רבי עקיבא איגר תנינא נט

צריכים לחלק דבאמת ברי וברי דהבע"ד מהני, אלא דבשבויה חיישינן דאמר בדדמי, דלדעתו ראויה להאמינה ולא לחוש לנטמאה, אלא דהב"ד חוששים לה, מש"ה משקר ואומר דברי לו, וכעין זה כתבו בתוס' גיטין (דף כ"ז ד"ה מעולם לא חתמנו) משא"כ בתרי ותרי מה טעם יש לו להאמינה נגד עדים, ואף בג' אומרים מת דמבלעדו יש ב' עדים, מ"מ מה טעם להאמינה במקום תרי ותרי והוי ברי מעליא, ולפ"ז ניחא ההוא דארוס וארוסתו דלאו מדין עדות אתינן עלה דאין בע"ד מעיד, וגם לא מצינו חילוק דמשמע דאף אם הוא גזלן דמהני קממודה אלא הטעם כיון דהוא ברי מעליא דל"ש בזה בדדמי, מש"ה כיון דהבע"ד אומרים מותרים אנחנו זה לזה ואין לנו ספק מהני, וכיון שכן אינו ראיה לנ"ד דהודאה דנער, די"ל דלא מהני לכהן הבא לנושאה דאין ברי להכהן עצמו, [ובאמת קשה לי דבההיא דפ"ז דיבמות דמדמין ההיא דילדה תאכל בתרומה לדינא דאפקרה, והא י"ל דבתרומה כיון דנוגע רק לעצמה והיא אומרת ידעתי שאני מותר בתרומה מהני כמו בספק דתרי ותרי] אך מ"מ י"ל דמסברא מהני הודאת הנער דהא ר"י למד דינו משבויה והתם מהני עדות ע"א דטהורה היא, ואף דר"י אין דינו רק מכח שבויה דהא לגבי רוב כשרים ליכא ראיה, וע"כ דהקשה לר"ג דעכ"פ ברוב פסולים ליתסר מההיא דשבויה, מ"מ י"ל דלא חמיר משבויה, וגם לדידן דקי"ל כר"ג ברוב פסולים, י"ל דמה דחיישינן לדר"י לכתחילה בר"פ היינו מכח הקושיא דדמי לשבויה, דמה דס"ל לר"ג לחלק דמזנה בודקת ומזנה, בהא לא סמכינן לכתחילה, ובפרט דלענין דינא קילא משבויה, דבשבויה דיעבד תצא, ובזה רק לא עבדינן עובדא, ואם נשאת לא תצא, שפיר י"ל דמהני עדות ע"א, וא"כ הודאתו דנער מהני מכח עדות

ואולם עכ"ז יש לדון, דהא די"ל דאינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע, דהא בגדולה בחזקת נדה הם כדאיתא בש"ע אה"ע רסי' כ"ו דבודאי בושה לטבול, ואף די"ל כיון דעכ"פ אפשרות שטבלה לנדתה נאמן הבא עליה, מ"מ הוי איסורא דרבנן דפנויה, ומההיא דארוס וארוסתו דהוי ג"כ איסורא דרבנן, דכלה בלא ברכה י"ל דדלמא באמת בירך חתנה, גם הא כתבנו דלא מדין עדות הוא רק מכח ברי וברי של הבע"ד, אבל באם באנו לדון מכח עדות, י"ל דא"א משים עצמו רשע, ואפשר לומר דהא אמרינן ביבמות (דף כ"ה) דאם גזלן כשר לעדות אשה אף דלא פלגינן דיבוריה נאמן, ולכאורה קשה, הא מ"מ נימא א"א משים עצמו רשע וא"כ לומר הרגתיו, בזה היה נראה דבזה אין מסלקין עדות אלא בפלוני רבעני ס"ל לר"י דכיון דאומר על עצמו שהוא רשע פסול לעדות שרבע פלוני, ורבא אמר דא"נ לפסול עצמו לעדות עפ"י עצמו ולא נפסל, ואי בממנ"פ אם אמת הוא נפסל בזה אמרינן פלגינן דיבוריה, ובזה פרכינן ביבמות מר"י דגם בהרגתיו נימא דפסל עצמו לעדות וא"נ להעיד, ומשני דגזלן כשר לעדות אשה, א"נ כרבא דאינו נפסל ע"י עצמו, א"כ י"ל דבנ"ד דאף אם אמת כדברי הנער ועביד איסורא דרבנן לא נפסל לעדות, דבפסולי דרבנן בעינן הכרזה, [ובמק"א הארכתי אם גם לעדות איסור בעינן הכרזה] בזה אף דבדיבורו עושה עצמו רשע, לא מסלקינן עדותו כמו בהרגתיו אם גזלן כשר לעדות אשה, אך זהו אינו מספיק, דהא הנ"י [הובא בסמ"ע סי' ל"ב כתב דלאותו עדות שנפסל בו א"צ הכרזה, א"כ ה"נ בנ"ד, דאם אמת כדבריו נפסל לעדות ההוא בלא הכרזה, ולומר מהא דפלגינן דיבוריה דנבעלה לאחר, דנ"ל דזהו דוקא ברבעני, דעדותו שרבע פלוני וקיי"ל עדותו בזה שפלוני רבע, וכן בהרגתיו דהבא להעיד שבעלה מת בזה מאמינים אותו, וה"נ בנ"ד אם בא להעיד שכשירה לכהונה ע"י שבא עליה י"ל דפלגינן דבוריה ועדותו שנבעלה לכשר אחר, ובאמת הא לא בא להעיד על כשרותה אלא דתבעה אותו ליתן בדרא דממונא והודה לה דזהו ל"ש פלגינן דיבורי' דהא הודאתו סובב דוקא על עצמו, וגם אף אם אמרינן דפלגינן והוא לא בא עליה רק אחר, איך נכלל בעדותו שאחר כשר בא עליה, הא לא בא להעיד על כשרותה

אמנם י"ל דבשבויה כיון דאשה כשירה גם פס"ע דרבנן כשרים לפי הכלל ספ"ק דר"ה, דעדות שאשה כשירה, גם פס"ע דרבנן כשרים, וא"כ י"ל דה"נ בנ"ד דעד פסול כשר להעיד דלכשר נבעלה, וא"כ יש לקיים עדותו דהנער, דאף אם אמת כדבריו ועבר על דרבנן כשר לעדות

וכל זה אם הודה הנער בפני הב"ד, אבל בנ"ד דאינו כן יש לדון טובא, דאף דע"א כשר מעיד דהנער ההוא אמר לפניו שבעל אותה אף דהוי עד מפי עד, מ"מ י"ל כיון דאשה נאמנת בעדות זו, וכה"ג עד מפ"ע נאמן, כדאמרינן בשבת (ד' קמ"ה) דאין עד מפ"ע נאמן אלא בעדות שאשה כשירה לה, דמשמע דבכ"מ דאשה כשירה גם עד מפ"ע נאמן, אך הא מצינו בשבויה בש"ע אה"ע (סי' ז' ס"ב) דיעות אם עד מפ"ע מהני, ועיין שו"ת ראנ"ח ח"א סי' כ"ב וכ"ג דעמד בזה מסוגיא דשבת הנ"ל עיי"ש. גם לפי דברי העד אמר הבעל ג"כ שעכו"ם שחקו עמה דרך פריצות, והוי כמו דיימא מעלמא, ומה דהודה בערכאות, אף דכתב הרמ"א סי' ס"ח וי"א דשטרי הודאות כשרים, ואף לדברינו דבנ"ד רק מדין עדות ע"א אתינן עליה, וערכאות לאו בני קב"ע נינהו מ"מ י"ל כיון דע"א ואשה נאמן אף הגדתם חוץ לב"ד מהני כמו במת בעלך, והרי להמתירים בשבויה עד מפ"ע אף דהראשון לא אמר עדותו בב"ד אלא שהעד קיבל עדותו מהני, וכיון שלא בעי קב"ע בב"ד, י"ל דאין מאמינים לערכאות שהודה בפניהם. אך מ"מ אין לנו ראיה דערכאות מהני בענין איסור והיתר, די"ל דרק בממונא המניהו חז"ל אבל לא במלתא דאיסורא, ולכאורה ראי' מדאמרי' בגיטין אף בע"מ לא מהני דהוי מזוייף מתוכו, והיינו דלפעמים בלא ע"מ ידונו הב"ד על ידיהם, מסתמא נמסר כהלכתו, וא"כ הוי הדין עפ"י עדות נכרים ויקשה לכאורה דמה בכך, הא באמת ראוים לדון עפ"י ערכאות דהבעל כתב הגט, וממילא נמסר כהלכתו, וכדאמרינן בכל עדים חתומים, דהוי כמו דמעידים שנמסר כהלכתו, ה"נ יהי' מהני עדות לפני ערכאות, אבל באמת הא תוס' כתבו שם בגיטין דגם במתנה לא מהני ע"מ [והטעם אינו מובן לי כ"כ] וא"כ אין ראיה דלגבי איסורא לא מהני ערכאות ואם ערכאות מעידים דהבעל אמר בפניהם גרשתי אשה י"ל דמהני, וצ"ע לדינא

גם בעיקר היסוד שהמצאתי מסוגיא דיבמות גבי הרגתיו קשה עלי למאוד, דהא בכת"י הוא זה, אבל אנוסים היינו מחמת ממון לא מהימני אף דהתם לאו מדין עדות דמעידים שאנוסים היו אתינן עלה דאינו חוזר ומגיד, רק מדין מגו אתינן, ועיין בהר"ן דמגו דאי בעי שתקי אמרינן גם בתרי, ואעפ"כ אמרינן דא"א משים עצמו רשע דלא שמעינן כלל לדבריו שעשה מעשה רשע אף במקום מגו, וההיא דסוגיא דיבמות צל"ע וא"א לי לדון מכח קושיא, לזה עכ"פ כיון דגם לא היה הודאתו בב"ד אין בכחי להתיר, זולת אם הנער ההוא יבא להעיד בב"ד על כשרותה, ויותר טוב אם יהיה עדותו סתם שיודע שנבעלה לכשר, זהו נטיית דעתי העניה והקלה כמות שהיא

תשובה נה שאלה מהרב אבדק"ק קעמפנא

מעשה פה קהלתינו שיצא קול שהר"ר מענדיל קידש בתולה גיטל בת כהר"ר הירש ליב בחופה וקידושין ונרות דולקות, והי' בשענקהויז, ועתה טוען הר"ר מענדיל, שאמרו לו אנשים לצנים שיש כאן אשה ממקום אחר שרוצית להנשא לו, וראה אותה מוכנת לנשואין והתרצה לה, אך לא ראה פניה והלך לחופה וקדשה בטבעת מתנה ע"מ להחזיר שהי' לו מהר"ר משה ששאל לו הטבעת תחת החופה בפני הכלה, והגיד תחת החופה שהוא מתנה ע"מ להחזיר, והי' שם הרבה עדים ואלו