רבי עקיבא איגר תנינא לב

שלא היו מוקפים גויל אז נשארו בקדושתן הראשונה, אבל בנ"ד דנעשה אח"כ ח' ונתבטל קדושת השם, צריך לקדשו, וכ"ז שלא נתקדש מותר למחקו, כן נ"ל להקל, אך חוכך אנכי להחמיר כדברי הרשב"א שבת (דף ק"ד) דס"ל אהך דמשני שם ר"ש שנטל לגגו דחית, דליכא מחמת חק תוכות עיי"ש, א"כ לשיטת רשב"א אסור לגרוד רגל ההא, דמעולם לא יצא הה' מקדושה ראשונה, ונחוש להחמיר כדעת הרשב"א ולהניח כך בלי מחק התוך של הה' וליכא למימר דלמא הוי חק תוכות, א"כ איכא למיחש הכא להחמיר והכא להחמיר, אמנם נ"ל מאחר דדעת רשב"א הנ"ל לא הוי רק דעת יחיד נגד המרדכי והסמ"ג בב"ש אה"ע (סי' קכ"ה ס"ג) והר"ן בפרק הבונה דף הנ"ל כולם פליגי אהרשב"א, וסבירא להו דהוי חק תוכות, וא"כ מותר למחוק דירדה מקדושתו ע"י דנעשה ח' כנ"ל, וגם הרא"ש ובעה"ת בטור או"ח (סי' ל"ב) פליגי אהרשב"א א"כ בטלה דעתו להך רבוואתא, גם אחרונים בשו"ת ס"ל דלא כהרשב"א, ובזו הרגע הגיעני מכתב הגאון החסיד מ' טעבלי נ"י אב"ד דקהלתינו בענין זה וכתב לחוש להחמיר כהסמ"ק (סי' ל"ב) בטור א"ח דס"ל דאם נפלה טיפת דיו על האות שנגמר מותר לתקן האות ולגרדו וליכא משום חק תוכות, וה"נ בנ"ד שכבר הי' אות גמור ונתקלקל לא הוי חק תוכות, א"כ אסור לגרוד דהוי מוחק השם, ולחוש להסמ"ק ולהחמיר עכ"ל, ולענ"ד לחלק דהתם שנפלה טיפת דיו ונתקלקל האות תמונתו, אז מותר לתקן לתמונתו ראשונה, וליכא משום חק תוכות, אבל בנ"ד דנעשה לתמונת אות אחרת דהיינו לח', בזה מודה הסמ"ק אף דהוי כבר אות ונתקלקל לאות אחרת כשמתקנו תמונת הה' ומחק תמונת הח' הוי חק תוכות, דכבר נתבטל תמונת ה', א"כ לדברינו הנ"ל אף לשיטת הסמ"ק כשנעשה ח' נתבטל קדושת השם מן ה' ומותר למחוק הנשאר מן ה', ועוד נ"ל דדעת הסמ"ק יחיד בסברא זו וליכא למיחש לדעתו כלל אף להחמיר, דהנה הב"י בא"ח בסי' הנ"ל נותן טעם וראי' להסמ"ק מירושלמי, דס"ל לחלק לענין נגיעה אחת בחברתה דלא הוי חק תוכות, בין הי' כבר אות ואח"כ נגעה או לו עכ"ל הירושלמי, דס"ל להסמ"ק לחלק בנפלה טיפת דיו, והנה הב"י מביא הרי"ף והרמב"ם ופוסקים ראשונים ואחרונים החולקים על הירושלמי, בנגעה אות בחברתה לחלק בין הי' אות כבר או לא, אלא ס"ל שם דליכא חילוק כלל, וכתב שם הב"י בשם המרדכי הטעם דס"ל להנך רבוואתא דהך דירושלמי אין לסמוך עיי"ש, א"כ כשנפל היסוד נפל סבנין, וליכא שום ראיה לחלק בדברי הסמ"ק דאף שנפל דיו אחר שהי' כבר אות או לא, דמאחר דהך דירושלמי אידחי, וא"כ ליכא שום חשש להחמיר כהסמ"ק ואף דנ"ל להוכיח שיטת הסמ"ק דלא כהב"י הנ"ל מסוגיא דשבת (דף ק"ד) תנא אפילו הגיה אות אחת, כגון דנטל לגגו דח', והנה הפוסקים מקשים לרב ששת הא הוי חק תוכות ולאו כתיבה הוא, א"כ י"ל דגם להסמ"ק הי' קשה קושיא הנ"ל, ומזה הוכיח חילוק הנ"ל, דהנה ר"ת ס"ל דהא דאיתא במנחות בפרק הקומץ דחזינא דחטרי' לגגי' דח' היינו לשון גג וחטוטרות דהיינו ב' זיינין וגג עליהן, ורש"י ס"ל לשון חטוטרות שבצד השמאל יוצא למעלה הח' כעין מקל, והנה הנ"י בהל' ס"ת מביא תוס' קצת בשם ר"ת יותר ממ"ש בפרק הקומץ בשמו, דהיינו שר"ת מביא ראי' לדבריו מהא דקרא לי' ר"ש כגון שנטל לגגו דח' ורבא שם קרי' לי' תגי' דד' ש"מ כדבריו דגג לאו תג הוא, כשיטת רש"י עיי"ש, והנה רש"י פי' שם שנטל וכו' שהספר צריך לכך וכו', וא"כ כשכתב מתחילה להח' כתב מקודם ע"כ ב' זיינין והספר צריך לכך ובאותו שעה הי' הספר כשר, אך לאח"ז כתב לגגו דח' ונעשה ח' ונפסלה, והגיה בשבת בשבת ונטל לגגו דח' ונעשה ח' ונפסלה, והגיה בשבת ונטל לגגו דח' ונעשה ב' זיינין כמקדם, תו לא הוי חק תוכות, ול"ק קושיית הפוסקים הנ"ל ומוכח מזה ע"כ כהסמ"ק הנ"ל ודוק, וא"ל דעכ"פ קשה קושיא הנ"ל על תירוץ רבא דמ"מ הוי חק תוכות, וכמו כן הקשה על המרדכי והסמ"ג בספר בית מאיר (סי' קכ"ה) ובמשבצות זהב כתב ליישב הקושיא לרבא אף דהוי חק תוכות, דהרי לרבא פירש"י דחייב משום תיקון איסור אל תשכן וכו', וכשמתקן הטעות אף ע"י חק תוכות, תו לא עבר משום אל תשכן דמ"מ הוי חומש, דבלא"ה בלי התיקון עבר על לא תשכן אף דהוי חומש, כדאיתא (סי' רע"ט) עכ"ל בשינוי הלשון, אמת שגם אנכי תמהתי בראותי הקושיא בספר בית מאיר הנ"ל, ודחיתי דבריו דלא קשה מידי, די"ל דברייתא מיירי באחד מכ"ד ספרים, וכן פירש"י שם ד"ה והשלימוה וכו' אבל מ"ש משבצות זהב דאף דמיירי בס"ת, אפ"ה הוי תיקון דלא גרע משאר ספרים לא נ"ל, דמ"מ לא הוי תיקון דהוי עכ"פ עולה בס"ת דחסר ריש, דהרי חק תוכות לא כתיבה היא, א"כ לא תיקן כלום דהרי נכתבה לשם קדושת ס"ת, ועדיין פסולה אף דהשתא לא גרע מחומש, ועוד דנעלם ממנו דברי הט"ז יו"ד (סי' רפ"א) דבדבר שאין פסולו ניכר בס"ת יהי' מה שיהי' אין קורין בו אף ביחידות ואף בביתו וגרע מחומש, דגזרינן דלמא יקרא בציבור, וא"כ הוי עולה ואסור לשהות ולא תיקן כלום, וכן ס"ל למהריב"ל חידושי גיטין (דף כ"ה) בסוגיא ס"ת כתבתי שלא לשמו עיי"ש, אבל לדברינו דמיירי בשאר ספרים בכ"ד וכדפירש"י, והתם חק תוכות כשר, וגם ליכא גזירה, ושפיר קאמר רבא דחייב בשבת משום תיקון ודוק, וא"כ לפ"ז קושיית הפוסקים לא קשה, כ"א אתירוץ דר"ש, ולהסא"ק לק"מ, וזהו ראייתו דהסמ"ק הנ"ל, אך מ"מ נוכל לומר לדינא לא נחוש להחמיר כדעת הסמ"ק מלאסור למחוק תוך הה' הנשאר ולכתוב הרגל מחדש דהרי עכ"פ כל הפוסקים הרא"ש ובעה"ת שמביא הטור בא"ח פליגי עליו, וגם הסמ"ג ומרדכי הנ"ל, והר"ן בשבת דמקשי קושיא הנ"ל ומתרצים באופן אחר, ע"כ לא ס"ל כהסמ"ק הנ"ל, א"כ הוי דעתו דעת יחיד, ודוחק דס"ל להנך פוסקים כשיטת רש"י דפליג אר"ת וא"כ אינו מוכרח, דהרי כל הפוסקים הביאו להלכה שיטת ופי' ר"ת, והנה הגאב"ד דקהלתינו כ"י כתב להחמיר למחוק רגל כל הה' ולהכשיר הס"ת מכח ס"ס, דהיינו דאיכא ג' ספיקא דדינא, א', דעת הסמ"ק, ב', דעת הרשב"א, ג' דעת המהרי"ק שורש ע"א היכא דנגע רגל ה' בגגו דהוי ה' בדיעבד, ומביא ראי' מהש"ס דאיתא מ"ט תלוי לכרעי' דה' וכו', אך לענ"ד דהמהרי"ק כתב רק היכי דנגע קצת דתינוק דלא חכים וכו' קרי שהוא ה', אבל בנ"ד דהוא ח' גמור מודה מהרי"ק דהוי חק תוכות, אכן דעת הסמ"ק ודעת הרשב"א שפיר הוי ס"ס, ואף דהוי דעת הרשב"א יחיד מ"מ הוי שפיר ס"ס להתיר דלא הוי חק תוכות כדי שלא לקדור השם, או לגזז, דהרי איתא בש"ך יו"ד (סי' רמ"ב) בשם הרשב"א להתיר, אף כדעת יחיד בהפסד מרובה ושעת הדחק, והכא כמו שעת הדחק והפסד מרובה, ומכש"כ כשיחקור מהשואל שהנגיעה לא הי' כ"כ שהתינוק הי' קורא לה', אז יש לצרפו המהרי"ק כמ"ש רומ"פ, כן נ"ל, עכ"ד הרב נ"י

השבתי על זה, מ"ש דאין לחוש לדעת הרשב"א דדעת יחידאה היא, נכונים הדברים, ואנכי הוספתי, דהרשב"א בעצמו חזר בו במ"ש בשו"ת הובא בב"י א"ח (ס' ל"ב) בנדבק אות לאות דלא מהני חקיקה, כיון דלא הי' אות מעולם הוי חק תוכות, א"כ ממילא ד' שעשאו ר' הוי ג"כ ח"ת, וכ"כ הרשב"א עוד שם לענין מ' פתוחה שנסתמה, וראיתי אח"ז לחביבי הגאון ר' מאיר פוזנר בספרו בית מאיר שנדפס מחדש (סי' קכ"ה) דהקשה כן, ומה שדחק שם דהרשב"א בשו"ת פסל ג"כ רק מדרבנן, ובחידושיו מיירי דכשר ד"ת עיי"ש, זהו דחוק מאד, דהמעיין בלשון הרשב"א בחידושיו יראה דאפילו לכתחילה מכשיר לה, גם כיון דמדרבנן פסול א"כ עדיין לא תיקן הספר דאסור לשהות, כיון דעכ"פ פסול דרבנן, וממילא אינו חייב חטאת, ועיין במ"ל הל' תרומות