רבי עקיבא איגר תנינא יט

שבות יעקב (ח"ב סי' ד') ובשו"ת פרח שושן (כלל ב' סי' ב') זולת בשו"ת מעיל לדקה (סי' כ"ה) כתב להכשיר, א"כ ממה דפסלו המג"א וסייעתו הנ"ל מוכח לכאורה דהוי מחיקה

אמנם נראה דאדרבא מוכח בהיפוך, דאלו כן מה מהני סילק השעוה, הא זהו לא מקרי כתיבה והוי כחק תוכות ובגט פשוט להלכות גיטין (ססי' קכ"ד) פקפק בזרק עפרות זהב על האותיות דלא מהני גרירה, אבל באמת הא מבואר להדי' בש"ע א"ח (סי' ל"ב ס"ג) וביו"ד (סי' רע"ו) דמהני גרירה, א"כ מכ"ש בשעוה, ומדמהני גרירה מוכח דלא הוי מחיקה לגמרי, אלא כיון דדבר מה מודבק על האותיות ואינו ראוי הס"ת פסולה, א"כ י"ל דלענין איסור מחיקה לא הוי מחיקה כיון דיכול לגרור השעוה, ויחזרו האותיות כמקדם, אולם בדיבוק הנייר בפאפ דנראה דא"א לקלפו שיהיו האותיות קיימים, י"ל דהוי מחיקה, וכן משמע בדברי פנים מאירות, (ח"א סי' מ"ה) דהביא ג"כ הקושיא בהא דסדהו בסיד דהוי מחיקה, והוכיח דסיד לא הוי מחיקה, ונקט הטעם דלאחר שקולפין ניכר הכתב והיו טוחים בסיד עב שיכול לקלפו בלי גרירת השם ולא דמי לזורק על השם זהב, משום דא"א לגרור עד שיגרור הכתב שתחתיו והוי כמוחק השם, [וקשה לי, דאם הוי מחיקה אמאי כשר בגרר הזהב] אבל סיד מתפרר ונופל וכתב קיים, ולכך סדו בסיד ולא הוי כלל מחיקת השם, ולפ"ז כשהשם נכתב על הכותל בבה"כ שכבר סדו בסיד, ואם יסודו על כתב זה א"א להעביר הסיד האחרון עד שיקפיל כל הסיד הוי כמוחק השם, עכ"ל, ותשובה זו איתא במעיל צדקה (סי' ס"ג) בקיצור, ושם כתב דהתיר לסוד בסיד כותלי בה"כ שנכתבו מישן שמות שא"נ והשיב להתיר בראיה זו מההיא דסדהו בסיד ע"כ משום דסד בסיד לא הוי מחיקה, כיון דלאחר שגירר הסיד רשומו ניכר והנראה דהפו"א חזר בו אח"כ לענין היתר כותלי בה"כ, דכיון דכותבים על הסיד אין סיד האחרון מתקפל בלא הסיד הראשון] והגאון מ"צ השיג דשאני ההיא דסוטה דלא הי' כתב בדיו על האבנים, אלא דהי' כתב חקק, ולא הי' הסיד כ"א מחסה ומסתור הכתב דבקל יוכל להסיר הסיד וישאר הכתב שתחתיו שלם כמו שהשיב ר"י שקלפו הסיד, והרי הוא כמדבק אותם שעוה, אבל כתיבת דיו בודאי סיד לא מוחקו ומאבדו ממש, ועוד הסוף שהסיד מכלה הדיו שתחתיו כטבע הסיד, ועוד שא"א לקלפו וישאר הכתב תחתיו שלם, עכ"ל, הרי דדעת הגאונים הפמ"א והמעיל צדקה דאם א"א לקלפו בענין שישאר הכתב שלם מקרי מחיקה, גם במה דבדפוס לא נתכוונו לקדוש השם והש"ך כתב (סי' רע"ו) וכן שם קודש שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון, מצינו רבים חולקים בתשו' פמ"א הנ"ל, ובתשובת חות יאיר (סי' ט"ז) ועי' משבצות זהב א"ח (סי' ל"ב) דמפקפק ג"כ על הש"ך

ולזה לענ"ד אם א"א ע"י נכרי, יעשה כך, להניח על כל שם ושם נייר בלי דבק או לדבק מעט בשעוה דלא הוי מחיקה וכנ"ל, ואח"כ לדבק הנייר בפאפ דיהי' הנייר הב' מדובק על נייר הראשון שמניח על השם ולא הוי מחיקה, דאם יקלפו הנייר השני יהיו אותיות השם קיימים, כיון דהדבק פאפ לא הי' על השם, ומצאתי אח"כ עצה זו בפנים מאירות (ח"א סי' מ"ה) לענין ציור בכותלים בבה"כ

חידוש בעיני שמעכ"ת כתב דברוקח הביא קושיא בשם ספר בית הלל דאיך סדהו בסיד הא הו"ל מוחק, וכן בשו"ת פנים מאירות הנ"ל הביא כן בשם בית הלל, ואנכי ראיתי בבית הלל הל' ס"ת (סי' רע"ו) הקשה באופן אחר, אהא דפסקינן בא"ח (סי' ל"ב) דבזרק עפרות זהב על אזכרות אין לו תקנה, דאסור להעביר הזהב, דהו"ל מוחק, והא קלפוהו להסיד אף דהי' שם כתוב שמות עכ"ל

ואינו מבין קושיא זו, דבעפרות זהב מכוון על הדיו, וככתב אותיות בזהב, מש"ה הו"ל מוחק, אבל הסיד הי' טוח על שטח פני הכותל ולא על האותיות בתמונתן, ולא הי' בסיד תמונת אותיות, ואין על הסיד שם כתב ולא מחיקת כתב: תשובה טז לידידי הרב רבי גדלי' נ"י הגאב"ד דק"ק חאדזייוש

ע"ד שאלתו בשוחט מושכר לג' שנים, וחצי שנה קודם כלות הזמן השכירו אותו עוד לשנה רביעית, ונתן להם ת"כ, אח"כ נשבע בס"ת שלא להיות עוד שוחט אצלם אם חלה השבועה, וכתב ידידי מעלתו לדון דלא חלה השבועה, אף דפועל יכול לחזור, מ"מ ת"כ על דעתם הוי כמו שבועה על דעתם, כמ"ש הט"ז (סי' רכ"ח ס"ק ל') בפועל שנדר שא"י לחזור, ובפרט שהוא ג"כ מלמד אצלם דהוי כדבר האבד, ומבואר (בסי' רל"ד) דנדר א"י להפקיע השעבוד, כ"ש שבועה דא"י להפקיע שעבודו, עכ"ל

לענ"ד אף אם הוא דבר האבד לא נשתעבד להם בלא קנין, כיון דלא התחיל במלאכתם דעבודתו בעת ההוא הי' מחמת חיובו להם בשנה העברה, ולא מקרי התחיל במלאכתו לענין שכירות של שנה האחרת, ומכח הת"כ לא נשתעבד, דשבועה לא הוי קנין (כמ"ש הרמ"א חוה"מ סי' ר"ט) ולא זו בלבד בדבר שלא בא לעולם, דלא הוי קנין, אלא אפילו בעלמא בנשבע ליתן חפץ זו לפלוני לא הוי קנין אלא דמוזהר ועומד לקיים שבועתו, כמ"ש הש"ך חוה"מ (סי' פ"ז ס"ק פ"א) והט"ז הנ"ל לא כתב רק דחיוב שבועה עליו, וא"י להתיר בלא דעתם, דמקרי עשה לו טובה, אבל שעבוד ליכא, ואך מה שיש לי לדון דלא חלה השבועה אם הת"כ הי' דרך שבועה שאמר אני נותן ת"כ, כמ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קנ"ב) ממילא השבועה שניה הוי שבועת שוא, כיון דמושבע מקודם להיות אצלם, ולא חלה השניה לבטל הראשונה, ואף דמ"מ יהי' חיוב עליו להתיר לו שבועתו הראשונה ויחול למפרע השניה בכדי להציל עצמו מאיסור שבועת שוא, אאב"ה עי' יו"ד סי' רל"ח סי"ז ובש"ך שם] בנ"ד ל"ש כן, דא"י להתיר שבועתו הראשונה בלא דעתם, כמ"ש הט"ז הנ"ל

אמנם עדיין יש לי לדון דחלה שבועה שניה למה דפסקינן בש"ע (סי' רל"ט ס"ד) דשבועה חלה לבטל את המצוה בכולל, ה"נ י"ל דבנ"ד הוי כולל במגו דחל על זמן שלאחר שנה הבאה, ודבר זה תלוי במחלוקות הרמב"ם והראב"ד (פ"ד ה"י מה' שבועות) דלהראב"ד שם דהוי כולל במגו דחל למחר חל ג"כ היום, ה"נ י"ל לענין לבטל את המצוה חל בכולל כה"ג, והכי מוכח מדברי הרמ"א (סי' רל"ח ס"ו) כיון דחל השבועה השניה שלא לקדשה אחר פסח חל ג"כ שלא לגרשה מקודם לבטל שבועה הא', והא דבנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח לא חל השבועה ולא אמרינן מגו דחל על כזית השניה חל ג"כ על כזית הא', נ"ל לחלק, דהתם א"א לחול השבועה ע"י שעובר תחילה על השבועה לאכול כזית הראשון, אבל בנ"ד שנה שניה הוא בפ"ע תליא בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד הנ"ל, והנה אם היינו דנין דבנ"ד הוי שעבוד, דמסתפק אני בזה ע"פ מה שכ' בד"מ (סי' של"ג אות ה') בשם המרדכי, דרבים ששכרו מלמד דא"י לחזור, דרבים א"צ קנין, ה"נ י"ל דגם הוא אינו יכול לחזור הי' מקום לומר דאף אם מקרי כולל, הא כתב הט"ז (סי' רל"ט ס"ק נ"ט) דבכולל א"י להפקיע שעבודו, ואף דהש"ך בנקה"כ חולק עליו, מ"מ ממנ"פ אם נדון דמכח חלות שלאח"ז מקרי ג"כ כולל, ממילא נסתר דעת הש"ך מההיא דקונם שאני עושה לפיך דיפר שמא תעדיף או שמא יגרשנה, ונימא דחל מיד בכולל במגו דחל לאח"ז כשיגרשנה או שתעשה העדפה, אע"כ או דבכזה לא מקרי כולל, או דגם בכולל א"י להפקיע שעבודו, ומ"מ יש לחלק קצת, דזמן דממילא קאתי מקרי כולל, משא"כ עשיית העיקר שיהיה העשיה דלאח"כ בכלל העדפה או מעשה הגירושין כיון דתליא במעשה לא מקרי כולל, ומה"ט י"ל ג"כ במצה דלא אמרינן מגו דחלה על כזית השני דמחוסר עדיין אכילת כזית הראשון שיהי' יכולת החלות על הזית השני: