רבי עקיבא איגר תנינא לג

(פ"ז ה"א) ודהכא עדיפא מהתם, דעיקר התיקון דאל תשכן וכו' עדיין לא תיקן, דמ"מ עבר ע"ז דהוא פסול מדרבנן, אף דאפשר לדחוק בזה דהרשב"א ס"ל דעיקר התיקון שיוכל ללמוד בו, וכמ"ש הפמ"ג (סי' ל"ב) רק דהי' קשה לי, דהא ס"ת פסולה אסור להשהות אפילו ללמוד, דשמא יקרא בו, ולזה ניחא לי' דד"ת לא הוי ח"ת רק מדרבנן פסול, ועל פסול דרבנן לא גזרו, ומותר להשהות כדי ללמוד בו, אך כל זה דחוק להעמיס כן בכוונת הרשב"א, והאמת יורה דרכו דהרשב"א חזר בו, ויש לפסוק כדבריו בשו"ת שהם להלכתא ועיקרים נגד דבריו בחידושיו, אח"כ מצאתי בשו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' ך') שכן דעת השואל שם דהרשב"א בשו"ת חזר בו, והביא ראי' ממ"ש הב"י בשו"ת הרשב"א ברגל ה' והקוף דלא מהני מפרידו בסכין עיי"ש, והוא ז"ל בתשובתו דמה אותו ורצה לדחוק דאינו מבואר כן להדיא בהרשב"א עיי"ש, ולא הרגיש דמוכח שחזר בו, מההיא דשו"ת הרשב"א בדבוק אות לחברתה ובמם פתוחה שנסתמה הנ"ל, א"ו ברור דהרשב"א חזר בו, ומ"ש עוד הפנים מאירות שם דאפשר היכי דדבריו בשו"ת סותרים לדבריו בחידושיו דאזלינן בתר דבריו שבחידושיו, ומדמה למ"ש הב"י חוה"מ (סי' ע"ב) היכי דפסקי הרא"ש סותרים לדבריו בשו"ת נקטינן כדברי הרא"ש בפסקיו עיי"ש, ואינו דומה, דהרא"ש בפסקיו הם ג"כ להלכה ולמעשה, אבל דברי החדושים לא הוי להלכתא, ועיין פרי מגדים יו"ד בפתיחה להלכת תערובות, כתב ג"כ דהרשב"א חיבר שו"ת אחר החידושים, וכתב דכן משמע בשו"ת רשב"א (סי' תקי"ח) וביותר י"ל בנ"ד דהרוב הם חולקים אהרשב"א בודאי ניחא לן לומר דחזר והודה להחולקים, וכיוצא בזה כתבו תוס' חולין (דף ע"ט ע"א ד"ה בלשון יחיד) וא"ת וכו' דמסתמא הדר בי' לגבי' חברי' עיי"ש, [וקשה לי מזה סוגיא דב"ב דף קל"ז ע"א, ממאי דמהאי הדר בי' וכו' הא ראוי לומר דהדר לגבי' חבריה לרבא] מזה נ"ל דהנכון עם מעכ"ת דאין לחוש כלל להחמיר לדעת הרשב"א

ובעיקר ראיית הרשב"א כבר כתבו הר"ן והמרדכי דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא בעי כתיבה ממש, ולרבא צ"ל דהוי תיקון דליכא עולה ללמוד בתוכו, או דמיירי בשארי ספרים וכמ"ש מעכ"ת נ"י, ולכאורה נ"ל דאדרבא לשיטת הפוסקים דחולקים אהרשב"א יותר מרווח שמעתתא, והוא, דלכאורה הסוגיא תמוה דהמקשן דפריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה מבעי, הרי דס"ל כתב עדיף מהגיה, ורבא דמשני כגון שנטלו לתגי' דד' ועשאו ר' והיינו כמ"ש רש"י דעדיף מכותב דתיקן הספר, ועיקר חסר מן הספר, לרבא לומר הגיה שאני דמתקן הספר, ומה לנו באיזה אופן הגיה, ולזה נראה די"ל דהא דאסור לשהות ספר שאינו מוגה בתוך ביתו, היינו היכי דיש חשש תקלה שיקרא התיבה שלא כהוגן, ויפרש פירוש זר או קלקול אחר, זהו עולה, אבל היכי דליכא חשש קלקול, כגון נפסל האות מצורתו, מה עולה יש בו, וליכא חשש רק בס"ת העשוי לקרות בציבור, יש חשש שיקרא ביריעה אחרת ולא ידע שנפסלה, א"כ י"ל דהמקשן סבר דהגיה היינו שנפל טיפת דיו ונפסל האות, ולזה פריך בממנ"פ אם הוא בשאר ספרים שהוא רק ללמוד ליכא תיקון כלל, דמה קלקול יש, ובס"ת דאיכא קלקול שיקרא במק"א בציבור לא תיקון במה שמחקו, דהא הוי חק תוכות, לזה משני רבא שנטלו לתגי' דד' ועשאו ר' היינו דנשתנה לאות אחר, והוי קלקול שיקרא טעות, ומיירי בשאר ספרים והוי תיקון מעליא, כן נראה לענ"ד

אמנם מ"ש רומעכ"ת בשם אדמ"ו הגאב"ד דקהלתינו נ"י, דיש לחוש לדעת הסמ"ק אם האות נגמר בהכשר ואח"כ נפל דיו לא הוי חק תוכות, יהו לכאורה חשש נכון, והייתי בר מזלו בזה, ומ"ש ידידי מעכ"ת דהסמ"ק הוא יחידאה נפלאתי, הלא כפי הנראה דהרשב"א בשו"ת, וכן בשו"ת המיוחסת להרמב"ן דפסקו כההיא דנדבקה בתחילתו פסול ובסופו כשר, וכמו שהובא בב"י א"ח, ס"ל ג"כ כהסמ"ק הנ"ל, גם בב"י אה"ע (סי' קכ"ה) הביא דעת הכל בו שהוא ג"כ כהסמ"ק, גם מ"ש מעכ"ת דהסמ"ק מכשיר בנפסל ואינו אות כלל, אבל היכא דנשתנה לאות אחרת לא עכ"ד, לא ידענא מנ"ל חילוק זה, כיון דהסמ"ק סתמא מכשיר ואדרבא נ"ל קצת ראי' לכאורה דבכ"ע מכשיר, והוא במ"ש בטור א"ח כתב בסמ"ק אם נפלה טיפת דיו וכו', וא"א הרא"ש פסל גם בזה, וכ"כ התרומות וכתב עוד אם עשה ר' כמין ד' שאינו יכול לגרור וכו', ולכאורה תמוה, איך כתב וכתב עוד משמע שזהו תלי בדין הראשון הא באמת הוא כ"ש ואף הסמ"ק מודה, דהא לא הי' האות בהכשר מעולם, [וכן קשה ג"כ על לשון הש"ע שם סי"ז ואם נפלה וכו' וה"ה אם] ולזה לולי דמסתפינא הי' נראה להגיה שצ"ל בטור שאם נעשה ר' כמין ד', כי כן מצאתי בסמ"ג שהוא לשון ספר התרומות ואיתא שם בהלכת תפילין וז"ל, אם נפלה טיפת דיו בחלל הב' ועתה אין שם הראשון עליו וכו' או אות ר' נעשית ד' וכו' לא יועיל תיקון למחוק הטיפה וכו' עיי"ש, א"כ קרוב הדבר שגם בטור צ"ל כן, ומש"ה שפיר כתב וכתב עוד, דלהסמ"ק כשר, כיון דכבר נעשה בהכשר, הרי גם אם נשתנה לאות אחר מכשיר

אך בזה י"ל אף אם נימא דדעת הסמ"ק להכשיר בכ"ע, מ"מ י"ל דהרשב"א והרמב"ן לא מכשרי בנשתנה לאות אחר, דאל"כ תקשי איך כתב הב"י (סי' ל"ב) בשם שו"ת הרשב"א ותשובת המיוחסת להרמב"ן דמ"ם פתוחה שנסתמה צריך לגרור כל החרטום, הא הרשב"א והרמב"ן דפסקו כהירושלמי נראה לכאורה דפסקו כהסמ"ק, דאם הי' אות בהכשר תו לא הוי חק תוכות, אע"כ דפסלי בנשתנה לאות אחר כסברת מעכ"ת ני' וסיוע לחילוק זה בלבוש אה"ע שכתב וז"ל דאין לפסול אלא בנפלה טיפת דיו וכו' לא מבעי נפלה טיפה תוך ב' ונעשה פ' דפסול, אלא אפילו לא נעשה אות אחר דיותר פסול מכפסל לגמרי, וא"כ י"ל דהרשב"א והרמב"ן פסלי בזה, ואם נימא זה להוכחה ברורה יותר יש לנו לומר דגם הסמ"ק ס"ל זה שלא לאפושי פלוגתא, ואין להשוות פלוגתא מחמת דקדוק קלוש מהטור הנ"ל, ומרווחנא עוד טובא שלא יקשה עלינו מ"ש הב"י באה"ע בשם סמ"ק אם עשה ה' במקום ד' א"י לגרור הרגל ולעשות ד' דהוי חק תוכות, וקשה הא הסמ"ק בעצמו סובר אם כבר נעשה בהכשר תו לא הוי חק תוכות, אלא ע"כ דמודה בנשתנה לאות אחר, א"כ בנ"ד לכ"ע הי' מותר למחוק כל רגל הה' וביותר יש לי לומר בסתירת דברי הרשב"א הנ"ל דפסק ההי' דהירושלמי, ואעפ"כ פסק דמ"ם פתוחה שנסתמה א"י לגרור החרטום, נ"ל לומר דבאמת פליגי אהסמ"ק, וס"ל דנפלה טיפת דיו הוי חק תוכות אף אם כבר נעשו בהכשר, ופסקו להא דהירושלמי רק לענין נדבק אות לאות והאות כתיקונה רק דאינו מוקף גויל בהא מהני החקיקה דמתקן רק הגויל כמו דס"ל לרוב פוסקים, וכוותייהו קיי"ל דמה"ט אפילו נדבק בתחילת האות מהני החקיקה, וכן ס"ל להרשב"א בנדבק בסוף, רק בנדבק מתחילה ס"ל כיון דסוף האות נעשה בפסול שכבר הי' דבוק לא מקרי כלל כתיבת אות והכתיבה בפסול, דכל שעדיין לא נגמר האות הדבוק מגרע לה שלא חל עליו שם האות שאינה כתובה כתיקונה ובסוף מכשיר כהנ"ל, אבל בפסול בגוף האות ס"ל באמת דלא מהני חקיקה, והראי' לזה מסמ"ג בהל' תפילין שכ' ואם נפלה וכו' ולא יועיל תיקון למחוק הטיפה וכתב אח"כ וכל אות ואות צריך שתהא מוקפת גויל ואם נגעה אות בחברתה יועיל תיקון ולא מקרי חק תוכות, אבל בירושלמי מכשיר בנגיעת אות לאות למטה ופוסל נגיעה מלמעלה, ומסופק אם נוגעת באמצע עכ"ל, הרי שהביא הירושלומי רק בההי' נדבקה אות בחברתה, ולא הביא דהירושלמי לעיל בנפלה טיפת דיו, דהירושלמי מכשיר ולא הוי ח"ת, דמשמע מדבריו דההיא דינא הוא מלתא דברירא ואין הירושלמי חולק בה, אע"כ דס"ל דהירושלמי מכשיר רק