רבי עקיבא איגר תנינא יג

וכו' ולא כתב לדחות לגמרי ראיית הסמ"ג ומרדכי, אלא די"ל דהם ס"ל כהסמ"ק, דבשל ראש אין קפידא בפתוחות וסתומות, וראייתם עולה יפה דהי' תקנה להחליפם, ולזה כתב רק דאין לסתור בכך שיטת ר"ת, די"ל דר"ת ס"ל דלא כהסמ"ק, והב"ח כתב מה"ט על היש דוחים דלא נהירא, דמ"מ לפי מה דקיי"ל כהסמ"ק, ממילא נסתר דחיי' זו

גם י"ל ביותר, דלכאורה קשה על סתירת הב"ח, להיש דוחים הלא י"ל דמצאו רק תפילין של יד דאין שייכות להחליפם, כיון דכתובים על קלף אחד, וצ"ל דמ"מ הא אפשר לחתוך הפרשיות זה מזה ולהניחם בבית א' דכשר, כדאיתא בש"ע (סי' מ"ז) וא"כ י"ל דהדרישה דכתב דאין לסתור סידור דר"ת, די"ל דמש"ה גנזו, כיון דנכתבים כסידור רש"י, הו"ל די"ל דר"ת ס"ל כמ"ש הב"י בשם האגור והרוקח, דצריך לתפרם, או עכ"פ לדבקם, ממילא נשאר סברא הנ"ל, כיון דהסופר סיים והי' אם שמוע בסוף השיטה, ופרשת שמע בתחילת השיטה אם נחליפם לא יהי' הפסק פרשה אחת כלל, כיון דהויין בקלף אחד, צריך שיהיו הפרשיות מופסקים כדינם, באופן דיש לדון דסברת הב"ח שרירא וקיימא דמותר להחליפן

אמנם מטעם אחר יש לגמגם דא"א להחליפם ולסדר כסידור רש"י אחרי דאנן מסופקים בהלכה כרש"י או כר"ת ודלמא שיטת ר"ת היא העיקרית, ואם מסודרים כרש"י, הוי כקמיע בעלמא, וא"כ במה דמחליפם וסדרם כרש"י הוי הורדה מקדושת תפילין, ומ"מ י"ל כיון דאנן נוהגים כרש"י ואין מניחין תפילין דר"ת, ואין חוששין לספק דאורייתא ע"כ ס"ל לעיקר דהלכה כרש"י, ואין כאן הורדה, עי' ש"ע (ססי' ל"ד) דלא יניח ב' זוגות בכיס אחד, דהא בודאי אחד מהם חול, אבל להניח של רש"י בכיס המיוחד לתפילין דר"ת י"ל דשרי, זולת להמחמירים להניח ג"כ תפילין דר"ת חוששין ג"כ להניח של רש"י בכיס של תפילין דר"ת, דלדידהו הוי חשש הורדה, אבל אחרים דאינם מניחין תפילין דר"ת דס"ל לעיקר כרש"י, ולא משוינן זה לספק, ובאמת מותרים להניח של רש"י בכיס המיוחד לתפילין דר"ת, כן נראה לענ"ד

תשובה ט

וע"ד שאלתו בסופר שהי' לו לכתוב אלקיהם וכתב אלקיכם, ויצא מעכ"ת לדון אף די"ל דמותר לקלוף אותיות, כם, כיון דמדינא מותר לקלוף כל השם אלא דגזרינן שמא יקרע, א"כ בנטפלים, דהאיסור המחיקה רק דרבנן, י"ל דלא גזרינן שמא יקרע, מ"מ י"ל דדוקא לקלוף כל השם מותר, דכל היכי דאיכא קדושת השם עליו, אבל לקלוף, כם, דמפרידו מהשם ואינו נטפל אותו פקע קדושתו מיניה, והוי זה עצומו מעשה מחיקה, עכ"ד

יפה כתב, וכבר כתבתי כן בשו"ת במקום אחר, וכעת מצאתי שכ"כ הגאון נודע ביהודא על העובדא כנידון מעכ"ת ממש, והנה מעכ"ת נ"י וגם הגאון הנ"ל לא כתבו כלל דרך תיקון, והנה בפשוטו נראה דיש תיקון כך, לעשות מהכף מ"ם סתומה, ועי"ז אין להמ"ם אחרונה שום שייכות צירוף לקרותו ופקע הקדושה מיניה ומותר לגררו, ואח"כ אפשר לתלות הה' למעלה ויהי' נקרא אלקיהם, כמו דהסכימו האחרונים דהנטופלים מותר לתלות

אך יש לפקפק דאולי זהו עצמו במה דעושה מהכף מ"ם דעי"ז פקע הקדושה מהמ"ם האחרונה, הוה כמחיקה, אך דאינו עושה מעשה בגוף האות, והנה כבר כתבתי בשו"ת הנ"ל דזהו מחלוקת רבוואתא גאוני בתראי דעת העבה"ג להתיר, דלא מקרי מחיקה, ובמעיל צדקה (סי' נ"ה) חולק והביא ראיה מהרשב"ץ, הובא בב"י בבד"ה (סי' רע"ו) גבי כס יה מדלא מצא תיקון בפשוטו לדחוק כס אצל יה, ע"כ דזהו עצמו כיון דמשתנה הקריאה לכסיה, דפקע הקדושה מן יה הוי כמוחק, ולזה הוצרך לתיקון לתלות כס, דעדיין אפשר לקרותו בב' תיבות, כס יה, ואני הבאתי בתשובה הנ"ל עוד ראיה מההיא דש"ע (סי' רע"ו) דהי' צריך לכתוב יהודא, ולא נתן בו ד' יתלה הד' למעלה, וכתב הלבוש שהרי לא הי' כוונתו לכתוב השם, עכ"ל, משמע דאלו כיון לכתוב השם הי' אסור לתלות הד', כיון דעי"ז משתנה הקריאה ליהודא דפקע קדושת השם מיניה הוי כמחיקה, אף דאינו עושה מעשה בגוף האות

וכעת נראה לענ"ד דאין מכל אלו סתירה לדעת עבודת הגרשוני, די"ל דכיון דאינו עושה מעשה גוף האות לא הוי מחיקה גמורה רק לחומרא בעלמא הוי מחיקה, או דהוי כעין ספק אם הוי מחיקה ומש"ה בההיא דהרשב"ץ והלבוש דמיירי בשם עצמו דהמחיקה דאורייתא מחמירין דמקרי מחיקה, אבל בההיא דעבה"ג דמיירי בנטפלים, דהמחיקה דידהו רק מדרבנן, י"ל דלא מחמירין כולי האי היכא דאינו עושה מעשה בגוף האות, א"כ בנ"ד י"ל שפיר לעשות מהכ"ף מ"ם וכנ"ל, אף דכשנעשה מן הכ' מ"ם ונקרא אלקים חלה על המ"ם קדושת עיקר השם, וכשתולה אח"כ הה' ונקרא אלקיהם נעשה מן המ' נטפל והוי כמוחק, דלגבי קדושת השם עצמו כתבנו דיש להחמיר דהוי כמוחק, מ"מ י"ל דיש תקנה לתלות תחילה הה' ואח"כ לעשות מן הה' מ"ם, דתיכף כשנעשה מ"ם נקרא אלקיהם

ואין לפקפק בשעת תליית הה' דעתה התיבה כתיבה אלקיהכם, דאין לו משמעות קריאה הוי כמוחק אותיות אלקי, דזה אינו, דא"כ יקשה בש"ע יו"ד (סי' רע"ו) הי' לו השם וכתב יהודה עושה מהד' ה' ומוחק ה' האחרונה וכימא דכשעושה והד' ה' ונמצא כתובה השם בשני ההין בסוף, אין לו משמעות קריאה, והוי כמוחק אותיות דכבר נתקדש תחילה, ואי כיון דכבר נכתב יהודא יפקיע הקדושה מתיבת יה דנקרא יהודה, א"כ יקשה בהיפוך כיון דפקע הקדושה מהם, א"כ כשעושה מהד' ה' מהא מ"א אותיות יהו דפקע הקדושה מהם הוי עתה כאלו לא נכתבו בקדושה ולא קדש השם, אף די"ל דודאי האותיות שכתקדשו פעם אחת לעולם עומדים בקדושתם אף דלא ניתן לקרות, אבל ו"ו במה שעושה מהד' הה' דעי"ז התיבה לא ניתן לקרות ולא וקרי מחיקה, כיון דגם מועיקרא לא ניתן לקרות בשם השם, דהא כקרא יהודה, והאותיות יהו עודם כמעיקרא, מ"מ יקשה כשעושה מהד' ה' דתיכף לא ניתן לקרותו לא יחול עליו הקדושה, וכשמוחק אח"כ ה' האחרונה בונה יחול הקדושה ע"י אות ה' ואף דמ"מ י"ל כשעושה והד' ה' ע"ד לגרור ה' האחרונה חלה הקדושה עלה כמו בכל כתיבת השם, דכשכותב האות הראשון אף דעדיין לא ניתן לקרות ומותר למחוק, מ"מ נתקדש האות לענין דכשגומר השם נכתב כולו בקדושה, וה"נ י"ל לענין הה' הנ"ל, א"כ עדיין הפקפוק עומד בנ"ד, די"ל כיון דמעיקרא נקרא בשם אלקיכם כשתולה הד' ואין לו משמעות הקריאה, אף דהאותיות עדיין נשארו בקדושתן, מ"א הוי כמוחק במה דלא ניתן השם הקודש לקרות

אמנם זהו נסתר ומדברי עבה"ג הנ"ל, דבנידון דידי' שהי' לכתוב אלקים וכתב אלקיכם דיש תקכה לעשות מהכף מ"ם סתומה, דזהו אינו כמוחק, דאדרבה מעלה בקדושה ונטפל לעיקר השם, והרי מ"מ לפי שעה כשעושה מהכף מ"ם, קודם שונוחק מ"ם האחרונה כתיבת השם אלקיכם והוי כמוחק, א"כ אף אם כאמור דלא כדברינו הנ"ל, אלא דהעבה"ג סובר שאף לגבי עיקר השם היכי דאינו עושה מעשה בגוף האות לא הוי מחיקה, יקשה על המעשה שעושה בגוף האות כ' לעשות ממונו א"ם, דהא נקרא מחיקה, כיון דהכף לא ניתן לקרותו עוד, אע"כ דלא מקרי לא ניתן לקרות, דע"מ נקרא התיבה אלקים, דנראה לעין דהמ"ם האחרונה יתירה וקריאת אלקים במקומו עומד, א"כ ה"נ אף כשתיבה אלקיכם כראה דיש יתר באותיות אחרונות וא"א נקרא אלקי, וביותר י"ל כיון דהה' תלוי למעלה אם אין נקרא התיבה עי"ז מניחים