רבי עקיבא איגר תנינא יח

גרירת הדיבוק שבין אות לאות אח"כ, וכן בנמשך אות עד סוף היריעה דעת המג"א דמהני גרירה, א"כ מה לי דמשוי גויל אחר הכתיבה ע"י גרירה או דמשוי גויל ע"י המטלית, וע"כ לא אמר הב"ח אלא דס"ל אף בהדביק ואח"כ כתב דלא מהני, דבעי' שיקיים הכשרו אף אם תנטל המטלית, אבל להט"ז דמכשיר י"ל דכשר אף בהדביק מטלית אח"כ, ודברי הט"ז צ"ע לדינא

ואף דהש"ך בנקודת הכסף כתב על הט"ז דאין דבריו מוכרחים, משמע דהסכים להב"ח, י"ל דגם בהך סברא דלא מהני הכשרו דאות במקצת ע"י יריעה ומקצת במטלית, גם זה דוקא בגוף האות, אבל בהקפת גויל דאינו בגוף האות י"ל דמהני, כך הי' נראה, אבל וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה נגד הט"ז והב"ח, גם הש"ך העתיק דבריו (בסי' ר"פ) ומדשתק אודויי אודי, ואיך יעלה בלב אנוש אנוש כמוני להרים ראש נגד האריות האלו

אך בנ"ד יש עוד מקום להקל מאיזה סניפים עפ"י דעת הב"י בא"ח (סי' ל"ב פט"ז) אם הי' מוקף גויל בשעת הכתיבה תו לא מפסל אף בניקב בצידו, ועי' שם ט"ז (ס"ק י"ד) ולדבריו כשר בלא"ה בניקב א"כ בנ"ד דבתחילת הכתיבה הי' מוקף גויל ואח"כ ניקב לכ"ע כשר, גם למה דקיי"ל בנדבק אות לאות כיון שראוי לגררו אף אם לא גירר כשר, כיון דראוי לבילה, וכוותיה פסק ג"כ באבן עוזר שם, א"כ בנ"ד דהדבר ברור דמותר לגרור כדי לתקן, ופשוט דדינו ממש כגרירת דבק (בש"ע סי' ר"פ סי"א) וא"כ אף שכתב מעכ"ת דבנ"ד קשה לעשות כן, דא"כ ידובקו יחד היו"ד של הא' עם הויו של הא', מ"מ אם יהי' אומן גדול אפשר יגרור הדק היטב כחוט השערה, וממילא אף בלא גירור הוי ראוי לבילה, גם אם אפשר להוסיף דיו ביו"ד הא' לצד פנים וכן במ"ם לצד פנים, בודאי מהני תיקון זה, ואח"כ אפשר לגרור מלמעלה, מכל הלין הי' נראה להקל ע"י דיבוק מטלית במקום הנקב, ואף דבשו"ת מעיל צדקה כתב דמקצת השם על היריעה ומקצת על המטלית לכ"ע פסול עיי"ש, משמע דעתו אף להט"ז הנ"ל פסול, מ"מ י"ל דזהו דוקא בגוף האותיות השם, אבל בהקפת גויל דאינו נוגע לגופו, י"ל דכשר וכנ"ל, וכיון דיש פנים לומר דאף בנשאר נקב דכשר וכנ"ל, יש לסמוך על המטלית

אחר זה ראיתי בשו"ת נודע ביהודא (סי' ע"ה) כמו נ"ד י' של אלקיכם דניקב בגגו, והעלה דכשר עפ"י דברי הב"י הנ"ל לב' התירוצים, או דניקב אינו מזיק כלל, או דאחר הכתיבה אינו מזיק הקפת גויל עיי"ש, עכ"פ בנ"ד אם יש עוד סניף דיש מקום לגרור קו דק דהוי ראוי לבילה נראה דכשר בלי פקפוק, דהוי ממש כמו אפסיק הוי"ו דויהרוג בנוקבא, בסוגיא דמנחות, דמכח הקושיא דלא הוי מוקף גויל, צ"ל או לא' מכל התירוצים דהב"י, או כמ"ש אבן העוזר הנ"ל דהתם היה ראוי לגרור מעט והוי ראוי לבילה, א"כ בנ"ד כולי למעליותא הדבר ברור להכשיר, ואף אם א"א לגררו, מ"מ נ"ל לסמוך על דיבוק מטלית, אחרי דפשטא דהש"ע (סי' ל"ב) להכשיר בנפסק אחר הכתיבה, וע"ז סמך הנב"י הנ"ל להלכה ולמעשה, ע"כ יש לסמוך על הקפת גויל של המטלית

אמנם מה דנראה דעת הנב"י שם דהיכא דהוי ספיקא דדינא אם צריך גרירה, אסור לגרור בשם הקדוש מספק, א"כ לפ"ז אסתלק סניף שלנו דהוי ראוי לבילה, דהא לפי דברי הב"י א"צ לגרירה, וממילא אסור לגרור, ואין לדון בזה בדרך ממנ"פ, דאם כדברי הב"י כשר בלא גרירה, ואם כדברי האה"ע דההיתר רק משום דראוי לבילה, א"כ מותר לגרור ע"מ לתקן, דהא עיין בסוגיא דב"ב (דף פ"א ע"ב) יראה כיון דעכ"פ אנחנו מספיקא א"א לעשות מעשה מקרי אינו ראוי לבילה, ולא הוי ממנ"פ, אמנם נראה דאינם נוחים דברי הנב"י בזה, דאף דעושה כן מספיקא מקרי ע"מ לתקן לצאת בזה מספיקא, וראיה לזה דהא בסי' (רע"ו) נדבקה אות לחברתה באותיות השם יש לו לגררה, משמע אף בנדבק אח"כ, אף דלפי הש"ע (סי' ל"ב) משמע דס"ל לעיקר להך תירוצא דאחר הכתיבה אינו מזיק חסרון היקף גויל, ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא מכח ב' תירוצים דהב"י, אע"כ דמ"מ מקרי ע"מ לתקן, כן נראה לענ"ד

ועל שאלת רומעכ"ת שיריעה אחת קיצר הכתב ב' שיטין בסוף העמוד מיריעות אחרות, הנה בשו"ת דבר שמואל (סי' ר"פ) כתב באם אירע כן בעמוד א' לפסול, דהוי כמו צורת פרשה או פתוחה להרמב"ם, או סתומה להרא"ש, אך בנ"ד דבאותו היריעה עצמה העמודים שוים, ואין בהפרש רק מיריעה ליריעה, ובזה כתב בשו"ת שב יעקב (סי' נ"ג) להכשיר, דלא מחזי כפתיחה, כיון דגם העמודים דבצידו נכתב כזה עיי"ש, וכ"כ בשו"ת פמ"א (ח"ב סי' קע"ט), ולא הביאו ראיה לזה, ע"כ היכי דאפשר לתקנו דאין נזכר בשיטה אחרונה שם הקדוש יש לתקנו, ואף אם יזדמן שם בשיטה אחרונה, נ"ל דיש לתקנו להאריך הרגל של הכ' פשוטה ונון פשוטה וצדיק פשוט עד למטה, ומהני בזה לבטלו מצורת פרשה, כן נראה לענ"ד

ידידו עקיבא במ"ו הרב רבי משה זצללה"ה

תשובה טו לכבוד ידידי הרב רבי מיכל נ"י אב"ד בק"ק ליפנא

מכתב קדשו הגיעני היום, ולעוצם טרדותי השתרגו עלו על צוארי הכשילו כחי בעו"ה, וא"א למלאות רצון אוהביי להשיב לכל אחד מיד כמבוקשו, ולאשר המוכ"ד נחוץ לדרכו, ומבוקשו להשיב על ידו לרומעכ"ת נ"י, הנני להשיבו בקיצור נמרץ

ע"ד אשר הערה רומפכ"ת בתיקון סידור הבלוי והאומן ישראל הבא לתקנו מוכרח לו להניח הנייר ולדבקו עם פאפ על מקום היפה, ופוגע בשמות שאינם נמחקים אם יש בזה משום איסור מחיקה, ויצא רומ"פ לדון ממה שראה בספר רוקח על משניות הביא בשם בית הלל בהלכות ס"ת שהקשה להסוברים, דכתבו על האבנים כל התורה, איך סדהו בסיד, הא הו"ל מחיקות השמות, נשמע מזה דמקרי מחיקה, וע"ז כתב מעלתו לחלק דסיד שאני דדרכו בהמשך הזמן אוכל מה שתחתיו, אף שלדברי ר"ש דשלחו נוטירין שלהם וקלפו הסיד, תיכף הי' ולא במשך זמן, מ"מ לר"י דלא קלפו כלל הסיד, בודאי בהמשך הזמן אוכל הסיד האותיות, מש"ה הוי מחיקה עכ"ל, בודאי ט"ס במכתב רומעכ"ת, דהא ר"י הוא דהשיב לר"ש דשלחו נוטירין וקלפו, אלא דצ"ל דקושיית ב"ה לר"ש דס"ל דלא קלפו, ועכ"ז א"י הא לר"ש כתבו על הסיד ואין כאן מחיקה

ואולי כוונתו דמר דקושיית ב"ה סובב על מה דהקשה ר"ש לדבריך איך למדו אומות העולם התורה ולא הי' ס"ל דקלפו, הי' לו להקשות לר"י ליתסר משום מחיקה, אולם לענ"ד אדניקום להוכיח דהוי מחיקה שיהי' קושיית ב"ה קושיא, ניזל בתר איפכא ליישב הסוגיא דלא יקשה קושיית הב"ה ונידוק מזה דלא הוי מחיקה, ועי' בס' לוית חן על התורה פ' כי תבא, שחקר בנטף שעוה על אותיות בס"ת אם הס"ת פסולה, דהאותיות המה כמחוקים, ודן דע"כ לא הוי מחיקה מדסדהו להאבנים בסיד, וכתב לדחות למ"ש המהרש"א בח"א עלה דההיא דבא גבריאל ולמד ליוסף ע' לשון, דע' לשונות הם מלבד לה"ק, א"כ כתבו על האבנים ע' לשונות ולא לה"ק, וכיון דהשמות בלע"ז למחקם כמ"ש הש"ך יו"ד (סי' קע"ט) עכ"ל

והנה ביסוד הדין בשעוה נראה מדברי המג"א (סי' ל"ב סכ"ג) שכתב ואם נטף שעוה וסילקה מותר, משמע דפשיטא דבלא סילקה התפילין פסולים, וכ"כ ג"כ בשו"ת