רבי עקיבא איגר תנינא עט

חוזרים הבגדים א"כ שפיר מוכח דגם להרי"ף דלענין מאי קנתה, הא גם אחר הגירושין אין יכולה לכלות הקרקע או למכרה כיון דעומד לחזור בודאי או לכשימות או לכשתמות, ואי משום אכילת פירות לאחר גירושין, זהו אינו במשמע, דלישנא קנתה והבעל אוכל הפירות, משמע דקנתה לא מיירי מאכילת פירות רק מקנין הגוף דקנתה הגוף והבעל אוכל פירות, גם אפשר דזה לא מסתבר לדון דנתן לה מתנה אכילת פירות לאחר גירושין, דמה"ת נימא דיתן לה ענין זכות דוקא לשעה דתיפוק מיניה, אע"כ דבמתנת קרקע אקני לה לגמרי והוי כמתנה גמורה מעכשיו, והוי ממש כמו הקרקע שלה אלא דהבעל אוכל פירות מדין נ"מ ולאחר הגירושין ממילא גם הפירות שלה, א"כ גם להרי"ף אתי' שפיר ראיית הר"ן, אך מ"מ אין כדאי להוציא מתוך זה הכרעה לדין, וצ"ע

תשובה עא עוד לו וע"ד המנהג בכמה מקומות לאחר החופה עד הלילה, ומקדשים בלילה אם נכון לעשות כן

דבר זה אין לו יסוד לא בראשונים ולא באחרונים, רק בש"ע אה"ע (סי' קכ"ג בהג"ה) כתב ואין לגרש לכתחילה בלילה, מקור הדין מדברי מהר"י מינ"ץ וז"ל בסי' נ"ז, אשה שקבלה גט בלילה אינה מגורשת, וכן אם הוא קדושין אבל קיום שטרות הוי אפילו בלילה עכ"ל, והביא שם הגט פשוט דברי הרא"ם בשו"ת ח"א סי' פ"ב, דכתב הטעם בגט הוי כתחילת דין ומדמי לה לחליצה עיי"ש, אולם בקדושין לא ביאר טעם ספיקתו, ובשו"ת הרא"ם ח"ב סי' ל"ו האריך מאד, בדיני גט בלילה, והעלה דמדינא דאורי' אינו גט, וכתב שם ומגמגם אני על הקדושין משום דכתיב ויצאה והיתה ויש צדדים בדבר עכ"ל, נראה אופן ספיקתו, די"ל דלענין זה ל"ש היקישא ויצאה והיתה כיון דבגט עצמו לא כתיב קרא לפסול בו בלילה רק מסברא כיון דגובה כתובתה הוי כתילת דין, וכיון דהסברא ליתא בקדושין ממילא אין לפוסלו, וסברא כזו כתב הפני יהושע כתובות (דף ע"ג) לענין תנאי דאפשר לקיים ע"י שליח עיי"ש, ונ"ל ראי' דעכ"פ בקדושין מדינא מהני בלילה, מההיא דאמרינן פ"ט דגיטין המגרש וכו' ולנה עמו בפונדק וכו' אא"ע בב"ז ובעל לשם קדושין, והרי לנה משמע רק בלילה ואפ"ה מהני אם בעל לשם קדושין, גם הרשב"א הביא ראי' דפנוי הבא על הפנויה לא אמרינן אין אדם עושה בעילתו ב"ז, וא"כ לא משכחת לה דנושא מפותת אביו עיי"ש, ודלמא מפותת אביו מיירי שאביו בא עליה בלילה דודאי ליכא קדושין, אע"כ מדינא מהני קדושין בלילה, ובודאי בשעת הדחק אם נמשך עד הלילה יש לסמוך להתיר לקדשה כיון דאפילו בגט רבו המקילים, אך שלא בשעת הדחק ראוי ונכון לקדש ביום לחוש לספיקא דהרא"ם הנ"ל, ואם מנהג העיר בשביל טבילת הכלה, כבר הסכימו בשו"ת עבודת הגירשוני סי' כ' ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' ד' ובתפארת למשה ואורח מישור וסדרי טהרה, דמותרת לטבול ביום ז' אחר הנץ החמה דלא כהש"ך, מ"מ אם מנהג העיר בשביל הטבילה נראה דקבלו עליהם להחמיר כדעת הש"ך, אין לשנות מנהגם, דלא גרע מדברים המותרים וכו' מאחר דהקדושין בלילה אין קפידא כ"כ, וכדנראה דהרמ"א הביא דברי מהר"י מינץ לענין גט, והשמיט דברי הר"י מינץ לענין קדושין, נראה דלא חש לה לענין קדושין, ועי' בגט פשוט (סי' קכ"ג) דתמה על הרא"ם, דהא סוגיא ערוכה בקדושין (דף ח' וי"א) דקדשה בלילה, עיי"ש, ולענ"ד יש לדחות, דהא עיקר יסודו דהרא"ם בגט כיון דקיי"ל כר"א ביבמות (דף ק"ד) דחלצה בלילה פסול דחליצה כתחילת דין, ה"נ גט הוי כתחילת דין, א"כ י"ל מה דאמרינן בקדושין (דף ח') ל"צ דיהבה נהיליה בלילה ה"נ דאשתכח וכו', היינו דלת"ק דר"א דיבמות דחליצה בלילה כשר דכגמר דין דמי, ממילא גם גט כשר בלילה, דמשכחת לה דיהבה בלילה, ולר"א עכ"פ משכחת דאשתכח ביני זוזי, וכן ההיא דדף י"א דאר"ז כי קאמינא דקדשה בלילה, י"ל דר"ז ס"ל להלכה כת"ק דר"א בחליצה, וכדס"ל ביבמות שם לרבה בר חייא קטוספאה, אח"ז ראיתי בספר שער המלך ריש הל' גירושין כתב לתרץ קושיית הג"פ הנ"ל, די"ל דהרא"ם ס"ל דבקדושי כסף לא מקשינן ליציאה, ומסתפק רב בקדושי שטר, עיי"ש, ולפי הנ"ל אין הכרח, די"ל דגם בקדושי כסף מספקא ליה, אמנם דברי השער המלך מספיקים ליישב ראיה דידן מההיא לנה עמו בפונדק, די"ל דבאמת כסף וביאה מהני בלילה אבל לא לקדושי שטר, עכ"פ זכינו לדון מכח ראי' דידן דלמנהגינו דמקדשים בכסף מותר בלילה, כן נראה לענ"ד: תשובה עב לידידי הגאבדק"ק ווילעהן הרב רבי יאקב נ"י

ע"ד שאלתו, משודכת שהרתה לזנונים, והמשודך אמר אין מינאי וכנסה לחופה, אם כותבין לה כתובה ק' או ר' ואיך כותבין הנוסח

לכאורה זה מחלוקת הפוסקים הראשונים, הרמב"ם ריש הלכות נערה בתולה כתב גבי מפתה ואם רצה וכנסה אינו נותן קנס אלא כותב לה כתובה כמוהר הבתולות, וכ"כ הטור (סי' קע"ז) אולם במ"ל שם הביא דעת התוס' והראב"ד והנ"י דס"ל דדינה כבעולה דעלמא וכתובתה מנה

אמנם לפי ענ"ד למה דמבואר שם במ"ל טעמא דהרמב"ם דילפינן לה מקרא מהור ימהרנה, היינו שיתן לה מוהר הכתובה כדפי' בחומש, וזה מקנס שקנסה התורה להמפתה לכתוב לה כתובת בתולה עיי"ש, א"כ י"ל דזהו רק בנערה דחייבה התורה למפתה קנס, וזה מגדר התנאי דלא נפטר מהקנס, אא"כ שנשאו בכתובת בתולה, אבל בבוגרת פטור בין מהקנס בין לכתוב כתובת בתולים ופשוט וברור

גם בעיקר החיוב דאונס שותה בעציצו, נ"ל דזהו דוקא בנערה, אבל בבוגרת ליכא עשה דולו תהי' דכל הפרשה בנערה כתיב, אולם מסתימת דברי הרמ"א (סי' קע"ז ובב"ש שם סק"ד) לכאורה לא משמע כן עיי"ש, עכ"פ לענין הכתובה נ"ל דבבוגרת כל אפים שוים דיש לה רק כתיבת מנה כבעולה דעלמא

ובענין נוסח הכתובה, הנ"ש הביא דברי מהר"ם מינץ שכתב י"א דכותבין להדא בעולה, כדי לפרסם שהיא בעולה שאם תתאלמן מזה שלא תנשא לכהן, דאף באומרת לכשר נבעלתי קיי"ל דלכתחילה לא תעביד עובדא, והוא הכריע דמשום בושה כתבו סתם להדא פלונית, ולענ"ד שגם הבועל בפנינו ואומר ממני נתעברה יש לצרף עוד דאפשר דמותרת להנשא לכהן לכתחילה, דהא אמרינן פ"ק דכתובות חדא דהא קמודה וכו', והיינו דאפילו לר"י מותרת בהוא מודה, ועלה אמרינן ובהא כי לא מודה מי מכשיר ר"ג, והשתא א"ש ואת לא תעביד עובדא וכו', הרי אף דלס"ד ההיא ארוס וארוסתו בכלל לכתחילה הוא, מכל מקום כי מודה היה ניחא ליה דנאמנת

אמנם עדיין לדינא צ"ע, דבאמת צריך תבלין, דמה מעליותא במה שהוא מודה, ועי' מ"ש בתשו' סי' ולזה אולי י"ל דוקא בארוס דנוגע לו להתירה לו, בזה אמרינן כיון דשניהם מודים דמותרים זה לזה, אנן שבקינן להו, וכן לענין היתר הולד דהוא שייך בגוי' דהתורה האמינו לומר זה בני ועי' בהה"מ פי"ז מהא"ב] אבל להכשר דידה להנשא לכהן י"ל דלא מהני הודאתו: