רבי עקיבא איגר תנינא מ

הפרוצים וכו'. אבל לא ע"ד שנתפשטה התקנה אפילו באותן וכו' שלא עשה הצדיק תקנתו אלא מפני הפרוצים, אבל באלו שאמרו שהוא מן הדין או מן החיוב לגרשה ולישא אחרת בזה לא גזר הרב אפילו היתה תקנה עולמית, כ"ש ששמענו שלא גזר אלא לזמן סוף אלף החמישי וכו' עיי"ש. ואף דהרשב"א בתשובה סי' תת"ס גבי מורדת כתב וכ"ש לדברי הראב"ן דניחא טפי שהתיר את הבעל לישא אחרת וכו' משמע דלא פסיקא ליה כן להחליט כהראב"ן, כבר כתב לנכון בשו"ת פני משה ח"ג סי' נ"ה, לחלק דבמורדת דידה פשוטה לקבל גט ולא יצטרך להיות עיגון בזה ספוקי מספקא ליה להרשב"א, אבל בנשתטית דלאו בת גירושין היא ויצטרך להיות יושב גלמוד, פסיקא ליה להרשב"א דבזה לא גזר רגמ"ה, ואף דבמ"ש הרשב"א ששמע שלא גזר רגמ"ה רק לזמן קצוב, כתב עלה המהרש"ל בשו"ת סי' י' הא מלתא לית לן עיקר גבן והיא נדחית, גם בתשובת הראנ"ח ח"ב סי' פ"ב כתב וז"ל בענין חרם דרגמ"ה וכו', ומו"ה יהודא מיכל החמיר וכו', וגם נראה מכלל דבריו דלא היה זמן לגזירתו דלא כהרשב"א עכ"ל, מ"מ די בהכרעת הרשב"א דרגמ"ה לא תיקן בענין כזה, והכי הכריע הרמ"א סי' א' סעיף יו"ד ומדברי הרשב"א הנ"ל ומסתימת דברי הרמ"א משמע דהותרה לגמרי דאין בזה כלל חרם דרגמ"ה, אלא דהב"ח כתב דקבלה היא שלא להתיר בלי ק' רבנים וישליש הכתובה ויתן גט ביד שליח להולכה ליתן לה הגט כשתשתפה ואחריו יאיר כתיב החלקת מחוקק והב"ש וגדולי הגאונים כתבו בתשובותיהם דכבר נתפשט המנהג להתיר בק' רבנים. והנה בנ"ד דהבעל הוא עני גדול נחזי אנן, הא כתב הרא"ש גבי נכפית כה"ג לא תיקון רגמ"ה כיון דהוא מום גדול ויכול לגרשה בע"כ, והכתובה חוב עליו אם אין לו לשלם, הרי עכ"פ אם אינו מגרש מרצונו רק מום גדול שראוי לגרשה אין העיכוב בגירושין מחמת הכתובה ובזה אפשר דלא פליג הרשב"א בשו"ת סי' אלף רנ"ד, ועיין בב"ש סי' קנ"ט סט"ז, א"כ ה"נ י"ל דטעמא דהשלשת כתובה כמ"ש הח"מ ס"ק י"ט סי"ד כיון דמשום חומר רגמ"ה צריך למסור הגט ליד שליח, ומש"ה צריך שיהיה גם דמי הכתובה מוכנת עיי"ש. והיינו דהוי כעין גירושין, וזהו ביש לו נכסים לשלם, אבל באין לו הי' אם היה לה יד לקבל עתה הגירושין הי' יכול לגרשה בע"כ אף דאינו משלם לה מיד הכתובה כיון דהוא מום גדול, ובלאו דברי הח"מ הי' מקום לומר כן דמכח דנושא אחרת דנין אותו קצת כאלו מגרשה לזו, וצריך להשליש הכתובה כאלו מגרשה באמת, וכ"ז ביש לו לשלם, ואף לטעם שכתב הצ"צ בתשובה בטעם דהשלשת הכתובה כיון דאלו לא היינו מתירים לו לישא אחרת והיתה מתרפאת היתה נשארת אצלו ועכשיו שאנו מתירים לו לישא אחרת צריך לגרשה והיאך ניקום ונפקי זכותה שתצא ממנו וכתובה יהי' חוב עליו עיי"ש, עדיין י"ל כיון דע"י דנושא אחרת יצטרך לגרש לזו לכשתתרפא דנין ונותנין לה עתה כל זכות כמו גרושה ועתה לפי שעה ע"י המום גדול הי' יכול לגרשה והכתובה נשאר חוב עליו אם הי' לה יד לקבל הגט ואין לו לשלם, וזו שאין לה יד מוכרחים להתיר לו לישא אחרת ולדונה ע"ז כאלו יכול לגרשה ומגרשה ולא ביותר מזה, גם מה דפשיטא ליה להצ"צ דאם תשתפה ב"ד כופים אותה לגרשה, אני בעניי לא ברירא לי דמנ"ל זה, דהא הראשונה היא מקודם אשתו והשניה נשאה בהיתר י"ל דיכול לקיים שתיהן, ורגמ"ה לא גזר רק שלא ישא ב' נשים, וכמו במקום יבום להסוברים שלא תיקן רגמ"ה ויכול ליבם, ופשיטא דלאחר היבום א"צ לגרש אחת מהן, ומטעם כיון דנשאן בהיתר, ועיין כנה"ג שהביא שיטת הסוברים דאם עבר על חרם דרגמ"ה ונשא אשה על אשתו דאין כופין אותו להוציאה, עכ"פ בנשא בהיתר מניין לנו, ומה שכתב המהרי"ק בשו"ת אבל הכא דלא מצי לכונסה וכו', מ"מ צ"ע מניין למהרי"ק זה בפשיטות, ואולי גם המהרי"ק ס"ל כן רק שלא לישא ארוסתו, דהוי נשואים בתחילה, אבל בנשואה והותר לו לישא אחרת מניין לנו שחייב לגרשה, וצ"ע לדינא

ומ"ש הצ"צ בתחילת דבריו דלמא הב"ח הי' מקבל דתחילה נעשה החרם על אופן זה שלא להתיר אפילו כשיראה טעם מבורר להתיר אם לא שישליש כתובה ותוספת, לא ידעתי מניין לנו להמציא חומרות כאלו, כיון דהרשב"א מפשט פשיטא ליה דלא גזר הרגמ"ה בנשתטית ומשמע דאין כאן חרם דרגמ"ה כלל, מה"ת לומר דדעת הכל בו כ"כ שהחרם הי' שישליש דוקא הכתובה, ואם אין לו לשלם לא יהי' לו תקנה, די לנו שנאמר דזה מהראוי שלא יתירו הק' רבנים בלי השלשת כתובה מטעם החלקת מחוקק הנ"ל, או מאידך טעם הנ"ל, דזהו דוקא ביש לו לשלם, גם אף אם באמת שהי' הקבלה שרגמ"ה החרים שישליש דוקא הכתובה מ"מ זהו רק ביש לו דדנים אותו כאלו מגרשה באמת, אבל באין לו מניין לנו, לזה לדעתי הקלושה נוטה להסכים לדעתיכם ולדעת המורה הראשון להתיר, ובאופן שיתן הבעל וועקסיל ובתוקף שבאם בהמשך הזמן ישיג ידו לשלם ויתבעו לו קרובי האשה או הב"ד צריך אז לסלק ליד השליש כפי אשר תשיג ידו כולו או קצתו וכן לעולם, והפירות ממעות ההם הם שלו לחשבם לו לצורך נתינות מזונות, וגם ת"כ על סך גדול שלא יחול זמן פרעון עד שעה שתשתפה ותתבע לו לכתוב גט לגרשה והוא יסרב, ועל הגט המושלש, צריך השליש אז לבא לב"ד להורות לו אם יוליך לה הגט להתגרש בו. כן נראה לענ"ד

תשובה מה לכבוד הרב רבי יואל נ"י אב"ד בק"ק שאנלאנק

על שאלת רומעכ"ת וזה לשונו, אירע בקהילתינו שהיו יחד בחורים ובתולות, ויצא הקול שקידש בחור אחד את בתולה אחת בפני ע"א כשר, והזדקקנו יחד ב"ד הח"מ לדרוש ולחקור המעשה כתה"ק, והנה בא העד לפנינו ואיימנו עליו, ואמר בתורת עדות בפני המקדש בזה הלשון, וויר זענין צו זאממען געוועזין בחורים ובתולות, האט המקדש אן געפאכגען צו רעדין פאן איינען דער האט חתונה געהאט, ער האט ניכט קאנען דאס גלאז צו ברעכין נאך הערא פאנגט ער אן פאן איינען וואס האט קערצליך חתונה געמאכט ער האט ניכט קאנען לי זאגען, ער פראגטע נאך הערא ווער האט איין רינג, ער זיהט דיא בתולה האט איין ריכג, זאגט ער גיב עס מיר, ער ציהט איהר אויס דאס ריכנ, אונד אויף דען אנדרען פינגער אנגעטוהן, אונד זאגט הר"א מקודשת לי, שאלנו להעד אם אמר המקדש קודם שעושה כן להיתול, דאס ער נור שפאסטן ווילל, השיב, איך דענק ניכט אויב ער דיזעס זאגטע אדער ניכט, דער עד זאגט וויא ער פראגוע נאך איין רינג, האט דיא בתולה דיא האנד געלאנגט, גם זאגט העד דער מקדש האט ניכט געזאגט צו מיר דאס איך זאל איין עדות זיין

השיב המקדש, איך דענק ניכט וויא מיינע געדאנקען וואהרען, ערינצט אדער גשפעט, וויא איך פראגטע נאך איין רינג וואלטע איך דען עד דאס רינג אן ציהן, בעווייל דער עד זיך פארהערא פער איינע כלה פאר שטעלט האט, אונד זיך געמאכט וויינען, וויא איך עס נאכהערא דיא בתולה דאס רינג אן ציהע, ווייסע איך ניכט וואס פער מחשבה איך האבע געהאט, ערינצט אדער נור שפאס, ב' וואס דער עד זאגט זיא האט מיר דיא האנד געלאנגט דאס איז שקר

והנה ב' ימים אח"כ בא המקדש לפנינו ואמר שהתיישב דעתו ונתן לבו לזכרון היטב, ומה שאמרתי לכבודכם ששכחתי מה הי' בדעתי, נזכרתי עתה יעצטא ווייס איך געוויס דאס איך האבע קיין מחשבה געהאט ערינצט מקדש צו זיין