רבי עקיבא איגר תנינא פ

ואף דבאמת בההיא דארוס וארוסתו קיי"ל במת הארוס מותרת להנשא לכהן, כמ"ש הב"ח (אה"ע סי' ד') י"ל התם כיון דאתחזקה להיתר להנשא להארוס, והחזקנו מכח ברי וחזקת כשרות דמיניה הוא, כבר יצא הדבר בהיתר והותרה לגמרי, כיון דבלא"ה מדינה מותרת לכהן, רק לכתחילה לא תעביד עובדא, ובכה"ג לא מחמירינן, ואף להח"מ (שם ס"ק כ"ח) דמיקל ביותר אף באינו לפנינו ומת הארוס דמותרת לכהן, כיון דהולד נושא ישראלית וחולק עם אחיו הואיל והותרה הותרה, עיי"ש, מ"מ נ"ל דע"כ עיקר סברת הח"מ רק כיון דחולק עם אחיו, דממה שנושא ישראלית א"כ בכל זינתה נימא כיון דהבת מותרת בקהל לגבי דידה ג"כ כדיעבד דמי דהותרה לכל, והרי באמת אפילו לגבי בתה גופה מחלקין דמותרת לקהל דכדיעבד דמי ואסורה לכהן דהוי לכתחילה, וכמ"ש הרמ"א בתשובה (סי' כ"ד) אע"כ דלא מקרי הותרה דאפשר דמגוי נתעברה דמותרת לקהל, והיא ובתה פסולין לכהונה, א"כ גם בארוס מה בכך דהולד נושא ישראלית, הא מ"מ אפשר דמגוי נתעברה דקיי"ל נכרי הבא על א"א הולד כשר, אא"כ עיקר סברת הח"מ כיון דחולק בנכסים עם אחיו דבזה הטעם דמכח ברי וחזקת כשרות מוכח דמיניה נתעברה ומש"ה יורשה, א"כ שפיר יש לחלק דוקא בארוס אף באינו לפנינו, כיון דכבר נתחזק ברי וח"כ שלה להאמינה, דמכח זה הולד חולק בנכסים עם אחיו, מש"ה מותרת לכהן אבל בזונה דעלמא אף במודה דהולד יורשו, היינו דהתורה האמינו לומר זה בני, אבל לא מדין ברי וח"כ שלה, דחזקת כשרות אינו מורה דדוקא מזה נתעברה א"כ י"ל דהיא אסורה לכהן, והודאתו לגבי דידה אינו מעלה ואינו מוריד, וצ"ע לדינא, עכ"פ בנ"ד כדאי לסמוך שלא לכתוב בעולה רק סתמא להדא פלונית כן נראה לענ"ד. ידידו עקיבא במ"ו הרב רבי משה גינז מא"ש. תשובה עג לידידי הרב רבי מיכל נ"י אב"ד בק"ק ליפנא

ע"ד שאלתו וז"ל, אחד נשא אשה זה שנים רבות ולא בנים ממנה, וזה כמה שנים ע"י שנתגדל בראשה קישור השערות הנאחזים בסבך, שקורין קאלטניס, אח"כ חתכו ממנה השערות, מאז נעשית שוטית ומשתגעת, וכבר נתגדלו השערות בסבך, ואעפ"כ לא סרה משגעונה ויושבת בדודה, ובבוא אליה נשים או אנשים ויהי מי תסתיר פניה, לפעמים כשעושים לה מלבוש תקרע אותו בשיניה, והבעל הוציא עליה הוצאות אצל רופאים ובעלי שמות יותר מיכלתו, ואין תרופה למכתו, לפעמים קצת חלומה באמרה צר לי בצערו של בעלי, מ"מ מוסתרת פניה בפני כל רואיה, והבעל עסקו במו"מ, וכשעוזב ביתו, צריך לשכור שומרים, והוא באמצע שניו וחייו אינם חיים, בכה והתחנן לפני לכתוב לגדולים אשר בארץ לייעצו עצה ולמצוא תרופה, אם לתת לה גט בע"כ, או למצוא היתר לישא אחרת ע"י ק"א רבנים, עכ"ל

הדבר פשוט שאין להתיר ליתן לה גט בע"כ, אף אם נידון אותה לעתים חלומה הלא רבו כמו רבו דעת האוסרים עפ"י הירושלמי דמשום טעמא דגרירה אסור לגרשה, והכי פסקינן להלכה בש"ע (סי' קי"ט ס"ו) ואף בדיעבד חשש הרמ"א שם להחמיר, אף אם יאמר הבעל לשכור לה שומר לשמרה מההפקר, פשיטא דלא מהני, דלא אשתמיט חד מהפוסקים ראשונים ואחרונים להמציא תיקון זה, ואדרבא הא מבואר בירושלמי דטעמא דגרירה אף שיש לה אב אסור, וכתבו הטעם דהאב אין בידו לשמרה בכל פעם הרי דאין שום תיקון לעשות שמירה לזה, ובעינן דוקא שיהי' נקרא שם בעלה עליה, ולא יקרבו לפתח ביתה בעוד שהיא א"א, ומ"ש הב"ש (סי' א' סכ"ג) וישמר אותה ממנהג הפקר היינו להתיר לו לישא אשה על אשתו, דעדיין אגידה ביה והיא א"א גמורה, ול"ש בזה טעמא דגרירה, דהרי פשוט מדינא דגמרא, בנשתטית דמותר לישא אשה על אשתו ולא אמרינן דיסיר השגחתו מאשתו הראשונה, וינהגו בה מנהג הפקר, אלא משום חרם רגמ"ה בעינן היתר ע"י ק"א רבנים, והעמיסו עליו ג"כ לשמרה במה דאפשר, גם מאן מפיס דבעת חלוממתה באמירתה שלבה דוה על עיגון בעלה שהגיעה לכלל יודעת לשמור גיטה, דלדעת כמה פוסקים אף דמבחנת בין גיטה לד"א לא מקרי יודעת לשמור גיטה, ובעי' שתהי' בגדר פעוטות, ותלוי בחילוף גרסאות גיטין (דף ס"ה ע"א) וע' תשו' רש"ל סי' ס"ה, א"כ איתא חשש לביטול גט מדאורי' גם זה פשוט וברור

אולם להתיר ע"י ק"א רבנים, כבר יצא הדבר להתיר מפי גדולי המורים ודעת הרבה גאונים דא"צ התרה כלל, כי במקום מצות פו"ר לא גזר רגמ"ה, עי' מהרי"ק ושו"ת ב"י סי' י"ד, וכן הסכים המהרח"ש סי' ל"ג, ודעתו שם אף לדעת הר"י מינץ לא החמיר רק בשהה י' שנים ולא ילדה, אבל בנשתטית לא, דלא אסרו רק לישא אשה על אשתו, ואשתו היינו שמתנהג עמה באישות, אבל נשתטית דא"י לנהוג עמה באישות אינו בכלל זה עיי"ש, אלא דמ"מ גדולי האחרונים החמירו, המה הב"ח סי' קי"ט, ובשו"ת סי' צ"ג, ובשו"ת שב יעקב סי' מ"ב, אבל מ"מ הסכימו דיש היתר ע"י ק"א רבנים, וכ"כ בשו"ת צ"צ סי' ס"ז דכבר נתפשטה ההוראה להתיר ע"י ק"א רבנים, והנה האחרונים כתבו דצריך להשליש ביד נאמן דמי הכתובה ותוספת כתובה ונדוכיא ויחייב א"ע נגדה כל דיני תנאי כתובה וישליש גט ביד שליח להולכה ליתן לה לכשתשתפה, ובודאי אם תשתפה איני נמנה להתיר ע"י קבלתה גט זה, כאשר כבר קיהו בזה הרבה הרב המגיה במ"ל פ"ו הקשה כיון דבשעת הכתיבה אינה בת גירושין הוי כנכתב שלא לשם גירושין, ודומה לההיא דיבמות (דף נ"ב ע"ב) ולאשה דעלמא אינו גט, ומבואר בהרמב"ם פ"ג ה"ו מה"ג הטעם כיון דלא היתה בת גירושין כשנכתב הגט הוי כנכתב שלא לשמה, ומה דדעת הרב המגיה שם לעשות פלוגתא בין תוס' לדעת הרמב"ם, דלדעת תוס' יבמות שם הטעם כיון דאין בידו לגרשה עכשיו, לא מצי משוי שליח, במח"כת אינו כן, דהכל עולה בסגנון א' ושניהם צריכים להדדי, דדברי תוס' המה כאומר לסופר שיכתוב אחר שיכניסנה כמבואר בתוס' שם דבזה אינו מספיק טעמא דהרמב"ם, דהא בשעת כתיבה תהי' בת גירושין, והוצרכו לטעמיה כיון דאין בידו לגרשה עכשיו לא מצי משוי שליח, והיינו דכללא הוא, דבמה שא"י לעשות עתה א"י לעשות שליח לעשות לאח"ז, כמ"ש תוס' נזיר (דף י"ב) ואך לטעמא דידהו צריך ג"כ ליסוד סברת הרמב"ם הנ"ל, דבלא"ה יקשה הא בידו לכתוב בעצמו עכשיו הגט, וממילא יכול לכתוב גם ע"י שלוחו, וכיון דבידו לעשות כן עתה ע"י עצמו או שלוחו, ממילא יכול לעשות שליח לעשות כן לאחר זמן לזה מוכרחים אנו לטעמא דהרמב"ם דעתה א"א לו ולשלוחו לכתוב הגט, וכיון דעתה אינה בת גירושין הוי כמו שלא לשמה, ומש"ה אף שמצוה שיכתוב בעת שתהי' בת גירושין, מ"מ כיון דא"י לעשות עתה שליח א"י לעשותו לאח"ז, וזהו ברור, א"כ קשה גם נצבה קושיית הרב המגיה על תקנה דהשלשת הגט בנשתטית דפסול מתרי טעמא לגרש בזה הגט, הן מטעם כיון דא"י עתה ליתן לה הגט בעצמו וע"י שלוחו לא מצי משוי שליח ליתן לה לכשתשתפה, והן מטעם כיון דעתה לאו בת גירושין הוי כנכתב שלא לשמה, וכן הגאון פ"י ר"פ מי שאחזו פקפק בזה מטעם הנ"ל, כיון דבעידן כתיבה אינה ראויה לקבלת הגט, הגט בטל, ומדמי לאחזו קורדייקוס

אולם מכל מקום להקל בלי השלשת הגט קשה להרים ראש נגד גדולי חקרי לב, דעת הב"ח, והעתיקו דבריו להלכה הח"מ והב"ש, כי שערי התירוצים לא ננעלו לחלק