רבי עקיבא איגר תנינא יז

ועוד דהרי כתב בב"י בשם א"ח וכו' עיי"ש: ובאמת כפי הראיה ב' מהב"י, ראיה לסתור סברתו הראשונה, דממה דנקט הטעם דדעתו היה בשעת הברכה על כל הנרות שצריך להדליק, משמע דבלא"ה היה צריך לברך משום הידור, והאלי' רבה (סס"י הנ"ל) כתב לדייק מהב"י אם אין דעתו לכך דסבר שלא יהיה לו יותר ואח"כ נזדמן לו צריך לברך עיי"ש: מ"מ חזיכן דהפר"ח נקטו לסברא פשוטה משום הידור לא שייך לברך, א"ב הדבר במחלוקת שנוייה, דדעת הפר"ח דאין לברך, ודעת הא"ר דבעי ברוכי, ומ"מ לדינא נ"ל בנ"ד יש לסמוך ולברך, דיש לצדד עוד, דאף בנזכר אחר גמר הדלקתו, דיברך, כיון דצריך שיעור להדלקה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מהשוק, ועי' ש"ע (סי' תרע"ה) אם נתן בה שמן פחות משיעור לא יצא אפילו דיעבד, א"כ כל אשך הדלקתו עדיין מצותו קיימת ונמשך, ועיין הרא"ש פ"ק דפסחים (סי' ג') כתב הטעם דמברך להתעטף בציצית להניח תפילין, לישב בסוכה, ולהדליק נר חנוכה דיש בהם שיהוי מצוה, ולשון מורה ע"ז להיות עטוף בציצית ולישב בסוכה וכו' ולהדליק נ"ח שיהוי במוצותה, כדאמרינן משתשקע וכו', שתכלה רגל מן השוק עיי"ש, הרי דמדמה כ"ח לציצית ותפילין דיש שיהוי במצותם, א"כ י"ל כונו בציצית ותפילין מברך גם אחר הנחתם דעדיין עוסק בעצותם הוי כמו קודם עשייתן, ה"נ י"ל בנ"ח, ואף דאינו דומה לגמרי דשם עוסק במצוותם במה דלבוש, וכן מזוזה בפתחו ולא ברך בשעת קביעתו אף דאינו עושה מעשה, מ"מ כל רגע הוי תחלת מצוה דאלו נטלו המזוזה לא יהיה לו המצוה מכאן ולהבא, וכן בלולב דכתבו תוס' דנענוע הוא מהמצוה ומקרי עובר לעשייתן, היינו ג"כ דעכ"פ אלו לא היה מנענע היה מחוסר מצות כעכוע, ומוטל עליו לכענע, משא"כ בכר חנוכה דכל שבשעת הדלקה היה בו שמן כשיעור, אף אם רגע אח"כ כבתה הכר אין מוטל עליו להדליקו, ואין שום גרעון במצוה מה שאינו דולק יותר, וא"כ י"ל דווקרי עברה מצוותה, מ"מ כיון דכייל הרא"ש בחדא, לקרותם שיהוי מצוה, י"ל דמקרי עובר לעשייתן. גם דעת כמה פוסקים דבכל ברכות אם לא בירך עובר לעשייתם מברך אח"כ. עיין ש"ך יו"ד (סי' י"ט ס"ג) א"כ בנ"ד בצירוף הני סברות, א', דעת הא"ר דמברך על ההידור, ב', כיון דמקרי שיהוי מצוה משך הדלקתם י"ל דווקרי עובר לעשייתן, ג') דעת הפוסקים אם לא בירך עובר לעשייתן מברך אח"כ, מכל זה נראה לסמוך בנ"ד דיברך

אולם אם קודם דהדליק נרות הנוספות כבו הראשונות דבזה ליכא סניף הנ"ל דמכח שיהוי וצוה מקרי עובר לעשייתן, כיון דכבתה ואזדא מצוותה לגמרי, הדרינן לפסקא דרבוותא הנ"ל הא"ר והפר"ח אם מברכים על ההידור, וספק ברכות להקל, כן נראה לענ"ד

תשובה יד לידידי הרב רבי עזרא נ"י בק"ק וואלטש. ע"ד שאלתו בשם הקודש שכיקב הקלף סמוך להאות ממש, אם יש היתר לקדור השם

מקור הדין בשו"ת הרא"ש (כלל סי' ז') וז"ל ולקדור האזכרות מונוב שיסלק היריעה ולכתוב אחרת בקומה עכ"ל: וכן דעת בנו הרר"י הובא בש"ע (סי' רע"ו) וכן סתם להלכה בהגהות ש"ע (סי' ער"ה) ועיין ט"ז (סי' רע"ו סק"ו) דגם דעתו להחמיר היכי דאפשר ביריעה אחרת, ולענ"ד אין להקל נגד פסקי הרוו"א ולא ווצינו חולק מפורש לסתיר זולת הרשב"ץ שהביא הב"י בבד"ה (ססי' רע"ו), וכן ראיתי שכתב בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' פ"ח) וז"ל, וכן שטעתי מכמה גדולים רבנים מובהקים שיש לסלק היריעה, וכן נתפשט הוראת מו"ח הגאון, והביא שקצתם הורו דיש לקדור השם עם איזה תיבות אחרות דלא הוי בזיון כ"כ, ודחה זה בב' ידים עיי"ש, וראיתי בתשובת מעיל צדקה (סי' כ"ט) שכתב וז"ל שמות המיותרים נהגו במקומות אלו עפ"י פסק מורי הגאון לקדור אותן עם עוד איזה תיבות מהפסוק עונו הסמוך וכראה עמו, ומכשירין היריעה הנשארת, ונהרא נהרא ופשטיה, עכ"ל, ומ"מ במקום שאין מנהג ידוע לא מלאתי נפשי להורות להקל נגד הלכה ערוכה ברמ"א

ולפום רהיטא הי' מקום לדון להקל, די"ל ע"כ לא אסר הרא"ש בקדירה אלא כעין שאלתו שרוצה לקדור כדי לתקן הטעות שבמקום אחר מש"ה כיון דהשם כתוב כתיקונו אסור לקדרו, אבל בנ"ד דאינו מוקף גויל, דנפסל השם מקדושתו כמו בכוגע כרעא דה' דהשם בגגו, דמבואר בהגהת ש"ע (סי' רע"ו סי"א) דמותר למחקו ולתקנו, ובש"ך שם כתב הטעם דהכל רואים שהוא ח' וליכא שם, עיי"ש, משמע בלא טעמא דהוי כמוחק ע"ו לתקנו מותר, כיון דנפסל אות מהשם, ועי' ב"י שם בלשון הר"י אלכסנדרי, ואין לזה תברא בצידה מהגהת ש"ע שם שכתב, אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר, והטעם דאין פסולו ניכר ונראה כונוחק השם, א"כ אפשר דכ"ד דומה לזה, א"א י"ל דזהו דוקא לגרור דהוא חששא דאורייתא, אבל בקדירה בכה"ג י"ל דמותר, ומה גם דבגרירה גופא כתב הרמ"א רק בדרך ספק, א"כ בקדירה דהרשב"ץ מתיר להדיא, י"ל בכה"ג יש להתיר

אד כל זה יש לדון היכא דכרעא דה' נוגע בגגו, אף באינו ניכר להדיא, וכן בנכתב השם שלא לשוה, י"ל דלכ"ע מותר לקדרו, (עי' ט"ז סי' רע"ו ס"ב ובש"ך סי"א)

אמנם בנ"ד נ"ל דאינו ענין לזה, דאף אם אינו מוקף גויל אין זה פסול בגופו, דו"וו האותיות כתיקונן, אלא דבס"ת ותפילין ומזוזות בעינן ונוקף גויל, כדדרשו רז"ל (מנחות דף ל"ד) אבל מ"מ האותיות בעצמותן כתיקון בלאו הקפת גויל, דהרי בגט עפ"י הדין לא בעינן מוקף גויל, כע"ש תוס' גיטין (דף כ"ד) וכן מוכח וממה דקיי"ל בש"ע א"ח (סי' ל"ב סי"ח) נדבקה אות לאות אף שכגוורה מהני גרירה, ולא אקרי חק תוכות, וכן לא וקרי שלא כסדרן, ע"כ ושום דלא תליא בגוף הכתיבה, א"כ השם בכ"ד בקדושתו קאי ועומד באיסור הקדירה, ומתה קשה לי על הטור (סי' רפ"ו סי"א) דמתיר לגרור הדבק באותיות ד' הנדבקים דהוי ע"מ לתקנו, עיי"ש, ועי' במרדכי דמביא ראיה ווכפל דיו במסכת סופרים, וקשה לי, מנ"ל זה, דהא אף בלא הגרירה האותיות כתיקונן כנ"ל, א"כ מנ"ל דמקרי ע"מ לתקנו, כיון דהאותיות דהשם גופו לא בעי תיקון, וצ"ל דע"מ כיון דלא הוי דרך השחתה רק כדרך תיקון שיהי' אותיות השם כתיקונו להכשיר הס"ת מקרי דרך תיקון, אבל לענין לקדור השם דאינו דרך תיקון בגוף האות אסור, כיון דאותיות השם אין בהם פסול בגופו, וליכא היתר בנ"ד לקדרו

ולזה הי' נראה בנ"ד דלכאורה יש היתר בדיבוק מטלית במקום הנקב, ויהי' זה להקפת גויל, אף דדעת הב"ח ביו"ד (סי' רפ"ו) דבעי' האות והקפתו הכל במקום אי, או הכל על היריעה או על הטלאי, בכדי שאם ינטל המטלית יעמוד בהכשרו עיי"ש, מוו כבר דחה הט"ז שם ראייתו על ככון, דאינו ראיה אמה שנחלק אות ע"י קריעה דלא והני לדבק טלאי מאחוריו לחבר האות, דשאני התם דבשעת כתיבתו פסול הי' בזה לא ווהני הטלאי שאח"כ, אבל בכותב לכתחילה חצי האות על היריעה וחצי על המטלית מהני, מכ"ש אם כל האות על היריעה והקפת גויל על המטלית עיי"ש, ואף דהמעיין בט"ז, דעתו דהכל תליא בשעת הכתיבה דגם לענין מוקף גויל לא והני הדביקות במטלית שלאחר הכתיבה ו"ו לענ"ד אינו מוכרח כלל, דכל שבאנו לומר בהדביק תחילה מהני, ה"נ בהדביק אח"כ, דדוקא לענין כקרע האות יש לחלק כיון דהאות נפסל, בזה לא מהני הטלת המטלית דכללא הוא דא"א להתכשר להאות ע"י דבר זולת כתיבה, דכמו דדרשינן וכתב ולא וחקק, ה"כ אוורינן וכתב ולא ידבק מטלית, אבל לענין הקפת גויל, דכבר בררנו דאין פסולו בגופו, ומהני