רבי עקיבא איגר תנינא מג

איסור עולם, וכדינא דהר"מ אף כי נפסלה מכהונה ומדמביא שם במרדכי ראי' מס"ס, ש"מ דשוים הם ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן, וכן נקטו כל הפוסקים במשקל אחד. מזה דעתי נוטה שלא לידון שלא במקום עיגון עפ"י ס"ס בס"ק, ואי משום דנפסלה מכהונה מש"ה לא חשיב דיעבד כנ"ל, ודוקא הראשונים שסמכו על דעתם ברור שההלכה אין חוששין כתבו שלא להחמיר מפני שנפסלה לכהונה, אבל אנן דבעניותינו צריכה גט מספק, כל דאפשר בגט חשוב לכתחילה וראוי דלא למיעבד עובדא לפוטרה בלא גט, אף ע"י ס"ס, כנראה גם מן המהר"ם פאדווי והב"ח הנ"ל, ומה שטען מר הגאון נ"י מצד ברי ושמא, יעיין מר בספרי סי' מ"ה, גם מ"ש מר שההיא דמהר"ם פאדווי אינו אלא בברי וברי, אין מוכרח כ"כ, כידוע לו, ומ"ש מר בטוב טעם לסלק השגתי מהב"ש מכל וכל, וכתב דהא ע"כ מוכח דאף לר"ג אלים ס"ס מרוב דהא קיי"ל בחד ברי ואינה טוענת ברי דתצא, [ומזה סתירה נמי לדברי הב"ש סי' ב' סי"ד דכתב ושם קיי"ל דל"ת, וזהו ליתא באינה טוענת, ובטוענת אפילו ברוב פסולים לא תצא ואלו באלמנת עיסה קיי"ל דלא תצא, יפה כתב ולא עלי התלונה כ"א על המרדכי, ועלי ליכא תלונה כ"כ די"ל מה דקיי"ל בחד רובא דתצא ואפילו פירש אחד וכו' היינו אף משום מעלת יוחסין רק משום גזירה, ולהכי מחלקינן בין ב' רובא לחד, משא"כ בס"ס דאלמנת עיסה דליכא למגזר במידי, אבל לר' יהושע לשיטת הפוסקים דהסוגיא לר"ג, אבל לר"י אפילו בב' רובא ואפילו ידוע דאזלו אינהו לגבה פסול, היינו משום דלדידי' מצד עצמותו ושוב לא אזיל בתר רובא וס"ס, אלים ליה שפיר כתבתי דמיניה לא קשה על הריטב"א עכ"ד

השבתי בזה"ל, מ"ש חביבי נ"י לחזק דבריו להחמיר בס"ס בקדושין שלא במקום עיגון, מדקיי"ל בהגהת ש"ע אה"ע סי' קס"ב דאסור בקרובות ספק חלוצתו, אף דרק מדבריהם והוי ספק דרבנן, וע"כ הטעם כיון דיש לו בה רק ספק קדושין לא מקרי כ"כ דיעבד ומוכח מזה אף דמצריכינן גיטא ופוסלים אותה לכהונה מקרי לכתחילה להחמיר בספק דרבנן באיסורי ביאה, וה"נ בס"ס עכ"ד. לענ"ד הרי מצינו בהרשב"א בתשובה אלף רי"ו דכתב בנתקדשה ואין ידוע אם הגיעה לכלל שנותיה ונבדקה ולא נמצאו לה סימנים די"ל דהוי ס"ס, ספק לא הגיעה לשנותיה, ספק לא הביאה סימנים אלא שסיים ואפ"ה איני רואה בזה להקל ויש עוד להתיישב בדבר, הובא בב"ש סי' קנ"ה סכ"ב, ורמז לעיין בתשובת הרב וה' בצלאל אשכנזי, ועיינתי שם, ראיתי שכתב על דברי רשב"א אלו איברא ודאי דכל ס"ס לקולא אפילו בשל תורה וא"צ ישוב, וכ"כ הריטב"א פרק המגרש דאי נפק עלה קלא דאתקדשה בספק קרוב לה וכו' לא אסרינן לה, דהוי ס"ס, ספק קלא לאו קושטא הוא, ואם קושטא ספק קרוב לו, הא קמן דאע"ג דהס"ס אינו מתהפך אפ"ה שריא אתתא לעלמא וכו' ויש והאחרונים שחולקים בזה, מ"מ לדברי כולהו ס"ל דס"ס המתהפך אזלינן לקולא אפילו בד"ת, אבל אפשר דהרב הנ"ל כתב שצריך להתיישב משום דהוי רק כמו חדא ספיקא ספק גדולה וספק קטנה, ולא הוי ס"ס מעלמא, ע"כ לשון הרב מוה' בצלאל ז"ל, והביא עוד שם מקודם תשובת רבני פרובינצא וקוטלוניי' דמקילים בדינא דהרשב"א הנ"ל מדין ס"ס, וכתבו וז"ל, וכל ב' ספיקי אפילו בדאורייתא לקולא כמו דנתבאר פ"ק דכתובות גבי פ"פ מצאתי, ובהדי' נתבאר ג"כ בההיא דיצאה מליאה דפליגי ר"ג ור"י, תרווייהו מודו דאי הוי ב' ספיקא אזלינן לקולא אפילו בדאורייתא, כמבואר בירושלמי שם ביאור רחב, אע"ג דבאלמכת עיסה הוי להו ב' ספיקי פסקו לכתחילה לא תנשא, התם מעלה עשו ביוחסין עכ"ל ] מבואר דס"ל דמ"מ באלמנת עיסה הוא רק מפני יחוס כהונה ולא ביחוס ישראל כדעת הב"ש סי' ב' סט"ו] ומסתימת דבריהם משמע להדיא אפילו בלא עיגון ואפשר בגט מקילין בס"ס, ובפרט בדברי חכמי פרובינצא דמחלקים בין אלמנת עיסה מפורש להדיא דאפילו לכתחילה מקילין בס"ס דקדושין וכפי פירוש הרב מוה' בצלאל הנ"ל בכוונת הרשב"א, כתב ג"כ המהרי"ט בתשובה ח"א סי' מ"א וכתב עוד שם טעמים אחרים, וכן הסכים הפר"ח סי' ק"י אות ועיין בתשו' המהרי"ט ח"א סי' נ"א דחכם אחד השיב על דבריו שבסימן מ"א הנ"ל, ונזכר שהחכם ההוא רצה לומר דהטעם דהרשב"א דצריך להתיישב משום דבערוה מחמירין בס"ס, והוא השיב דמסוגיא דאלמנת עיסה מוכח דבין לר"ג בין לר"י מקילים בס"ס ליוחסין, וכן מוכח פ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ, ומדברי תוס' שם דהקשו דבא"כ נמי הוי ס"ס והלא דברים ק"ו אם במקום שהיקל בדבר ערוה לענין חזקה וכו' ומסוגיא דקדושין קידש באבני כוחלא י"ג להדיא דאי חילוק בין שבויה לא"א, וא"כ אם בא"כ מקילין מס"ס, ה"ה א"א, ומה ראה הרשב"א להחמיר עיי"ש, ולכאורה במה דמדמי א"א לא"כ הוא ראי' לסתור, דהא בא"כ מחמירין באלמנת עיסה בס"ס, ומה תמה בזה על הרשב"א, דלמא הרשב"א מיירי שלא במקום עיגון ודחק, אע"כ דס"ל למהרי"ט דלאסרה לעלמא בלא גט, כיון דאין בידינו לכופו לגרש לא מקרי לכתחילה, גם כפי הראיה של מהרי"ט לדון בק"ו ס"ס מדין חזקה מבואר דס"ל אפילו לכתחילה מקילין ס"ס, ועתה מצאתי ביותר בתשובת מהרי"ט סי' קל"ח דכתב להקל להדיא בס"ס בקדושין, והביא שם דברי תשובת מהריב"ל ח"ב סי' ז' דנטה להחמיר עפ"י דברי המרדכי בהחולץ, ואף על פי כן העלה שם להקל, ובאמת בעיקר דברי המהרי"ט שם שכתב להקל בחזקה לחודי' בערוה והביא ראיה מההיא דיבמות, דאמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי אתתא בחזקתה מידי דהוי נכסי דבר שטיא אלמא ילפינן ערוה מממון, ודוקא בב' כיתי עדים אמרינן התם מדרבנן כמו דמחמירין בכל איסורי תורה בתרי ותרי עיי"ש, ותמהני הא למסקנא ביבמות בכל ספק קידושין או גירושין חולצת ולא מתייבמת והכי פסקינן בש"ע סי' קע"ג, וכ"כ הפ"י בסוגיא דפ"פ, דמסוגיא דיבמות מוכח דמדרבנן מחמירין שלא ליזול בתר חזקת היתר עיי"ש. וראיות הנהרי"ט דמדמי לה לבר שטיא, ראיה זו חלושה, דהא התם בעי' ללמוד רק דמדאורייתא פטורה מיבום ול"ש לגזור אם אתה אומר חולצת תתייבם, גם ראייתו לדון בס"ס להקל מההיא דאלמנת עיסה ומסוגיא דפ"פ, יש לדון דלמא התם משום דאיכא ג"כ חזקה להיתירא, וזה יש ליישב, והראשונה צ"ע.] הרי מבואר דדעת גדולי המורים אלו כולם ס"ל להקל בס"ס בקדושין, ובפרט דהגאון מוה' בצלאל אשכנזי אשר לפניו גלויים כל דברי הראשונים אף מה שלא באו בדפוס, וכדרכו בספרו שיטה מקובצת לאסוף ולקבץ כל דברי הראשונים, כן דרכו הטוב שם בתשובותיו, ולא אשתמיט להביא דעת המחמירים בס"ס, וראיית מעכ"ת מסי' קס"ב, י"ל דההיא מטעם דהנ"י דקרובת ספק חלוצתו דמי לקרובת גרושתו, החמירו בה טובא, ואף דמקור הדין במרדכי לא נקט לה מטעם זה מ"מ י"ל דאנן קיי"ל כן מה"ט, או מטעם שכתב הה"מ כיון דנעשית החליצה בפרסום החמירו טפי, גם הראי' מסי' קע"ג, י"ל ג"כ דהוא מטעם הנ"ל דהניעוקי יוסף, גם י"ל בההיא דקס"ב הוי לכתחילה ממש, וגם בסי' קע"ג, כיון דלצד הקילא אסורה לעלמא בלא גט ובמה שאנו באנו להחמיר הוא רק לגבי הארוס, גם להכהנים אם ימות הארוס בלא גט, מש"ה לא מקרי כ"כ דיעבד, כיון דרק בספק קדושין היא לו, אבל בעלמא בס"ס בקדושין לאסרה לעלמא בלא גט ולפסלה לכהונה מיד ע"י הגט הוי כדיעבד, גם י"ל דבההיא דסי' קע"ג מסייע חזקת פנויה לאיסור, ואף דחזקת פנויה לא הוי חזקה גמורה מ"מ מחמירין בזה, ועוד יש לחלק בפנים אחרות, עכ"פ בקדושין בע"א דרבו דעת הפוסקים להקל דאין חוששין לקדושין ועלייהו סמכינן במקום עיגון ודחק, משמע דכן הוא עיקר להלכה בודאי י"ל דאם איכא עוד ספק להקל דמקילין, ולסמוך על