רבי עקיבא איגר תנינא קלח

תו הקשה מעכ"ת, דלר"ח דאמרינן מגו במק"ע ישאר קושיית תוס' רפ"ב דכתובות להמני' אלמנה נשאתיך במגו דפרעתי, מלבד דלפי הנ"ל ממילא לק"מ, גם בפשוטו ליכא קושיא, דדלמא ס"ל ר"ח כמ"ד הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום, וליכא מגו דפרעתי וק"ל

תו הקשה מעכ"ת על שיטת ר"י בטור סי' פ"ט דבשכרו שלא בעדים וטוען פרעתיך קצת דא"נ במגו דלא שכרתיך דהוי מגו דהעזה, אמאי לא נאמן במגו דשכרתיך בכך וכך, בפשוטו י"ל כיון דידוע מסתמא שיווי המלאכה, אינו רוצה לומר ששכרו במעט נגד דרך העולם, דנראה כמשקר אלא דמ"מ עדיין קשה, דנאמין לו במגו דלא שכרתיך, אף דהוי מגו דהעזה, הא מסוגיא מדפרכינן משבועות שומרים מוכח דשורש מגו דלא שכרתיך הוי מגו דהעזה, וכמ"ש תוס', דכשטוען פרעתי וחשוב השכיר דמחמת טרדה שכח, א"כ כי היכי דלדינא נאמן לומר פרעתי כולו במגו דלא שכרתיך אף דהוי מגו דהעזה, וע"כ דלגבי תקנת שכיר אקילו, דבממגו כל דהו אוקמי אדינא א"כ גם במודה במקצת ניקום אדינא דהי' נאמן הבעה"ב בשבועה במגו דלא שכרתיך, ואולי י"ל כיון דחזינן דפרכינן משבועות שומרים ולא מכל מודה במקצת דעלמא, היינו כמ"ש תוס' דמהודאה לכפירה הוי העזה יותר וא"כ מדמי הש"ס מגו דהעזה מכפירה לכפירה, דהיינו שבועת שומרים לההיא דשכיר, ולמסקנא אמרינן בשכיר מגו דהעזה, כיון דרק משום תקנה הוא במגו כ"ד אוקמי אדינא, ומ"מ מצינו רק במגו דהעזה עכפירה לכפירה, אבל במגו דהעזה מהודאה לכפירה זה יותר גרוע ולא אמרי' ואין כאן מקום להאריך יותר וראיה לזה דאל"כ יקשה היאך אר"י עד שתהא שם מקצת הודאה, הא כיון דכופר בכל לא עשו תקנת שכיר ונאמן הבעה"ב, ממילא במודה במקצת נאמן במגו דכפר הכל, אלא ע"כ דמהודאה לכפירה לא אמרינן מגו אף לענין תקנת שכיר, ומה"ט תמוה לי דברי תוס' ב"ב (דף מ"ו) ד"ה אלא לאו וכו', ועוד הכא ליכא האי מגו כיון דמודה במקצת וכו' הא פשיטא שכן הוא, דהא לר"י כל מודה במקצת בשכיר יש לו מגו דכופר הכל, ומה הקשו בתירוצם הא', וצע"ג: תשובה קלא להרב רבי נח נ"י בק"ק לאבשין

מה דתמה רומ"פ על הרע"ב סוף פ"ה דגיטין דמפרש לאשת ע"ה החשודה על המעשרות, וזהו כאביי, ואלו בסיפא אבל משתטיל את המים פי' הרע"ב לפי שמגלגלה הוטבלה לחלה, דזהו רק לרבא, דמפרש במתני' בע"ה דר"מ, א"כ ע"כ מיירי דאיכא חשש טומאה דהיינו דהוכשרה, דמ"מ מותרת לסייעה, א"כ דמשתטיל למים היינו ע"כ גלגול עיסה כמפורש להדיא בסוגיין, אבל לאביי משמע דמפרשינן למתני' בפשטא דמשתטיל למים היינו דהוכשר, ורישא מיירי בלא הוכשר, וכדמשמע להדיא בתוס' בשמעתין וא"כ הרע"ב ארכבי על ב' רכזי

נ"ל דלק"מ, דאף לס"ד דמקשה דפריך והא מדקתני סיפא מבואר דהי' ס"ל דלאביי ניחא, דרישא לאו בטומאה וטהרה, ומשתטיל למים היינו דהוכשר, מ"מ לפי מה דמשני לרבא דרישה בטומאת חולין וסיפא בטומאת חלה, דבטומאת חולין מותרת לסייע לא מצינו דיחלוק בזה אביי, די"ל דגם לאביי מותרת, אלא דלאביי חידושא דרישא הן מחמת חשש מעשרות הן מחמת חשש טומאה דחולין מותרת דאביי ס"ל דע"ה סתם קתני משמע אף בחשודה, אבל מ"מ מודה דגם משום טומאת חולין מותרת לסייעה, וגם בתוס' לא מצאתי כ"כ מפורש, דמה דכתבו ד"ה רבא אמר וכו' אביי מיקל טפי י"ל כוונתם לפי הס"ד אליבא דאביי הוי סברא הפוכה ממה שהוא במסקנא במפורש אליבא דרבא, וכן במה שהקשו בתוס' ד"ה רישא וכו' מההיא דפ"ק דנדה עד שלא גלגל עיסה וכו' היינו ג"כ דלס"ד דהש"ס דלאביי אסורה לסייע בטומאת חולין, איך יפרנס הך מתני' דעד שלא גלגלה אך מ"מ יותר נראה בפשטות דברי תוס' דס"ל הכי לקושטא דמלתא, דלאביי הוא ההיפוך מרבא, דבחשודה על המעשרות מותרת לסייע ובחשש טומאת חולין אסור לסייע, וראיה לזה מדהוצרכו לדחוק בד"ה אמר אביי וכו' דאליבא דרבא משני, ואי נימא דלמסקנא גם אביי ס"ל בזה כרבא, דבטומאת חולין מותר לסייע, א"כ גם אליבא דנפשיה הוצרך אביי לאוקמי בכהן חשוד לאכול תרומה בטומאה, אך מ"מ אין בזה תפיסה על הרע"ב, דאדרבא מהך גופא שלא נדחוק דאביי אליבא דרבא משני, וגם לדחוק דאביי ורבא פליגי בסברות הפוכות יותר י"ל באמת דלמסקנא לא פליג אביי בזה על רבא דבטומאת חולין דקיי"ל מותר לסייע ופליגי רק במעשר, דלאביי גם בזה מותר לסייע, ולרבא אסורה לסייע, ומה דאפשר למעט בפלוגתא עדיף, ודברי הרע"ב כפשטן, ואדרבא כמעט צ"ע על התוס' דמיאנו בזה

תו הקשה רומ"פ על הרע"ב הנ"ל אמאי לא פירש כולה מתני' כרבא, זהו באמת לכאורה קשה מאד, ולא על הרע"ב התלונה כ"א גם על הרמב"ם בהלכותיו פ"ח מהל' בכורים הלכה י"ג אשת חבר מרקדת עם אשת ע"ה, מבואר דבסתם ע"ה שרי, והוא תמוה, דהא קיי"ל בכל דוכתין דאביי ורבא הלכה כרבא, וחידוש שלא עמד בזה שום אחד מנושאי כליו

והנראה לענ"ד די"ל דשורש פלוגתת אביי ורבא דלשיטתייהו אזלי, ויעויין בסוגיא דבב"מ (דף נ"ה) אמר רבא קשיא ליה לר"א וכו' רבא אמר שפיר משני ליה שם מיתה בעולם, מבואר דרבא ס"ל כשמואל דלר"מ בדמאי עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וגם נראה דרבא ס"ל דר"ש שפיר קמותיב דמה דאמר אביי קאמרי אינהו מיתה ומותיב ר"ש לאו זה ליתא לרבא דס"ל יבמות (דף קי"ט ע"א) מה לי כרת מה לי לאו, ואף דמפירש"י שם דרק במקום ספק אין חילוק, אבל בהרחקה יש חילוק, מ"מ כבר תמה ע"ז בתה"ד סי' ר"ן מסוגיא דיבמות (דף פ"ב ע"א) ומוכרחים לתירוצא דפדיון לא עשו חיזוק כשינויא דרב יוסף, והיינו דדוקא במקום שנעשה עבירה עשו חיזוק, אבל לא בפדיון דלא נעשה עבירה עיי"ש בתוספות, א"כ י"ל דמש"ה ס"ל לרבא הכא דבסתם ע"ה אסור לסייע כיון דסתמא דמתני' בב"מ ס"ל דבדמאי עשו חיזוק, דהא בשל תורה בחשודה במעשרות אסור לסייע ובדמאי היקילו, לזה מוכרח רבא לומר דמיירי בע"ה דר"מ, ואביי לשיטתיה דאמר שפיר קשיא ליה ושמואל שפיר משני דלמא שאני מיתת ב"ד וכו', הרי דס"ל דדוקא במיתת ב"ד עשו חיזוק אבל לא בעלמא, וההיא מתני' דבב"מ צריך לומר על קושיית ר"א כדמשני בירושלמי, שאם לא יתחייב חומש יזלזלו בה עיי"ש, מש"ה ס"ל לאביי הכא בדמאי היקילו ומותרת לסייע, וכיון שכן להרמב"ם והרע"ב לשיטתיה דנקטו בההיא, דבב"מ לטעמא דהירושלמי הנ"ל, ועי' תיו"ט סוף פ"ד דבב"מ דס"ל הכי לעיקר כי היכי דתיקום מתני' דבב"מ ככ"ע וכהלכתא א"כ שפיר פסקו הכא כאביי, דרבא אמר כן רק לשיטתו אבל לפי ההלכה בב"מ שם כטעמא דהירושלמי הנ"ל, ממילא קיימא הדין הכא כאביי, גם אף לרבא י"ל דהדין כן, דרק בפירושא דמתני' כיון דסתם מתני' בב"מ ס"ל דעשו חיזוק, ס"ל לרבא יותר לפרש דגם סתם מתני' דהכא יסבור כן, ומיירי בע"ה דר"מ, אבל לפי ההלכה דלא קיי"ל כמתני' בב"מ דהא לרבא דמוקי מתני' דבב"מ כר"מ דלא אמר בפ"נ הולד ממזר, וכיון דלא קיי"ל בהא כר"מ, ממילא לא קיי"ל כמתני' בב"מ, א"כ גם לרבא לדינא בסתם ע"ה מותר לסייע, אלא דבפירושא דמתני' מחולק עם אביי, ולפי פירוש הרע"ב במתני' דבב"מ כטעמא דהירושלמי, ממילא שפיר פי' למתני' דהכא כאביי ונכון: