רבי עקיבא איגר תנינא פה

ארוכות הרבה או ריבוי שערות שרגילים לאיש גדול, הרי דגם לריבוי שערות בעי' מרובים כ"כ כדרך שרגילים לאיש גדול, הן אמת דמלשון זה משמע לי דאם יש עם ריבוי שערות עוד מעלה דארוכות הרבה לא בעי' כמו שרגילים באיש גדול אלא דוקא בריבוי שערות לחוד שאין ארוכות הרבה בזה בעי' כמו שרגילים, וא"כ משמע דברוחב אצבע דזהו משמע דמקרי ארוכות הרבה לא מהני בב' שערות לחוד, אלא בריבוי שערות אף דאין מרובות כ"כ כמו שרגילים, ואפשר שזהו כוונת סדר חליצה בקצתה ממהר"ם אות ל"ח שכתב ריבוי שערות וקצת ארוכות כרוחב אצבע דמשמע תרתי בעינן, וצ"ע לדינא

ואולם נראה יותר דלענין גומות אם עכ"פ ידעינן דהוא י"ג שנים מהני ריבוי שערות לחוד, ולא בעי' כ"כ כמו באיש גדול, דבסה"ת גבי גומות כתב רק דריבוי שערות או ארובות מהני, אלא דגבי שנים הוא דכתב הכי כדרך, ואח"כ במפתחותיו גם גבי שנים כתב סתם רבוי שערות או ארוכות וכן במרדכי פ' מ"ח וכ"כ בכנה"ג בכוונת סה"ת דמהני סתם רבוי שערות, ובב"ח היקל לגמרי אף אם אין כדי לכוף ראשן לעיקרן, א"כ עכ"פ אם יש ריבוי שערות מהני כדי לכוף ראשן לעיקרן דמהני עכ"פ בידוע שהוא בן י"ג שנים, וכן נראה דהיקל בשו"ת נב"י סי' צ"ג כן נראה לענ"ד להלכה. עקיבא במ"ו הרב רבי משה תשובה עט להרב האב"ד דק' סאמפאלנע. ע"ד עובדא שקידש אחד פנויה אם מותרת לילך בשערות מגולה

יפה הורה, ואין לסמוך בזה על דעת השבות יעקב, כי רבו החולקים עליו, הוא שו"ת חות יאיר סי' קצ"ו ובשו"ת הר"י הלוי סי' ט', וראיות השבות יעקב נזהרו בזה הגאונים הנ"ל בתשובותיהם, אף דלפי חילוקו של החו"י דמחלק דין זמן הש"ס דהקדושין הי' זמן רב לפני הנשואין ובין זמנינו דעפ"י הרוב אין בין קדושין לנשואים כלום, א"כ הי' נשמע דעכ"פ מעיקר הדין אין איסור בכך, אבל לפי חילוקו של הגאון מהר"י הלוי הנ"ל מדינא אסור, אלא דהיו מוליכים אותה מבית אביה לבית בעלה בשערות יוצאות חוץ לצמתן דהיינו גלוי קצת ובמקרה בעלמא עיי"ש, ואחרי שהגאונים הנ"ל אוסרים והוא נוגע לדאורי', גם בתשו' מהר"י הלוי הנ"ל הביא שנמצא בהגהת מנהגים בדיני נשואים בא' שהלך עם בתו ועם המשודך לבית אהרן והי' שם ג"כ מוהר"ד ושארי לומדים וקידש החתן את הכלה וצוה ה"ה מוהר"ן שלא תלך עוד בגלוי שערה וכו', ואף דלא נישאת אלא זמן רב אח"כ עכ"ל, א"כ בודאי אין לסמוך על השבו"י נגד דעת הגאונים, הנ"ל, ואף אם לא הי' מעיקר הדין, הי' ראוי לדון מטעם המסתבר של החו"י ומכ"ש שנוגע לעיקר הדין דמדינא אסורה, כן נראה לענ"ד. עקיבא גינז מא"ש. תשובה פ לכבוד הרב אב"ד ובדה"צ המופלאים יצ"ו בק"ק סלוזאווע. ע"ד שאלות מעכ"ת בב' עדים העידו על פנויה שנתקדשה, ואח"כ נמצא שאחד מהעדים הי' פסול אם צריכה גט, גם אם לאחר הגט צריכה להמתין ג"ח מדין הבחנה

בגוף הדין יפה עשיתם להצריכה גט, אף אם הי' יודע בפסולו של ע"א מקודם, כי אף שדברי הרמ"א סי' מ"ב בשם מהר"ם פאדווע דבקידש בפני ב' עדים וא' מהם קא"פ דמקרי מקדש בע"א וחוששין לקדושין, כבר תמהו ע"ז כל האחרונים דהא בנמצא קא"פ כל העדות בטילה, מ"מ הלא דעת הרי"ף וסייעתו דאם הכשר לא הכיר בפסולו של השני אין העדות בטילה, ה"נ בנ"ד אף שהי' קלא דלא פסיק שעשה העד שלא כהוגן וכד"ת, מ"מ הא פשיטא דעי"ז אינו נפסל רק בעדות ברורה, ובאותו שעה שנצטרף עמו העד כשר עדיין לא העידו עליו שהוא פסול, א"כ מקרי לא הכיר בפסולו, גם סברת הב"ש נכונה דלהרא"ש דבעינן דוקא ראיה והגדה א"כ באמת אם מכחשת להעדים, והב"ד צריכים לדון ע"י ההגדה מקרי נמצא אחד מהם קא"פ, אבל במודית כיון דהראי' לחודי' לא מזיק, א"כ נתקיימו הקדושין בשעת ראיה על ידי הכשרים, זהו תורף סברת הב"ש, וזהו סברא נכונה וברורה, אף דהריטב"א פ"ב דקדושין בסוגיא דהן הן שלוחיו כתב בהיפוך דבקדושין דעיקר הראיה לכ"ע בראיה לחוד נתבטל העדות, מ"מ הלא תוס' והרא"ש דכתבו דגם בקדושין בעי' דוקא ראיה והגדה, א"כ במודית דלא בעינן הגדה נתקיים העדות, ובנ"ד לא הזכרתם מה בפיה אם הכחישה אם לאו, ולזה בודאי לדינא צריכה גט מדין מקדש בע"א. אולם למען הבחנה אם כפי ראות ענין הוא שעת הדחק והפסד גדול כיון דבדין מקדש בע"א כתב רמ"א להקל במקום עיגון ודחק, שפיר י"ל אף דבלא עיגון לא סמכינן להקל, היינו כיון דאיכא חשש קדושין דאורייתא, אבל לענין הבחנה במקום הפ"מ לחוד סמכינן על הפוסקים דמקדש בע"א ל"ח לקדושין ולא חלה עלה איסור הבחנה, ואף שבנ"ד הי' קלא, יפה כתבתם כיון דלהרבה פוסקים מבטלים לקלא ובפרט בדרבנן כמו בהבחנה גם הכנה"ג בהגהת הטור אות נ"ז כתב בשם תשו' מהר"ם אלשקר דאם הוחזק הקול ואח"כ נמצאו עדים פסולים לכ"ע אין חוששין עיי"ש, וכיון דבעיקר הדין דנתגרשה ע"י קול דקדושין כתב רי"ו דא"צ הבחנה ושמפורש כן בתוספתא, ובתשו' מקור ברוך סי' ד' כתב די"ל דרבינו יצחק והרא"ש לא חלקו על ר"ת רק בנשואה ויצא הקול על הגט ראשון שהוא פסול ונתנו גט שני דמונים ג"ח מהגט השני, אבל בקדושין דמעיקר הדין לא בעי הבחנה רק משום לא פליג קיל יותר, ועוד כתב לחלק דבדינו של ר"ת שהיו נשואים גמורים מתחילה בזה צריך הבחנה, אבל בדינא דמהרי"ו שהקול על תחילת נשואין י"ל דקיל, וא"כ לא מצינו דפלגי הרא"ש והר"ת על הר"יו ודעת המקור ברוך שם להקל להלכה בנתגרשה מחמת קול קדושין, אלא דמ"מ למעשה חוכך להחמיר עיי"ש, עכ"פ יש לסמוך ע"ז לענין ביטול קלא, ולזה הי' דעתי להסכים עמכם להקל אם כפי ראות עיניכם הוא דחוק והפ"מ, אולם כ"ז אה הגב"ע על העד שהוא פסול הי' בפניו, אבל אם העדות הי' שלא בפניו לא נפסל בכך, אף דדעת הש"ך ססי' ל"ח בשם הריב"ש דנפסל לעדות בכך ע"י ההודאה עליו שלא בפניו, מ"מ רבו החולקים דבשו"ת נודע ביהודא סי' ע"ב הרבה ראיות לחלוק על הריב"ש, ובספר בית אפרים להגאון מה' זלמן מרגליות זצ"ל בקונטרס סי' ל"ד כתב לנכון דגם הריב"ש לא נתכוון לזה, עיי"ש היטב, א"כ מדינא צריכה גט מדאורי' וצריכה הבחנה, ולזה אין מקום להקל זולת לגבות העדות בפני הבע"ד, ובאופן בירור שנפסל עי"ז לעדות ובשו"ת נב"י סי' נ"ז הסכים עם הגאב"ד בראדי זצ"ל דכדיני נפשות הוא ובעינן שיעידו באיזה יום ובאיזה שעה עבר העבירה דבעינן דרישה וחקירה, ובאמת לענ"ד זהו נסתר מהריב"ש הובא בב"י סי' ל"ד דבהעידו שעבר על החרם ולא ביארו באיזה זמן דאינו נפסל רק משעה שהעידו, עיי"ש, מבואר דעכ"פ משעת העדות ואילך פסול, עכ"פ בהא נחיתנא ובהא סליקנא דע"י גביית עדות שלא בפניו אינו נפסל והיא מקודשת גמורה וצריכה הבחנה, אבל אם הגב"ע בפניו ובאופן הראוי שבודאי עבר עבירה גמורה שחייב עליו מלקות ולא באומד הדעת שנדמה להם כיון שישב במסיבת עכו"ם ואכל עמהם בודאי אכל טריפות, דבזה וכיוצא בזה א"א לפסלו, אבל אם נפסל בהחלט, דעתי העניה מסכמת עמכם להקל במקום הדחק והפ"מ, ובאופן אם לא בא הדבר