רבי עקיבא איגר החדשות רמח

ובענין זה קשה לי בכתובות כ"ב ע"א ד"ה מנין להפה שאסור וכו' הא מ"מ גם לאחר כ"ד דליכא הפה שאסר להימין מדין עדות שאומר לזה כמו דאחר נאמן לומר אני ה"נ להימין האב לברר ומצאתי כן מפורש בהה"מ פ"ט דאישות הי"א, ובזה אינו מספיק תירוצם דתוס' דשם דקאי האיש המקדש קמי' וכו' דזהו מספיק רק שאינו דרך פירוש שמיד נתכוין לזה, אבל מ"מ להני דבריו שאומר לזה מדין עדות, ונדחקתי דהתורה אשמעינן דאף אם זה מכחישו ואומר לא קדשת אותה לי דמצד עדות הוי הכחשה ובזה צריכים לטעמא דהפה שאסר דאי באינו מכחיש למ"ל קרא דסברא פשוטה היא להאמינו בכך וקושי' תוס' עולה יפה דאף בכה"ג כיון דעושה פירוש לדבריו א"כ מעולם לא אמר דקדשה רק לזה וממילא מותרת לאחר אם ימות זה, ועדיין צ"ע

ודברי תוס' אלו קשים לי דדייקא בלשונם מדלא אמר ביחד וכו' בלא הפסק מרובה הא מ"מ אם באמת לא הפסיק ואמר כן תכ"ד הזה אזדא כהוכחה זו ושפיר יש להאמינו מדין פירוש לדבריו ומהיכן מוכח דאמרינן הפה שאסור

מה שהקשה אחי הגנ"י על הא דנקטו האחרונים דב' סימנים אמצעיים הוי סימן מובהק והא משמלה ילפינן סימנים דאורייתא ודילמא מיירי ביש בה ב' סימנים ארכה ורחבה, לענ"ד י"ל דהנך פוסקים סברי דיאוש נפקא לן מאשר תאבד וכמ"ש תוס' בשם ירושלמי וע"כ קרא דשמלה אתי לארוי דסימנים דאורייתא ומיירי ע"כ אפילו בחד סימן דאי בב' סימנים דהוי מובהק דכעדים דמי לא צריך קרא לרבויי, ואם ס"ל דסימנים דרבנן וסימנים כדי נסבה ס"ל באמת דקרא אתי לדין יאוש דקני ואף דעדיין יש לפקפק נהי דלפי הצד דסימנים דאורייתא י"ל דב' סימנים הוי מילתא דפשיטא ול"צ קרא להכי מ"מ למה דחקינן לומר דלמ"ד סימנים דרבנן דסימנן כדי נסבה דלמא להך צד דסימנים דרבנן ס"ל דקרא אתי לב' סימנים מ"מ י"ל דס"ל להש"ס בפשיטות בב' סימנים דהוי מובהק ולא צריך קרא גם י"ל כך ומה דהקשו האחרונים בהא דאמרינן את"ל הא פשיטא ליה משום דאיכא למימר כדשנינן הא מ"מ פשט לי מתכריך של שטרות, ולזה י"ל דבאמת בהא מספקינן דדלמא תכריך ליכא ראיה דדילמא ב' סימנים דאורייתא וכיון שכן י"ל דלפי הצד דסימנים דאורייתא באמת אמרינן דב' סימנים הוי גם כן רק סימן אמצאי ולא מובהק ומה דאנן מתירים בב' סימנים היינו משום דממתני' דמצא תכריך מוכח אי דסימני' דאורייתא אי דב' סימנים הוי מובהק

מה שתמה אחי הגנ"י על הנ"י יבמות מ"ט ע"ב ד"ה סימן מובהק, לענ"ד פשוט דצריך להיות פסיק ב' נקידות בין גבי גט ובין מצא קשור ובתחילה כ' לדינא דמעידים בסימן מובהק אפילו בדאורייתא כדאמרינן גבי גט היינו מההיא דנקב יש בצד אות פלוני ואח"כ ציין בפ"ע על הגמרא מצאו קשור וי"ל דלהך תנא אית ליה סימנים דאורייתא וממתניתן ליכא סתירה דמיירי בארוך וגוץ, וביותר נלע"ד דבא לומר אהא דכתב דסימן מובהק מהני דמהני בין בגופו בין בכליו. תשובה צא

ואזכיר מה דתמוה לי עתה הא בכריתות י"ד ע"ב תד"ה ואחות אשתו וכו' וא"ת ובגמ' נמי דקאמר מודה ר"י באיסור מוסיף וכו' תמוה לי הא אשת אחיו לא משכחת אלא דנשאה בדרך יבום דאל"כ אסורה לאביו משום אשת אחיו וכדאיתא בסוגיא וביבום ליכא קדושין כלל רק בביאה משעה שראוי' לביאה וא"כ תיכף שנראית לביאה חלו כל האיסורים ולא חלה אח"כ כשייבם אותה אביו איסור אשת אב אא"כ מדין מוסיף וצע"ג

הב' כריתות י"ח ע"א דתניא השוחט אשם תלוי בחוץ תמוה לי הא ר"מ מחייב חטאת, וכן איתא בכ"מ וע"כ משום דוודאי הקדש הוא כ"ז שלא נדע וא"כ איך שייך ענין נקבע איסורא דזהו רק בספיקות לענין אשם תלוי, וצ"ע. תשובה צב

בב"ק צ' ע"א וכי קדמו ד"נ מאי הוי להדר ולדייניה, קשה לי הא מבואר בפ"ק י"ג ע"ב דנגח ואח"כ הקדיש דפטור דבעינן דיהי' מיתה והעמדה בדין שוים כ"א, והרא"ש שם כתב דרבנן מודו לענין נזיקין א"כ כשדנו ד"נ ונאסר השור הוי הפקר וכדאיתא בכריתות כ"ד ע"א וא"א. למיהזר ולדייני' גם קשה לי מסוגיא דבב"ק ל"ג ע"ב מכרו מכור לרדי' נימא דמכור לגמרי דהא מלישנא דרש"י י"ג ע"ב משמע דבעינן בעלים אחד, ובזה י"ל דרש"י ס"ל דרבנן פליגי על ר"י אפילו בנזקין, ולהרא"ש הנ"ל י"ל דס"ל כהרשב"א דממעטים רק הקדיש והפקיר דלית ליה בעלים כלל אבל לא ממעטים מכרו דלא בעינן דווקא חד בעלי' אבל הראשונה ק' וצ"ע

ובההיא ענינא ראיתי שבהגהת ש"ע חוה"מ סימן שס"ג ס"ח ואם שכר הגזלן לאחר ובב"י הקשה מסברא, ולענ"ד מצינו חולק על הרמ"ה דעת הרשב"א בחי' לבב"ק דל"ג ע"ב ד"ה למה מכור דהקשה דגם לר"ע יהי' דמי רדי' למזיק דהוי כגזלו הרי דס"ל דאפילו בהשכירו לאחר הדין כן ועיין: תשובה צג

נדה ה' ע"ב תד"ה כשחברותי' נושאות וכו' ועוד שם תוס' ד"ה ספק טומאה וכו' וא"ת מאי קמ"ל ר"י וכו' וקשה לי דלמה נקטו קושייתם על ר"י ובדרך מאי קמ"ל ולא הקשו ביותר על זעירי דמוקי