בהאי פירקא בסופו רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה וקא דייק עלה פסולה למאן אלימא פסולה לעלמא פשיטא מי הויא חליצה כלל אלא לאחין אלמא אי לאו דאתו לה מצד אחר כלומר דכל שלא חלצה לא הויא חליצה כלל לעלמא הוה אפשר למימר דמאי פסולה פסולה לעלמא כלומר דלא עבד ולא כלום ואף לאחין לא מפסלא והילכך הכא נמי אפשר דהאי מקשה הכין הוה ס"ל מאי פסולה פסולה לעלמא ולעולם לאחין שריא כל שלא כוונו שניהם. ע"כ: ולא נהירא דאיברא דלקמן דבעינן לאקשויי והדוחה דוחה בקש הוה אפשר ליה לדחויי מאי פסולה היינו לעלמא ולא תקשי מדר"ע אדר"ע ולכך הוצרך לבא עליו מצד אחר אבל הכא דבעי לאקשויי בהאי טעותא הא ודאי קשיא דמאי פריך הא לשון פסולה משמע פסולה פסולה לאחין בכל דוכתא והיכי עקים לשון הבריתא כדי לאקשויי: וצריכין אנו למודעי אביהן ורבן של ישראל רש"י ז"ל הוא המגלה לנו כל סתום ובלעדיו היה הגמרא כדברי הספר החתום וזהו לשונו הא חזינא דחלצה חיישי' דילמא חלצה לפוסלה עליהו ואף על גב דלא נתכוונה לחליצת מצוה ואיכא דאמרי אין ודאי טעמא דלא חזינן דחלצה הא חזינא דחלצה חיישינן דילמא נתכוונו ומפסלא עליהו. ע"כ. פירוש לפי' תרי גווני כונות איכא או שמכוין לפסול לבד בלא כונת שום מצוה או שמכוון לשם חליצת מצוה ושתהא מותרת לזר בחליצה זו וסתם כונה היינו שמכוון לחליצת מצוה דאלו לפסול לבד לא מיקרי כוונה כלל וכמאן דליתא דמי והכי פריך טעמא דלא חזינא הא חזינא חיישינן פירוש קס"ד דלית לן למיחוש כולי האי דנתכוונ' לשם חליצת מצוה כיון דלא הויא בפני ב"ד דאין דרך חליצת מצוה אלא בב"ד ולכך לא חיישינן לכוונת חליצת מצוה אלא דחיישינן שכוונה לפסול לבד ובהכי סגי לפסול אף על גב דליכא שום אחד מהם דנתכוון לשם מצות חליצה והתניא בין שנתכוון וכו' פי בין שנתכוון הוא לשם חליצת מצוה דהיינו סתם כוונה וכדכתיבנא אלמא דלפוסלה נמי בעינן כונת אחד מהם מיהא לשם חליצת מצוה ואילו אנן אמרינן דהיכא דחזינא דחלצה חיישינן דילמא חלצה פסלה ופסלה בהכי אף על גב דלא נתכוונו לחליצת מצוה והשתא פריך שפיר וניחא מאי דקשיא להו למפרשים ז"ל ולא סגי ליה במאי דכתיבנא לעיל לדידיה ז"ל דשניא היכא דקתני פסולה סמוך כגון הכא דתני פסולה עד שיתכוונו שניהם מהיכא דקתני פסולה