רבי עקיבא איגר החדשות רמה

העבר שעבר קודם הגירושין על חרם דרגמ"ה מנין לנו לחוש כולי האי. גם יש לחלק דלענין גירושי' לפי מה שיאמרו שנשא על ידי גט מהראשון ליכא צד היתר אבל הכא אף בנשא ע"י גט יש בו צד היתר כגון שאין בו חרם דרגמ"ה במורדת לכמה פוסקים וכדומה ויכולים לתלות בזה, וגם יש דעת הסוברים דחרם דרגמ"ה לא הי' אלא עד סוף החמישי, מכל הלין נלע"ד להקל. תשובה פג לחתני הרב המאה"ג מו"ה יעקב משה אב"ד ור"מ דק"ק פילא

על עסק הריב שבין השותפים בוודאי כפי החלטת הש"ך סימן צ"א ה"נ בנ"ד תליא באם שניהם רגילים לדייק היטב ישבע הנתבע שבועת מודה במקצת, ואם שניהם אינם רגילים לדייק הוי רק כטענת שמא ואין על הנתבע שבועת מודה במקצת, ואם התובע דייק והנתבע לא דייק הוי כנ' ידענו ונ' לא ידענא משואי"ל. ונ"ל אף בנתבע ג"כ דייק יש לדון טובא דהא עיקר דיוקא מהרא"ש מלישנא דמתני' חנווני על פנקסי כיצד לא שיאמר וכו' דלמא התחיל בלשון חנווני ע"פ והוצרך לבאר לא שיאמר וכו' ויטעון ע"פ אלא שיאמר במפורש נתתי, א"ו דגם באומר נתתי על ידי פנקסי נשבע ונוטל ובא מתני' לומר לא שיאמר ר"ל דלגבי איש אחרינא הוי ג"כ בירור ע"י פנקסו שכתוב בו שפלוני חייב לו אלא דווקא בחנווני דהוי רגליים לדבר כיון שציוה לו הבעה"ב ליתן והוא כתב בפנקסו שנתן יכול לישבע שנתן, ומזה למדנו שאדם רגיל לכתוב כל עניניו בפנקסו בדיוק היטב דהוי טענת ברי על פי פנקסו עיי"ש, ואם כן י"ל דהראי' רק בדמיון הוי ע"פ דמסתמא לא עשה מעשה לכתוב מה שאינו אבל בהיפך לדון עפ"י פנקסו במה דלא כתוב י"ל דדלמא שכח מלכתוב ואינו דומה שב ואל תעשה לקום ועשה, והרא"ש בעצמו סוף כלל ק"ג כתב דאין להוציא מיתומים בטענת פנקס דשמא נתפרע ולא נמחק, והביא ראיה מירושלמי שהו בתוס' יבמות דקט"ו ע"ב ד"ה אימר אשתלויי

והב"י סימן ק"ו מחו"מ ד' כתב זה בשם הרשב"א בתשו' דחיישינן שמא פרע ולא מחק הכתב וכתב הב"י עלה ועיין בתשובת הרא"ש בסי' צ"א, כנראה דרמז דנראה קצת סתירה על דברי הרשב"א מתשובת הרא"ש שבסימן צ"א דיכול לטעון עפ"י פנקס או דצריך לחלק דשם ליכא חשש פרעון וכמ"ש הש"ך סס"י ק"ו. ופלא בעיני דהא הרא"ש בעצמו בסוף סק"ג כתב ג"כ כדברי הרשב"א אלא אלא דבתשובת הרא"ש סק"ג סי' ב' ששאל השואל בתרתי, הא' שנמצא כתוב בפנקסו שהשכין לו הנכרי ע"פ ט"ו ר"ט והנכרי אומר שהי' על י' ר"ט אם יכול לישבע, הב' שהנכרי תובע משכון א' ורוצה לפרוע כך וכך והוא אומר שלא מצא בפנקסו הלואה על משכון זה, אם יכול לישבע שלא הלוה, והרא"ש השיב דאדם שכותב בפנקסו בדקדוק יכול לישבע עי"פ ומוכח כן מהדא דחנווני על פנקסו, ותשובת שאלה שנייה יוצאה מכלל תשובה זו מדין א' לשניהם עכ"ל הרי מבואר דגם יכול לטעון עפ"י פנקסו במה דאינו כתוב בפנקסו, ותיכף אח"ז כתב הרא"ש תשובה הנ"ל דאין להוציא מיתומים בטענת פנקס דשמא נתפרע ולא נמחק. ולכאורה הם דברים סתורים דכמו דחיישינן לדשכח מלמחוק הכי נמי נימא דשכח מלכתוב ההלואה, ובהכרח צריכים לחלק דבסימן ב' מיירי במי שדרכו שלא לשהות זמן מה ודייק לכתוב תיכף ומיד את כל המאורע, ובאידך תשובה מיירי שדרכו לשהות מעט, וזהו לכאורה ראי' ברורה לדברי הש"ך שבסס"י צ"א בשם מהריב"ל

והנה באמת דברי הרא"ש הנ"ל דחיישינן דתפרע ולא נמחק דהביא ראי' לזה מהירושלמי לכאורה קשה דהא מרא בשמעתתא בההיא דינא בירושלמי הוא ר' יוסי דלמא רק ר"י לשיטתיה דסבר במתני' דפ"ד במעשר שני והוא ביבמות שם דחיישינן שמא פינן ואשתלויי אשתלי למחוק. אבל למאי דפסקינן כת"ק כמ"ש הרמב"ם פ"ו דמעשרות דהוא מעשר שני והיינו דאמרינן ביבמות אם איתא דפינן מיכפר הוי כפר הרי דלא חיישינן דשכח למחוק, ואולי יש לומר דמשמע להרא"ש דדינא דירושלמי כיון דלא מצינו חולק משמע דהוי לכ"ע, והיינו דלהוציא מיתומים חיישינן דשכח למחוק אבל במתני' דמ"ש דהוי ספק איסור חיישינן לחומרא. (ועדיין אינו מיושב לי כ"כ דהרי בסוגיא דיבמות שם פרכינן ומי חיישינן שמא פינן והתנן וכו' ומאי פרכינן דלמא לחומרא חיישינן שמא פינן אבל בשומשמי' אין מוציאין מספק אע"כ דס"ל להש"ס דממתני' משמע דהוא וודאי תרומה ומעשר שני ובאם קידש בזה אשה אינה מקודשת למ"ד מ"ש ממון גבוה, א"כ יקשה טפי הא מה על הרא"ש דכ' דחיישינן דאשתלי.) ועכ"פ אף אם נידון בכוונת דמשוינן ליה לספק אה אמרינן אשתלוי אשתלי אינו מספיק בזה בתורת דברי הרא"ש הנ"ל דכיון דחיישינן לדונו בספק שכח שלא להוציא מיתומים איך הותר לו לישבע וצריכים אנו לחילוק הנ"ל בין אם דרכו לכתוב מיד ובין אם דרכו לשהות קצת, ואף דלפ"ז י"ל דגם באם אין דרכו לכתוב מיד לא הוי כנ' ידענא, ואין לדון אותו למשואי"ל דלהוציא ממוחזק הוא דחיישינן אבל לא שלא להחזיק מ"מ י"ל כיון דבגדר ספק הוא וממילא א"י לישבע וחייב לשלם, ואך כ"ז מספיק ליישב סתירת הרא"ש, אבל מ"מ לא ידענא מנ"ל להרא"ש ללמוד זה מחנווני על פנקסו, דדלמא דווקא לדון במה דכתב ע"פ אבל לא לדון במה דאינו כתוב ודלמא אף בדרכו לכתוב מיד דלמא אזדמן לו איזה אונס ולא הי' לו אפשרות לכתוב מיד וכדאמרינן רפ"ב דכתובות. וחפשתי ומצאתי בעזה"י להמהריב"ל שתמה על הרא"ש, ואחר כך כ' דאף להרא"ש בוודאי רק בדרכו לכתוב מיד, והרי