רבי עקיבא איגר תנינא יא

רק מצד עצמו הוא ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי] א"כ י"ל דדעת מתקני החברא למנקט להעיקר כמהרר"י ודמי ממש לנידון דמהר"י דזה נוטל ב' שלישים וזה שליש א' כן נראה לענ"ד

תשובה ה להרבני בק"ק ליפנא

מ"ש מעכ"ת נ"י נידון תפירת ס"ת סביב לעמודים בקלף. אעתיק לו מה שכתבתי בגליון הש"ע יו"ד (סי' רע"ח ס"ב) ויתפרנו בגידים, כתבתי וז"ל, ממ"ש הרמב"ם (פ"ט הי"ג) וכשתופרים היריעות אין תופרין אלא בגידים וכו' ודבר זה הלכה למשה מסיני, לפיכך אם תפרן שלא בגידים פסול, ובהלכה י"ד גבי מ"ש ותופר העור על העמודים בגידים לא כתב דאם תפרן שלא בגידים פסול, וכן בפ' יו"ד כשמנה דברים הפסולים בס"ת חשב תפר היריעות בלא גידים פסול, מדדייק היריעות משמע דוקא יריעות זה עם זה פסול שלא בגידים, אבל בתפירה שעל העמודים ראוי לכתחילה בגידים אבל לא דפסול, ובאמת ממ"ש הרמ"א ובשעת הדחק וכו' משמע דס"ל דגם בזה תפירת גידים מעכב, אבל באמת במקור הדין בתה"ד מיירי מתפירות יריעות זה לזה במשי, ובכה"ג עמד בזה להקשות דאמאי לא הביא דברי התה"ד אלו גם בפרק א' לענין תפירות יריעות ולפי הנ"ל קשה ביותר די"ל דדברי התה"ד הם רק ביריעות זה לזה ולא בעמודים דאינו מעכב כלל, ואפילו לא תפרן כלל שמונחים בלא תפירה כשר ע"כ לשוני. לזה מדינא מהיות טוב וכו' וראוי לסלק התפירתן ולתפור בגידים, אבל בדיעבד ושעת הדחק אינו פסול

וע"ד הס"ת שהעמודים ביריעות עצמן שוים איזה יריעות נכנסים למטה או למעלה נגד שארי היריעות שיטה אחת או הרבה, בזה העלה הגאון שב יעקב (סי' נ"ז) דיש לסמוך במקום הדחק, בצירוף הסברא דמקום שאין משורטט אין עולה מהמנין וכמאן דליתנהו, אף דהגאב"ד טריר יפה השיב שם, ודחה לסברה זו דהיכן מצינו במקום החלק שבין פרשה לפרשה צריך להיות משורטט, בכה"ג שהיריעות עודפות על יריעות אחרות, יש לסמוך על זה, ובשגם שהגאון פנים מאירות (סי' קע"ט) השיב ג"כ להגאון טריר שיש להכשיר בלי פקפוק דלא מחזי כפתוחה וסתומה, כיון דהעמודים ביריעות עצמן שוים, ולזה היכי דא"א בתיקון, יש לסמוך על הגאונים הנ"ל, אולם אם עמוד אחד שביריעה נכנסת שיטה אחת למטה או למעלה משארי העמודים שביריעה בזו רבו האוסרים, הגאון שב יעקב והגאון פנים מאירות, וכן בתשובת שמש צדקה (חיו"ד סי' נ"ג) ובתשובת משאת משה (סי' כ"ב) ובתשובת מים רבים להגאון מוהר"ר רפאל מדילדולה (סי' נ"ה) כולם העלו לפסול וכן הוא מעיקר הדין

וע"ד תפילין של יד נכתב והיה אם שמוע בראש השיטה, והיינו כולם פתוחות, ושל ראש כדעת הט"ז בסוף שיטה של שמע פחות מט' אותיות חלק, ובראש פרשה והיה אם שמוע חלק בתחילת שיטה פחות מט' אותיות אין בזה משום תרתי דסתרי, דהא הרמ"א כתב לסמוך דכולם פתוחות ג"כ כשר, וכן הסכמת האחרונים, ולדידהו בין פתוחות בין סתומות כשר וא"כ ממילא אם של יד פתוחה, ושל ראש סתומה, ג"כ כשר, כיון דבין פתוחות ובין סתומות כשר, בפרט שיש לסייע דעת הסמ"ק בשל ראש כיון דהפרשיות בד' קלפים אין קפידא בפרשיות בפתוחות וסתומות, וההיא דמג"א (סי' ל"ב ס"ק מ"ט) שכתב וכתב הב"י שגדול אחד פסל וכו', היינו שהיה נכתב כי יביאך כהרא"ש שהניחו חלק החצי שיטה שבתחילתו דבפרשה זו, בעי דוקא פתוחה, מש"ה אם קורא בס"ת שבמקום סתומה נכתב כזה הוי תרתי דסתרי

תשובה ו לכבוד ידידי הרב רבי זונוויל נ"י אב"ד בק"ק וואלשטיין

ע"ד מנהג הסופרים לקדר אזכרות וסמכו על מס' סופרים, ומעכ"ת נ"י כתב דהא במס' סופרים איתא מחטיב השני וע"כ הטעם דהסופר בודאי בחזקתו, וכתב שם הראשון בקדושתו והטעות בשני, וא"כ אפשר דלא כתב השני בקדושתו מש"ה מחטיב אבל היכא דידעי' בודאי דכתב בקדושתו י"ל דמודה המ"ס דאסור לקדור עכ"ד

לענ"ד הא מבואר שם במס' סופרים דר"י פליג, וס"ל דאם השם הראשון כתוב סוף העמוד, והשני תחילת העמוד, דמחטיב הראשון ומקיים השני, והיינו מטעם דגנאי יותר נקב בראשו מבסופו הרי עכ"פ מוכח דאפילו בראשון ליכא איסור קדירה ומות"ק אין ראיה בהיפוך דהא ס"ל לת"ק שם דאפילו בב' תיבות חול מקיים הראשון ומוחק השני, ע"כ הטעם דטוב יותר לקיים מה שנכתב כדינו וראוי להיות, אבל ביסוד היתר הקדירה לא מצינו דפליגי על ר"י

מ"ש מעכ"ת נ"י עוד די"ל דהמ"ס מיירי דוקא בס"ת שלם דגנאי לסלק היריעה שהיה עליה קדושת ס"ת, אבל ביריעות שעוד לא נתחברו י"ל דטוב לסלק היריעה ולא לקדר, ובזה מיושב דברי תשובת הרא"ש דלא יקשה עליה מההיא דמ"ס הנ"ל, לענ"ד נהי במה דהשיב הרא"ש וח"ו לקדור אזכרות וכו' יש לדחוק אף דסתם כיון דהשואל נקט בלשונו אם מותר לקדור אזכרות ביריעות, משמע דהשאלה הי' ביריעות שלא נתחברו מש"ה השיב הרא"ש בסתם אבל מ"מ במה דשאל בסופר דטעה בפתוחות וסתומות, אם יש לזה תיקון והשיב הרא"ש דמה תיקון יש לו אם ימחוק ויגמור דלמא יפגע בשם בזה לא היה להרא"ש לסתום דאין לו תקנה דאולי שאלת הסופר הי' בס"ת, דבזה יש תקנה לקדור השמות אע"כ דס"ל אף בס"ת אסור לקדור

מ"ש עוד רומפכ"ת נ"י לחלק דוקא באזכרה א' דתיכף בשעת הקדירה מתוקן ומתכשר הס"ת, משא"כ בב' אזכרות, וכעין דאמרינן בדחיית עשה לל"ת דבעי' בעידנא ושבזה מיושב קושיית הב"י בבד"ה מההיא דגיטין, לענ"ד הא הב"י שם הביא לשון הרשב"ץ ס"ת שיש אזכרות וכו' וע"ז שפיר הקשה מההיא דגיטין ואפשר שגם הקושיא מגיטין הכל מסיום דברי הרשב"ץ ואין בנו כח לחלוק מדעתינו על דברי הראשונים ולומר באמת דזהו טעמא דהרא"ש דאסור לקדור, כיון דצריך לקדור איזה אזכרות ובעידן קדירה אחת עדיין לא מתכשר הס"ת, הא כתב הב"י בשם הר"ר יהודא בנו של הרא"ש בב' אזכרות האחת יתירה שמוטב לסלק היריעה ולא לקדור, וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל וכו' הרי דהרא"ש אוסר אפילו בכה"ג, וע"כ צריך יישוב אחר מההיא דמ"ס א"כ ממילא לא מצינו ביסוד זה חולק על הרשב"ץ

גם הא בערכין (דף ז') היה השם כתוב על ידות הכלים יגוד הרי אף דאין הקדירה לתיקון מצוה מותר לגוד, ועיין ברש"י שם דאין חילוק בין נכתב במקומו או לא, ולפירוש האחר מקומו חמור יותר דמקדיש כל יד הכלים, אבל לענין הקדירה אין חילוק ואף אם נימא דמיירי ביריעה שלא נתחברה וא"כ בשעת הקדירה לא נתקן עדיין הס"ת מ"מ יש תקון דיחבר היריעה ויגמור הס"ת, ואח"כ יקדור האזכרה, ע"כ דס"ל להרא"ש דבכל ענין אסור, והעיקר כמ"ש השב יעקב בתשו' (חיו"ד סי' נ"ד) דמדקדוק לשון הרא"ש במ"ש מוטב לסלק וכו' ולכתוב אחרת, דמשמע היכי דאפשר שאני וההיא דמס' סופרים מיירי באין לו קלף דבשעת הדחק מותר לקדור

והנה הנחלת שבעה כתב ליישב ההיא דתשו' הרא"ש דוקא היכי דהשם נכתב שלא במקומו הראוי לו, בזה מתיר המ"ס לקדור, אבל הרא"ש דמיירי שרוצה לקדור בשביל פתוחות וסתומות כיון דהשם במקומו נכתב בסדר קריאת הפסוק אסור לקדור, ואך השב יעקב סתר היטב מההיא דר' יהודא