רבי עקיבא איגר החדשות רמד

ולא מקרי דרך רבית דאינו משלם לו רק מה שנתחייב בתחילת הלואה אבל אם נעשה לוה בתחלת קבלת הסך ר"ן ולבסוף מחזיר לו יותר אף דנדון דבעת קניית הסחורת פרע חוב ההוא והתחיל אח"כ חוב אחר דמי פרעון הסחורה מ"מ כיון דלא היה זמן בנכסים דתיכף כשפרע החוב חלה החוב של דמי סחורות ניכר כאלו הלואה אחת ופורע יותר מה שקיבל, אך מ"מ נראה דבנ"ד לא הי' דרך הלואה כלל והי' רק שליחות לקנות סחורה אלא דקיבל אחריות על המעות להיות כשואל ואין לו היתר שימוש בהם, אף דעתה הוי כ"ע כשלחני מ"מ על זמן מועט שימסרם בפ"פ להסוחרים ולקנות לו אסור להשתמש במעות לעצמו וכמ"ש הב"י יו"ד סי' קס"ט ד"ה ומדברי הרמ"ה וכו' אלא דזהו אלים וקוץ בה דהא שם כיון דקיבל עליו אחריות יותר מדיני מותר להשתמש בהם, ועיין בחות דעת סימן קס"ט סקל"א דפקפק בזה וכתב בפשיטות דאף להב"י אם אמר במפורש שלא ישתמש בהם דלא נעשה לוה, ובנ"ד דפירש באחריות להיות כשואל, מלישנא להיות כשואל מדוקדק שלא ישתמש בהם שיהי' רק כשואל ולא כלוה. ולענ"ד טוב לפרש להדיא שאינו רשאי להוציא המעות בהליכה, ואף דתוס' בב"מ כ"ט ע"א כתב בהא דאמרינן הוי שואל היינו לוה, מ"מ בלשון בנ"א ומיתורא דלישנא מדלא כתב סתם דמקבל כל האחריות או דמלוה לו המעות. נראה דהמכוון דאין לו רשות להוציא דאולי לא יהי' אח"כ בידו מזומן לקנות סחורה ולפ"ז לא צריך גם לדבריו הראשונים דכיון דלא נעשה לוה מקרי המשלח בעל המעות וזכה הסחורה, ומה שפקפק רחימי הרב מו"ה זעליג נ"י דלא שייך לומר דימכר השליח עבורו בסחורה ואח"כ יזכה לעצמו דדמי' לסימן קפ"ה ס"ב, ז"א דהתם הוא שליח לדבר זה למכור והוא רוצה למכור לעצמו בזה אמרינן כיון דהוא שלוחו למכור הוא כבעלים ואינו יכול להקנות לעצמו כיון דבאותו שעה הוא כבעלים ושם בעלים עליו אבל בנ"ד השליחות הן לזכות לו בסחורה ולאחר שעשה כן פקע השליחות ממנו, ומה שזוכה הוא אח"כ בסחורה לעצמו לא בדרך שליחות מהמשלח למכור ורק דהמשלח בעצמו אמר לו כן מכבר שמוכר לו הסחורה ויעשה קנין לזכות בה

ואולם מטעם אחר יש לדון דהוי כמוכר לו דבר שלב"ל וכאומר הסחורה שאקנה יהא מכור לך. ובאמת הייתי נבוך די"ל דזהו דווקא כשעושה הקנין עתה על דבר שלא בא לעולם אבל באומר לכשאקחנה תעשה בו קנין ותזכה אז ועשה אח"כ קנין י"ל דמהני דהאמירה היה רק גלוי דעת ורשות שיעשה אז קנין ויזכה בו ובאותו שעה הוא בא לעולם. אך לכאורה דברי הטור חוה"מ סי' רמ"ג סט"ו והרמ"ה כתב דאפ"ה יכול לחזור בו עיי"ש. משמע שגם כה"ג לא מהני אבל לפי דברי הדרישה שם אין סתירה משם לסברתינו הנ"ל, וגם אם נידון לדבר שלא בא לעולם מ"מ אחר שנודע להמשלח בבוא השליח מהיריד ונתרצה בזה יקנה הסחורה להשליח. תשובה פב להרב מו"ה אהרן נ"י ראב"ד זלאטווי

אשר שכתב ידידי נ"י לדון באשה שאמרה מת בעלי והלכה והיתה לאיש אחר ואחר כך שבעלה הראשון חי די"ל דאין השני יכול לישא אחרת בלא שילחה אותה בגט דכמו דהיא צריכה גט ממנו דשמא יאמרו גירש האחד ונשא הב' ואשת איש יוצאת בלא גט ה"נ מה"ט הוא אסור לישא אחרת בלא גט דיאמרו שנשא את זאת בגט פטורי ועובר על חרם דרגמ"ה

לענ"ד נראה להקל דבאמת גם לענין הצרכת גט אני נבוך דהא מבואר ביבמות דף פ"ט דמדינא אין לחוש דיתלו לומר דקדושי טעות הי' אלא כיון דעבדא איסורי קנסוה רבנן לחוש לזה, וא"כ י"ל דהיכי דאתמר אתמר בנשאת עפ"י עדות אבל לא באמרה מת בעלי ונשאת, והיינו למ"ש תוס' יבמות מ"ט ע"ב ד"ה סוטה נמי לחלק לענין דהולד ממזר דדווקא במת בעלה קנסוה כי היכי דתידוק אבל זינתה לא קנסוה, והיינו דזהו מצוי שתסמוך על העד ולא תדקדק משום הכי החמירו טפי, וא"כ י"ל ה"נ לענין הצרכת גט משני דבאמרה מת בעלי ושיקרה ונישאת דהיא מזידה להנשא באיסור והוי כזינתה במזיד ולא קנסוה, אבל חלילה לי להחליט כן רק בדרך הערה וספק לדינא, גם י"ל דדוקא לדידה דעבדה איסורא קנסוה, אבל לדידיה לא קנסוה, וי"ל באמת לדינא דהוא מותר בקרובותיה ולגבי דידיה לא חיישינן שיאמרו שנשא אותה ע"י גט מהראשון והם קרובות אשתו, ואף דלבתר הגירושין יאסר בקרובותיה דמחזי כנושא קרובות גרושתו כדמוכח בקדושין דס"ה ע"א במה דאמרינן אלא כופין אמאי אמר לא ניחא לי דאתסר בקרובותיה מ"מ לא מפסיד מידי במה דאוסרים אותה בלא גט מיניה, דהא י"ל דא"י לכופו להוציא ויכול לעגנה כיון דהיא פשעה בעצמה, ע' בתשובה שנדפס בסוף ס' המג"א על התוספתא שדן בזינתא תחת בעלה אם כופינן אותו לגרש והכי עדיף דאינו בעלה, ועיין בתשובת מהריב"ל ח"א סוף כלל ג' דמסתפק בההיא דינא דש"ע סימן מ"ו ס"ה ואם לאו מגרש הא' אם בדרך כפייה או רק אם רוצה כיון דהיא נתנה אצבע בין שינהי, ועיין בתשו' לחם רב סימן י"ט, ובתשו' רש"ך ח"א סס"י ר"ח כתבו בפשיטות דאין כופין, א"כ ליכא קנס גבי בעל, ובנדון דידן אין לקונסו מלישא אחרת ויכול לומר לא אגרשנה וליכא מראית עין, גם הא לאחר הגרושין פסקה המראית עין דמותר באחרת וקודם הגירושין י"ל דלגבי דידיה לא קנסו ליחוש שיאמרו גירש זה ולדון דלאחר שיגרש אותה יהיה המראית עין על