רבי עקיבא איגר תנינא קלט

תו הקשה רומ"פ בסוגיא דגיטין (דף נ"ג ע"ב) משום חומרא דע"ז מבדל בדילי מיניה, הא למא דקיי"ל בחולין דאמרי' לצעוריה מכוין, ומיירי במומר, איך שייך מבדיל בדילי מיניה: לק"מ די"ל דלפי ההלכה ממילא ליתא לפרכת הש"ס דבמומר אינו חייב על מעשה ניסוך, דתיכף כשנגע אסר להיין משום מגע, וא"כ במה דניסך לא מידי עביד, וכיון דעיקר חיוב התשלומין על המגע ליכא איסור דאורייתא למקנס שוגג אטו מזיד, אלא דפרכת הש"ס לר"י דהא מרא דשמעתא דהיזק שאינו ניכר ל"ש היזק, ולר"י לשיטתיה דס"ל בחולין דלא אמרינן לצעוריה ולא מוקי במומר, וחייב על מעשה ניסוך, מש"ה פרכינן והא מנסך דאורייתא, וביותר י"ל דפרכת הש"ס גם להלכה, והיינו דמה דמוקמינן במומר לכאורה תמוה, איך שייך לאוקמי סתמא, דמנסך בגווני רחיקא במומר, א"ו דכך אמרי' דמתני' קתני רק הדין היכי דהיין נאסר משום ניסוך בשוגג פטור ובמזיד חייב, וממילא ל"ש כן רק במומר, דאלו בישראל לא נאסר היין, א"כ כ"ז במזיד אבל בשוגג דגם בישראל נאסר היין, דל"ש ביה לצעוריה, דהא כל עיקר סברא דצעורי משום דחזקה דישראל לא עביד ע"ז, וזהו ל"ש בשוגג וא"כ מתני' דקתני המנסך, היינו היכי דנעשה נסך ונכלל אי במזיד במומר אי בשוגג בישראל, א"כ דינא דשגג חייב היינו אף בישראל, ולזה פרכינן כיון דקנסו חז"ל על כל היזק שאינו ניכר במזיד דלשלם א"כ במנסך בשוגג בישראל כיון דהיין נאסר ועביד איסורא לקנסי' גם בשוגג, אף דבהך גווני ל"ש הקנס במזיד, היינו משום דבמזיד לא נאסר היין ולא הפסיד לחבירו אבל בשוגג דהפסידו לקנסיה כמו דקנסו במומר במזיד, ולזה משני דמבדיל בדילי, והיינו בממנ"פ, דבישראל מבדיל בדילי ובמומר דעיקר החיוב על המגע וליכא איסור דאורי', וכנ"ל

תו הקשה מעכ"ת בתוס' פ"ק דב"ב (דף ה') ד"ה ובא בזמנו וכו' דעדיין קשה לפי גירסתם דובא בזמנו, א"כ יקשה בהיפוך דנפשוט האיבעי' מדנקט דוקא ובא בזמנו ולא נקט דבא לאחר זמנו מוכח דאמרינן מגו במק"ח

לק"מ די"ל דר"ל בא להשמיענו תרתי דתוך זמנו א"נ לומר פרעתי, וגם דביומא דמשלם זמני עבד איניש דפרע ונאמן לומר פרעתי, מש"ה נקט ובא בזמנו דמיני' נשמע הך דינא מדקאמר ואמר פרעתיך ת"ז, משמע דאלו אמר פרעתיך סתם הי' נאמן, אף דבא בזמנו, ומוכח דעביד דפרע ביומא דמשלם זמניה, ואי דגם אלו נקט בא לאח"ז ואמר פרעתיך ת"ז היה נשמע כן מדלא נקט ואמר פרעתיך בזמנו, ז"א, די"ל דאין זה דיוק כ"כ, כיון דעכ"פ לא הו"מ למנקט ואמר פרעתיך סתם אין חילוק בין זה לזה, די"ל דמשלם זמניה ות"ז שוים, גם אף אם נידון מזה דבאמר פרעתיך בזמנו נאמן, י"ל עדיין דהא דנאמן היינו משום מגו דפרעתיך אחר זמנו, דדוקא באמר פרעתיך ת"ז דהוי חזקה אלימתא לא מהני המגו, אבל באמר פרעתיך בזמנו ליכא כ"כ חזקה ונאמן במגו, אבל בלא מגו י"ל דא"נ, מש"ה נקט ר"ל דבא בזמנו ואפ"ה אמר פרעתיך סתם נאמן דמוכח דעביד דפרע ביומא דמשלם זמניה ונאמן בלא מגו, וק"ל

תשובה קלב לכבוד ידידי הרב רבי יוסף נ"י בבריג

מה דהקשה מעכ"ת נ"י בהא דאמרינן חולין (דף י"א) אתיא מפסח דרחמנא אמר ועצם לא תשברו בו, ודלמא ניקב קרום של מוח, הא בפסחים פ"ה דרשינן לקרא דועצם ל"ת בפסח שני דהוא מיותר לאתויי ד"א עצם שיש בו מוח, דלא נימא דעשה דאכילת פסח דוחה לל"ת, א"כ אז הוצרך קרא שלא לומר דאתיא עשה ודחי ל"ת, א"כ דלמא באמת מותר לשבור עצם הגולגולת לבדוק קרום המוח, דהא הקרא לא מיירי בכל גווני, דהא ס"ד דעצם שיש בו מוח מותר לשבור עכ"ל: במחכ"ת אין בזה סרך קושיא, דודאי סתם עצם, היינו בכל עצמות דהלאו קאי על כולם, דהא לא אמרינן דס"ד דמשום מצות דאכילת פסח ס"ד לאוקמי קרא בדמוסתבר לעצם שאין בו מוח, אלא דהלאו קאי על כל עצמות אלא דמ"מ מותר לשבר עצם שיש בו מוח, דאתי עשה ודחי ל"ת דגם בעצם זה יש בו ל"ת, אלא דנדחה מפני העשה, ויש אפילו נ"מ באפשר לקיים שניהם דאפשר לשבור ע"י נכרי וקטן, וכיון דהשמיענו מיתורא דקרא דאין עשה דוחה לל"ת זו בשבירת עצם, ממילא אסור לשבר ג"כ עצם הקוליות בשביל בדיקת המוח לקיים עשה דאכילת פסח

אולם זכורני שאנכי הקשיתי באופן זה, דלכאורה קשה למאי צריך קרא לעצם שיש בו מוח, הא אפשר לקיים שניהם ע"י נכרי וקטן, וצ"ל דקרא אשמעינן להיכא דליכא נכרי וקטן, וכעין מ"ש תוס' שבועות (דף ג') ד"ה ועל הזקן, [ובדברי תוס' שם תמוה לי במ"ש דהומ"ל א"ב דאמר לנכרי וקטן אקפי לי גדול, הא בכה"ג ממילא אין שליחות לנכרי וקטן, וכן מ"ש במצורע אמאי דחי עשה דמצורע ללאו דהקפה, הא אפשר לקיים שניהם ע"י נכרי וקטן, והא כיון דאין שליחות לנכרי וקטן לא קיים העשה דוגלח, ובזה יש לעיין ג"כ בהא דאמרינן מילה בנכרי כשירה, ועיין] ולזה קשה איך מוכרח מפסח דאזלינן בתר רוב, הא י"ל באמת באיכא נכרי וקטן דיכול לשבר הגולגולת שפיר, ואי דא"כ למה איצטרך קרא מיותר ועצם ל"ת, דלא נימא דעשה דחי ל"ת, הא ממילא לא משכחת פסח רק ביש נכרי וקטן, א"כ אפשר לקיים שניהם, זהו ליתא, דהא ס"ד בליכא נכרי וקטן יכול לעשות ג"כ פסח דשרי לשבר עצם הגולגולת, וכן שארי עצמות של מוח דאתי עשה ודחי ל"ת, לזה צריך קרא מיותר דאין עשה דוחה ללאו זו, ומשום זה באמת מצות פסח רק ביש נכרי וקטן

גם קשה לי מאי ראיה מפסח הא י"ל דמביא עוד ב' גולגולת של חולין בירושלים ויערב בהן עצם הגולגולת דפסח ומבטל לה ברוב ושרי לשבר כל הגולגולתין ולבדוק המוח, והא דבאמת לא אמרינן דמשום מצות עשה דאכילת פסח יהא מחוייב לבטל עצם הגולגולת בפסח וכן שארי עצמות דמוח בשארי דחולין ולשברם, די"ל כיון דבטל פקע שם פסח מיניה ואינו מקיים עשה באכילתו, [אלא דקשה לי, במה דאמרינן פסחים (דף פ"ח ע"ב) ניתי כל חד פסח ונתני, כיון דבה' פסחים אלו ד' שלמים ואחד פסח ולא מנכר אותו דפסח, בטל באינך מה"ת והוי כולן שלמים, ולא מקיים אכילת פסח וע"כ דמ"מ כיון דאכל לדפסח יוצא בזה, א"כ בכל פעם יתחייב מה"ת לבטל העצמות שיש בהן מוח ולשברם] הא בלא"ה א"י לאכול המוח משום ש"ע, וצ"ע

תשובה קלג עוד לו

ואגב אזכיר לרומעכ"ת מה דנראה בסוגיא זו, דבחולין דחי דלמא ע"י גומרתא, והא בפסחים (דף פ"ד ע"ב) מבואר דאף בגומרתא אסור לאביי משום פקע, ולרבא משום פסידא דקדשים, [ואף דבלא"ה א"א לאכול המוח, צ"ל דמ"מ אסור להפסיד הקדשים בידים לשורפן

] ונ"ל דהא התם כתב רש"י משום פקע שמא מחמת הגחלת יפקע, משמע דהוי רק ספק שמא יפקע, וכן בההיא דרבא משום פסידא דקדשים אמרינן שם דלמא אכיל נורא ממוח דידיה, משמע ג"כ דהוי רק ספק, א"כ כל כמה דלא ידעינן דאזלינן בתר רובא שפיר י"ל דבדיק ע"י גומרתא דהוי ס"ס, ספק שלא יפקע ולא אכיל נורא ממוח, ספק שמא הוא טריפה ואין בו משום ש"ע ולא משום פסידא דקדשים: