רבי עקיבא איגר תנינא קג

לו, מ"מ בתוך הד"א של אדם אין קנין לאחר לצאת בזה מרשות המוכר, דהד"א הם שייכים לאדם ולא תקנו חז"ל שיצא החפץ מרשות המוכר מתוך ד"א שלו שיהי' הד"א קונים לאחר, וא"כ גם ברה"ר הכי הוא, כיון דלאו משום קנין חצר לדידיה אתינן עלה

מה דנסתפק רומ"פ בזרק לה גט תוך ד"א דידה ברה"ר אם נפל שם אז מציאה אם קנתה כיון דהוי חצירה לענין הגט הוי ג"כ חצירה לענין המציאה, לא ידעתי אמאי נקט מעכ"ת ספיקו דוקא לענין ד"א ולא לענין ק' אמה והיא יכולה לשמרו, דג"כ מקרי חצירה להגט לרוב הפוסקים דקיי"ל כר"י ומדינא מגורשת, ואני הייתי על מבוכה זו להפוסקים דבמתנה ומכר לא תקנו ד"א, אם אז נפל מציאה אם זכה גם במכר ומתנה כיון דהוי חצירו למציאה זכה ג"כ במתנה ומכר, ודנתי עפ"י דברינו הנ"ל, דבפשוטו ודאי הדין דאם קדם ראובן לשמעון בד"א, והמוכר הקנה לשמעון בקנין הד"א דאין ראובן מעכב עליו, כיון דלגבי החפץ זה אין שייכות לראובן לקנות בד"א, וכמש"ל, וא"כ אם אז נפל מציאה בודאי הדין דשמעון זכה במכר ההוא, וראובן קנה המציאה זוכה ראובן בדינו דמי שקדם בד"א הוא קונה, והרי הדבר הזה כסותר אהדדי, כיון דאתה אומר דהוי חצר דשמעון לענין המכר, איך היא בזו הרגע חצירו דראובן לענין המציאה, ולומר באמת דזכה שמעון גם במציאה ומבטל כחו דראובן לא נראה כן מסברא, אע"כ דמדת חכמים כך היא בתקנתם דנתנו לאדם ד"א שיהי' חצירו לענין פרטי דברים, פעמים לדבר זה, ולדבר זה לא, אף ששניהם בב"א

ומה"ט אני מסופק עוד בההיא בנפילה ניחא ליה דליקני וכו' דכתב הנ"י כיון דד"א תק"ח יכול לומר אי אפשי בתק"ח, ביאור הדברים הא ודאי פשוט דאף בחצר ממש שהוא דאורייתא אם רצה שלא לקנות, אין חצירו קונה לו בע"כ אלא דזהו רק היכי דאינו רוצה לקנות החפץ כלל, אבל באותו רגע שרוצה לקנות החפץ, אלא דרוצה לקנותו בקנין אחר כמו בנפילה, בזה יש חילוק, דבחצר גמור קונה לו החצר, כיון דרצונו לקנות החפץ, אבל בד"א דהוא דרבנן אין קונים לו

והנה בני הרב הגאון מו"ה שלמה נ"י ביאר לנכון, דהא דמהני גילוי דעת דלא לקני לי הד"א, לא דהד"א לא יקנו לו החפץ דכל שזוכה בד"א הוי חצירו ממש ודאורייתא כמ"ש הר"ן גיטין כההיא דקרוב לה, דכיון דהקנו חז"ל לה הד"א הן חצירה ממש ומגורשת מה"ת, [והא דלא נקט הר"ן בפשוטו דחז"ל הקנו לה הגט, והוי הגט שלה מדאורי' כמו בקדושין במעמד ג' דס"ל לרוב פוסקים דמקודשת מדאוריי', דכיון שזכתה במלוה במע"ג, מכח תקנת חז"ל נעשה שלה מדאורייתא, היינו דלגבי גט לא מהני גם קנין דאורי' דבעי' שיהי' הגט בידה כמ"ש הר"ן (דף קפ"ד) דאם מקנה לה הגט בקנין אג"ק לא מהני דמ"מ אין הגט בידה, ומה"ט תמוה לי על הר"ן פ"ק דגיטין בסוגיא דמעמד ג' דהקשה למה לא מהני בשחרור מע"ג, והוכיח מזה דמשטורות אין נקנין במעמ"ג דאין גופן ממון, ומאי ראיה, הא י"ל דמע"ג הוי קנין, אבל מ"מ עדיין אין ביד הזוכה ומש"ה לא מהני בשחרור, דבעי' שיהיה בידו, דהא בכל שחרור דינו כגט מגזרה שוה לה לה ובני הרב נ"י כיון ג"כ לקושיא זו והאריך בזה, לזה הסביר הר"ן, דכיון דזכתה בד"א הוי חצירה מדאורייתא והוי ידה ממש כמו כל חצירה דאיתרבאי משום ידה,] וכיון שכן לא מהני גילוי דעת שלא יזכו לו הד"א החפץ, דכל שזוכה בד"א הוי ממילא חצירי, ולא מהני גילוי דעת כמו דלא מהני בחצירו, אלא ע"כ דהכי אמרינן דגלי דעתיה שאינו רוצה לקנות הד"א ולא נעשו חצירו, וא"כ אפשר הדין דאם נפל בתוך ד"א ב' חפצים ואמר שרוצה לקנות אחד בקנין ד"א ועל השני נפל וגלי דעתיה דדוקא בנפילה רוצה לקנותו, די"ל דמ"מ זכה גם בחפץ ההוא, דכיון דרצה לקנות הד"א לקנות על ידן החפץ השני ממילא נעשה חצירו, ולא מהני הגילוי דעת על אידך החפץ, או דלפי דברינו הנ"ל דתקנת חז"ל כך הי' שנתונים לו הד"א להיות חצירו לפרטי דברים מיוחדים, א"כ י"ל דמהני גילוי דעת שלא ירצה לזכות בד"א לענין קניית החפץ הזה, וצ"ע לדינא

תשובה צז להרב רבי פייבל תאומים נ"י בק"ק חאדזיטש

מה דהקשה מעכ"ת נ"י להסוברים בש"ע חוה"מ סי' ר"ט במקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם דקנה כולה, א"כ מאי פרכינן ב"ב (דף קנ"ז) מהא דבע"ח גובה שבח דהני דאקני, הא מ"מ כיון דמשעבד ליה ג"כ גוף הקרקע דהוי דבר שבא לעולם חל ג"כ על השבח

זה ימים רבים עמדתי בזה, אולם זהו הכל כפי תשו' האחרונים שנקטו להקדמה דיש סוברים דבמקנה כאחד דבר שבא לעולם עם דבר שלב"ל קנה הכל, אבל באמת לא מצאתי כן, כי בהגהת ש"ע (סי' ר"ט) איתא מי שמקנה לחבירו דבר שלב"ל, י"ל דדמי לקני את וחמור שיתבאר לקמן (סימן ר"י) והיינו דקנה מחצה כדפסקינן סי' ר"י, ונקט בלשון י"א לאפוקי מדעת הסוברים במרדכי דבמקנה מטלטלים ומעות בחליפים דל"ק כלל, אי משום דס"ל להך שיטה להלכה דקני את וחמור ל"ק כלל, אי משום דס"ל דמטלטלים ומעות גרע דדוקא בקני את וחמור הוי כאומר את מחצה וחמור מחצה, מש"ה אין האיש מפסיד חלקו בשביל החמור, משא"כ מקנה לאחד ב' דברים יחד, י"ל דהיכי דלא קנה הכל לא קנה כלל, וכמ"ש בהגהת מרדכי שם, אבל בהיפוך לומר דמקנה דבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם דקנה הכל לא מצינו, דאף דקני את וחמור קנה הכל, היינו דיזכה מי שיוכל לזכות, והוי כקנה לו לחוד הכל אבל דבר שלב"ל כיון דלאו בר הקנאה הוא במה יקנה, ומה תועלת במה שמקנה לו גם דבר שבא לעולם, ואף למאן דס"ל במרדכי שם במקנה מעות ומטלטלים בחליפים נקנה הכל ונ"ל ראיה לזה מסוגיא דב"ב (דף קכ"ז) דפרכינן לר"מ דמקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למ"ל, הא אם יפלו לו אח"כ מטבעות במה יקנה, הא כל כמה דלא באו לידו ל"ש בהו הגבהה ומשיכה, וק"ס ליכא דהא מטבע אינו נקנה בחליפים וקנין אג"ק, דלמא מיירי באין לו קרקע, בפרט למ"ש תוס' בב"ק (דף י"ב) דקנין אגב מדרבנן, ולפי שיטה הנ"ל ניחא דמ"מ יכול להקנות לו בק"ס איזה מטלטלים שיש לו ביחד עם המעות שיפלו לו אח"כ ויקנה הכל,] היינו משום דעכ"פ מעות בר קנין הוא, אבל דבר שלב"ל דלאו בר קנין לא, וכדאחלק הסמ"ע סי' ר"ג, ומוכח כן מסוגיא דב"ב הנ"ל, מדפרכינן רק לר"מ, אבל לרבנן דס"ל א"א מקנה דבר שלב"ל ניחא, הא מ"מ יקשה דיקנה לו איזה דבר שיש לו עם הנכסים שיפלו לו אח"כ ביחד, ואטו בגברא ערטילאי שאין לו כסות ושום דבר להקנות לו, אע"כ דזהו לא מהני, דמ"מ לא קנה דבר שלב"ל וברור

תו כתב מעכ"ת נ"י ליישב דעת ספר ברית שלום, דכתב דאם טען פרעתיך ת"ז זוזא זוזא דנאמן, דבכה"ג דרך לפרוע ת"ז, והשיג בספר באר יעקב, דא"כ מאי פרכינן ממתני' דבחזקת שנתן, דלמא מיירי דטען דפרע זוזא זוזא, וכתב מעכ"ת לתרץ, דהתם לשכירת בית דכתבו תוס' דבכל ענין אינו פורע כיון דהוי ספק דשמא לא יבא לידי חיוב, לא הועיל רו"מ בזה כלום, דהרי מדפרכי' תשובתא לר"ל ולא הקשה גם לאביי ורבא, הרי דלא נחית להקשות מכח הסברא דהוי ספק בחיובו, ואף דתוס' כתבו דהו"מ לומר ולטעמך דגם לאביי ורבא לא ניחא, מ"מ עכ"פ המקשן דנקט הקושיא דוקא לר"ל שפיר קשה קושיית הבאר יעקב, דהא פרעון זוזא גם ר"ל מודה, וא"כ ליכא קושיא על ר"ל יותר מעל אביי