רבי עקיבא איגר תנינא קלז

טריפה, דהא טעמא דרוצח טריפה דפטור דהוי עדות שא"א יכול להזימה, ואלו משכחת דקטלינן לעדים, היינו דעושים בהם הזמה שפיר קטלינן להרוצח טריפה, דהא הוי יכול להזימה, [ותיבת לא, הוא ט"ס בתוס' או שהוא דרך בתמי' וכי לא שפיר קטלינן להרוצח, כיון דקטלינן לעדים הוי יכול להזימה] וא"כ ממילא ליכא ראיה, דלו יהא דקמי שמיא גליא שהוא טריפה, מ"מ כיון דאנן לא ידעינן, ואם יוזמו קטלינן להעדים ממילא אף הרוצח שפיר קטלינן ואין ענין טריפתו בסתר פטרתו ממיתה, ונצטרך לדון היא גופא טעמא מאי דקטלינן להעדים ניחוש דלמא טריפה הוי, א"כ אין להוכיח רק מכח הקושיא דקטלינן לעדים, וזהו באמת ראיית ר"א, וברור, וזהו בעצמו ראיה דכך כוונת תוס', דאל"כ יקשה אמאי לא תירצו בהכי דהיא סברא נכונה וחזקה, ואולם מזה קשה לי על דברי תוס' שם ד"ה ודלמא הך דאסהידו בי' וכו' ועוד נ"ל דאי אין הורגים לעדים וכו' דע"כ כוונתם ג"כ כפי הנ"ל והיינו דאם יהיה הדין דאין הורגים לעדים כשהוזמו אלא אחר יב"ח, ממילא בלא הוזמו אותו שמעידים עליו דאין להורגו עד אחר יב"ח, והיינו דניחוש דקמי שמיא גליא שהיא טריפה, ואף אנן לא ידעינן לי' ומקרי יכול להזימה וכנ"ל, הא כיון דאין העדים נהרגים כשהוזמו עד אחר יב"ח, ממילא אם קמי שמיא גליא דאותו שהעידו עליו הוא טריפה א"א שיקיים בעדות זו דין הזמה, דהא אם יוזמו צריכים להמתין עד אשר יחי' יב"ח, וכיון שבאמת הוא טריפה בודאי לא יחי' יב"ח ולא יתקיים ההזמה, וא"כ העדות בטלה, כיון דבאמת לא יתקיים ההזמה, ומש"ה בלא הוזמו אין להורגו עד אחר יב"ח וכיון שכן קשה לי מה הועילו בתירוצם, הא משכחת הזמה דחובשים אותו כד"ח, דידעינן דבסוף יב"ח הי' גברא שלם, ואם לא היו ניזומים היו הב"ד הורגים גברא שלם, ועתה שהוזמו מקיים בהם ההזמה, ואי דא"כ גם בלא הוזמו, גם אותו שמעידין אותו צריכים להמתין כד"ח, וא"כ ממילא באו לחייבו מיתה אחר כד"ח, דתמיד הכלל כמו שצריכים להמתין כשהוזמו ה"נ צריכים להמתין כשלא הוזמו להרוג אותו שמעידים עליו דז"א, דאיך תליא זה בזה דבשלמא יב"ח צריכים להמתין מטעם הנ"ל דלמא הוא טריפה וקמי שמיא גליא דטריפה וממילא לא יחי' יב"ח וא"א שיתקיים ההזמה, אבל מ"מ סגי ביב"ח אף אם הדין דכשהוזמו צריכים להמתין כד"ח, מ"מ בלא הוזמו סגי ביב"ח, כיון דבשעה שהעידו לא הי' טריפה מ"מ נתקיים העדות דיכול להזימה כיון שהוא גברא שלם עומד שיחי' זמן רב, וממילא אלו יוזמו יעשה בהם הזמה, עד אחר כד"ח, ומה בכך אם באמת אח"כ נטרף ולא חיה כד"ח, מ"מ בשעת העדות עומד שיחי' ומקרי יכול להזימה, וכיון שכן י"ל דבלא הוזמו ממתינים יב"ח, ובהוזמו ממתינין כד"ח וצ"ע

וא"כ כ"ז בנסקלין בנשרפים אבל במכה אביו אם לא ניזל בתר רובא ממילא יש לחוש שמא אביו הי' טריפה ופטור לגמרי, וא"כ צריכים לבוא עליו מדין רוב, ממילא אזלינן בכולה מלתא בתר רוב ואמרינן דאביו הוא וחייב חנק, כיון דאם לא תרבה ניזל בתר רוב יהי' מקום לפטור לגמרי, דשמא אביו טריפה הוי וק"ל

תשובה קל לידידי הרב רבי שמואל נ"י בק"ק שובין

מה דהקשה רומ"פ לר"ח דס"ל ב"ב (דף ל"ג) גבי זה אומר של אבותי דנאמן במגו, הרי דס"ל דאמרינן מגו במקום עדים, איך מצינו ידינו ורגלינו במתני' דשבועות מנה לי בידך א"ל הן למחר אמר נתתים לך פטור להד"ם חייב, ונאמין לו להד"ם שלא הודה נגד עידי ההודאה במגו דפרעתי

נראה דלק"מ, די"ל דמתני' מיירי בהודה בפני ב"ד ודנין על ראייתן ול"ש להאמינו במגו במה דידעו הב"ד דמשקר, ואף דתוס' גיטין (דף ה') הביאו ראיה ממתני' הנ"ל דבמודה בפני עדים א"י לומר טעיתי במגו דפרעתי, הרי דלא ניחא להו לאוקמי בהודה בפני ב"ד, דא"כ אין ראיה משם, דדלמא דוקא בב"ד דייק יותר, משא"כ בעדים, עי' ש"ך חוה"מ סי' פ"א, היינו דמלישנא דהש"ס שבועות (דף מ"א) והא הכא דתבעי' בעדים וכו' משמע דמוקי בהודה בעדים, והיינו באמת לפי ההלכה דקיי"ל דמגו במק"ע לא אמרינן, אבל ר"ח י"ל דמוקי לה בהודה בפני ב"ד

וביותר נ"ל דתוס' ס"ל דכ"ע סברי דמגו במק"ע לא אמרינן אלא דטעמא דר"ח דמפרשינן דבריו של אבותי דסמיך עלי כדאבהתי, וראיה לזה, דהרי תוס' ב"ב (דף ל"א ע"ב) ד"ה וזו באה וכו', תימא בין לר"ה בין לר"ח נהימניה לבתראי במגו וכו', ונ"ל דמגו במק"ע ל"א וכו', הרי דתירצו גם אליבא דר"ח דמגו במק"ע ל"א, ע"כ דטעמא דר"ח דמפרשינן דבריו דסמיך עלי כדאבהתי

עוד ראיה דהרי תוס' ריש בב"מ הוכיחו ממתני' דמגו להוציא ל"א, וכתבו דאפילו רבה לא סבר רק מגו דאי בעי שתיק, אבל מגו להוציא ל"א, הרי דמוכח ממתני' דמגו להוציא ל"א, א"כ חזינן דעדים עדיפא ממגו, דהא בעדים מוציאים ובמגו אין מוציאים, א"כ איך אפשר לומר דלר"ח אמרינן מגו במק"ע, א"כ מכ"ש דאמרינן מגו להוציא, וישאר קושיית תוס' לר"ח דיהא נאמן ליטול חציו במגו דכולה שלי, אף דיש שם תירוצים אחרים על קושיית תוס', מ"מ לתוס' דהוכיחו מזה דגם רבה ס"ל מגו להוציא ל"א, א"כ יקשה כנ"ל, גם הא עכ"פ כתבו מפורש דרבה מודה דל"א מגו להוציא ויקשה מההיא דב"ב (דף ל"א ע"א) זה אומר של אבותי וכו', דהעלו תוס' דגרסינן רבה, הרי דרבה ס"ל דאמרינן מגו במק"ע, ואי דהתם אמרינן טעמא דרבה דמפרשין דבריו דשל אבותי יום א' דלקחוה מאבותיך, אבל בההיא דדף ל"ג,) מיירי בעדים דשל אבהתי עד יום מותם כדפריש רש"י, ומוכח דר"ח ס"ל דאמרינן מגו במק"ע, ז"א, דא"כ אין הכרח דגרסי' רבה ולא רבא, וכדכתב באמת המהרש"א (דף ל"ג ע"ב) לשיטת רשב"ם אע"כ דתוס' ס"ל דהנך ב' עובדי בחד גוונא, וכיון דהוכחנו דרבה לא ס"ל דאמרינן מגו במק"ע אלא דמתרצים דבורי' דסמיך עלי, ה"נ אמרינן כן לר"ח, וברור

ונ"ל דגם הרשב"ם אף דכתב בלשונו הזהב ד"ה אר"ח מה לי לשקר וכו' אע"ג דמכחיש להו לעדים מהימן עכ"ל היינו ג"כ אע"ג דנראה דמכחיש לעדים, מ"מ מהימן דמתרצים דיבורי', וראיה לזה ממ"ש הרשב"ם ב"ב (דף ע' ע"א) ד"ה ולטעמי' אי א"ל נאנסה וכו, והא התם מרא דשמעתא הוא ר"ח, ולדידיה לו יהא דדמי למה לי לשקר במק"ע מ"מ מהני מגו, אע"כ כנ"ל, וזה יש לדחות, די"ל דהרשב"ם בא ליתן טעם ההלכה דקיי"ל התם כר"ח דנאמן במגו דנאנסה, ואף דאנן קיי"ל דמגו במק"ע ל"א, ומ"מ העיקר כנ"ל

והנה לכאורה סתירה לדברינו במה דהוכחנו כיון דבעדים מוציאין ממון ובמגו אין מוציאין הרי דעדים עדיפא, וממילא הדין דמגו במק"ע לא מהני, דא"כ יקשה כזה איך מבעי' לן אי אמרינן מגו במקום חזקה, הא בחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו מוציאין ממון ובמגו אין מוציאין, הרי דחזקה עדיפא ממגו, אמנם בזה י"ל דהאי בעי' דדלמא חזקה עדיף ממגו לחוד, וכן מחזקת ממון לחוד, אבל מגו בהדי חזקת ממון אפשר דאלים כמו החזקה, אמנם לפ"ז יקשה, מאי הקשו תוס' ב"ב (דף ה' ע"ב) מההיא דיבמה אמרה לא נבעלתי, הא התם הוי רק מגו לחוד, זה לא מהני נגד החזקה וכנ"ל

אח"ז הראו לי דכוונתי בזה שהביא כן בשיטה מקובצת ב"ב בשם הגליון בראיה זו ממש מדלא אמרינן מגו להוציא ע"כ דהאיבעי רק אם מגו בצירוף חזקת ממון מהני, ומתרץ בזה הקושיא מההיא, דיבמה הנ"ל, והכאני: