רבי עקיבא איגר תנינא פא

בין קורדייקוס לנשתטה, ואף דלמעשה אין להקל לגרש בגט זה, אבל מ"מ לא לעשות מעשה להקל בלא השלשת גט, גם י"ל דיסוד הטעם בהשלשת גט, כיון דכמה פעמים א"א לשער אם הגיעה לגדר א"י לשמור גיטה, ובזה כיון דמדאורי' בת גירושין היא, ואם כתב הגט בעת ההיא ועשה שליח ליתן לה לכשתשתפה לגמרי, י"ל דהוי גט גמור, דבזה ליתא לקושיא הנ"ל דהוי כנכתב שלא לשמה, די"ל כיון דמדאורי' בת גירושין היא וגם בדיעבד לרוב הפוסקים מגורשת היכא דליכא רק טעם דגרירה א"כ מקרי כתיבה לשמה, גם הקושיא דמה דאיהו לא מצי עביד השתא, לא מצי משוי שליח לעשות לאח"ז, י"ל כיון דבדיעבד מהני מקרי מצי עביד, וגדולה מזו כתבו תוס' והרא"ש יבמות שם למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל, גם לאשה דעלמא הוי גט דיכול לכתוב בעצמו עתה הגט דהוי בת גירושין דיכול ליתן לה הגט להתגרש לכשתנשא, ויכול לעשות כן ע"י שלוחו, א"כ ה"נ ביכולה לשמור גיטה, י"ל דיכול לגרשה ליתן הגט עכשיו להתגרש לכשתשתפה לגמרי דאין זה נגד תקנת חז"ל לטעמא דגרירה, דהא אינה מתגרשת מעכשיו ועדיין שם בעלה עליה, ממילא גם דבר שלב"ל לא הוי כיון דגם עתה דיעבד מגורשת, דהרי כתב הכ"מ פ"ג הט"ו מהל' אישות המקדש יבמה לשוק שיחולו הקדושין לאחר שיחלוץ יבמך אף אם וקדשמ עכשיו הוי ספק אם תפסי בה הקדושין, מ"מ כיון דהוי עכ"פ ספק קדושין לא מקרי דבר שלב"ל, ולאחר שיחלוץ לך יבמך הוי ודאי קדושין, א"כ מכ"ש היכי דעתה מדאורי' בודאי בת גירושין ורק מדרבנן א"י לגרשה ודיעבד מגורשת לגמרי, בודאי לא הוי דבר שלב"ל, ויכול לגרשה עתה שיחול הגט לכשתשתפה, ממילא מקרי בת גירושין ומקרי ג"כ איהו מצי עביד, ויכול לעשות שליח ליתן הגט לכשתשתפה, א"כ י"ל דמה"ט ס"ל להאחרונים הנ"ל תיקון השלשת הגט מחששא דבת גירושין היא, דאולי היא בגדר יכולה לשמור גיטה, וע"י השלשת הגט מותר בממנ"פ אם א"י לשמור גיטה ואין לה תקנה בגירושין לא בעי השלשת גט, ואם יכולה לשמור, ממילא הועיל ההשלשה, דיכולה להתגרש לכשתשתפה עכ"פ יהי' מאיזה טעם שיהי' קשה לזוז מדבריהם לזה אני הצעיר נמנה להתיר ע"י ק' רבנים ע"י השלשת הכתובה ות"כ ונדוניא, ויחייב עצמו ליתן תנאי כתובה וישליש גט כשר ביד שליח מוכן לזה ליתן לה לכשתשתפה, והב"ד יזהירו להשליח שלעת מצוא לכשתשתפה לא יעשה מעשה בלי רשות ב"ד שיורו לו אז איך יתנהג בגט זה כן נראה לענ"ד: תשובה עד לידידי הרב רבי נתן נ"י בק"ק לאבזענץ

ע"ד שאלתו באשה שכגועה בחולי צרפתים ובא כזה תחת בעלה, ושלחה למרחקים לעסוק ברפואות, ולא מצאה תרופה, והוא דר עמה והוליד ממנה בנים, והמכה מהלכת יום יום בגרעון יותר, ונשחת רוב פניה, וכמאסת לכל רואיה, ורצונו לפטרה בגט אך אין ידו משגת ליתן לה כתובה, ושאל אם יכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה, עכ"ד

בתשובת מהריב"ל הביא תשו' הרא"ם ז"ל שנשאל בכזה באיש שיש לו מום כזה אם כופים אותו לגרש, ומה דהשיב ע"ז ותוכן תשובתו כפי הנראה בפשטא דמוכת שחין דמתני' יש בו ב' עניינים, א) דיש בו מיאוס וסרחון, מדחשיב בהדי מומין שנולדו באיש דאין אשה יכולה לסבלו. ב) דהתשמיש ממקחו וממסמס בשרו ליפול חתיכות חתיכות, כדקתני בסיפא דמתני' מפני שהוא ממקמתו, ואם יש בו ב' עניינים, אע"פ שהיא ופוייסת כופים לגרש, אבל אם אין בו מיאוס וסרחון עד שאין אשה יכולה לסובלו, או דאין התשמיש ממיקחו אין כופין לגרש, עיי"ש, ולכאורה תמוה, כיון דאף במפוייסת דאזדא טעמא דסרחון ומיאוס דהא מתרצית בכך, וע"כ דכופין מטעם דממיקתו, א"כ בההיא טעמא לחוד דממיקתו אף בליכא סרחון ומיאוס תסגי, אח"כ מצאתי בשו"ת מהרי"ט ח"ב חלק אה"ע סי' י"ד הביא תשו' הרא"ם שבא לידו בכתיבת יד וכפי"מ שביאר שם דעתו, העולה מדבריו דמוכה שחין דמתני' יש ב' עניינים מכח הוכחה הנ"ל, ובאמת כל טעם לחוד מספיק לכופו, אלא דמסר לנו הרא"ם סימן דאם יש בו ב' עניינים נאמר דהוא בכלל מוכה שחין דמתני' שלא חילקו בין אם מאריך החולי הרבה או מעט, אבל בחולאים אחרים שאין בו ב' עניינים הנ"ל, אולי אינו בכלל מ"ש דמתני' והם ידעו דכל חולי שאינו מכלל כ"ד מוכי שחין יש להם רפואה בנקלה ואין כופין אותו, ולא ידענו שיעורו, וא"א לעמוד עליו עיי"ש, זהו תוכן דבריו, לפ"ז סגור לנו השער דכל שאין בו ב' עניינים הנ"ל אין כופין אותו להוציא, וכפי הנראה בנ"ד כפי שכתב מעכ"ת דכבר נימק צורת פניה, ונראה דהוי בכלל ממיקתו, וקרוב הדבר שיאמרו הרופאים דתשמיש ממיקתו, וגם היא נבזית ונמאסת דזהו בכלל סרחון, כדמסיק המהרי"ט שם דלא בעי סרחון ממש, רק ענין נתעב ונמאס, א"כ דבכה"ג באיש כופין אותו ומכ"ש באשה כמ"ש הרא"ש בשו"ת כלל מ"ב והוקבע להלכה בש"ע סי' מ"ב, ויעויין בשו"ת הרא"ש שם שכתב ואף את"ל דרגמ"ה השוה מדותיו דבכל ענין לא יגרש אותה בע"כ, מ"מ כופים אותה לקבל גט, ואם תמאן ימנע ממנה שאר כסות ועונה, ביאור דבריו אף אם נימא דרגמ"ה גזר דבשום אופן א"א לגרש בע"כ, י"ל דוקא לזרוק לה גט בלי רצונה, אבל מ"מ אפשר לכוף אותה עד שתאמר רוצה אני, דזהו לא מקרי בע"כ כמו באיש, דמדאורי' בעינן רצונו ולא בע"כ, ואעפ"כ היכי דהדין נותן לגרש ע"י דכופים אותו עד שיאמר רוצה אני, והוי גט מעושה כדין ה"נ בדידה וע"ז כתב הרא"ש ואם תמאן יכול למנוע ממנה שכ"ו, היינו ג"כ בדרך כפיה שתקבל הגט, והב"ש כתב דמכ"ש שיכול לזרוק לה גט בע"כ, ותמוה, דמאי כ"ש הוא. דפשיטא דכפיה שתאמר רוצה אני עדיף דלא מקרי בע"כ כמו באיש כה"ג, וה"נ בנ"ד הדין דכופין אותה, ולפחות ע"י מניעת שכ"ו, ונ"ד עדיפא מהא דהרא"ש, דעל קושיית הרא"ש יש לפקפק כמו דהקשו האחרונים, די"ל דמום דידה גרע מכסתחפה שדהו ואין לה דין גירושין, אלא דד"ת יכול לגרשה בע"כ כמו אשה דעלמא, אבל לבתר תקנת רגמ"ה, י"ל דהיא ככל הנשים, והמום אינו מגרע כחה, כיון דנסתחפה שדהו אבל באיש דל"ש דנסתחפה שדהו כמ"ש, מש"ה כופין, אבל בנ"ד דיש חשש סכנה דממקתו אפילו במפוייסת הב"ד כופים, בזה ל"ש דנסתחפה שדהו, בודאי הדין דכופים אותה, ומה דהוצרך הרא"ש לדון בק"ו, י"ל דוקא בנכפה ולא ס"ל להרא"ש דיש בו סכנה, וכמ"ש בשם רגמ"ה דנכפה הוי מום גדול, משמע רק דהוא בכלל מומים הגדולים, אבל לא דיש בזה סכנה, ואף דהרא"ש שם סי' ב' כתב דסומא בב' עיניו אין כופין אותו משמע שם דאין בידינו לדמות ולהוסיף על המומין שמנו חז"ל, ואפשר דבאמת דהרא"ש לנפשיה לא פסיקא ליה דנכפה הוי מום גדול, אלא דמ"מ כיון דרגמ"ה הוא מרא דשמעתתא דס"ל דנכפה הוי מום, א"כ כשגזר ופרש חרמו שלא לגרש אשה בע"כ לא הוי גזירתו על נכפית, [ואולם עדיין אינו מספיק אמה דכתב הרא"ש ואף אם ת"ל דרגמ"ה השוה מדותיו וכו' מ"מ כופין אותה וכו' והיינו כמש"ל, דזה מקרי רצון דהוא גט מעושה כדין, בזה יקשה כיון דרגמ"ה גזר על נכפית ג"כ להשוות מדותיו, אלא דבאנו לדון דהוי רצון, א"כ ניחוש דנכפית לא הוי מום גדול, ואין דינה להתגרש והוי גט מעושה שלא כדין, ובהכרח לומר דפסיקא להרא"ש דנכפה הוי מום גדול ול"צ מתני' למחשבה, ועדיין צ"ע,] והח"מ והב"ש כתבו דמשמע מתשו' הרא"ש דנכפה הוי סכנה, ומש"ה דנו דאפילו תנאי לא מהני כמו במוכה שחין, ולא ידעתי היכן ראו על ככה, הלא הרא"ש כלל רק בכלל מומים גדולים, א"כ בנ"ד דהוי סכנה עדיף