רבי עקיבא איגר תנינא פח

דהיינו שהגט לא ירות לענין ירושה שתהי' עוד שארו ליורשה אבל נ"ד הוי כאומר שהגט כורת הכל ופקע כל דיני אישות, אלא דמצד משפט המלך זוכה בנכסיה אף שהוא לה כאיש נכרי, מ"מ זהו מספיק על הדין דסתמא שנשאר זכותו מצד דינא דמלכותא אינו מזיק להגט, אבל לומר להם במפורש, תדעו לכל דברים שבממונא עדיין הזכות כמקדם י"ל דהוי כאומר חוץ לירושתה, אף דבשעת נתינת הגט אינו מזכיר זה מ"מ י"ל דהוי כנותן ע"ד האמירה, זולת שיפרש להדיא אני נותן הגט בלי שום שיור ושיכרות בכל ענינים ואין לי עוד שום זכות בממונך מדין בעל רק חק המלך אף שאינך עוד אשתו לשום דבר נותן לו המלך זכות מה שיש לבעל על אשתו או שהב"ד יפרשו להם באר היטב, ועדיין צ"ע

וע"ד הגט שנשלח לכאן ניתן ביום ה' העבר כראוי, ודרך גררא הייתי נבוך בשליח הולכה והרשאה מקויימת בידו, אבל אין מכירים חתימת הב"ד, אף דקיי"ל דאינו מעכב וכמ"ש הב"ש סי' קמ"א, ומטעם דמדינא לא בעי' הרשאה דהגט שבידו מוכחת עליו שהוא שליח, ולזה אני מסופק אם יכול לעשות שליח אחר, די"ל דבזה מדינא לא מהימן, דהשהו הבעל לעשות שליח אחר, דע"ז אינו מוכיח הגט שבידו, וצריכים אנו ללמוד מן ההרשאה ובעינן מקויימת כראוי, ואין ראיה ממתני' גיטין (דף כ"ט ע"ב) ונותנו לשליח אחר ואומר בפ"נ ולהפוסקים דבהרשאה א"צ לומר בפ"נ, ע"כ מתני' מיירי בלא הרשאה ואעפ"כ עושה שליח אחר, דהתם דמיירי בחלה דאף דלת"ק דרשב"ג לחד אוקימתא באת הולך אף בחלה אינו עושה שליח אחר, מ"מ כיון דבהולך סתם יכול לעשות שליח משום דמסתמא במקום אונס לא קפיד אא"כ גלי דעתיה דקפיד ואמר את הולך, מש"ה בגט סתם הוי כהולך סתם ונאמן השליח שלא אמר את הולך, כיון דבאמת מסתמי לא קפדי במקום אונס, אבל בלא חלה דקיי"ל דגם בהולך סתם אינו עושה שליח, דקצתם קפדי ובעי' גילוי דעת דלא קפיד, י"ל דאין השליח נאמן בכך, ובעי' ההרשאה מקויימת כראוי, גם אין לדון דהשליח נאמן מדין שליש, דל"ש בזה טעמא דהימניה דהא עיקר הימניה מטעם שבידו למסרו להאשה, והא זה באמת רצונו בכך אבל לעשות שליח אחר ע"ז לא הימניה וזה אין בידו ליתן לשליח אחר שיתן לה הגט, דמסתמא לא ירצה השליח אחר לעשות כן, כיון דמדינא אינו רשאי, ואין אדם חוטא ולא לו, ומה דכתבו תוס' בסוגיא דשליש הא דלא נקט בעל אומר להולכה, אף דל"ש בזה הימניה דזהו רצונו דהבעל צ"ל דמ"מ שייך הימניה דאולי יחזור בו בעודו ביד השליח, והשליח לא יחוש לזה וימסור הגט לידה והיא תאמר שקבלה הגט מהבעל מש"ה הימניה, דאף אם באמת יחזור בו תהיה מגורשת שיהיה למפרע שליח לקבלה, ואך עדיין ק"ל בההיא דהתם בעל אומר לגירושין ושליח אומר לגירושין וכו' ולהימני' לשליש הא בזה ל"ש כלל הימניה, דמה יכול לעשות דלאסור בידה זהו רצונו דהבעל וצע"ג, א"כ בנ"ד ל"ש כ"כ הימניה, זולת דנידון דמקרי בידו כיון דבידו למסור הגט בעצמו לידה ולשוי' גרושה יכול למסור בידה ג"כ ע"י אחר ולשוי' גרושה בכך, ועדיין צ"ע

עוד נבוך אני בשליח הולכה דצריך שיאמר בפ"נ בפני ב"ד וקיימ"ל דשליח העד נעשה דיין, וסגי שיתן בפני ב' אם השליח הוא שליח בשכר מהבעל, למה דקיי"ל דאף בהרשאה צריך שיאמר בפ"נ, ומטעם דשמא הגט שמסר לו נאבד מידו והשליח זייף וכתב גט אחר וכמ"ש בד"מ [ובאמת לדידן דקורעים הגט ונשאר ביד ב"ד לכאורה ל"ש כן, דהא אנן ל"ח לזיופא וכמו דבארץ ישראל א"צ לומר בפ"נ מה"ט אלא דחיישינן דיערער הבעל בשקר, א"כ בהרשאה דבעל באמת מסר לו הגט ואם יערער יצטרך לומר דלא זהו הגט שמסרתי לו וזהו שייך אם הגט בידה שבאה להנשא בזה יהיה ביד הבעל לומר אני מכיר שהגט זה לא זהו הגט שמסרתי להשליח, אבל עתה דמעולם לא יבא הגט ליד ראיית הבעל, אלא דהב"ד כותבים לה דנתגרשה ותנשא בזה באיזה טענה יהי' ביד הבעל לומר שיודע שהגט מזוייף, ומהיכן ידע שלא מסר השליח לה אותו הגט שמסר הוא לשליח] א"כ הוי השליח נוגע דשמא אבד הגט ויפסיד שכרו מש"ה זייף, וא"כ אף דמ"מ נאמן לומר בפ"נ ואף דמהריב"ל והמ"ב החמיר דעד שמעיד דמת בעלה והוא נוגע דא"כ וגרע מהיא עצמה, היינו דהתם י"ל דהיא עצמה עדיפא משום דייקא, אבל בגט דבהיא עצמה ג"כ ליכא דייקא דאם יבא הבעל תכחיש אותו דנתגרשה ויכולה להעיז דהגט בידה מסייע לה אלא דנאמנת משום דד"ת א"צ קיום, וכדאיתא בריש גיטין ולא נזכר שם טעמא דדייקא, וא"כ גם נוגע כשר, אבל לצרף השליח לדיין לא הכשירו חז"ל קרוב ובע"ד י"ל דגם נוגע אינו כשר לזה, ובעינן שיתן בפני ג' ושורש דנותנו בפני ב' י"ל דוקא היכי דהוא שליח בחנם דאינו נוגע, ואולם גם בשליח בחנם לכאורה הוי נוגע דשמא איבד הגט ויצטרך לשלם להבעל מדין שומר, לא מבעי' אם הנייר היה שוה הרבה אלא דגם בלא"ה י"ל דהגט שוה להבעל יותר מצד שכר כתיבת סופר וכדומה, [ואני מסופק בזה די"ל כיון דאין גופו ממון לא עדיף משטרות דאין חייבים עליהם מדין שומר,] ואם יטעון דהגט נאנס מידו או להד"ם יצטרך לישבע, וכל כמה דלא נשבע דאין זה הגט מזוייף הוי נוגע, ומה"ט קשה לי במתני' גיטין (דף כ"ח) ואם אמר טול ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר, ומטעם דאין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר והא בסוגיא דגיטין (דף י"ד) גבי הולך מנה מבואר דגם בממון שייך אין רצוני, אף דל"ש דחפץ יותר בגוף החפץ, מ"מ חושש שמא זהו אינו זהיר כ"כ בשמירה ולא יהי' לו לשלם ועיין במהרש"א שם א"כ בכל גיטין נימא על הגט עצמו אין רצונו דשמא זה לא יהיה זהיר כ"כ ויאבד הגט ממנו ויצטרך להוציא הוצאות מחדש, וצלע"ג

תשובה פד

נשאלתי פה ק"ק פרידלאנד, א' נשא אשה מק"ק זלאטווע ושהה עמה שנה ורבע שנה, באותן הימים ראה לפעמים החפצים שבידה נפלו פתאום זרה הלאה והי' תולה הדבר באיזה ביעתותא, אח"ז אזדמן בהיותו בחדר המיוחד לו, ראה אותה מושכבת ארצה מלא קומתה, והיתה מוטלת כמה רגעים כאבן דומם, אח"ז עמדה וחזרה לקדמותה, בראותו כן נסע עמה לבית אביה וביקש לעסוק עמה ברפואות, בהיותם שם באמצע הסעודה קרה לה כזה ונפלה לאחוריה והרגיש בעלה לחוש לחולה נכפה ר"ל, ובשובו לביתו חקר אצל הרופאים ומשפט אחד לכולם שהוא ענין ח"נ, וכאשר נתאמת אחר החקירה שמתגבר והולך, כמעט פעם א' לשתי שבועו', כתב מיד לחותנו שיעסוק עמה ברפואו' על הוצאו' שלו, ושהוא רוצה לגרש אשתו [כאשר הראה לי חתום בב' עדים] והבעל הנ"ל ביקש לעיין בדינו למצוא תקנה ותרופה למכתו האנושה זה שנתים ימים, והוא רך בשנים ולא קיים מצות פו"ר, ורצונו ליתן לאשתו כאשר יושת עליו בדינא, אך חותנו עומד לנגדו רוצה לדון בדיניהם לכוף לחתנו לדור עמה ולתבוע ממנו סך רב לרפואות

נלענ"ד למה דפסקינן בש"ע חוה"מ סי' כ"ח דלפטור מקבלין עדות שלא בפני בע"ד, אף דמהרימ"ט בשו"ת פקפק בזה הובא בש"ך שם, מ"מ פשטא דהש"ע לא משמע כן, ובצירוף שהבע"ד הוא גבר ובקל יוכל לנקום נקמתו מהעד כאשר הלחישו לאזני כמה שיודעים להעיד והם בחזקת סכנה אם יעידו, שיהי' בקל לו לגרש אותם ואת טפם ממדינה זו] גם העדים הם ממרחקים שעקרו דירתם רחוק מכאן והוי בכלל עדים רדופים, לזה סמכתי לקבל עדות מכוונת שהעידו שהיה לה מום זה קודם נשואין, הא' העיד שראה אותה זה משך י"א שנים שנפלה לפני חנות בשוק בענין זה, והא' העיד שהיה דר בביתו של אבי האשה זה שנים הרבה, וראה