רבי עקיבא איגר החדשות רמז

לעצמו מיפר הא האי ק"ו לא סגי אלא להפר בשותפות ותירץ דר"א אמר כן לדבריו דעכ"פ יהי' הדין הק"ו דיכול להפר בשותפות ואודי לי מיהת דיפר בשותפות ור"ע השיב דמגרע גרע יבם מארוס, א"כ מוכח ג"כ דר"ע דאמר לא יפר היינו אפילו בשותפות וכ"כ הר"ן בפשיטות במתני' דר"ע אמר לא יפר דגרע ליה יבם מארוס ואפי' בשותפות לא מצי מיפר וזהו ע"כ הכל ביבם מן הארוסין דלאחר נשואין הא פקע כח האב ואין שייך הפרה בשותפות וא"כ איך אפשר להסתפק דאב לחודיה מצי מיפר הא אמרינן דהיבם אפילו בשותפות האב אינו מיפר וצע"ג: תשובה פו

תמורה כ"ט ע"א תוס' בד"ה מנה"מ תימא מה"ת וכו' לא זכיתי לעמוד בסוד קדושים דוודאי בפשוטו הוא אסור להדיוט כמו בכל נעבד ומה"ת לומר דבע"ח שאני דלא נעשה נעבד ורק מדאיצטריך קרא לגבוה מוכח דלהדיוט שרי אבל בלא ראי' מה"ת להמציא דבע"ח יצא מכלל שארי דברים, ומה דשקיל וטרי בסוגי' דלעיל להביא ראיה מקרא דנעבד אסור לגבוה היינו כיון דהאמת דינא דלהדיוט שרי מש"ה צריך ראי' דלגבוה אסירי ומזה גופא ידעינן דלהדיוט שרי וצע"ג: תשובה פז

ואזכיר לידידי נ"י מה שאני עומד כעת בערובין ג' ע"א גבי סוכה נמי בהיכירא פליגי אפלוגי בתרתי למה לי, וקשה לי הא בריש סוכה אמרינן כולהו כרבה ל"א ההוא ידיעה לדורות הוא כתיב, וא"כ לרבה דס"ל דילפינן מהא מ"מ צריכה למתני תרתי דאי קתני מבוי הוי אמינא דסוכה לא בעי הכירא דלמען ידעו לדורות כתיב ואי תני סוכה הו"א דגם ר"י ס"ל היכי דצריך היכירא לא מהני למעלה מ"כ דלא שלטא ביה עינא אלא דטעמא דר"י בסוכה דס"ל למען ידעו לדורות הוא דכתיב וצ"ע: תשובה פח

שבת ע"א ע"ב תוס' ד"ה אשם וודאי וכו' עיין במהרש"א דמ"ד דבעי ידיעה היינו רבנן דהתם דפוטרים מאשם תלוי, והוא תמוה דמהיכן נשמע דס"ל דבעי ידיעה הא טעמייהו בפשוטו דלא חייבם תורה על אשם מעילות אשם תלוי

, ולענ"ד דנשמע דר' יוסי ס"ל דבעי ידיעה בהא בכריתות ז' ע"ב ומי אית ליה לר"י תנאי וכו' מודה ר"י במחוסרי כפרה דהתם דבהא בעי ידיעה הרי דטעמא דר"י דאין ב' מביאין חטאת א' משום דבעי ידיעה, והרי ר"י ס"ל במתני' דשם דכ"ג ע"א דאין ב' מביאין אשם א' א"כ מוכח דס"ל דאשם בעי ידיעה (ומה דלא פרכינן התם בכריתות מרישא דר"י אמר אין ב' מביאין אשם א' צ"ל דניחא ליה למפרך יותר חטאת חטאת) ואם כן הא דאמרי' בסוגיא מ"ד בעי ידיעה היינו ר"י והוא נכון וברור מאד בעהי"ת: תשובה פט

תמורה י"ט ע"ב אלא היינו טעמא דר"ש במחוסר זמן דיליף לה מבכור וקשה לי הא בזבחים קי"ד ע"ב דברי ר"ש גם בתורים שלא הגיע זמנם וכיון דגם זה ילפינן מבכור גם אשם נילף ומה הפרש בין זה לזה ובפרט דלכאורה עיקר פרכת הש"ס מזה דבאידך דינא דר"ש באו"ב פשיטא דליכא קושיא דבאותו ואת בנו הקדישו חל מקודם ששחט האם והי' חזי לגופי' וכן במח"ז דח' ימים משכחת לה בולד קדשים דההקדש חל ושחטו תוך ח' ימים עכ"פ יהי' איך שיהי' נשאר הקושיא דמ"ש מתורים: תשובה צ לכבוד אחי ידידי הגאון המפורסם מו"ה בונם נ"י

מ"ש אחי הגנ"י על מה שהעלו מדברי הרמב"ם פ"ז דעולות דס"ל דסי' דאורייתא, די"ל דהא הרמב"ם נקט ואבד זכרו וי"ל דמשום הכי מדאורייתא סמכינן אסימנים, לענ"ד פשוט דהרמב"ם נקט אבד זכרו היינו במים שאל"ס וכדומה בגוב אריות וכל אינך דמעידים רק על דברים שחזקתן למיתה אבל אינו ברור כ"כ דמת בזה צריך דאבד זכרו וכדדייק הרמב"ם בלשונו הזהב אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה, וכ"כ הרמב"ם פי"ג מהלכות נחלות דבמים שאל"ס דל"ת זהו במעיד שאבד זכרו אבל בההיא דנהרג ואין מכירים אותו בטבע על זה לא קאי ואבד זכרו

מ"ש אחי הגנ"י על דברי הפ"י שהקשה דבאבידה ינתן למי שתבעו מכח ברי ושמא, דל"ש כן אלא בשמא דבע"ד, יפה כתבת וגם אנכי כוונתי לכך זה ימים רבים, ואך יש לדקדק מפסקא דהרמ"א סימן רכ"ב מכרתי שדי וא"י למי ובא אחד ואמר אני לקחתי דנאמן הא זהו דמי למציאה דמיד שאמר מכרתי אינו הבע"ד וכמאן דנקט אבידה בידו וכי היכא דהתם נאמן לומר אני גם באבידה יהיה נאמן, אך י"ל דהתם משום דמרתת שמא יכירנו וכההיא קדשתי את בתי וא"י למי ובא אחד ואמר אני אבל באבידה לא שייך כן דהמוצא א"י להכחישו ואך מלשון הגהת מיימנ' פ"ט דאישות וז"ל ונראה לדינא דמהימן דהואיל דהמוכר מודה שאינו שלו מצי אמר לו לאו את מודה דלאו דילך הוא זיל לעלמא וכו' דמשמע דבלאו טעמא דמרתת אתי עלה ואעפ"כ יש לומר משום הכרח דקיצור לשון הוא והטעם משום צירוף סברא דמרתת.