רבי עקיבא איגר תנינא לו

מ"מ אחרי שהב"ד פוסקים כן לא תוכל לטרוף פירות דיאמרו אייתי ראי' אימת מטא גיטך לידך, ממילא ליכא חשש פירות, ואם הי' גוונא לר"ש דנדע בבירור שלא תטרוף הפירות היה כשר, ולדידן דידוע לנו דלא תטרוף הפירות, ממילא הגט כשר, דלפי פסקא דבתי דינים שלנו בדין פירות יהיה הדין לר"ש דמוקדם כשר, דהא לא חייש לחיפוי, אלא דלכאורה נסתר זה ממ"ש הרשב"א לפרש בהא דאמרינן לא אכשיר אלא לאלתר, אבל מכאן ועד יו"ד ימים לא, דחיישינן שמא פייס, היינו אף דמשעה שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות מ"מ חיישינן שמא פייס ובטלו בין כתיבה לחתימה, וכיון שכן אף שחזר והחתימו לו, מ"מ הפירות אינו מפסיד, כיון דביטל הנתינת עין לגרשה ותטרוף פירות שלא כדין עיי"ש, ולפי הסברא הנ"ל יקשה דא"כ מאי פרכינן אהא דכדאי ר"ש לסמוך בשעת הדחק, והא ר"ל לא הכשיר אלא לאלתר וכו', הא מ"מ כיון דהחשש רק שמא פייס ותטרוף פירות שלא כדין, והא לדידן לא יגבו לה הב"ד הפירות, דהא קיי"ל עד שעת נתינה ויאמרו אייתי ראיה, ובחידושי הארכתי

] וראיתי אח"כ בתשובת בעי חיי' להכנה"ג חחה"מ סי' פ"ד באחד שאמר נכסיי אין מספיקין לחצי כתובתה, הוי כמודה ותלי' בפלוגתת הפוסקים אם שבועה דשמא תפסה מעצמה הוי עיקר שבועה או רק גלגול שבועה, ואם היא מוחזקת יכולה לומר קים לי כהנך פוסקים דהוי רק גלגול שבועה ולא צריכה לישבע עיי"ש, אלא דהוא לא מיירי בחנוונית, אך באמת גם בחנוונית הוי ספיקא דרבוואתא אם הוא רק דרך גלגול, [ואף דהוי ס"ס, ספק דהלכה כת"ק דחנוונית לחודא צריכה שבועה, ספק דלר"ש משביעין עלה בתובעת בלא גלגול, מ"מ רובא דרבוואתא ס"ל דמהני תפיסה אפילו נגד ס"ס.] וגם י"ל דבמוחזקת יכולה לומר קיי"ל כהפוסקים דבכל אפטרופסת בעי' הודאה במקצת וכמ"ש הכנה"ג חוה"מ סי' צ"ג בהגהותיו להב"י עיי"ש. ועיין בתומים שם דדעת הרמ"ה דבעינן דוקא שיודה בפרוטה שכדין חשדו, א"כ יכולה לומר ק"ל כהרמ"ה וכהפוסקים דחנוונית בלא גלגול ליכא שבועה, ובנ"ד ליכא גלגול כיון דהוי כהודה שלא התפיסה

אולם כ"ז אם היה הצוואה בתוקפו, אבל כיון דנמצא על יריכו אף אם נימא כהסופרים דבקנין לא חיישינן דכתב על דעת אם ירצה למסור לו השטר, וה"נ בפטורים והודאה דלא בעי' מטא לידי', מ"מ י"ל דשמא אח"כ התפיס לה צררי, דהא מזמן הצוואה ע"ד מיתתו הי' זמן מה ונמלך באמת שלא למסור הצוואה, ולזה קשה עלי לפטור אותה משבועה, ולדעתי טוב מצוא פשר דבר שהיא תתחייב עצמה לזון בנותיה זמן ידוע בעד הרווחים של מעותיהם ולעשות בזה מעב"ד שראו שזהו לטובת היתומים שלא יכלו קרנם ופטרו אותה בכך מהשבועה, כן נראה לענ"ד

מה שביקש ממני ידידי ני' לכתוב לו אשר שמע בסוגיא דשמא יחפה בישוב קושיית בסוגיא ההיא דמנ"ל לר"י דת"ק ור"ש פליגי בתרתי בחיפוי ובזמן פירות דר"ש סבר משנתן עיניו, ות"ק סבר משעת נתינה, דלמא פליגי רק בחיפוי. אבל לענין פירות מודה ת"ק דמשעת כתיבה, ונהי דבבהיפוך לא קשה דלמא פליגי רק בפירות, די"ל דר"י ס"ל דפירות תליא רק אי בנתינת עין לגרשה, או בנתינת הגט לידה, אבל לתלות בשעת חתימה אין סברא, ולזה כיון דת"ק פוסל בנכתב ביום, אם איתא דלא ס"ל לחיפוי ופסול משום פירות מוכח דלא ס"ל משעה שנתן עיניו לגרשה, וממילא יהי' הדין עד שעת נתינה ושוב ליכא חשש טריפה, דהא עידי מסירה מפקי לקלא דלא נמסר בזמנו, וגם כיון דס"ל עד שעת נתינה למה תקנו זמן בגיטין, אע"כ דס"ל לת"ק חיפוי, אבל בהיפוך תמוה, דדלמא פליגי רק בחיפוי אבל בפירות ס"ל לת"ק ג"כ כר"ש דמשנתן עיניו לגרשה וכו', זכורני שעלתה בידינו ישוב הגון, בהקדם מה דהקשו תוס' שם אמאי כותבין גט לאיש בלא אשתו דלמא לא ימסור לה עד תשרי, ותטרוף פירות שלא כדין, ותירצו דבודאי ימסור לה בעדים ויהי' קלא דלא נמסר בזמנו, ורק בחיפוי חיישינן שמא ימסור בצנעא, ותו הקשו דמ"מ אמאי כותבים גט לאיש דלמא ימסור בתשרי ויחפה על זנות, ותירצו דלא יקדים פורענות לנפשי'. ביאור הדברים הא דלא תירצו מיד דלא מקדים, היינו דנימא דגמר דעתו לגרשה בתשרי ויקדים וכותב הגט בניסן לגרשה בו בתשרי כדי שתטרוף הפירות מניסן, ובזה לא שייך טענה דאין אדם מקדים פורענות דעושה כן בשביל קנוניא על הפירות, ולזה תירצו דהא ימסור לה בעדים ולא תטרוף הפירות ולחוש לחיפוי הא לא יקדים לכתוב לחוש שמא תזנה ויחפה, ומצד עצמו בלי טעם בודאי לא מקדים לכתוב דאין אדם מקדים פורענות, כך הוא ביאור תוס'. ולפ"ז ניחא דכיון דסבר ת"ק חיפוי, ממילא מוכח דס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה, דאל"כ יקשה איך כותבים גט לאיש בלא אשתו דלמא גמר בלבו לגרשה בתשרי וכותב הגט בניסן, בכדי שתטרוף הפירות מניסן, דאף אם ימסור לה בעדים הא לא יאמרו אייתי ראי' כיון דמשעה שנתן עיניו לגרשה הפירות שלה, ונהי דאם יעשה כן תטרוף כדין, מ"מ אולי במשך העיכוב שבין כתיבה לנתינה תזנה ויחפה עליה, אע"כ דס"ל לת"ק דיש לבעל פירות עד שעת נתינה. וכיון דבדעתו למסור לה בעדים ויודע שלא יועיל ערמתו בפירות דהא יאמרו אייתי ראי', ממילא לא יקדים פורענות לנפשי', דהא בודאי אינו חושש עתה לשמא תזנה, וא"כ הא בהא תליא, דלר"ש כותבים גט לאיש אף אם מקדים משום הפירות, הא תטרוף כדין, ולחיפוי הא לא חייש, ולת"ק דחייש לחיפוי, ס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא יועיל בהקדמתו כלום לענין פירות וממילא לא מקדים, ודוק היטב

תשובה מ לידידי הגאב"ד דק"ק חאדזייטש הרב רבי גדלי' נ"י

מה דפשוט לרומ"פ ע"ד הגט לאשתו להיות בעצמו אצל כתיבת וחתימת הגט, וכשיעשה שליח להולכה בהאציפלאץ יאמר מעכ"ת בפני נכתב ובפני נחתם

לדידי מספקא טובא ואף בדיעבד, דהרי באמת דהבעל שלחו תו ליכא חשש, דהבעל אינו חשוד לזייף, דמה"ט בשנים שהביאו גט כיון דמהני לומר דהבעל שלחם ליכא, חשש כלל, כמ"ש תוס' ריש גיטין, ומה דהוצרכו לומר השליח בפ"נ ובפ"נ והאמיניהו בכך ולא האמיניהו לומר שליח אני מהבעל וממילא ליכא חשש, צ"ל כמ"ש המהר"ם שי"ף ריש גיטין, דבאומר בפני מידק דייק יותר, וא"כ כל עיקרו דבפ"נ ובפ"נ רק מהחשש שהבעל יאמר לא שלחתיו והוא זייפו, א"כ מה מהני שהבעל אומר בפ"נ. הא מ"מ החשש במקומו שהבעל מכחישו ולומר לא שלחתיו, ואם נימא כיון דהשליח יאמר שליח ב"ד אני דהאויניהו רבנן בכך כמו בשליח עושה שליח, ואנו דנין דודאי הב"ד ההוא ידעו דהגט אינו מזוייף אם שהובא ע"י שליח שאמר בפניהם בפ"נ, אם ע"י הבעל שאמר בפ"נ, א"כ גם בלא שיאמר הבעל בפ"נ, יהא מהני כשהבעל מוסרו להשליח בפני ב"ד והשליח יאמר שליח ב"ד אני, דמכח זה ידעינן אי דשליח מוסר בפניהם לזה שליח ואמר בפ"נ, אי דהבעל מסר לשליח זה בפניהם דליכא חשש זיוף, וזהו בודאי אינו במשמע מסתימת הש"ס והפוסקים, דהא עפ"י רוב בב"ד מגרשים, ונהי דאינו מלתא דפסיקא דמגרש ודאי בב"ד, אבל מ"מ עפ"י רוב מגרש בב"ד, ועי' בש"ע (ססי' קכ"ג) וא"כ למה צריך כלל שיהי' השליח בשעת הכתיבה ויאמר בפ"נ, הא די שיאמר שליח ב"ד אני, וחידוש כזה הו"ל להפוסקים להשמיעני דאם הבעל מגרש בב"ד א"צ שיאמר השליח בפ"נ ולא צריך לשום דבר, ודי שיאמר שליח ב"ד אני, אלא ודאי משמע דלא מהני, וא"כ מה מועיל יותר