רבי עקיבא איגר תנינא פד

תשובה עז לידידי הרב רבי יאסקי נ"י אבד"ק קארניק

ע"ד השאלה במשודכת שמואסת במשודך על שיצא עליו קול שטימא בתולה

לענ"ד הקלושה דנ"ד לא מקרי אמתלא מבוררת דאף בקלא ממש כעין קלא דקדושין יש לדון טובא, דהרי הח"מ כתב בשם הב"ח אות א' בטוענת מ"ע שאומרים עליו שהוא רועה זונות, ואין שם מי שיעיד בדבר הזה אלא קול בעלמא הו"ל כאלו לא נתנה אמתלא כלל, והח"מ בסידור השגותיו על הב"ח בענין זה שתק על הפרט הנ"ל, אבל מ"מ י"ל שם אמתלא עליו דמ"ש הב"ח דהוי כלא נתנה אמתלא כלל, היינו למ"ש מקודם דבלא נתנה אמתלא כלל מה דתפסה תפסה מש"ה ביצא קול דינו כמו לא נתנה אמתלא כלל דא"י להוציא אא"כ תפסה אבל למה דקיי"ל דלא מהני תפיסה אא"כ נותנת אמתלא אין דינו שוה, דביצא קול שם אמתלא עליו לענין דמהני תפיסה ואף בקצת קול כמו נ"ד כפי"ע שכתב מעכ"ת נ"י מ"מ מידי אמתלא לא נפיק, דאולי האמת אתה דבלבה ממאנת לדברי הזונה אף דאף אם אינה מאמנת לה, מ"מ כיון דעי"ז נתפרסם לרבים שהזונה אמרה כן גנאי הוא לה לישב עם בעלה זה ובושה מחברותיה, ואם יהיה לה דבר מה עם מי יבוזו לה ונמאס לה להיות לו לאשה אלא דמקרי אמתלא שאינה מבוררת וא"י להוציא מבעלה, ובזה נכונים דברי ידידי הגאון מוה' יעקב נ"י אבד"ק ליסא כיון דבאמתלא שאינה מבוררת באשה מהני תפיסה, ה"נ בנ"ד דהיא תפוסה ועומדת, ורואה אני שהדברים ק"ו, דהתם בתופסת מעות שהיה בעלה מוחזק בהם וגם מדינא אף אם האמת אתה דמאיס עליה הפסידה בלאותיה שאין קיימין, ואף דתפיסה לא מהני ורק מפני תקנת מתיבתא אתינן עלה והיה מקום לומר דהתקנה לא הי' רק באמתלא מבוררת, אבל לא באינה מבוררת דאוקמי אדינא, על אחת כמה וכמה בנ"ד דהיא מוחזקת גמורה במעותיה ומדינא במקום אונס אין עליה חיוב קנס דמהני מה שהיא מוחזקת לפטור עצמה משבועה, ומה שדייק מעכ"ת נ"י דמדברי הגהת מרדכי דהקשה דבכל פעם תמרוד בו ותתפוס בנכסיו, ותירץ דאין זה שמחה לה דיעגן אותה, וזהו ל"ש בנ"ד אין זה ראיה, די"ל דקושיית ההג"מ רק באמתלא שא"מ, היינו שנותנת אמתלא ואומרת שכך וכך הוא, כגון דאמרה ששמעה שהוא רועה זונות ואינה מבררת ששמעה כן, דבזה בכל פעם תוכל לומר כן, אבל כעין נ"ד דמה שאומרת ששמעה זה ידוע אלא דאינה מבוררת שעי"ז נמאס לה, בכה"ג ל"ש דבכל פעם תאמר כן גם י"ל דהקושיא רק על תקנת רבותינו דלא היה להם לעשות תקנה להפסיד להבעל בדבר דכל הנשים יוכלו לעשות כן, וכעין מה דפרכינן פ"ג דב"ב גבי משכנתא דסורא, וכי מתקני רבנן מלתא דאתיא לידי פסידא, גם מדלא הקשה ההג"מ כן על הגמרא דבתפסה בלאותיה קיימת דבכל פעם תאמר כן, והרבה פעמים יהיה כל מה שהכניסה בעין ותתפוס הכל, אלא ודאי דכה"ג דמדינא הוא ליכא קושיא כ"כ, או כיון דמ"מ תופסת רק נכסים שלה מה שהוא בעין לא מקרי כ"כ פסידא דבעל וקושיית הה"גמ רק על תקנת רבותינו דיכולה לתפוס מנכסיו א"כ בנ"ד הוי כמו לענין בלאותיה קיימים מדינא דהש"ס, ומה בכך דבכל פעם תאמר כן, בשביל זה א"א לחייב אותה במה שהיא מוחזקת בשלה, ולא אתי' מכח תקנה רק מדין גמור, ומ"ש מעכ"ת דע"ז נתקשרו בקנס דכל כמה דלא תתן אמתלא מבוררת דתחייב קנס, אינו הכרח, דהקנס באם יהי' נראה להב"ד שיש ערמה ורמאות בדבר, אבל לא בסתם, ובכה"ג דעינינו רואות דיש מקום קפידא לנוח אחרי דיש קצת קול

ואשר דן עוד הגאב"ד ליסא נ"י באיזה טעמים דאולי לא נתנה כח והרשאה על ההתחייבות הקנס, בודאי לא כ"כ רק לסניף בעלמא דאף אם אפשר כן בשארי קשורי תנאים דאביה הוא המתחייב נדן וכדומה ונכתב כל ההתחייבות על האב, וההרשאה רק על יסוד השידוך שהוא ברצונה, אבל בנ"ד דהיא גרושה וניכר לי מתוך מכתב מעכ"ת נ"י שהיא המתחייבת עצמה בנדן והי' כח והרשאה על קיום השידוך והתחייבות ממון, גם התחייבות קנס בכלל, וכמעט נ"ל בהיפוך דליכא חיוב קנס רק עליה ולא על אביה דהוי כמו אחר הבא בהרשאה ממנה לקשר אותה בשידוכים, וגם מ"ש הגאון הנ"ל דכיון דכתבו שיעשו התנאים געריכטליך הוי כמו ע"מ שתכתבו שטר, זהו גם כן לסניף בעלמא דאין זה בדרך ע"מ אלא מיסודי ההתחייבות שמחייבים עצמם להחזיק הדבר גם געריכטליך, ולזה לענ"ד בנידן דידן שהיא נאמנת בשבועת מאוס עלי ולא מצד פתוי והסתת אחרים ממאנת בו, והדבר הזה כמדומה, צריך דקדוק גדול שהיא בעצמה תעמוד עמו בפני הב"ד, והב"ד יחקרו אותה היטב ולראות אם אין בזה ערמה, ומה טוב אם אפשר לפשר ולא יבואו לכלל שבועה, כן נראה לענ"ד

ידידו עקיבא במ"ו הרב ר"מ זצללה"ה. תשובה עח להרב ר' פלוני אב"ד דק"ק פלוני

מה שכתב לי ר' יהודא צירקא בשם מעכ"ת וז"ל, ווען ער האט דיא שערות דאס מאן קאן תופס בצפרנים זיין, מה טוב, ווען מאן אבער זיהט רבוי שערות אונד זענין ווירקליך קליין, ווייל בייא דיא חליצה איזט שאהן איין שאלה גיוועזין עג מאן דרויף חליצה געבין עכ"ל. נשתוממתי על המראה במ"ש דתפיסה בצפרנים בודאי טוב, הא להדיא אמרינן פרק בא סימן הלכה כדברי כולן להחמיר, וכן פסקו כל הפוסקים דבעי' כדי לכוף ראשן לעיקרן, ולית מאן דפליג בזה אבל למעשה אין אנו עושין מעשה בשיעור הזה כיון דבעי' בדיקת גומות וא"א בקיאין, לזה צריכים עכ"פ שיהי' ארוכים ברוחב אצבע כדאיתא בפירוש סדר חלוצה אות כ"ג בשם הקונטרס ואף בזה השיעור חוכך הב"ח בסי' קנ"ה ומסכים דאין להקל בזה, אלא בישבה עגונה שנים רבות, אבל בלא"ה בעינן דוקא ארוכים למאד כדרך שרגילים באשה גדולה ואיש גדול, ואף דהב"ש (סי' קנ"ה סכ"ח) כתב בשם הט"ז דשיעור דרוחב אצבע זהו כדי שלא יצטרך לבדוק על הגומות, אבל מ"מ מהני לכוף ראשן לעיקרן עם בדיקת גומות, ואף שהטור סי' קנ"ה כתב דאין אנו בקיאין בבדיקת הגומות היינו לענין מיאון לשווי' קטנה אין אנו בקיאין לידע שאין בה גומות בכל הגוף, אבל בהיפוך אנו בקיאין שיש גומות, הנה החילוק טוב ומסתבר, אבל מ"מ הא להדיא כתב בסה"ת במצות חליצה וז"ל, אמנם אומר מורי הקדוש לפי שאין בקיאין להכיר גומות אם יש בו ריבוי שערות סגי, וכן באגודה פ' מצות חליצה כתב וז"ל, ואין אנו בקיאין בגומות ע"כ צריך ריבוי שערות עכ"ל, משמע דצריך לעיכובא בדוקא, א"כ די לסמוך להקל בארכן כרוחב אצבע לא פחות מזה

גם מ"ש בשם מעלתו דריבוי שערות מהני בצירוף שהי' בלא"ה שאלה בחליצה זו, זהו פלא, דהא ריבוי שערות לחוד מהני וזה השיעור היותר עדיף והיינו ריבוי שערות, כדרך שיש לאיש גדול, אף דבסה"ת נזכר לשון זה רק לענין דליכא עדים על שנותיו דסגי בזה, אבל במ"ש לענין דא"א בקיאין בגומות לא הזכיר רק ריבוי שערות ולא הזכיר כדרך שרגילים בגדול, מ"מ מלשון הש"ע סי' קס"ט סי"א ואפילו בלא חזקת שנים וע"ז אנו סומכים שלא לבדוק אם יש גומות וכו' משמע דרק כה"ג דמהני לענין שא"צ עדות על השנים, מהני ג"כ לענין שא"צ לבדיקת גומות, וזהו דוקא כמו שרגילים לגדול, ומ"ש בלשון הש"ע הנ"ל או שהן ארוכות כדרך שרגילים לגדול, הך כמו שרגילים קאי ג"כ על ריבוי שערות, כי במקור הדין בספר התרומה איתא בזה"ל, הלכך אם יש להם ריבוי שערות